ביאור:מ"ג שמות לב כד
וָאֹמַר לָהֶם לְמִי זָהָב הִתְפָּרָקוּ וַיִּתְּנוּ לִי עריכה
ואומר להם. דבר אחד למי זהב לבד והם מהרו והתפרקו ויתנו לי:
ואמר להם למי זהב. שמתי הדבר לנמנע שאין זהב מוכן. התפרקו ויתנו לי. והם התנדבו הזהב במהירות.
וָאַשְׁלִכֵהוּ בָאֵשׁ וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה: עריכה
ואשלכהו באש. ולא ידעתי שיצא העגל הזה ויצא:
אתה ידעת את העם כי ברע הוא. יאמר כי הם בדרך רעה, כי אמרו לי לעשות להם מורה דרך במקום אדוני עד שובו אלי אולי ישוב, ונתנו לי הזהב ואשליכהו באש והנה יצא להם העגל הזה, כי הם חשבו בו מחשבה רעה שישתחוו לו ויזבחו לו, ובעבור שלא רצה אהרן להאריך בסורחנן, קצר ואמר ויצא העגל הזה שיצא להם הענין הרע הזה אשר אדוני רואה:
ויצא העגל הזה. נגמרה מלאכתו כדכתיב ויצא לצורף כלי. ומוציא כלי למעשהו:
ויצא העגל הזה. נראה שהתיך זהב באש ויצק אותו בדפוס ויצא ממנו עשוי בבת אחת
ואשלכהו באש. בקשתי לאחר את הדבר והשלכתי את הזהב באש בזולת תחבולות הצורפים הצריכות להתיך את הזהב. ויצא העגל הזה. בלתי פעולת השתדלותי, ולא המתינו שאעשהו אני כדבריהם. כי אמנם באמרו "ויעשהו עגל מסכה" (פסוק ד) לא אמר זה על אהרן, אבל רצונו: עשה אותו העושה, כענין "וסמך את ידו.. ושחט" (ויקרא ג, ח) שרצונו: "וסמך" המקריב, "ושחט" השוחט. וכן העיד באמרו "אשר עשו את העגל, אשר עשה אהרן" (פסוק לה), שהם עשו את העגל אשר עשה בו מעשה אהרן, שצירו והשליך הזהב באש.
ואשלכהו באש. בקשתי לאחר את הדבר והשלכתי את הזהב באש בזולת תחבולות הצורפים הצריכות להתיך את הזהב. ויצא העגל הזה. בלתי פעלת השתדלותי, ולא המתינו שאעשהו אני כדבריהם. כי אמנם באמרו "ויעשהו עגל מסכה" (פסוק ד) לא אמר זה על אהרן, אבל רצונו: עשה אותו העושה, כענין "וסמך את ידו.. ושחט" (ויקרא ג, ח) שרצונו: "וסמך" המקריב, "ושחט" השוחט. וכן העיד באמרו "אשר עשו את העגל, אשר עשה אהרן" (פסוק לה), שהם עשו את העגל אשר עשה בו מעשה אהרן, שצירו והשליך הזהב באש.
[מובא בפירושו לפסוק ד"] עגל מסכה. כיון שהשליכו לאור בכור באו מכשפי ערב רב שעלו עמהם ממצרים ועשאוהו בכשפים ויש אומרים מיכה היה שם שיצא מתוך דמוסי בנין שנתמעך בו במצרים והיה בידו שם וטס שכתב בו משה עלה שור עלה שור להעלות ארונו של יוסף מתוך נילוס והשליכו לתוך הכור ויצא העגל (סנהדרין קא):
[מובא בפירושו לפסוק ד"] ויצר אותו בחרט. הזהב לקח מיד כל אחד וקבץ אותו וקשר את כולם בבגד עד שעשו דפוס של חמר ושל שעוה בדרך המתיכין ועשו בו צורת עגל והשליכו הזהב בתוכו ונעשה עגל. כדכתיב ואשליכהו באש ויצא העגל הזה. וכתיב ויצר ככרים כסף בשני חריטים:
[מובא בפירושו לפסוק ד"] ויעשהו עגל. פירוש בעבור שנעשה על ידו לא שעשאו הוא דכתיב (פסוק כ"ד) ויצא העגל הזה. או לצד שלקח הזהב מידם לידו ולא נתחכם שיניחו הזהב בארץ לבטל כשפיהם (זוהר ח"ב קצ"ב.) העלה עליו הכתוב המעשה:
ומה ראו לעשות צורת העגל י"ל משעה שראו את אלהי ישראל והחיות הם ככף רגל עגל לכך בחרו דמות עגל. ויש אומר שהשליך שם טס שהעלו בו ארונו של יוסף שכתוב בו עלה שור וכו':
ואשליכהו באש ויצא העגל הזה. כל מה שהזכיר עד עתה בענין העגל קורין רבותינו ז"ל עגל ראשון, והספור הזה אשר לאהרן קורין עגל השני, והוא שאמרו מעשה עגל ראשון נקרא ומתרגם והשני נקרא ולא מתרגם מאי טעמא משום יקרא דאהרן, כך דרשו רז"ל בסוף מגילה: ובאור הענין כי אע"פ שנזכר למעלה שני פעמים אחד בספור התורה ויעשהו עגל מסכה ואחד בספור ה' למשה עשו להם עגל מסכה הכל נחשב ענין אחד והכל נקרא ומתרגם, אבל כאן בספור אהרן שהוא עצמו יספר בחטאו בפיו אלו היה מתרגם לא היה כבודו, ועוד שהזכיר בו לשון ויצא כלומר יצא מעצמו והיה בזה לבעל הדין לחלוק ולומר כיון שיצא מעצמו היה בו ממש: