ביאור:מ"ג שמות כג טו
אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹתעריכה
את חג המצות. החל ממנו כי הוא ראשון לחדשי השנה.
והנה כתוב שבעת ימים תאכל מצות. כמו חג הסכות תעשה לך שבעת ימים. והנה הוא חיוב. ואין כמוהו ששת ימים תעשה מעשיך. כי אחריו כתיב שתשבות ביום השביעי. ואין ככה שבעת ימים תאכל מצות ועוד למה לא כתב שבעת ימים לא תאכל חמץ:
כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָעריכה
כאשר צויתיך. לפי שיש הרבה פרטי מצות שלא נתפרשו כאן, הא' שצריך להיות מצה מדבר הבא לידי חימוץ (פסחים ל"ה:), ב' שלא יצא ידי חובתו במעשה קדרה, ג' שלא יהיה חמץ מיום טוב ראשון וכל זה מפורש בפרשת בא כמבואר במכילתא לזה אמר כאשר צויתיך לרמוז לתנאי המצוה הנזכרים:
לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִםעריכה
חדש האביב. שהתבואה מתמלאת בו באביה אביב לשון אב. בכור וראשון לבשל פירות:
חדש האביב. פירשתי.
למועד חדש האביב. דרשו רז"ל מכאן א"ר יהודה בן בתירא שלא תהא מביא אלא בחדש האביב ואם לא השיגה התבואה מעברין השנה.
את חג המצות תשמר. כענין "שמור את חדש האביב ועשית פסח" (דברים טז, א), כמו שאמר בזה "למועד חדש האביב", שמר שיהיה בחדש האביב, על ידי עבורי השנים והחדשים, כמו שבא בקבלה (ראש השנה כא, א).
וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם:עריכה
ולא יראו פני ריקם. כשתבאו לראות פני ברגלים הביאו לי עולות (חגיגה ז):
ואמר ולא יראו פני ריקם כלומר בלא קרבן והיה לו להביא על כל פנים עולה ושלמים:
רבים חשבו כי לא יראו פני ריקם. כמו ופני לא יראו. וזה איננו נכון כי הבאים אל בית השם הם נראים. והעד ונראה את פני השם גם יראה כל זכורך את פני יי' כמו לפני השם:
ושם אלהים אחרים וגו'. שלש רגלים. לומר לך כל המבזה את המועדות כאילו עובד עבודה זרה. וסמיך פסח לע"ז לומר מה ע"ז אסורה בהנאה ואוסרת בכל שהוא אף חמץ בפסח אסור בהנאה ואוסר בכל שהוא: