ביאור:מ"ג ויקרא כ יח
וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה דָּוָה וְגִלָּה אֶת עֶרְוָתָהּ אֶת מְקֹרָהּ הֶעֱרָה עריכה
דוה. היא חולה בעבור הדם.
הערה. גלה וכן כל לשון ערוה גלוי הוא והוי"ו יורדת בתיבה לשם דבר כמו זעוה מגזרת (אסתר ה) ולא קם ולא זע. וכן אחוה מגזרת אח. והעראה זו נחלקו בה רבותינו (יבמות נה) יש אומרים זו נשיקת שמש ויש אומרים זו הכנסת עטרה:
[מובא בפירושו לפסוק ט'] וחזר והזכיר כרת אחר בנדה (פסוק יח), לחייבו בהעראה בלא גמר ביאה, הוא שאמר את מקורה הערה (פסוק יח), וכן באחות אם ואחות אב כי את שארו הערה (פסוק יט). והזכיר דודתו וכן אשת אחיו (פסוקים כ כא), לחייבם בערירות בין שלא היו לו בנים או היו לו.
וטעם מקרה הערה. שעשה תועבה גדולה.
ואיש אשר יקח את אחותו. סמך אחותו לבהמה לפי ששניהם מצויין עמו בבית. וסמיך לה נדה שגם היא מצויה עמו תמיד:
וְהִיא גִּלְּתָה אֶת מְקוֹר דָּמֶיהָ עריכה
וטעם והיא גלתה. ברצונה כי אם היא אנוסה לבדו יכרת:
[מובא בפירושו לפרק י"ח פסוק י"ט] ואל אשה בנדת טומאתה. אסר הכתוב הנדה מפני טעם שהזכרתי (לעיל בפסוק ו), שלא התירה התורה המשכב רק לקיום הזרע. והנה הולד נוצר מדם האשה כולו או רובו כאשר הזכרתי כבר (לעיל יב ב), ומדם הנדות לא יהיה נוצר כלל, ואיך יעשה ממנו ולד, והוא סם המות ימית כל בעל חיים שישתה אותו או יאכלנו. והנה בהיות ברחם דם נדה הרבה, לא תתעבר ממנו, כי לא יוצר כלל, ואף אם תתעבר מדם אחר ויהיה נזון מזה הוא ימיתנו. וכבר הזכירו הרופאים עוד, שאם יהיה נזון מדם משובח וכל מזונו מדם טוב, אלא שנשתקע בתוכו מדם הנדות יחמיץ אותו ויוליד בולד שחין ואבעבועות למיניהם, ועל דעת רבותינו (תנחומא מצורע א) אם ישאר ממנו בגופו קצת יהיה הולד מצורע. ומכל הפנים האלו ראוי שתרחיק התורה משכב הנדה: ועוד הגידו בו נסיון אמיתי, והוא ממפלאות תמים דעים בתולדה, כי הנדה בתחילת זובה אם תביט במראה של ברזל הבהיר ותאריך לראות בה יראו במראה טיפות אדומות כטיפות דם, כי הטבע הרע המזיק שבה תוליד גנאי, ורוע האויר ידבק במראה. והנה היא כאפעה הממית בהבטתו, וכל שכן שתזיק לשוכב עמה אשר תדבק גופה ומחשבתה בו ובמחשבתו, ולכך גזר עליו הכתוב (לעיל טו כד) ותהי נדתה עליו, כי רעתה רוע מתדבק. והוא שאמר "בנדת טומאתה", ויאמר טומאת הנדה (יחזקאל לו יז), כי יזכיר בה לעולם טומאה, שהיא כשרץ וכאיש המצורע שטומאה להם בגופם. ויתכן שזהו טעם, את מקורה הערה והיא גלתה את מקור דמיה (להלן כ יח), כי המקור המושחת ההוא ראוי להסתם, לא שיגלה וישאב ממנו מים הרעים המזיקים מאד. והנה נאסר לזרע הקודש כל ימי טומאתה עד שתטבול במים, כי אז תטהר גם במחשבתה ותהיה נקיה לגמרי:
מקור דמיה. קרי ביה דמי ה' שה' דמים מטמאים אשה.
וְנִכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם מִקֶּרֶב עַמָּם: עריכה
[עיין בפירושו המובא בפסוק זה תחת הכותרת "מה פיסקה זו מוסיפה" וכו']