ביאור:מ"ג ויקרא כה יח
וַעֲשִׂיתֶם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם עריכה
ועשיתם את חקתי ואת משפטי תשמרו. יזהיר בחוקים, מפני השמיטה והיובל הנזכרים לפי שהם מכלל החוקים, והמשפטים מפני דין חזרת הממכרים והעבדים ביובל והאונאה:
ועשיתם את חקותי. שמיטה ויובל הנזכרים שהם מכלל החקים. ואת משפטי תשמרו, אלו דיני חזרת הממכרים והעבדים ביובל ודיני האונאה, כי כולן נזכרים בפרשה זו.
ועשיתם את חקתי. ענין השביעית והיובל. ואת משפטי תשמרו. בענין המכר והמקנה למנין היובל (פסוק טו) וזולתו (פסוק טז), שלא תהיה שום אונאה.
וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח: עריכה
וישבתם על הארץ לבטח. שבעון שמיטה ישראל גולים שנאמר (ויקרא כו) אז תרצה הארץ את שבתותיה והרצת את שבתותיה וע' שנה של גלות בבל כנגד ע' שמיטות שבטלו היו:
ואמר "וישבתם על הארץ לבטח", שבעון שמיטה ויובל ישראל גולים (אבות ה ט). וחזר ואמר (בפסוק הבא) ונתנה הארץ פריה וגו' וישבתם לבטח עליה", שלא תצטרכו לצאת ממנה בשביעית לגור בארץ אחרת מפני חוסר לחם:
[מובא בפירושו לפסוק י"ט] וישבתם לבטח וגו'. והגם שכבר אמר בפסוק שלפני זה וישבתם על הארץ לבטח חזר לומר כן, להבטיח שלא יסובב הפלגת שבח הפירות לבא עליהם שודד, ולזה דקדק לומר בפסוק ראשון וישבתם על הארץ לומר שהבטחה זו היא על חימוד הארץ, והבטחה שניה על חימוד פירותיה, ובזה נמצאו בטוחים על הארץ ועל פירותיה:
וישבתם על הארץ לבטח, שהרי ישראל גולים מן הארץ בעון שמטה שנאמר (ויקרא כו) אז תשבת הארץ והרצת את שבתותיה, ולא היו שבעים שנה של גלות בבל אלא כנגד שבעים שמטות שבטלו:
וישבתם על הארץ לבטח. שלא תגלו ממנה. על היפך "ותרץ את שבתתיה בהשמה מהם" (להלן כו, מג), ועל היפך "בעון בצעו קצפתי" (ישעיהו נז, יז).