ביאור:מ"ג ויקרא יח כב
וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה עריכה
ואת זכר. אחר שמצאנו הן שכבתי אמש את אבי הנה אזהרה לשוכב ולנשכב ויאמר רב חננאל ז"ל כי יש מי שיחדש בגופו כצורת בשר אשה וזה לא יתכן בתולדה ויש אומרים אנדרוגינוס וכל הצער הזה בעבור היות משכבי אשה לשון רבים ודברי יחיד שני משכבים והנכון בעיני כי המצוה כפשוטה גם אנשי התושיה חייבו מיתה עליה והכתוב אחז דרך כבוד לאמר כמו לא תקרב ואחר שהזכר נברא לעשות והנקבה להעשות הזהיר הכתוב שלא תהפוך דברי השם ויש משכב להוציא הזרע. על כן מלת משכבי לשון רבים. ואין ראוי להאריך.
וכתב ר' אברהם אחר שמצאנו הן שכבתי אמש את אבי (בראשית יט לד), הנה לא תשכב אזהרה לשוכב ולנשכב. ואם כדבריו, למה לא היתה האשה בכלל ובכל בהמה לא תתן שכבתך, כי הנשים בכלל האזהרות שבכל התורה. אבל טעם, שכבתי אמש את אבי, בעבור שהן השוכבות כדי שיצא ממנו הזרע, כידוע שהזרע יבא מן התנועה, או מן הגוף כולו, כמו שיתהווה הקצף בפיות הסוסים במרוצתם, או שיתילד בגידים הקרובים משם, ויאסף שם בסיבוב התנועה ויצא, ואם לא שכבו אותו לא יצא ממנו זרע כי היה כאבן דומם בשכרותו:
וטעם הזכור והבהמה מפורסם, כי הוא דבר נתעב ואיננו בקיום המינין, כי אדם ובהמה לא יולידו.
תּוֹעֵבָה הִוא: עריכה
והזכיר תועבה היא. כי הוא דבר נתעב לנפש קדושה אפילו בתולדה: