ביאור:מ"ג ויקרא יח ז
עֶרְוַת אָבִיךָ וְעֶרְוַת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה אִמְּךָ הִוא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ: עריכה
ערות אביך. (סנהדרין נד) זו אשת אביך או אינו אלא כמשמעו נאמר כאן ערות אביך ונאמר להלן (ויקרא כ) ערות אביו גלה מה להלן אשת אביו אף כאן אשת אביו: וערות אמך. להביא אמו שאינה אשת אביו:
ערות אביך וערות אמך. לשון רש"י, ערות אביך, זו אשת אביך, וערות אמך, להביא אמו שאינה אשת אביו, ערות אשת אביך, לרבות לאחר מיתה. וכן פירש ערות אחי אביך לא תגלה (פסוק יד), ומהו ערותו, אל אשתו לא תקרב. וכן הוא באמת כפי משמעותו הנכון. אבל בגמרא במסכת סנהדרין (נד.) העלו כי ערות אביך וערות אחי אביך על הזכרים ממש, ולחייבו בשוגג שתים. ואני תמה לדעתם, למה לא יזהיר כן בבן ובאח עם ערות נשיהם, ואולי חששה התורה בכבוד הזקנים יותר. אבל כל פסוק ופסוק בפרשה אזהרה אחת, לא באו בפרשה שתי אזהרות בלאו אחד, כי הלאו באחיות כלן וכן הבנות אחת הנה: והנכון בעיני על דרך הפשט, כי ערות אביך וערות אמך לאו אחד הוא ואזהרה אחת, ימנע שלא יבא על אמו, כי בבואו עליה יגלה ערות אביו וערות אמו. וזהו שאמר (כאן) אמך היא, כי עשית בה שתים רעות, שגלית ערות אם וערות אב. ואחרי שהזהיר על ערות אביו שהיא אמו חזר והזהיר על ערות אשת אביו שאינה אמו, ואמר (בפסוק הבא) ערות אשת אביך לא תגלה ערות אביך היא. וכן, ערות אחי אביך לא תגלה, פירושו אל אשתו לא תקרב, ולכך לא אמר "ואל":
ערות אביך וערות אמך לא תגלה. ע"ד הפשט הכל לאו אחד, ובאור הכתוב לא תגלה ערות אמך שאם עשית כן אתה מגלה ערות אביך, שהרי ערות אמך ערות אביך היא. וכן בסמוך ערות אחי אביך לא תגלה. וידוע כי אין האזהרה אלא בנקבות, ועל כן פירש אל אשתו לא תקרב דודתך היא, כאלו אמר ערות אחי אביך לא תגלה, ומהו ערות אחי אביך שלא תקרב אל אשתו, שאם עשית כן אתה מגלה ערות אחי אביך: וע"ד מדרש רז"ל הן שני לאוין, שכן דרשו ערות אביך זו אשת אביך, וערות אמך זו אמו שאינו אשת אביו. ומה שחזר ואמר ערות אשת אביך, לרבות לאחר מיתה. ערות אחותך בת אביך, שאינה מאמך, או בת אמך, שאינה מאביך, מולדת בית או מולדת חוץ, כלומר בין שתהיה אחותך מן הנשואין בין שתהיה מן הזנות יש לך לנהוג בה כבוד האחוה ולא תגלה ערותה. ומה שחזר ואמר ערות בת אשת אביך מולדת אביך, הכל אחד עם מה שהזכיר ערות אחותך בת אביך, שאינה מאמך, אלא לעבור עליה בשני לאוין, כי מי ששוכב עם אחותו בת אביו שאינה מאמו, עובר משום אחותך בת אביך ומשום ערות בת אשת אביך מולדת אביך:
ערות אביך. והחל מהאב שהוא קודם הבן ואמר שאסור הוא כל מי שהיא ערות אב ואם והנה היא האם בראש ואחר כך ערות אשת אב ואיננה אם ואחר כך האחות שהיא בת אביו או בת אם:
[מובא בפירושו לבראשית פרק ב' פסוק י"ח] ולפי דרכינו יש טעם נכון בחקירה אחת למה ה' נמלך ממחשבתו ראשונה שברא האדם ובת זוגו עמו וחזר ונסרה. כי הכוונה היא להודיע כי מעשה ה' טוב הוא לכל ואלהים חשבה לטובה וברא יחד זכר ונקבה אלא דלצד הנאת האדם לסדר הכנתו הפרידם מכל הנבראים אין נשתוין אליו ואין מציאות לברוא לו אדם אחר להכנתו כי יש טעמים רבים ונכבדים לבלתי עשות ה' ב' אדם כמאמרם ז"ל והבן. נמצאת אומר כי כל סדר האמור בפרשה זו בבקשת העזר ושלילתו והמצאתו אינו אלא לצד עשות הנקבה נפרדת מהזכר כי טוב הב' מהא', אבל לענין הזיוג הכנת פריה ורביה כבר בראו ה' ביום ו' ובראם לפרות ולרבות, ואין מניעה לזה לצד שאין פנים בפנים כי הכינם ה' להרכבה גם בסדר שהיו בה אחור ואחור שיריק הזכר הזרע דרך מקום אשר בו הנוצר. ויש לנו לחקור זאת לאיזה טעם ברא ה' האשה בגוף האדם ממש ולא בראה בריה בפני עצמה מן העפר כמו שברא הזכר. ונראה כי בזה גילה דעתו יתברך כי יש הפרש בין הכנת זיווג האנושי מזיווג הבהמי כי זיווג הבהמי פועל פעולת ההזרעה בכל נקבה אשר תזדמן לפניו, והגם שאמר הכתוב בסוג זה גם כן זכר ונקבה לא שיתחייב כל זכר להכיר נקבתו כל שממינו היא כל אשר יזדמן לפניו ממינו הרי הוא רשאי ואין רישום וייחוד לנקבת זכר בבהמי לומר זו פרתו של שור זה וזו פרתו וגו' מה שאין כן האדם שלא מלבד שמובדל בבחינת המין אלא גם מובדל בפרטי המין כי כל אחד יש לו בת זוגו בפני עצמו, ולזה נתחכם ה' לבנות בת זוגו של האדם מעצמיו לומר כי זו בשר מבשרו. ולזה כשהזהיר על העריות רשם כינוי העריות אל הזכרים כאומרו (ויקרא י"ח) ערות אביך ערות אחי אביך וגו' הרי שהגם שאינו מצווה אלא על הנקבות מייחד הדבר אל הזכרים והבן:
ערות אביך וערות אמך. לשון רש"י, ערות אביך, זו אשת אביך, וערות אמך, להביא אמו שאינה אשת אביו, ערות אשת אביך, לרבות לאחר מיתה. וכן פירש ערות אחי אביך לא תגלה (פסוק יד), ומהו ערותו, אל אשתו לא תקרב. וכן הוא באמת כפי משמעותו הנכון. אבל בגמרא במסכת סנהדרין (נד.) העלו כי ערות אביך וערות אחי אביך על הזכרים ממש, ולחייבו בשוגג שתים. ואני תמה לדעתם, למה לא יזהיר כן בבן ובאח עם ערות נשיהם, ואולי חששה התורה בכבוד הזקנים יותר. אבל כל פסוק ופסוק בפרשה אזהרה אחת, לא באו בפרשה שתי אזהרות בלאו אחד, כי הלאו באחיות כלן וכן הבנות אחת הנה: