ביאור:מ"ג דברים ו ז
וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ עריכה
ושננתם. (שם) לשון חדוד הוא שיהיו מחודדים בפיך שאם ישאלך אדם דבר לא תהא צריך לגמגם בו אלא אמור לו מיד:
ושננתם לבניך. גם אלה מצות מבוארות נרמזו כבר, כי מאחר שצוה במצות, חקת עולם לדורותיכם, ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם (שמות לא יז), זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך (בראשית יז י), הנה אנחנו מצווים שידעו בנינו המצות, ואיך ידעו אותם אם לא נלמדם.
ושננתם. לשון חדוד לפרשם היטב כמו אשר שננו בחרב לשונם:
ושננתם. מגזרת חץ שנון. וידוע איך ישונן החץ הנה נראה כי עיקר כל האדם עבודת השם ועבודתו להכיר פעליו והמעתיקים העתיקו שעת ק"ש וכלנו נסמוך עליהם:
ושננתם לבניך. שיהיו דברי תורה מחודדין בפיך, לשון חדוד הוא כמו (משלי כה) וחץ שנון, והכוונה לומר שאם ישאלך אדם דבר אמור לו מיד ואל תגמגם:
ושננתם לבניך. תלמד אותם בשינון וחריפות מופתים שכליים.
[עיין בפירושו לפסוק אחר, המובא גם בפסוק זה תחת הכותרת "מה בין ציווים אלו לבין" וכו']
לבניך. אלו התלמידים מצינו בכל מקום שהתלמידים קרוים בנים שנאמר (לקמן יד) בנים אתם לה' אלהיכם. ואומר (מלכים ב ב) בני הנביאים אשר בבית אל. וכן בחזקיהו שלמד תורה לכל ישראל קראם בנים שנאמר (ד"ה ב' כט) בני עתה אל תשלו. וכשם שהתלמידים קרוים בנים שנאמר (מלכים ב' כ) בנים אתם לה' אלהיכם כך הרב קרוי אב שנאמר אבי אבי רכב ישראל וגו':
[מובא בפירושו לבראשית פרק א' פסוק א'] אות יז עוד ירצה על דרך אומרם ז"ל (ברכות ו:) כל מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין, והטעם כי הירא דבר ה' ידבר מתוך קימת נפשו וכיון שכן תכיר נפש השומעת ותקבל תוכחת מוסר, ואם הדברים יצאו מהגוף אין שייכות לנפש לשמוע, כמו שרמזו ז"ל במה שאמר הכתוב (דברים ו') והיו הדברים וגו' על לבבך אז ושננתם לבניך הם התלמידים, והוא אומרו בראשית שהיא היראה כאומרם ז"ל ברא ה' את השמים פירוש שיהיה ירא שמים אז ישמע קולו וילמד אדם דעת, והוא אומרו ואת הארץ:
[מובא בפירושו לשמות פרק ל"ה פסוק כ"ה] וכל אשה חכמת לב בידיה טוו. מכאן שאין ראוי להיות חכמת האשה אלא במטוה ובזריזות צרכי ביתה וכבוד בעלה, ולכך מנעו רז"ל ללמד תורה לבנות שנאמר (דברים ו) ושננתם לבניך ולא לבנותיך ואמרו כל המלמד את בתו תורה כאלו מלמדה תפלות: וכן דרשו ביומא פרק שעירי יום הכפורים וכל אשה חכמת לב בידיה טוו אין חכמה לאשה אלא בפלך:
וְדִבַּרְתָּ בָּם עריכה
ודברת בם. (ספרי) שלא יהא עיקר דבורך אלא בם עשם עיקר ואל תעשם טפל:
והנה ודברת בם. בפה ובלב:
ודברת בם. שיהא עיקר דבורך בם, עשם עקר ואל תעשם טפל. בם ולא בדברים אחרים, בם ולא בתפלה, כך דרשו רז"ל. ובאור זה כי דברי תורה בקול רם, לפי שהתורה צריכה קול, שנתנה בקול, שנאמר (שמות יט) ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים, ולא בתפלה בקול אלא בלחש: ובמסכת חולין (תהלים נח) האמנם אלם צדק תדברון, מה אומנותו של אדם בעולם הזה, יעשה עצמו כאלם, יכול אף לדברי תורה כן, תלמוד לומר צדק תדברון. וכן אמר שלמה ע"ה (משלי ג) אל ילוזו מעיניך, כיון שאתה רואה שהן מדות שבהן נברא העולם, והשני (שם ד) אל יליזו, בא לומר אל יליזו אותם עסקים וטרדות מעיניך, ולכך אמר שמרם בתוך לבבך:
ודברת בם. כי בזאת ההתמדה תזכרם תמיד.
[מובא בפירושו לפרק י"א פסוק י"ח] ויתכן בדרך הפשט שבא להוסיף בכאן לדבר בם, כי שם (לעיל ו ז) צוה ודברת אתה בם בשבתך בביתך, וכאן אמר שנלמד אותם את בנינו עד שידברו בם הבנים בכל שעה. וכן הוסיף בכאן ולמדתם אותם, כי "ושננתם" שיספר להם המצות, וכאן עד שילמדו אותם וידעום ויבינו אותם וטעמיהם לדבר עמך בם בכל העתים. וכן הוסיף כאן כימי השמים על הארץ, שהוא לדור דורים. או הם השמים והארץ הראשונים וימי עולם, והמשכיל יבין:
בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ: עריכה
ובשכבך. (שם) יכול אפילו שכב בחצי היום ת"ל ובקומך יכול אפילו עמד בחצי הלילה ת"ל בשבתך בביתך ובלכתך בדרך דרך ארץ דברה תורה זמן שכיבה וזמן קימה:
בשבתך. דבק עם ודברת בם: ובשכבך. לישן כי אין מצוה על הישן:
ובקומך. תגין על הקו"ף. לומר כשיעמוד בבקר יתפלל ק' ברכות וינצל מצ"ח קללות ועוד שתים גם כל חלי וכל מכה (להלן כח, סא):