ביאור:מ"ג דברים ו ג
וְשָׁמַעְתָּ יִשְׂרָאֵל וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ וַאֲשֶׁר תִּרְבּוּן מְאֹד עריכה
ושמרת לעשות. והנה אצוך שתשמור אשר ייטב לך: ארץ זבת חלב. דבק עם לרשתה והנה הוא רחוק ממנו או יהיה חסר בי"ת כמו הנמצא בית יי':
ושמרת לעשות אשר ייטב. הנה מצוך שתשמור לעשות אשר ייטב לך. ארץ זבת חלב ודבש. דבק עם "לרשתה" (בפסוק א), ואם הוא רחוק. או יהיה חסר בי"ת, כמו הנמצא בית ה' (מ"ב יב יא), לשון ר"א. ואם כן, יחסר עוד מ"אשר תרבון מאד" "בו" או "בעבורו". ואין צורך, כי "למען יאריכון ימיך" נמשך לכאן, וטעמו "למען אשר ייטב לך". או מלת "אשר" בעצמה תשמש כן, כמו ויסירה מגבירה אשר עשתה מפלצת (מ"א טו יג), בעבור שעשתה, וכן באשר את אשתו (בראשית לט ט), בעבור שאת אשתו, וכן הכתוב אשר אנכי מצוך היום אשר ייטב לך וגו' ולמען תאריך ימים על האדמה (לעיל ד מ): ושיעור הכתוב ושמעת ישראל ושמרת לעשות למען אשר ייטב לך ואשר תרבון מאד כאשר דבר ה' אלהי אבותיך לתת לך ארץ זבת חלב ודבש וגו', כלומר למען שייטב לך בתתו לך ארץ טובה ורחבה, כמו שאמר למטה (פסוק יח) למען אשר ייטב לך ובאת וירשת את הארץ. וכמוהו ויתן לו בית ולחם אמר לו (מ"א יא יח):
ושמעת ישראל. ובהיות זה התכלית המכוון מאת האל יתברך ברב חסדו עליך, ראוי שתשמע ותבין את כוונת האל יתברך בכל אלה. ושמרת לעשות אשר ייטב לך. ותשתדל לעשות אז מאהבה לרצון לפניו, מה ש"ייטב לך" להקנותך אשר נצחי. וכמו כן תשמור לעשות אתה ש"תרבון מאד", וזה בשמירת צדקה ומשפט לכבודו.
כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: עריכה
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "הסבר לרצף הפסוקים" וכו']
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "הסבר לרצף הפסוקים" וכו']
כאשר דבר ה' אלהי אבתיך לך, ארץ זבת חלב ודבש. כמו שהוא דבר לך "ארץ זבת חלב ודבש", מוכנת לעובדיו לזה התכלית, שתתפרנסו בה שלא בצער, ויהיה לכם פנאי לעיון ולמעשה לפרות ולרבות.
כאשר דבר ה' אלהי אבתיך לך. וסמיך ליה שמע ישראל. שהזכיר אלו השמות כנגד האבות. ה' כנגד אברהם כדכתיב ביה (בראשית טו, ז) אני ה' אשר הוצאתיך וגו'. אלהינו כנגד יצחק דכתיב ביה (שם כו, כד) אנכי אלהי אברהם אביך. ה' אחד כנגד יעקב שנאמר בו (שם כח, יג) אני ה':
ארץ זבת חלב ודבש. סיימה פרשה זו כן, וסמך לו שמע ישראל, לבאר שאין תכלית כונת ירושתה בכל תענוג זה אלא כדי שנירש המכונת לה, והיא הד' של אחד, והיא הרצון המשפיע רחמים ודין, וזהו לשון ארץ זבת חלב ודבש, וכן הזכיר זה בפסוק (דברים ח) ארץ חטה ושעורה, והביא ראיה לתענוג שכלי מן הדבש שהוא תענוג גופני, והבן זה: