ביאור:מ"ג בראשית כז ט
לֶךְ נָא אֶל הַצֹּאן
עריכהלך נא אל הצאן. ממקום אומנותו שהיה יושב אהלים:
והמטעמים שצותה בהן רבקה ליעקב לא היו מן החיות השוכנות בשדה כי אם מן הדברים השוכנים בישוב, והוא שאמרה לו: לך נא אל הצאן לפי שיעקב היה איש תם יושב אהלים, ומואס בחרב, כי לא כאלה חלק יעקב גם זרעו מקבלי התורה לא נאמר להם להקריב מן החיה כי אם מן הבהמה, שנאמר: אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה וגו':
[מובא בפירושו לויקרא פרק כ"ב פסוק כ"ז] (...) ומה שהכשירה תורה לצורך קרבן ג' מינין אלו, שור או כשב או עז, דרשו רז"ל שור בזכות אברהם שנאמר (בראשית יח) ואל הבקר רץ אברהם, כשב בזכות יצחק (שם כב) וירא והנה איל, עז בזכות יעקב שנאמר (שם כז) לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טובים, טובים לך טובים לבניך, טובים לך שעל ידן תטול הברכות, טובים לבניך שעל ידן יתכפרו ביום הכפורים. זהו שאמר הכתוב שור או כשב או עז כי יולד. זהו שאמר הכתוב (קהלת ג) מה שהיה הוא שיהיה ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את נרדף, אם יאמר לך אדם שאם לא חטא אדם הראשון הרי הוא חי וקיים, אמור לו הרי אליהו שלא חטא והוא חי וקיים לעולם. ואשר להיות, אם יאמר לך אדם שעתיד הקב"ה להחיות את המתים, אמור לו כבר היה, כבר עשה כן ע"י אליהו וע"י אלישע וע"י יחזקאל. והאלהים יבקש את נרדף, צדיק רודף צדיק רשע רודף רשע, והאלהים יבקש את נרדף, רשע רודף צדיק, צדיק רודף רשע והאלהים יבקש את נרדף. תדע לך שכן הוא, הבל נרדף מפני קין מה כתיב (בראשית ד) וישע ה' אל הבל ואל מנחתו ואל קין ואל מנחתו לא שעה, נח נרדף מפני דורו מה כתיב (שם ו) ונח מצא חן, וכתיב (שם ז) וימח את כל היקום, אברהם נרדף מפני נמרוד מה כתיב (נחמיה ט) אשר בחרת באברם, יצחק מפני פלשתים מה כתיב (בראשית כו) ויאמרו ראו ראינו כי היה ה' עמך, יעקב מפני עשו מה כתיב (תהלים קלה) כי יעקב בחר לו יה, יוסף מפני אחיו מה כתיב (בראשית לט) ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח, משה מפני פרעה מה כתיב (תהלים קו) לולי משה בחירו, ישראל מפני העכו"ם מה כתיב (דברים יד) ובך בחר ה' להיות לו לעם סגלה. אף כאן שור או כשב או עז שור נרדף מפני ארי, כשב מפני זאב, עז מפני נמר, אמר הקב"ה לא תביאו לי קרבן מן הרודפין אלא מן הנרדפין:
וְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹבִים
עריכהוקח לי. משלי הם ואינם גזל שכך כתב לה יצחק בכתובתה ליטול שני גדיי עזים בכל יום (ב"ר):
שני גדיי עזים. וכי שני גדיי עזים היה מאכלו של יצחק אלא פסח היה. האחד הקריב לפסחו והאחד עשה מטעמים. בפרקי דרבי אליעזר:
גדיי עזים. בשביל העורות ששערן קשה כשער אדם לקח עזים ולא כבשים:
שני גדיי עזים טובים. לא צותה עליו בשני גדיי עזים דרך מקרה אלא בכונה ידוע, וזהו שאמרו במדרש: שני גדיי עזים טובים, וכי מאכלו של יצחק שני גדיים היו. אמר רבי ברכיה שני גדיי עזים טובים, טובים לך טובים לבניך, טובים לך שעל ידם תטול הברכות, טובים לבניך שעל ידם יתכפרו ביום הכפורים אמר "טובים לך" שעל ידי אלו זכה יעקב ונתגבר על עשו שהיה שעיר, שנאמר: הן עשו אחי איש שעיר. "טובים לבניך" אלו שעירי יום הכפורים שמתכפרים ישראל מן החטא על ידם ונצולים משרו של עשו שלא יקטרג, וזהו שאמרו רבותינו ז"ל: ונשא השעיר, זה עשו את כל עונות, עונות תם
[מובא בפירושו לויקרא פרק ט"ז פסוק ג'] בזאת יבא אהרן אל הקודש בפר בן בקר וגו'. ואמרו במדרש (ויק"ר כא יא) פר כנגד אברהם, שנאמר (בראשית יח ז) ואל הבקר רץ אברהם. ואיל כנגד יצחק, שנקרב תמורתו איל, ושני שעירי עזים כנגד יעקב, שנאמר בו (שם כז ט) וקח לי משם שני גדיי עזים. כוונת מדרש זה לומר כשם שמצינו שגם למשה לא נראה ה' כ"א בזכות האבות כמ"ש (שמות ד ה) למען יאמינו כי נראה אליך ה' אלהי אבותם אלהי אברהם וגו', כך כהן גדול ביוה"כ נראה אליו ה' בזכות האבות. ויש בכולם רמז ליו"כ כי מ"ש ואל הבקר רץ אברהם סובר מדרש זה שהיה ביו"כ כי גם רז"ל דרשו (בפרקי דר"א כט) בעצם היום נימול אברהם שנימול ביו"כ, וסובר שכל המעשה מן וירא ה' אל אברם באלוני ממרא הכל היה ביום אחד ואע"פ שעשה סעודה ביום ההוא מ"מ אחר שלא נתנה התורה עדיין היה מחמיר על עצמו ולא על אחרים. ואיל של יצחק יש במדרש שהיה המעשה ההוא ביום כיפורים (עיין ילקוט ראובני פר' וירא כב יד) וראייתו מן פסוק אשר יאמר היום בהר ה' יראה. שבכל שנה ביום זה ה' יראה כי בענן יראה שמה ה'. ושני שעירים של יעקב אמרו במדרש (בר"ר סה יד) שני גדיי עזים טובים. טובים לך וטובים לבניך טובים לך שעל ידיהם תקבל הברכות וטובים לבניך שעל ידיהם מתכפר להם ביו"כ, ומאז הובטח יעקב על כפרת יום קדוש זה על ידי שני שעירים.
[מובא בפירושו לויקרא פרק ט"ז פסוק ח'] גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל. נראין הדברים שב' שעירים אלו דומים ממש לשני גדיי עזים שעשה יעקב ליצחק ועשה את האחד מטעמים כאשר אהב החומר וזה חלקו של סמאל שניתן לו שוחד כדי שיקבל יעקב הברכות על חלקו מצד הגדי השני שעשה פסח לה' כדאיתא במדרש (פרקי דר"א לב) כי בו ביום ראשון של פסח היה אמר יצחק בני אוצרות טללים נפתחין היום כו'. כך לדורות בב' שעירים אלו ניתן לס"מ חלקו כדי שיקבל יעקב חלקו מן הגורל אשר לה' וכן סמכם המדרש (בר"ר סה יד) האומר גדיי עזים טובים. טובים לך שעל ידיהם תקבל הברכות, וטובים לבניך שעל ידיהם מתכפרים ביום כיפורים.
וְאֶעֱשֶׂה אֹתָם מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ
עריכהוהמטעמים שצותה בהן רבקה ליעקב לא היו מן החיות השוכנות בשדה כי אם מן הדברים השוכנים בישוב, והוא שאמרה לו: לך נא אל הצאן לפי שיעקב היה איש תם יושב אהלים, ומואס בחרב, כי לא כאלה חלק יעקב גם זרעו מקבלי התורה לא נאמר להם להקריב מן החיה כי אם מן הבהמה, שנאמר: אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה וגו':
כַּאֲשֶׁר אָהֵב:
עריכהכאשר אהב. כי טעם הגדי כטעם הצבי: