ביאור:מ"ג בראשית טו ז
וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְקֹוָק עריכה
[מובא בפירושו לפרק כ"ו פסוק כ"ד] אנכי אלהי אברהם אביך. ולא כתוב "ה' אלהים" כמו באברהם (לעיל טו, ז) ויעקב (להלן כח, יג) לפי שנתייסר ביסורין בלי מדת רחמים:
אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים עריכה
[מובא בפירושו לבראשית פרק י"א פסוק כ"ח] וזהו שאמר הכתוב (להלן טו ז) אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה, כי מלת "הוצאתיך" תלמד על נס, כי לא אמר "אשר לקחתיך מאור כשדים", אבל אמר "הוצאתיך", שהוציא ממסגר אסיר, כמו אשר הוצאתיך מארץ מצרים (שמות כ ב). ואמר לתת לך את הארץ הזאת לרשתה, כי מעת הוציאו אותו מאור כשדים היה הרצון לפניו יתעלה שיגדלנו ויתן לו את הארץ ההיא,
אשר הוצאתיך מאור כשדים. לעד כי פרשה לך לך נאמרה שם כאשר פירשתיו. ולא נאמר בחרן:
ובמדרש אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים, בשעה שנולד אברהם אבינו ע"ה עמד כוכב אחד ממזרח ובלע ארבעה כוכבים לארבע רוות השמים. אמרו חכמיו לנמרוד: בן נולד לתרח בשעה זו שעתיד לצאת ממנו אומה שתירש העולם הזה והעולם הבא, אם רצונך ינתן לאביו מלא ביתו כסף וזהב ונהרגהו. מיד שגר נמרוד אצל אביו, אמר לו: בן נולד לך אמש, עכשיו תנהו לי ונהרגהו ואתן לך מלא ביתך כסף וזהב. אמר לו תרח: אמשול לך משל למה הדבר דומה, לסוס אחד שאמרו לו נחתוך את ראשך ונתן לך בית מאל שעורים, אמר הסוד להם: שוטים אם תחתכו את ראשי מי יאכל השעורים, ואתם אם תהרגו את בני מי יירש הכסף והזהב. השיב לו המלך: מדבריך אני מכיר שבן נולד לך. אמר לו תרח: בן נולד לי ומת. אמר לו: על חי אני אומר לך, ולא על מת. מה עשה תרח, החביא את בנו במערה שלש שנים, זמן לו הקב"ה שתי חלונות, מן האחד יוצא שמן ומן השני סלת. כשהיה בן שלש שנים יצא מן המערה, הרהר בלבו: מי ברא שמים וארץ, ואותי. התפלל כל היום כולו לשמש, ולערב שקע השמש במערב, וזרחה הלבנה במזרח. אמר: אין ביד אלו כח, אדון יש עליהם, אליו אתפלל ואליו אשתחוה. הלך אצל אביו אמר לו: אבי מי ברא שמים וארץ ואותי, א"ל אביו: אלהי ברא שמים וארץ וכל אלה. א"ל אברהם: הראני אלהיך, שמא יש בהם כח לברוא את כל אלה. מיד הביא עבודה זרה שלו והראהו אלהיו. חזר אברהם לאמו וא"ל: אמי עשי לי תבשילין נאים וטובים, ואביאם לאלהי אבי, אולי יקבלו ממני קרבני. מיד עשתה לו אמו תבשילין נאים וטובים, והביא לאלהי אביו, ונתן לפני הגדול שבהם, ואין קול ואין עונה. חזר לאמו: א"ל עשי לי תבשילין נאים וטובים מן הראשונים. עשתה לו והביאם לפני עבודה זרה של אביו, ואין קול ואין עונה. מיד שרתה עליו שכינה וקרא עליהם: פה להם ולא ידברו עיניים להם ולא יראו. מיד נטל אש ושרפם, והוציא הגדול שבהם לחוץ ונתן האש בידו. כשבא אביו לביתו ומצא אלהיו שרופים, אמר לאברהם: בני למה שרפת את אלהי. אמר: לא שרפתי אלא הגדול שבהם קצף עליהם ושרפם. א"ל: בני שוטה, וכי יש בהם כח או יש בהם רוח חיים שהם יכולין לעשות כל אלה, והלא אני עשיתים מעץ. א"ל: ישמעו אזניך מה שפיך מדבר, ואם אין בהם כח למה אמרת לי אלהי ברא שמים וארץ. מה עשה תרח. הלך אצל נמרוד וא"ל: בני שרף את אלהי ואלהיך באש. שלח נמרוד בשביל אברהם וא"ל: למה עשית כן. א"ל: אני לא עשיתי כן אלא הגדול. א"ל נמרוד: וכי יש בהם רוח חיים שיכולין לעשות כן. א"ל: ישמעו אזניך מה שאתה מדבר בפיך, ואם אין בהם כח למה תניחו למי שברא שמים וארץ ותשתחוו לעץ. אמר לו אני בראתי וארץ שמים בכחי, אמר לו אברהם אתה יכול לבראות, כשיצאתי מן המערה ראיתי השמש יוצא במזרח ושוקע במערב, עשה אתה שיצא במערב וישקע במזרח ואשתחוה לך, ואם לאו מי שהגביר את ידי לשרוף את האלילים הוא יגבירני ואהרוג אותך, אמר נמרוד לחכמיו מה יהא דינו של זה, אמרו לו זהו שאמרנו עליו עתידה אומה לצאת ממנו שתירש העוה"ז והעוה"ב, ועתה כמשפט הזה שעשה כן יעשה לו, מיד השליכוהו לתוך כבשן האש, באותה שעה נתמלא עליו הקב"ה רחמים והצילו, שנאמר אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים:
לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ: עריכה
אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה. כבר פירשתי זה (לעיל יא כח) כי יאמר מעת שהוצאתיך מאור כשדים ועשיתי לך נס היה הרצון לפני לתת לך הארץ הזאת. והנה עתה לא גזר שיתננה לו, אבל אמר שהוציאו מאור כשדים על דעת שיתננו לו, ולכן חשש אברהם פן יהיה בירושת הארץ תנאי המעשים אף על פי שאמר לו פעמים (לעיל יב ז, יג טו) לזרעך אתן את הארץ הזאת, כי עתה לא יגזור המתנה כאשר גזר לו זרע, ולכן אמר במה אדע כי אירשנה: ואינו כשאלת "מה אות" (מ"ב כ ח), וגם הקדוש ברוך הוא לא עשה עמו כשאר האותות להראות לו אות או מופת בדבר נפלא, אבל בקש אברהם שידע ידיעה אמיתית שיירשנה ולא יגרום חטאו או חטא זרעו למנעה מהם, או שמא יעשו הכנענים תשובה ויקיים בהם רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוש ולנתוץ להאביד ושב הגוי ההוא מרעתו ונחמתי על הרעה (ירמיה יח ז). והקדוש ברוך הוא כרת עמו ברית שיירשנה על כל פנים: [ועיין בפירושו על פסוקים ב', ו' בפרק זה]
ואברהם האמין בשם כי בנו יירשנו. ועל ירושת הארץ בקש אות כאשר עשה גדעון ועוד כי טעם שבועת השם שיהיה הדבר בלא תנאי. כי כלל כל נבואות הם על תנאי. והנה לא חטא אברהם בעבור שבקש לכרות אתו ברית:
אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים וגו'. פירש הרמב"ן ז"ל מעת אשר הוצאתיך מאוד כשדים ועשיתי לך נס היה הרצון לפני לתת לך הארץ הזאת, והנה עתה לא גזר שיתננה לו, אבל אמר שהוציאו מאור כשדים על דעת שיתננה לו, ולכן חשש אברהם פן יהי בירשות הארץ תנאי המעשים אע"פ שאמר פעמים: לזרעך אתן את הארץ הזאת, כי עתה לא יגזור המתנה כאשר גזר לו הזרע, ולכן אמר: במה אדע כי אירשנה, ואינו שואל האות, וגם הקב"ה לא עשה עמו כשאר האותות להראות לו אות או מופת בדבר נפלא, אבל בקש אברהם שידע ידיעה אמתית שיירשנה ולא יגרום חטאו או חטא זרעו למונעה מהם, או שמא יעשו הנענים תשובה, והש"י כרת עמו הברית הזה שיירשנה על כל פנים.
אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת. כדי שאתה בעצמך תקנה אותה ב'חזקה'. לרשתה. כדי שהבנים יירשוה ממך בתורת ירשה שאין לה הפסק.