ביאור:מ"ג בראשית ב יג
וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִּיחוֹן הוּא הַסּוֹבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ כּוּשׁ: עריכה
גיחון. שהיה הולך והומה והמייתו גדולה מאד, כמו וכי יגח (שמות כא, כח), שמנגח והולך והומה:
[מובא בפירושו לפרק ג' פסוק י"ד] על גחונך. החזה ולא נדע אם הנו"ן שרש כאדון או נוסף כזדון. והאומר שנקרא כן בעבור הרוח שיגיח ממנו זה דרך דרש. וכן אמרו על גיחון. גם פישון מגזרת כי תפושו גם פרת מגזרת פרו ורבו. והנה הנהר הגדול הוא חדקל עמד בפניהם ולא יכלו לעבור. ויאמרו שתי מלות הן שהמים חדים וקלים.
[כהמשך לפירושו לפסוק י', תחת הכותרת "מהו ענייין הנהר" וכו'] ושם הנהר השני גיחון. ע"ש אופן השני שהוא שפל וכפוף לדעת אחרים וכמו הולך על הגחון. ולשון הגמ' (ב"מ נ"ט א') אחתך גוצא גחין ולחיש לה. והעובד מקבל שכרו אם שומר אדוניו באמונה ([הרחב דבר] והיינו דאיתא בברכות ט"ז ב' אם עבד כשר הוא אומרים עליו הוי איש טוב ונאמן ונהנה מיגיעו ופי' ונהנה מיגיעו שאין עבודתו עליו למשא ועובד רק משום מורא אדוניו אלא נהנה מיגיעו מחמת שמצותו בכך שהרי הוא קנין אדוניו ובעבודתו לבעליו ה"ה כב"ח ישראל מניח תפילין וכדומה. וזהו פי' הגמ' שם ד"ח גדול הנהנה מיגיעו יותר מי"ש. היינו מי שהוא שכיר למלאכת אחרים ועושה מלאכתו בהנאה וזהו דכתיב יגיע כפיך כי תאכל. פי' היגיעה עצמו מהנהו. ואכילה היינו הנאה כ"פ כידוע. ובזה מאושר בעוה"ז שרבים שוכרים אותו ביותר וטוב לו בעה"ב. דהנאה שלו הוא משום שהוא נמכר יום זה לחבירו וה"ה מצוה לעבדו באמונה. וכן העבד מצווה בזה שיהיה טוב לבעליו בכל האפשר (וכמ"ש ריש פ' נצבים ופ' עקב במקרא ועתה ישראל מה ה') ובשביל זה הוא זוכה לעוה"ב מדמספידין אותו ואומרים עליו כך. וכדאיתא בשבת קנ"ג איזהו בן עוה"ב א"ל ואזניך תשמענה דבר מאחריך וגו': [עד כאן הרחב דבר]) וממילא נהנה מג"ע התחתון. וזהו הנהר השני:את כל ארץ כוש. באשר בני כוש השחורים מיוחדים לעבדות מעולם וכמבואר בס' שמואל ב' ויאמר יואב לכושי וגו' הרי שכך הי' מנהג אנשים גדולים להשתמש בעבדות עם כושיים. מש"ה קבע המקום ית' לסימן על כך הליכות אותו נהר לסבוב את ארץ כוש. ומזה ישמע מי שיש לו דעת ללמוד שגם אנשים כאלה יש להם שכר בעולם. ואשריו בעוה"ז וטוב לו בג"ע התחתון: