ביאור:מ"ג במדבר ה י
וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה: עריכה
ואיש את קדשיו לו יהיו לפי שנאמרו מתנות כהונה ולויה יכול יבואו ויטלום בזרוע ת"ל ואיש את קדשיו לו יהיו מגיד שטובת הנאתן לבעלים . ועוד מדרשים הרבה דרשו בו בספרי.
ואיש את קדשיו לו יהיו. הנכון בכתוב הזה, שיאמר שכל קדשי האדם יהיו שלו. לומר שכל הקדשים שלא יצוה בהם ליתן אותם לכהן יהיו לבעלים והם מותרים בהם אף על פי שנקראו קדש. ואיש אשר יתן לכהן כאשר צויתיו, לו יהיה, כי גם הקדשים אשר יצוה הכתוב לתתם לכהן יש לבעלים זכות בהן, שהם לכהן ההוא אשר יתנם לו האיש כממונו: והנה מעשר שני ונטע רבעי שאמר בהן הכתוב שיהיו קדש לה' (ויקרא כז ל, שם יט כד) הם לאיש כממונו, וכן מעשר בהמה (שם כז לב), אבל שאר הקדשים אשר יצוה בהם בפרשת ויקח קרח (להלן יח) שיתנו הם לכהן, אשר ינתנו לו מיד הבעלים, לא שיוכלו הכהנים לגזול אותם מהם, ומאלינו נלמד שטובת הנאה לבעלים. וזה הנכון בפשוטו, והוא דעתו של אונקלוס: וכדרך זה נדרש בספרי (נשא לא). אמרו, כל הקדשים היו בכלל שנאמר ואיש את קדשיו וגו', משך הכתוב כל הקדשים ונתנם לכהנים ולא שייר מהם אלא תודה ושלמים ופסח ומעשר בהמה ומעשר שני ונטע רבעי שיהיו לבעלים. הזכירו אף תודה ושלמים ופסח מפני שאף הם לבעלים, אבל לא הוצרך הכתוב הזה בהם כלל:
איש אשר יתן לכהן. שיתנדב דבר הראוי לכהנים כגון חרמים וכיצא בהם: לו יהיה. כלומר לכהן יתננו.
ואיש את קדשיו לו יהיו. טעמו ברשות המקדיש הם שיתנם לאיזה כהן שירצה והזכיר זה בעבור מתנות כהונה:
[עיין בפירושו לפסוק הקודם תחת הכותרת "מדוע התורה חוזרת" וכו']
ואיש את קדשיו לו יהיו. אבל שאר קדשים והם תרומות ומעשרות אף על פי שהם מקדשים לה', אינם לשום כהן מיחד אלא לאותו כהן שיתנום אליו הבעלים. איש אשר יתן לכהן. אבל כשהאחד מהבעלים יתן לכהן איזה קדש לא יהיה עוד בכלל "קדשיו" אבל "לו יהיה" לכהן המקבל, ולא יוכלו הבעלים ולא שאר הכהנים להפקיעו ממנו.
ומדרש אגדה ואיש את קדשיו לו יהיו מי שמעכב מעשרותיו ואינו נותנן לו יהיו המעשרות סוף שאין שדהו עושה אלא אחד מעשרה שהיתה למודה לעשות: איש אשר יתן לכהן. מתנות הראויות לו: לו יהיה. ממון הרבה:
ומדרש אגדה איש אשר יתן לכהן מה שחייב ליתן לו. יהיה לו ממון הרבה ולפי שמיותר הוא דרשו כן:
ואיש את קדשיו לו יהיו. וסמיך ליה פרשת סוטה לומר שמי שמשהה קיני הנשים ואינו מקריבם, כדרך שעשו בני עלי, הוי כאלו שכבום: