ביאור:מ"ג במדבר ב ב
אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
עריכהבאתת. כל דגל יהיה לו אות מפה צבועה תלויה בו, צבעו של זה לא כצבעו של זה. צבע כל אחד כגוון אבנו הקבועה בחשן ומתוך כך יכיר כל אחד את דגלו. ד"א באותות לבית אבותם באות שמסר להם יעקב אביהם כשנשאוהו ממצרים שנאמר (בראשית נ) ויעשו בניו לו כן כאשר צום יהודה ויששכר וזבולון ישאוהו מן המזרח וראובן ושמעון וגד מן הדרום וכו' כדאיתא בתנחומא בפרשה זו:
איש על דגלו באותות. שיעקב רמז להם מי יהיה ראש דגל, שכל מי שדבר עמו לנוכח היה ראש דגל, כמו ראובן בכורי אתה (בראשית מט, ג). יהודה אתה יודוך אחיך (שם שם, ח). יוסף, מאל אביך ויעזרך (שם שם, כה). דן, לישועתך קויתי ה' (שם שם, יח):
איש על דגלו באתת. כל דגל יהיה לו מפה צבועה תלויה בו, צבעו של זה לא כצבעו של זה, צבע כל אחד כעין אבנו הקבועה בחשן, ומתוך כך כל אחד מכיר את דגלו, לשון רש"י: וכתב ר"א סימנים היו בכל דגל, וקדמונינו אמרו שהיה בדגל ראובן צורת אדם ומצוירים עליו דודאים, ובדגל יהודה צורת אריה כי בו המשילו יעקב (בראשית מט ט), ובדגל אפרים צורת שור מטעם בכור שורו (דברים לג יז), ובדגל דן צורת נשר, עד שידמו לכרובים שראה יחזקאל הנביא:
באתת. סימן היה בנס של כל דגל כגון בשל יהודה אריה. בשל יוסף שור:
באתת. סימנים היו בכל דגל ודגל וקדמונינו אמרו שהיה בדגל ראובן צורת אדם מכח דרש דודאים ובדגל יהודה צורת אריה כי בו המשילו יעקב ובדגל אפרים צורת שור מטעם בכור שור ובדגל דן צורת נשר עד שידמו לכרובים שראה יחזקאל הנביא:
איש על דגלו באותות. מלשון (ירמיה י) אותות השמים, והם סימנין שיהיו בכל דגל ודגל, היה בדגל ראובן צורת אדם רמז לדודאים, והיה בדגל יהודה צורת אריה שכן המשילו אביו לגור אריה, והיה בדגל אפרים צורת שור כענין שכתוב (דברים לג) בכור שורו הדר לו, והיה בדגל דן צורת נשר עד שהיו דומין לכרובים שראה יחזקאל: ויתכן לפרש באותות מלשון (שם יב) בכל אות נפשך, שכן ישראל נתאוו לדגלים במעמד הקדוש כשראו שם דגלים של מלאכי השרת, וכן אמר שלמה ע"ה (שיר ה) דודי צח ואדום דגול מרבבה, ודרשו רז"ל בשיר השירים רבה שבא הקב"ה לסיני עם מלאכי השרת עשוין דגלים, ועוד דרשו שם (שם ב) הביאני אל בית היין, זה הר סיני שבו נתנה התורה שנמשלה ליין, ודגלו עלי אהבה זו שכינה. וכן באר הכתוב (משלי טו) טוב ארוחת ירק ואהבה שם ע"ד הקבלה, ולכך אוו ישראל שיהיו עליהם דגלים כמותם: וכך היה סדור הדגלים כפי מה שמצינו בכתובים, כבר ידעת שהיו י"ב שבטים נחלקים לארבעה דגלים, שלשה לכל רוח ורוח מארבע רוחות העולם כשם שי"ב שבטי מעלה הידועים נחלקים לד' מחנות שלשה לכל רוח, והם הנקראים ד' מחנות שכינה, והיה להם י"ב מפות מפה לכל שבט ושבט והיו המפות משתנות בגווניהן וצבעוניהן חלוקים זה מזה, כעין דגלים של מעלה שראה בסיני שהן כדמות להבי אש במיני גוונים וצבעונין. (...) ובמדרש איש על דגלו באותות, באותות שמסר להן אביהן, כשנפטר יעקב אבינו צוה לבניו שלא יגעו במטתו אחד מן המצריים ולא מבני בניו לפי שיש בהם מי שנשא מבנות כנען, וכן הוא אומר (בראשית נ) ויעשו בניו לו כן כאשר צום וישאו אותו בניו ארצה כנען, ולא בני בניו, אמר להן, יהודה ויששכר וזבולן ישאו מן המזרח, ראובן ושמעון וגד יטענו מן הדרום, אפרים ומנשה ובנימין מן המערב, דן ואשר ונפתלי מן הצפון, יוסף אל יטעון מפני שהוא מלך, לוי אל יטעון מפני שהוא טוען ארון ה', ומי שהוא טוען ארונו של חי העולמים אינו בדין שיטעון ארונו של מת, אם תטענו מטתי כמצותי עתיד הקב"ה להשרות אתכם דגלים במדבר. ועכשו היה משה מצר על סדור הדגלים שלא תפול מחלוקת בין השבטים מי במזרח מי במערב, אמר לו הקב"ה אינך זקוק לטרוח בזה שכבר היה דבר זה מסורת בידם מאביהם:
[מובא בפירושו לבראשית פרק נ' פסוק י"ג] וישאו אתו בניו. ולא בני בניו שכך צום אל ישא מטתי לא איש מצרי ולא אחד מבניכם שהם מבנות כנען אלא אתם (ב"ר) וקבע להם מקום ג' למזרח וכן לארבע רוחות. וכסדרן למסע מחנה של דגלים נקבעו כאן. לוי לא ישא שהוא עתיד לשאת את הארון. ויוסף לא ישא שהוא מלך. מנשה ואפרים יהיו תחתיהם וזהו איש על דגלו באותות באות שמסר להם אביהם לישא מטתו:
[מובא בפירושו לדברים פרק י"ג פסוק ב'] ונתן אליך אות או מופת. ענין "אות", סימן על דבר שיהיה אחרי כן בדמיונו, כענין שנאמר איש על דגלו באותות (במדבר ב ב), כי כשיבא הנביא ויאמר דבר פלוני עתיד להיות לדמיון שיהיה כך יקרא אות, כענין שנאמר (ישעיה ז יד) לכן יתן אדני הוא לכם אות, שהאל עמנו, משם בן אשת הנביא. והמלה נגזרת מן אתה (להלן לג ב).
מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ:
עריכהמנגד. מרחוק מיל כמו שנאמר ביהושע (יהושע ג) אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה שיוכלו לבא בשבת. משה ואהרן ובניו והלוים חונים בסמוך לו:
מנגד. מרחוק:
מנגד. רחוק:
יחנו בני ישראל מנגד. רחוק מיל, כענין שנאמר ביהושע (יהושע ג) אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה במדה, כדי שיוכלו לבא שם בשבת להתפלל,
איש על דגלו באותות. שיעקב רמז להם מי יהיה ראש דגל, שכל מי שדבר עמו לנוכח היה ראש דגל, כמו ראובן בכורי אתה (בראשית מט, ג). יהודה אתה יודוך אחיך (שם שם, ח). יוסף, מאל אביך ויעזרך (שם שם, כה). דן, לישועתך קויתי ה' (שם שם, יח):
והיה אהל מועד בתוך האמצע ומחנה הלוים סביביו בתוך המחנות, כענין שהוזכר בספר יצירה, והיכל קודש מכוון באמצע: והנה הפאות תחלתן מן המזרח כמהלך השמש, ואחריו הדרום ואחריו המערב ואחריו הצפון. ושמו דגל יהודה במזרח, כי הוא נוסע בראשונה שהוא הנגיד, כמו שצוה ה' (שופטים א ב ושם כ יח) יהודה יעלה בתחלה, וראובן בדרום לכבוד הבכורה. והנה שני הדגלים הסמוכים היו ללאה עם בכור שפחתה הנולד על ברכיה, ודגל אחד לבני רחל במערב, ודגל בני השפחות בצפון אחרונים: ועוד ראיתי במדרש (במדב"ר ב ט), וכשם שברא הקב"ה ארבע רוחות בעולם כך סבב לכסאו ארבע חיות, ולמעלה מכלן כסא הכבוד, וכנגדן סדר הקב"ה הדגלים למשה. אמר לו מזרח שממנו יוצא אור לעולם יהא כנגדו יהודה שהוא בעל מלוכה, ועליו שבט יששכר שהוא בעל תורה, ועליו מטה זבולן שהוא בעל עשירות, כמה דכתיב (בראשית מט יג) זבולון לחוף ימים ישכן, כמו שנאמר (דברים לג יט) כי שפע ימים ינקו, יסעו בראשונה כמו שנאמר (מיכה ב יג) ויעבר מלכם לפניהם וה' בראשם: דרום, טללי ברכה וגשמי ברכה יוצאין ממנו לעולם יהא כנגדו ראובן שהוא בעל תשובה, והתשובה מדה טובה ורחמיו של הקב"ה באין לעולם בשעה שעושין תשובה, ועליו גד שהוא בעל גבורה, ראובן בתשובה וגד בגבורה ושמעון באמצע לכפר עליו, ושניים יסעו, שהתשובה היא שניה לתורה: מערב, אוצרות שלג ואוצרות ברד וקור וחום, וכנגדן אפרים ומנשה ובנימן, ושכינה לעולם במערב בגבול בנימן שנאמר (דברים לג יב) לבנימן אמר ידיד ה' ישכון לבטח עליו, ושלישים יסעו, נאה לתורה ולתשובה גבורה כדי שיתגבר אדם בתורה ויתגבר על יצרו: צפון, משם החשך יוצא לעולם, וכנגדו שבט דן למה שהוא החשיך העולם בע"ז שעשה ירבעם שנאמר (מ"א יב כט) ואת האחד נתן בדן, ועליו שבט אשר להאיר את החשך, שנאמר (דברים לג כד) וטובל בשמן רגלו, ועליו שבט נפתלי שהוא בעל ברכה. לאחרונה יסעו, שכל מי שעובד ע"ז הולך לאחור ולא לפנים. ועוד דורשים שם כנגד ארבע מחנות המלאכים וכו' שם במדרש. היה הכל בחכמה וכבוד וגדולה לישראל, ולכך יזכיר הכתוב הכל בפרט:
וכך היה סדור הדגלים כפי מה שמצינו בכתובים, כבר ידעת שהיו י"ב שבטים נחלקים לארבעה דגלים, שלשה לכל רוח ורוח מארבע רוחות העולם כשם שי"ב שבטי מעלה הידועים נחלקים לד' מחנות שלשה לכל רוח, והם הנקראים ד' מחנות שכינה, והיה להם י"ב מפות מפה לכל שבט ושבט והיו המפות משתנות בגווניהן וצבעוניהן חלוקים זה מזה, כעין דגלים של מעלה שראה בסיני שהן כדמות להבי אש במיני גוונים וצבעונין. (...)דגל מחנה יהודה. היה נוסע תחלה והיה במזרח, ולפי שהיה בעל גבורה נמשל לאריה, שנאמר (בראשית מט) גור אריה יהודה, ועמו מטה יששכר ומטה זבלון, וכתיב בהם ראשונה יסעו, והמלה הזו תרמוז לחכמה כי כן היו כלם בעלי תורה שנאמר (תהלים ס) יהודה מחוקקי, וכתיב (דברי הימים א יב) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, וכתיב (שופטים ה) ומזבולן מושכים בשבט ספר, ועל כן הם ראוים לשבת יחדיו, ושלשתן נקראים מחנה יהודה. והיו דוגמת מחנה גבריאל עזריאל שמעיאל מלפני השכינה ושלשתם נקראים מחנה גבריאל, ויש לכל אחד מהם כמה מחנות וכמה צבאות מלאכים שהם ממונים עליהם כשם שהיו במטה יששכר ובמטה זבולן כמה אלפים רבבות מישראל. ומעתה הבן הרמז הנמרץ אשר רמז הכתוב באמרו (דברי הימים א ה) יהודה גבר באחיו, בא לרמוז כי מחנה יהודה דוגמת מחנה גבריאל: דגל מחנה ראובן. היה בדרום, והיה בעל תשובה והתשובה היא חסד גדול מהבורא יתברך על נבראיו, והוא פתח תחלה בהצלה ורחמים שנאמר (בראשית לז) וישמע ראובן ויצילהו, ועמו מטה שמעון שנולד אחריו, ומטה גד שהוא בכור שפחת לאה, וכתיב בהם ושניים יסעו, כי כן הבינה שניה לחכמה ושלשתן נקראין מחנה ראובן, והיו דוגמת מחנה מיכאל כוכביאל פדיאל מימין השכינה ושלשתן נקראין מחנה מיכאל, הוא שרמזו משה רבינו כשפתח בשירת הים (שמות טו) מ"י כמוכה, וסיים בתורה (דברים לג) אין כא"ל ישרון, הרי מיכאל, וידעת כי הוא מלאך החסד והרחמים. ואחרי זאת כתיב ונסע אהל מועד מחנה הלוים בתוך המחנות, וידעת כי מחנה הלוים שנים ועשרים אלף היו, שנאמר (במדבר ג) כל זכר מבן חדש ומעלה שנים ועשרים אלף, דוגמת המלאכים שירדו בסיני שהם שנים ועשרים אלף שנאמר (תהלים סח) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן, ושנים ועשרים אלף הללו היו קרובים לשכינה: והנה הלוים משרתי המקדש זכו אל המעלה העליונה הזאת כי היה במספרם כמספר מלאכי השרת הקרובים לשכינה, ואין ספק כי ירדו שם צבאות רבות ומחנות עצומות של מלאכים מלבד אלו והיו רחוקים לשכינה מפני שלא היתה מעלתן כל כך, וכן היו פקודי ישראל רחוקים מן הארון כענין שכתוב מנגד שהוא לשון רחוק, כלשון (בראשית כא) ותשב לה מנגד הרחק: ויש לך לדעת כי כמו שהיה מחנה ישראל ארבעה דגלים לארבע רוחות העולם מקיפין למחנה הלוים, הוא שאמר מחנה הלוים בתוך המחנות, כלומר שמחנה הלוים היה באמצע תוך ארבע מחנות ישראל, כן היו מחנה הלוים מקיפין לאהל מועד לארבע רוחות העולם, שהרי משה אהרן ובניו היו במזרח ובני גרשון במערב ובני קהת בדרום ובני מררי בצפון ואהל מועד היה באמצע תוך הלוים. ומה שאמר הכתוב ונסע אהל מועד מחנה הלוים בתוך המחנות, פירושו כך, ונסע אהל מועד בתוך מחנה הלוים ומחנה הלוים בתוך המחנות של ישראל, נמצא אמצעית הנקודה לאהל מועד שארבע מחנות ישראל מקיפין לו מנגד, וזה כנגד השכינה שארבע מחנותיה מקיפין לה, וזהו שאמר בפרשת מרכבה ושכינת אל רם ונשא באמצע וכסאו גבוה ותלול למעלה: דגל מחנה אפרים לצבאותם ימה. ידעת כי ירבעם חטא והחטיא את הרבים והוא היה משבט אפרים, לפיכך היה צריך רפואה לרפאות את שברו, ועמו מטה מנשה ומטה בנימין, וזהו שכתוב (תהלים פ) לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורתך, והיו חונים במערב, ואמרו רז"ל שכינה במערב, וכתיב בהם ושלישים יסעו. ומהראוי לסמוך לתורה ולתשובה גבורה כדי שישוב האדם בתשובה ויתגבר על יצרו, ושלשתן נקראים מחנה אפרים והיה דוגמת מחנה רפאל זבדיאל אחזיאל מאחרי השכינה ושלשתן נקראים מחנה רפאל, הוא שרמזו משה רבינו ע"ה על מרים הצריכה רפואה ואמר (במדבר יב) אל נא רפא נא לה, הרי רפאל: דגל מחנה דן צפונה. מן הידוע כי שבט דן קבלו שני עגלי זהב שעשה ירבעם, הוא שכתוב (מלכים א יב) את האחד נתן בבית אל ואת האחד נתן בדן, והיה ראוי להיותו בצפון לפי שמשם העושר יוצא לעולם, ודן החשיך כל העולם בע"ז, ואמר הכתוב (ישעיה כט) והיה במחשך מעשיהם, כי המזרח השמש יוצא משם, גם הדרום השמש הולך שם בגובה, לכך נקרא דרום שהוא דר רום, כלומר שדר ברומו של רוח, גם המערב כיון ששוקע שם הנה הוא מתהלך באותו רוח, אבל רוח צפון אין השמש זורחת שם לעולם כי לכך נקרא צפון שהשמש צפון משם וכלו חשך, והוא הרוח הראוי לשבט דן שהחשיך בע"ז את העולם, ולפיכך היה צריך כפרה שיכפר לו הקב"ה ושיאיר עליו, וכענין שכתוב (מיכה ז) כי אשב בחושך ה' אור לי, ועמו מטה אשר ומטה נפתלי להאיר על חשכו, ממה שכתוב (דברים לג) וטובל בשמן רגלו, שהשמן קרוי אור, וכתיב בנפתלי (שם) נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה', וכתיב בהם לאחרונה יסעו. ולפי הכתוב בשאר הדגלים היה לו לומר ורביעים יסעו, ואמר לאחרונה לרמוז על האבן הראשה העשירית הה"א האחרונה, ושלשתן נקראים מחנה דן, והיו דוגמת מחנה אוריאל דניאל רמאל משמאל השכינה, ושלשתן נקראים מחנה אוריאל, הוא שרמזו דוד המלך ע"ה בענין כפרת הקרבנות (תהלים קיח) אל ה' ויאר לנו, הרי אוריאל: (...)(...) והיו הדגלים שוים לכל רוח ורוח, והיו משה ואהרן סמוכין לארון שנאמר (במדבר ג) והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו, אמר הקב"ה שאם כעסתי על בני יהיו אלו עושים פשרה ביני וביניהם. זהו שאמר הכתוב (תהלים כ) נרננה בישועתך זו תשועת הים, ובשם אלהינו נדגול אלו דגלי מדבר, ימלא ה' כל משאלותיך חבה יתרה חבבן לעשותם דגלים כדי שיהיו נכרים בני ראובן לעצמן ובני שמעון לעצמן, וכה"א (שיר ב) הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה, למה הדבר דומה לעשיר שהיה לו אוצר מלא יין נכנס לבדקו מצאו כולו חומץ, בא לצאת מתוך האוצר מצא שם חבית אחת של יין טוב, אמר חבית זו חביבה עלי מן כל האוצר. כך יש להקב"ה שבעים אומות ומכולם לא מצא הנאה אלא מישראל. יין בגימטריא ע' כמספר ע' אומות, ועל כולן (שם) ודגלו עלי אהבה, ואומר (שם ו) ששים המה מלכות, והם אלופי בני שעיר, ושמונים פילגשים, נח ובניו, ועלמות אין מספר, בני ישמעאל, אחת היא יונתי תמתי, שלא נתערבה באומות העולם. רבי יהודה אומר הביאני אל בית היין, למרתף גדול של יין זה סיני שמשם יצאה תורה שהיא נדרשת במ"ט פנים טהור ובמ"ט פנים טמא. זהו שאמר הכתוב (שם) מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה איומה כנדגלות, מלמד שהאומות היו רואין אותן איומה בדגליהם ואומרים להם שובי שובי השולמית, הדבקי בשכינה, שובי שובי ונחזה בך, נעשה מכם שלטונין והגמונין כמה דתימא (שמות יח) ואתה תחזה מכל העם, שהוא לשון שררה, וישראל משיבין מה תחזו בשולמית מה שררה תתנו לנו, כמחולת המחנים, יכולים אתם לעשות לנו כאותו כבוד שהיה הענן חופף עלינו. והחונים קדמה מזרחה ומונה והולך יהודה יששכר וזבולן, והיו סמוכים למשה אהרן ובניו כי כן יזכיר למטה והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה אהרן ובניו, ולפי שהיו סמוכין למשה ואהרן נעשו גדולים בתורה שנאמר (בראשית מט) לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו, וכן יששכר (דברי הימים א יב) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, וכן זבולן (שופטים ה) ומזבולן מושכים בשבט סופר, ועל שהיו שלשתן שכני התורה נעשו כולן בני תורה, זהו שאמר טוב לצדיק טוב לשכנו. והיו בני קהת בדרום וסמוכים להם ראובן ושמעון וגד, ושלשתן היו שכני קרח ועדתו ונאבדו במחלקותו של קרח, זהו שאמרו אוי לרשע אוי לשכנו. והיו שבעה ענני כבוד מקיפין אותן, ארבע מארבע רוחות ואחד הולך לפניהם דרך שלשה ימים וענן שכינה שהיה ביניהם, ואחד מסך על גביהן שנאמר (במדבר י) וענן ה' עליהם יומם בנסעם מן המחנה, הענן שהיה הולך לפניהם היה הורג הנחשים והעקרבים ומשוה להן הדרך, משפיל להן את הגבוה ומגביה את השפל, ואותו שהיה מסך עליהם שלא יראו שרב וצנה ארבעים שנה, ועל אותו הדור אמר שלמה ע"ה ברוח הקדש (שיר ו) יפה את רעיתי כתרצה, שאני מתרצה להן ומעמידם ומושיבם. ואמר משה רבינו עליו השלום (דברים לב) ימצאהו בארץ מדבר יסובבנהו, שהבינם בדרכי תורה, יצרנהו כאישון עינו, עושה להם דגלים כמלאכים שנאמר (שיר ה) דגול מרבבה, וכתיב (תהלים סח) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן, עד כאן במדרש:
[מובא בפירושו לפסוק ג'] והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה. טעם לסדר הדגלים על זה האופן כבר דברו בו הראשונים איש לפי שכלו, והקרוב אלי לומר בזה שהם על סדר ד' מדריגות הכוללים כל שלימות אנושי והם קנין החכמה, ואחריה קנין המדות, ואחריהם קנין הגבורה, ואחר כולם קנין העושר, כי כך סדרם הרמב"ם ורז"ל אמרו (נדרים לח) אין השכינה שורה כ"א על חכם, עשיר, גבור, ועניו, כי הענוה ראש לכל המדות ע"כ הדגלים אלו שבאו להשראת השכינה אשר בתוכם סדרם ע"ז האופן איש איש על מעלתו לומר לך ראויין אלו שתשרה עליהם השכינה כי כל ד' מעלות אלו נמצאו בהם. יהודה יששכר זבולון ראשונה יסעו, כי מהם תצא תורה ע"כ נאמר כפל קדמה מזרחה להורות כי מהם תצא אור התורה כי ביהודה נאמר (בראשית מט י) לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו. אלו ראשי גליות ונשיאי א"י (סנהדרין ה עיי"ש) ואין מחוקק אלא תורה שנאמר במשה (דברים לג כא) כי שם חלקת מחוקק ספון. וכתיב (משלי לא ה) פן ישתה וישכח מחוקק. והחונים עליו מטה יששכר שנאמר בו (ד"ה א' יב לב) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים. מטה זבולון. שנאמר בו (שופטים ה יד) ומזבולון מושכים בשבט סופר. ועוד שיהיה מחזיק ידי יששכר וע"כ לא אמר ועליו מטה זבולון, כי לא רצה לעשותו טפל למטה יששכר להורות שהלומדה והמחזיק בלומדיה שקולים המה, ונאמר בהם ראשונה יסעו. כי להם משפט הראשית במלחמה כי מלחמתן של ישראל אינן בחרב וחנית כי אם צריכין להיות חמושים מזוינים בה' חומשי תורה שנחלקו לז' ספרים דהיינו מזויינים, והיא כלולה במספר כ"ז אותיות כמספר ר"ת של יהודה יששכר זבולון לומר לך שזכות התורה מסייעתן במלחמה והם ראש דגל המורה על הנצחון. דגל מחנה ראובן שמעון גד תימנה, שנקרא דרום על שם דר רום שהשמש דר ברומו כך כל הנכנע בטבע לסוף הקב"ה מגביהו וההכנעה ראש לכל המדות הטובות, ומדה זו היתה אצל ראובן כי הוא הודה ולא בוש במעשה בלהה כארז"ל (עיין סוטה ז) מי גרם לראובן שיודה כו' כמו שמביא רש"י פר' וזאת הברכה (לג ז) וזה נמשך מן מדת הענוה כי כל גבה רוח הוא בוש מלהודות על האמת. ומן שמעון היו מלמדים וסופרים ועניים אשר בהם ההכנעה מצויה יותר מבזולתם, וכן גד היה בעל צדקה שנאמר בו (דברים לג כא) צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל, ר"ל כי משפטיו דהיינו עפ"י שורת המשפט לא היה צריך לילך כ"א עם ישראל ולא בראש החלוץ ועל צד הצדקה הלך לפניהם כצדקת ה' ההולך לפני מחנה ישראל וכדי שלא תאמר שמא מחמת גובה לבם הלכו בראש ת"ל (בראשית מט יט) גד גדוד יגודנו והוא יגד עקב. הגדוד הלך בענוה כעקב זה המורה על גדר הענוה שנאמר (משלי כב ד) עקב ענוה יראת ה'. דגל מחנה אפרים מנשה ובנימין ימה ושלשים יסעו. כי מעלת הגבורה שלישית וכתיב בהם (תהלים פ ג) לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורתך וגו'. כי יוסף בכור שור. אשר לו הכח והגבורה, ובנימין זאב יטרף. וקנין זה הולך ופוחת כי מיום ליום תש כחו של אדם מצד התכת הליחה השרשית כי יום המות מתחיל מיום הולדו ע"כ חנייתם לרוח מערבי כי באותו רוח השמש הולך וחסר. דגל מחנה דן אשר נפתלי צפונה. אשר משם זהב יאתה ושלשתן היו בעלי עושר שנאמר (בראשית מט כ) מאשר שמנה לחמו וכתיב (דברים לג כג) נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה' היא תעשיר. ושבט דן עשה עגלי זהב בעבור רוב זהב שהושפע להם, וע"כ היה מאסף לכל המחנות. וקנין זה הפחות שבכולם לכך נאמר בו לאחרונה יסעו ופניית כולם אל השכינה שבאמצע כי כולם כאחד טובים כשמשמשין בהם לש"ש. ויהודה ראש דגל כי הוא מלך ונקרא גור אריה. ע"כ דינו לילך בראש במלחמה וכן דן גור אריה. הלך באחרונה כי עיקר המלחמה פנים ואחור, וראובן בכור ראש דגל, וכן אפרים ראש דגל כי יוסף הבכור.
סביב לאהל מועד יחנו. והחונים. לומר כשם שחנייתן למעלה ד' דגלים סביב לכסא הכבוד כך היו למטה ד' דגלים סביב למשכן. וזהו איומה כנדגלות (שה"ש ו, ד) וזהו ודגלו עלי אהבה (שם ב, ד) שישראל ראו בשעת מתן תורה הדגלים של מעלה ונתאוו לאותם דגלים. וזהו ובשם אלהינו נדגול (תהלים כו, ו):
ויתכן לפרש באותות מלשון (שם יב) בכל אות נפשך, שכן ישראל נתאוו לדגלים במעמד הקדוש כשראו שם דגלים של מלאכי השרת, וכן אמר שלמה ע"ה (שיר ה) דודי צח ואדום דגול מרבבה, ודרשו רז"ל בשיר השירים רבה שבא הקב"ה לסיני עם מלאכי השרת עשוין דגלים, ועוד דרשו שם (שם ב) הביאני אל בית היין, זה הר סיני שבו נתנה התורה שנמשלה ליין, ודגלו עלי אהבה זו שכינה. וכן באר הכתוב (משלי טו) טוב ארוחת ירק ואהבה שם ע"ד הקבלה, ולכך אוו ישראל שיהיו עליהם דגלים כמותם: (...)ודע והבן כי כשם שהיה סדור ארבע דגלים שבמדבר דוגמת ארבע מחנות שכינה כן הסדור בעצמו בארבע חיות הקדש, וכך הוא הסדור לכל, חיה ששמה אריה ומחנה גבריאל ודגל מחנה יהודה למזרח, חיה ששמה שור ומחנה רפאל ודגל מחנה אפרים למערב, חיה ששמה אדם ומחנה מיכאל ודגל מחנה ראובן לדרום, חיה ששמה נשר ומחנה אוריאל ודגל מחנה דן לצפון. והבן היטב מה שהזכרתי ותבין כח תורתנו הקדושה ואיך הם צבאות ישראל למטה נקשרים ונאחזים עם צבאות מלאכי השרת למעלה, ואז יתגלו לך תעלומות חכמה. וכדי לבאר כי שנים עשר שבטי יעקב כנגד שנים עשר מלאכי שבטי מעלה אלה שהזכרתי שכולן חתומים בשם אל, תמצא שמות נשיאי השבטים העומדים לארבע רוחות שחותמים בשם אל גם כן: והנה גם זה ענין נפלא והיה ראוי להסתירו, כי הנשיא העומד לרוח מזרח בדגל יהודה שמו נתנאל, והנשיא העומד לרוח דרום בדגל ראובן שמו שלומיאל, והעומד לרוח מערב בדגל אפרים שמו גמליאל, והעומד לרוח צפון בדגל דן שמו פגעיאל, ולא תמצא בשאר השמות שיהיה חותם אחד מהם בשם אל זולת אלו הארבע העומדים בארבע דגלים לארבע רוחות העולם.
איש על דגלו באותות לבית אבותם. מצינו בכמה מדרשים (במ"ר ב ב,ו) המגדילים מאד ענין הדגלים ודרשו עליהם פסוק ובשם אלהינו נדגול (תהלים כ ו) שבשעת מ"ת ראו ישראל את המלאכים דגלים דגלים ונתאוו להיות דגלים כמותם ובפסוק (שיר ו י) מי זאת הנשקפה כמו שחר. דרשו (במ"ר ב ד) שהיו האומות מסתכלין במעלתן של ישראל והיו תמהים כו' ואומרים שובי שובי השולמית. הדבק בנו ובא אצלנו ונעשה ממך דוכסים והגמונים וישראל משיבין מה תחזו בשולמית כמחולת המחנים (שם ז א). ר"ל מה גדולה אתם נותנים לנו שמא גדולה אתם יכולין לתת לנו כמו שנתן אלהינו דגל מחנה יהודה מזרחה כו'. וכל משכיל יפלא בעיניו מה קול המולה זו, ומדוע קול הקריה הומה (מלכים א' א מא) ע"ז, ומה יקר וגדולה נעשה בישראל עד אשר התאוו להם כל כך. והקרוב אלי לומר בזה, שעיקר חשקם של ישראל היה להראות לכל העמים כי שם ה' נקרא עליהם ויראו מהם, ועל ידי זה ישאו דגל הרוממות והנצחון בכל ד' רוחות העולם כי על ידי שהם מסובבים בכל ד' רוחות והשכינה והארון באמצע תל שהכל פונין אליו, יראו כל העמים כי ילכו בשם ה' וזה האות אשר אליו יישירו עיני כל השוכנים בעיגול סביב, כאמרו רז"ל (תענית לא עיי"ש) לעתיד יעשה הקב"ה לצדיקים מחול בג"ע וכבודו ית' באמצע שנאמר (ויקרא כו יב) והתהלכתי בתוככם. כי כל הפניות שהצדיקים פונין הכל הוא מול פני השכינה וכן בעה"ז. וזה אות הדגל כי הוא סימן הנצחון במלחמה ודגל זה הוא בשם ה' כי לא בחרבם ירשו ארץ כי בשם ה', וכן המלאכים ע"י שהם סובבים כסא כבודו ית' מוראם על כל הנמצאים כמ"ש איומה כנדגלות. (שיר ו י) כי ע"י סיבוב זה תהיה מוראם על כל האומות כמו המלאכים שהכל יראים מהם, ועל דגלים אלו הובטח יעקב שנאמר בו (בראשית כח יד) ופרצת ימה גו'. לכך נאמר איש על דגלו באותות. היינו באותות שמסר להם אביהם יעקב כו' כי במראה נראה אליו ענין הדגלים בפסוק ופרצת ימה וגו'. לכך מתחיל המזמור (בתהלים כ ב,ו) ישגבך שם אלהי יעקב וגו'. וע"ז אמר ובשם אלהינו נדגול. לישא דגל הרוממות והנצחון בכל ד' רוחות בשם אלהינו, לכך אמרו מה תחזו בשולמית וגו'. כי נצחון שלכם הוא נצחון אנושי וכל זה אינו שוה למחולת המחנים. המורה על נצחון אלהי, כי המה כרעו ונפלו. כי הדבר בספק אם מנצחים ואנחנו קמנו ונתעודד. כי בודאי נוצחים כל הלוחמים בשם ה', ועוד שהעיקר חסר אצליכם דהיינו מראה כבוד ה' הוא האות אשר אליו יישירו כל השוכנים סביב המרכז לכך נאמר באותות. כדי להיות להם השכינה אות אשר נגדו יישירו עפעפיהם.
[מובא בפירושו לפרק א' פסוק ב'] במספר שמות. לא אמר במספר שמותם כמו שאמר (במדבר ג) ושא את מספר שמותם, יתכן לפרש כי פקודי ישראל בקבלת התורה בסיני היו כנגד פקודי מחנות המלאכים שנגלו שם במעמד הקדוש, והיה המספר במחנות ישראל בארבע דגלים כמספר המלאכים שבארבע מחנות שכינה, ועל כן אמר במספר שמות, כלומר במספר שמות המלאכים, כי היו ישראל באותו מעמד הקדוש מלאכים גופניים כמספר המלאכים המשרתים במרום, וזהו שאמר תפקדו אותם לצבאותם, כלומר כנגד צבאות השמות שהזכיר, כי ישראל צבאות מטה כנגד צבאות של מעלה, ואומר הכתוב (שמות ז) והוצאתי את צבאותי את עמי בני ישראל: ויש להתבונן בכתוב שאמר (שם יב) יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים, והיה ראוי לומר יצאו כל צבאות ישראל, אבל אמר כל צבאות ה' לכלול בגלות עליונים ותחתונים. ויותר מזה אמרו, גלו למצרים שכינה עמהם, ואין ספק כי אחר שהשכינה עמהם בגלות הלא צבאות ארבע מחנות שכינה עמהם, ומזה אמר בגאולתם שיצאו עמהם. ומה שיחזק לך זה לפי דעתי מה שאמר הכתוב ויהיו כל פקודי בני ישראל לבית אבותם, הכוונה על צבאות מטה, וחזר פעם אחרת ויהיו כל הפקודים הכונה על צבאות מעלה כי היו שוים במספר, וזהו שלא הזכיר כאן ישראל: והסתכל עוד אחר סדור המסעות ותמצא הלשון הזה עצמו כפול, הוא שאמר (במדבר ב) אלה פקודי בני ישראל לבית אבותם, הם צבאות מטה, כל פקודי המחנה לצבאותם, הם צבאות מעלה שארבע מחנות שכינה:
יהודה ויששכר וזבלון שהיו במזרח, יהודה צבע מפתו כעין השמים מצוייר בה אריה, ויששכר צבע מפה שלו דומה לכחול מצוייר בה שמש וירח, על שם שהיו בקיאים בתקופות ומזלות, זבולן צבע מפה שלו לבנה סימן לעשרו שהכסף לבן ומצוייר בה ספינה. ראובן ושמעון וגד שהיו בדרום, ראובן מפה שלו אדומה מצוייר בה דודאים, שמעון מפתו ירוקה מצוייר בה שכם, גד מפה שלו מעורב לבן ושחור ומצוייר בה גדוד. אפרים מנשה ובנימין שהיו במערב, אפרים ומנשה צבע מפות שלהם כמראה שוהם, בשל אפרים מצוייר בה שור, ובשל מנשה ראם, בנימין מפתו כלולה מכל הצבעים מצוייר בה זאב. דן ואשר ונפתלי שהיו בצפון, דן מפתו דומה לספיר ומצוייר בה נחש, אשר צבע מפתו דומה לאור השמן מצוייר בה אילן זית, נפתלי צבע מפתו דומה ליין צלול מצוייר בה אילה. ועתה הבן היטב ואסדרם כולם בשמותיהן שבטים שבטי יה של מעלה ושל מטה:
(...) וכן תמצא זה מפורש בפרשת קרבנות הנשיאים שהקריבו כסדרן בסדור הדגלים ואמר ביום הראשון נחשון בן עמינדב למטה יהודה, ביום השני נתנאל בן צוער נשיא יששכר, ביום השלישי נשיא לבני זבולן אליאב בן חילון, ביום הרביעי נשיא לבני ראובן אליצור בן שדיאור, ביום החמישי נשיא לבני שמעון שלומיאל בן צורישדי, ביום הששי נשיא לבני גד אליסף בן דעואל, ביום השביעי נשיא לבני אפרים אלישמע בן עמיהוד, ביום השמיני נשיא לבני מנשה גמליאל בן פדהצור, ביום התשיעי נשיא לבני בנימין אבידן בן גדעוני, ביום העשירי נשיא לבני דן אחיעזר בן עמישדי, ביום עשתי עשר יום נשיא לבני אשר פגעיאל בן עכרן, ביום שנים עשר יום נשיא לבני נפתלי אחירע בן עינן. הרי לך י"ב נשיאי השבטים איך הקריבו קרבנם כסדרן כפי הסדור שהיה בדגלים ממש, ואם תצרף הארבעה ימים שהקריבו בהם הארבעה נשיאים שחותמים בשם אל, ביום השני שהקריב נתנאל, וביום החמישי שלומיאל, וביום השמיני גמליאל, וביום עשתי עשר פגעיאל, יצא לך מחשבון השני והחמישי והשמיני והעשתי עשר מספר השם המיוחד, וכענין מספר ויהי בשלשים שנה ברביעי בחמשה לחדש, שעלה ל"ט והוא שם הגבורה כאשר ידעת:
ויש לך לדעת כי כמו שהיה מחנה ישראל ארבעה דגלים לארבע רוחות העולם מקיפין למחנה הלוים, הוא שאמר מחנה הלוים בתוך המחנות, כלומר שמחנה הלוים היה באמצע תוך ארבע מחנות ישראל, כן היו מחנה הלוים מקיפין לאהל מועד לארבע רוחות העולם, שהרי משה אהרן ובניו היו במזרח ובני גרשון במערב ובני קהת בדרום ובני מררי בצפון ואהל מועד היה באמצע תוך הלוים. ומה שאמר הכתוב ונסע אהל מועד מחנה הלוים בתוך המחנות, פירושו כך, ונסע אהל מועד בתוך מחנה הלוים ומחנה הלוים בתוך המחנות של ישראל, נמצא אמצעית הנקודה לאהל מועד שארבע מחנות ישראל מקיפין לו מנגד, וזה כנגד השכינה שארבע מחנותיה מקיפין לה, וזהו שאמר בפרשת מרכבה ושכינת אל רם ונשא באמצע וכסאו גבוה ותלול למעלה: