ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת תרומות/פרק תשיעי
פרק תשיעי- הזורע תרומה
עריכהקישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף מז עמוד ב]
מתני’: ט_אהזורע תרומה. שוגג, יופך. ומזיד, יקיים. ואם הביאה שליש. בין שוגג בין מזיד יקיים. ובפשתן מזיד יופך. ט_בוחייבת בלקט ובשכחה ובפיאה. ועניי ישראל ועניי כהנים מלקטין. ועניי ישראל מוכרין את שלהן לעניי כהנים בדמי תרומה והדמין שלהן. °רבי טרפון רבי טרפון אומר, אין מלקטין אלא עניי כהנים שמא ישכחו ויתנו לתוך פיהן. אמר לו °רבי עקיבא רבי עקיבא. אם כן, לא ילקטו אלא טהורים. ט_גוחייבת במעשר ובמעשר עני. ועניי ישראל ועניי כהנים נוטלין. ועניי ישראל מוכרין את שלהן לכהנים בדמי תרומה והדמין שלהן. ט_דהחובט משובח. והדש כיצד יעשה? תולה כפיפות בצוארי בהמה, ונותן לתוכן מאותו המין. ונמצא לא זומם את הבהמה, ולא מאכיל את התרומה:
גמ’: תנן, הזורע תרומה. שוגג, יופך. ומזיד, יקיים. לא מסתברא דא אלא חילופין לא הגיוני כך אלא ההיפך שיקנסו במזיד ולא בשוגג? קנסו בו בעושה במזיד שתבטל שדהו על גב תרומה. דכיוון שגזרו על הגידולין שיהיו תרומה, נמצא כל גידולי השדה דין תרומה יש להם, ופעמים שהיה מעדיף להפוך ולזרוע חולין ואינו יכול . רבי שמואל בר אבדימי רבי שמואל בר אבדימי° בעי. מהו שיהא נאמן לומר מזיד הייתי? אמרו לו, אם כשהיו מכירין שהשדה זרועה תרומה , לא כל הימינו. ואם לאו, הפה שאסר הוא הפה שהתיר. רבי בנימין בר גידל רבי בנימין בר גידל° בעי. זרע תרומת כרשינין שהם מאכל בהמה ואדם אוכל מהם בדוחק וגזרו שיתן מהם תרומה . זרע תרומת חוצה לארץ שגזרת חכמים שינהג בה דין תרומה. האם גם בהם גזרו חכמים? אמרו לו , גזירה היא ואין גזירה לגזירה. תנן, ואם הביאה שליש. בין שוגג בין מזיד יקיים, שאסור לאבד קדשים . הדא אמרה שהקדושה חלה עליה כשהוא מחובר. הדא אמרה, הפריש מפירות שלא הביאו שליש לא קדשו. תנן, ובפשתן מזיד יופך. מאי טעמא? כיוון שהתרומה לא חלה אלא על הזרע, ועיקר הנאת הפישתן לקסמין שבתוכם הסיבים, ט_הקנסו בו שלא יהנה בקיסמין: תנן, וחייבת בלקט ובשכחה ובפיאה, ועניי ישראל ועניי כהנים מלקטין . רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בעי. האם מה שהתירו לעניי ישראל ללקוט, זה רק בגלל שזו תרומה דרבנן, שמדאוריתה גידולי תרומה חולין. או שגם במקרה שהלקט הוא ספק תרומה דאוריתא. כגון הפריש עומרין שלו לתרומה, ונתחלפו לו בשאר עומרי לקט, והכלל הוא ספק לקט לקט . אפילו כן עניי ישראל ועניי כהנים מלקטין? תנא, אשתו של עם הארץ, טוחנת עם אשתו של חבר בזמן שהיא טמאה. אבל בזמן שהיא טהורה, לא תטחון. שהיא מחזקת עצמה טהורה ממנה. וכדברי °רבי טרפון רבי טרפון, אפילו בזמן שהיא טמאה לא תטחון, שמא תשכח ותתן לתוך פיה. תנן, °רבי טרפון רבי טרפון אומר, אין מלקטין אלא עניי כהנים שמא ישכחו ויתנו לתוך פיהן. אמר לו °רבי עקיבא רבי עקיבא. אם כן, לא ילקטו אלא טהורים . כן היא מתניתא. אם כן לא ילקטו אלא כהנים טהורין. תנן, וחייבת בלקט ובשכחה ובפיאה . כן היא מתניתא כך כוונת המשנה. חייבת בתרומות ובמעשרות ובמעשר עני, שמדאוריתא גידולי תרומה חולין . ליטרא בצלים של מעשר ראשון טבל שנטעה, והרי בה עשר ליטרין
[ע"א]
[ע"ב]
1 ט_א מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה כ':
2 ט_ב מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה כ"ז:
3 ט_ג מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה כ"ז:
4 ט_ד מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה כ"ח:
5 ט_ה מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה כ':
-----------------------------------דף מח
עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף מח עמוד א] ט_ו הרי אלו חייבות במעשרות, ואותו מעשר ראשון שמפריש מהם מפריש ממנו תרומת מעשר גם על מה שנטע. ליטרא בצלים של מעשר שני שנטעה, והרי בה עשר ליטרין. חייבת במעשרות. וחוזר ופודה את מעשר שני שנטע: תנן, החובט משובח. מן מי משובח? מן הדש: תנן, והדש כיצד יעשה? תולה כפיפות בצוארי בהמה ונותן לתוכן מאותו המין, ונמצא לא זומם את הבהמה, ולא מאכיל את התרומה? תני בשם °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי . תולה לה כרשינין והן יפין לה מן הכל. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° . זאת אומרת עשה לה כן בחולין, אינו עובר עליו משום בל תחסום. החוסם שורו לדרוך ולהרכין בקיטניות ובתלתן, אינו עובר משום (דברים כי תצא כה ד), לא תחסום שור בדישו דלא אסרה תורה חסימה, אלא בשעת דישה שהיא גמר מלאכה . אבל אסור מפני מראית עין. אית תניי תני דלא אסרה תורה חסימה אלא בדיש שהוא מותר לך. אבל בדש תרומה מותר לחסום . ואית תניי תני אפילו בדיש שהוא אסור לך
///לא שייך לכאן /// תנן, בצל של תרומה שנתנו לתוך עדשים של חולין או של חולין לתוך עדשים של תרומה אם שלם מותר אם מחותך בנותן טעם. אמר רבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל° מתני' בשנותנו משהוציאו עדשים מימיהן עדשים צופרות אותו שלא יתן אבל אם נתנו עד שלא הוציאו עדשים את מימיהן לא בדא וכמה דאת אמר עדשים צופרות אותו שלא יתן דכוותה עדשים צופרות אותו שלא יבלע היאך עבידא בצל של חולין שנותנו לתוך עדשים של תרומה אפילו כן עדשים צופרות אותו שלא יבלע הדא דתימר ביבש אבל בלח אסור בבצל ובקפלוט בין לח בין יבש בין שלם בין מחותך אסור br>
>
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף מח עמוד ב]
- # לא שייך לכאן# ט_ז העביר פטמתו כמחותך הוא היו שנים שלשה כמחותכין הן הדא דתימר כשאין בקליפה החיצונה בנותן טעם אבל אם יש לה # עד כאן הקטע שלא שייך לכאן# אית תניי תני דלא אסרה תורה חסימה אלא בדיש שהוא מותר לך. מתניתא תמן כמאן דאמר שעובר אף בדיש שהוא אסור לך, דתנינן תולה כפיפות בצוארי בהמה. ואם היה מותר לחסום, למה צריך לתלות לה כפיפה? כתיב, לא תחסום שור בדישו. (דברים כ"ה, ד') בדישו ולא בדורכו °רבי אליעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב אומר אף בדורכו אמר רבי אבין רבי אבין° °רבי עקיבא רבי עקיבא שאל את °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי בן יוחי מיבדקניה ביה לבחון אותו. חסם את הפרה מבחוץ והכניס מבפנים האם עובר על לא תחסום? אמר לו כתיב (ויקרא י', ט') יין ושכר אל תשת אתה ובניך בבואכם אל אוהל מועד ברור שאין הכוונה שבאהל מועד לא ישתו יין. אלא הכוונה מבואכם אל אוהל מועד כאשר אתם עומדים להכנס לאוהל מועד, לא תשתו. וגם בעניין חסימה, משעה שאתה רוצה לדוש, אל תחסום. אמר רבי זעירא רבי זעירא° כתיב (דברים כ"ה, ד') לא תחסום שור בדישו ט_חלא תדוש בשור חסום:
מתני’: ט_ט גידולי תרומה תרומה. וגידולי גידולין חולין. אבל
[ע"א]
6 ט_ו מיי' פ"ו מהל' מעשר הלכה ד':
[ע"ב]
7 ט_ז מיי' פט"ו מהל' תרומות הלכה ז', מיי' פט"ו מהל' תרומות הלכה ח':
8 ט_ח מיי' פי"ג מהל' שכירות הלכה ב', טור ושו"ע חו"מ סי' של"ח סעיף ג':
9 ט_ט מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה כ"א, מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה כ"ב:
-----------------------------------דף מט
עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף מט עמוד א]
ט_י הטבל אחר מרוח , ומעשר ראשון, ט_יא וספיחי שביעית, ט_יב ותרומת חוצה לארץ, והמדומע, ט_יג והביכורים, גידוליהן חולין. ט_יד גידולי הקדש ט_טו ומעשר שני חולין, ופודה אותן כזמן זרעם. ט_טז מאה לגינים של תרומה, ואחת של חולין וזרען, כולן מותרין. בדבר שזרעו כלה. אבל בדבר שאין זרעו כלה, אפילו מאה של חולין ואחת של תרומה, כולן אסורין שמחובר לא בטל . הטבל גידוליו מותרין. בדבר שזרעו כלה, אבל בדבר שאין זרעו כלה, ט_יז גידולי גידולין אסורין. איזה דבר שאין זרעו כלה? כגון הלוף, והשום והבצלים. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. השום כשעורין:
גמ’: תנן, גידולי תרומה תרומה. וגידולי גידולין חולין . ותני עלה. ט_יח במה דברים אמורים שגידולי גידולים חולין? בדבר שזרעו כלה. אבל בדבר שאין זרעו כלה, גידולי גידולין אסורים. אבל הטבל גידליו מותרים ולא גזרו לפי שרובו חולין, ומעשר ראשון לפי שרובו חולין, וספיחי שביעית לפי שאין מצויין, ותרומת חוץ לארץ לפי שאינה מצוייה, והמדומע לפי שרובו חולין, והביכורים לפי שאינן מצויין, תנן , וגידולי הקדש ומעשר שני, חולין ופודה אותן בזמן זרעם. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. פודה את כל האוצר בדמי אותה סאה של הזרע. דאין חייבת בפדיון אלא אותה סאה שזרע, אבל הגידולים אינם חייבים בפדיון. יש הפרש בין הקדש למעשר שני. מעשר שני. בין דבר שזרעו כלה, ובין דבר שאין זרעו כלה, ט_יט נפדה. אלא
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף מט עמוד ב]
דבר שזרעו כלה, נפדה בשער הראשון שזרע היינו כפי שהיה לפני שכלה ונרקב. ולא כשער של עכשיו, שהרי עכשיו אינו בעולם. דבר שאין זרעו כלה , נפדה בשער שהוא עומד בו. אם זרע הקדש. בין דבר שזרעו כלה, בין דבר שאין זרעו כלה. ט_כ אין לו אלא מקומו ושעתו. אבל דבר שזרעו כלה, פודה את כל האוצר בדמי אותה סאה שזרע. ודבר שאין זרעו כלה, פודה את כל האוצר כיוון שאותה סאה קיימת ואינה ניכרת וכל האוצר השביח מכוחה. תנן, מאה לגנה של תרומה מאותם גידולים ואחת של חולין כולן מותרות. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° . זאת אומרת. היו לפניו מאה סאה, שהעלם כל אחת , מתוך מאה סאה ואחת של חולין, שנפל לתוכן סאה תרומה. וסאה חולין . נתחלפו לו, כולם מותרות. שכל אחת מהן אינה אלא ספק תרומה . תמן אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, סאה תרומה שעלת מתוך מאה סאה חולין שנפל לתוכן סאה תרומה ובטלה בתוכם, כל שהן מבטלות אותה. אף הכא ליקט מהגידולים ונפל לתוכן חולין כל שהן מותרים. תנן, אבל בדבר שאין זרעו כלה, אפילו מאה של חולין ואחת של תרומה כולן אסורין, שכיוון שהם מחוברים הוי כקבוע. לקט בשוגג בטלים במאה. השאלה האם מותר ללקט לכתחילה. מצד אחד אין מבטלים איסור לכתחילה. מצד שני אם סאה תרומה נפלה לפחות ממאה וטחנן והותירו, אם ידוע שהחיטים של החולין יפות משל תרומה, התערובת מותרת כיון שעלתה במאה. ותני אף לכתחילה טוחן ומתיר. כמו דרבי יוחנן רבי יוחנן° אמר תמן, טוחן ומתיר . אוף הכא כן? תמן מזה ומזה עלה בידו שהרי הכל מעורב, וממה שמרים יש חלק חולין וחלק תרומה . ברם הכא אני חושש אולי כל הטבל עלה בידו. וכל הספק זה בשלקט מערוגה אחת שמא הכל תרומה . אבל אם לקט משתים, מזו ומזו עלה בידו, מסתמא חלק מהתערובת חולין. תנן, בדבר שאין זרעו כלה אפילו גידולי גידולים אסורים. בטבל עד היכן? אמר רבי יעקב בר אידי רבי יעקב בר אידי° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. ט_כאשלוש גורנות. עד גורן הרביעית אסור גדולי שלישית, והרביעית מותר. רבי שמואל בר אבדומי רבי שמואל בר אבדומי° בעי קומי רבי מנא רבי מנא°. בתרומה עד כמה? אמר לו כיוון שגזרו שגידולי תרומה תרומה, הרי גורן שניה של תרומה, כגורן ראשנה של טבל . עשו גורן הרביעית בדבר שאין זרעו כלה , כגורן הראשונה בדבר שזרעו כלה. מה גורן הראשונה בדבר שזרעו כלה , בתרומה אסור ובטבל מותר. אף גורן הרביעית בדבר שאין זרעו כלה. בתרומה אסור ובטבל מותר. לכן ארבע גרנות אסור חמישית מותרת
[ע"א]
10 ט_י מיי' פ"ו מהל' מעשר הלכה ו', סמ"ג עשין קלה:
11 ט_יא מיי' פ"ד מהל' שמיטה ויובל הלכה ו':
12 ט_יב מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה כ"ב:
13 ט_יג מיי' פ"ד מהל' ביכורים הלכה ט"ו:
14 ט_יד מיי' פ"ה מהל' מעילה הלכה י"א:
15 ט_טו מיי' פ"ו מהל' מעשר שני הלכה ט"ו:
16 ט_טז מיי' פי"ג מהל' תרומות הלכה י"ב:
17 ט_יז מיי' פ"ו מהל' מעשר הלכה ו', סמ"ג עשין קלה:
18 ט_יח מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה כ"ב:
19 ט_יט מיי' פ"ד מהל' מעשר שני הלכה י"ח:
[ע"ב]
20 ט_כ מיי' פ"ג מהל' ערכין וחרמין הלכה י"ט:
21 ט_כא מיי' פ"ו מהל' מעשר הלכה ו':
-----------------------------------דף נ
עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף נ עמוד א]
תנן, איזה דבר שאין זרעו כלה? כגון הלוף, והשום והבצלים . מה אית לך עוד מלבד אלו? אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°. כגון הכלוכסין. תנן, °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. השום כשעורין. מאי השום כשעורים? אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוסי בן חנינא רבי יוסי בר חנינא°. השום אם אינו גדול אלא עד כשעורין, נידון כדבר שזרעו כלה. מכאן ואילך, נידון כדבר שאין זרעו כלה. רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° אמר בשם רבי יוסי בן חנינא רבי יוסי בר חנינא° השום כשעורים לכל דבר:
מתני’: המנכש עם הנכרי בחסיות לוף שום ובצל. אף על פי שפירותיו טבל, אוכל מהן עראי. ט_כב שתילי תרומה שנטמאו. שתלן, טהרו מלטמא, ואסורים מלאכול עד שיגום את האוכל את העלים הראוים לאכילה. °רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי אומר, עד שיגום וישנה:
גמ’: תנן, המנכש עם הנכרי בחסיות. אף על פי שפירותיו טבל, אוכל מהן עראי. אמר רבי חייא בר אשי רב חייא בר אשי° אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי היא. ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפותרן מן המעשרות . אין כ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי, למה לי עראי, אפילו קבע? אלא בגין דאמר רבי ירמיה רבי ירמיה° אמר רבי חייא רבי חייא רבה° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. מודי °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי שהוא מפריש מעשרותיו מהלכה מדרבנן, שגזרו משום בעלי כיסים. לפום כן צריכין מימר, ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי היא ואכילת עראי מותר. תני, המנכש עם הכותי, מותר בדמאי. הא בודאי, לא. למה שדמאי בטל במחובר לקרקע וגידולי היתר מעלין אותו. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. שתילי חולין שנטמאו, שתלן ועושה אותן תרומה. ואם היו תרומה מעיקרן, ט_כג כבר נדחו ואסורים באכילה לכהן. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. ט_כד מים שניטמאו, משיקן ועושה אותן מי חג לניסוך המים. ואם היו מי חג מעיקרן, כבר נדחו. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. ט_כה תאנים וענבים שנטמאו, סוחטן ועושה אותן תרומה, דסבר משקים מפקד פקדי ולא נטמאו שאין בכל זג שיעור ביצה וכשסוחטן פחות מכביצה והמשקה טהור . ואם היו תרומה מעיקרן, כבר נדחו. רבי זירא רבי זירא° ורבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אמרו בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° סוחטן עד פחות מכביצה, ט_כו ויינו כשר אפילו לנסכים. איתמר אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. שתילי חולין שנטמאו, שתלן ועושה אותן תרומה. ואם היו תרומה מעיקרן, כבר נדחו ואסורים באכילה לכהן . אמרין רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° פליג. האם לקולא וסובר רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° שאפילו אם הנטיעות היו תרומה ונטמעו אם נטעם טהרו ומותרים לכהן , או לחומרא? וסובר רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° שנטיעות חולין שנטמאו ונטען לא יכול לעשות מהם תרומה?
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף נ עמוד ב]
אין תימר לחומרה, ניחא. אין תימר לקולה, הא תנינן, עד שיגום את האוכלין משמע שתרומה שנטעה אסורה עד שיגום. תנן, °רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי אומר, עד שיגום וישנה אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. כיני מתניתא כך כוונת המשנה. עד ט_כז שיגום בעלים וישנה. אבל העיקר נשאר ובפעם שלישית יכול לאכול את העלים:
[ע"א]
22 ט_כב מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה כ"ג, מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה כ"ד:
23 ט_כג מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה כ"ג, מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה כ"ד:
24 ט_כד מיי' פ"ו מהל' איסורי מזבח הלכה ו':
25 ט_כה מיי' פי"ב מהל' תרומות הלכה י"א:
26 ט_כו מיי' פי"ב מהל' תרומות הלכה י"א, מיי' פ"ו מהל' איסורי מזבח הלכה ז':
[ע"ב]
27 ט_כז מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה כ"ד:
הדרן עלך פרק הזורע תרומה