ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת יומא/פרק שני
פרק שני - בראשונה עריכה
ירושלמי יומא, פרק ב, הלכה א עריכה
מתני’: בראשונה כל מי שהוא רוצה לתרום את המזבח תורם בזמן שהן מרובין רצין ועולין בכבש וכל הקודם את חבירו לתוך ארבע אמות זכה ואם היו שנים שוים ב_א הממונה אומר להן הצביעו ומה הן מוציאין אחת או שתים ואין מוציאין אגודל במקדש. מעשה שהיו שנים שוין ורצין ועולין בכבש ודחף אחד מהן את חבירו ונשברה רגלו. וכשראו בית דין שהן באין לידי סכנה, התקינו שלא יהו תורמין את המזבח אלא בפייס. ב_ב ארבע פייסות היו שם וזה הפייס הראשון:
גמ’: רבי מנא רבי מנא° בעי. ולמה לא קבעו פייס לתרומת הדשן קדם לכן? איתא חמי בא וראה. שחיטה כשירה בזר ואת אמר יש לה פייס. תרומת הדשן אסורה בזר ואת אמר אין לה פייס? חזר רבי מנא רבי מנא° ואמר. שחיטה אינה כשירה אלא ביום. ב_ג אבל תרומת הדשן כשירה כל הלילה. אם אומר את יפיס, אף הוא אינו משכים על הספק שמא לא יזכה. מאי חמית מימר כן מה ראיתה לאמר כך שהיא כשרה כל הלילה? דכתיב (ויקרא צו ו ב ג) היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר ואש המזבח תוקד בו. ולבש הכהן מידו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו והרים את הדשן אשר תאכל האש את העלה על המזבח ושמו אצל המזבח. מיכן לתרומת הדשן שהיא כשירה כל הלילה: זר שתרם. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר חייב, רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר ב_ד פטור. מה טעם דרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°? דכתיב (במדבר קרח יח ז) אתה ובניך איתך תשמרו את כהנתכם לכל דבר המזבח ולמבית לפרוכת עבודת מתנה אתן את כהנתכם והזר הקרב יומת. עבודת מתנה, יצא זה שהוא בהרמה. מאי טעמא דרבי יוחנן רבי יוחנן°? שנאמר לכל דבר המזבח אף הרמה בכלל. אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° בשם רב רב (אמורא)° ארבע
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות •
^[דף ח עמוד ב]
עבודות שהכהן מתחייב עליהן מבחוץ על שחוטי חוץ הייינו עבודה תמה, זר מתחייב עליהן מבפנים. ואי זו? ב_ה זו הקטרה וזריקה וניסוך המים והיין, ואתיא כרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. לוי לוי בר סיסי° אמר, אפילו לתרומת הדשן ואתיא כרבי יוחנן רבי יוחנן°. חתה גחלים לתרומת הדשן, תפלוגתא דרבי יוחנן רבי יוחנן° ודרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. הוציא שאר הדשן, תפלוגתא דרבי יוחנן רבי יוחנן° ודרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. ואתיא כמאן דאמר ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן ב_ו פחותים מהן אבל בכהן כשר. ברם כמאן דאמר אחרים לרבות בעלי מומין, הוא זר הוא בעל מום. הכל מודין בזר שסידר מערכה של עצים שהוא חייב. אמר רבי זעירא רבי זעירא°, ב_ז ובלבד שני גזירי עצים שהכתוב מזהיר עליהן לעבודת כהונה, דכתיב (ויקרא ויקרא א ז) ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח וערכו עצים. תני, אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי מנין להצתת האליתא זרדים לתחילת האש שלא תהא אלא בכהן כשר ובכלי שרת בגדי כהנה? תלמוד לומר ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח משמע שאלמלא הפסוק הייתי חושב שזר כשר לכך, אמר °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי וכי עלת על לב שהזר קרב על גבי המזבח? אם כן למה נאמר ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח? לימד על ב_ח הצתת האש שלא תהא אלא בראשו של מזבח. התיבון והא כתיב (ויקרא צו ו ה) והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה, מיכן להצתת האש שלא תהא אלא בראשו של מזבח דברי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. מחלפה שיטתיה ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי.? תמן הוא מצריכה כהן כשר אפילו ללא פסוק מיוחד. שהרי הוא סובר שההצתה חייבת להיות בראש המזבח וזר אינו יכול לקרב למזבח. והכא הוא אינה מצריך כהן כשר אלא רק מפני גזרת הכתוב שנאמר ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח? אמר רבי תנחום בר יודן רבי תנחום בר יודן°. מה את שמע מינה? צריך שיהיה נאמר בראש המזבח וצריך שיהיה נאמר שאסור בזר. שאילמלא הפסוק שאוסר זר, הייתי אומר שזר יעמוד על הריצפה ויצית על המזבח. תרם והפריחתו הרוח, תפלוגתא דרבי יוחנן רבי יוחנן° ודרבי חנינה רבי חנינא בר חמא°. דאמר רבי חנינה רבי חנינא בר חמא° קומץ שנתנו על גבי האישים והפריחתו הרוח, בפריחה האחרונה נתכפרו הבעלים ויצאו השיריים ידי מעילה. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר
[ע"א]
1 ב_א מיי' פ"ד מהל' תמידין ומוספין הלכה ג':
2 ב_ב מיי' פ"ד מהל' תמידין ומוספין הלכה ה':
3 ב_ג מיי' פ"ב מהל' תמידין ומוספין הלכה י"א:
4 ב_ד מיי' פ"ט מהל' ביאת המקדש הלכה ח':
[ע"ב]
5 ב_ה מיי' פ"ט מהל' ביאת המקדש הלכה ב':
6 ב_ו מיי' פ"ב מהל' תמידין ומוספין הלכה י':
7 ב_ז מיי' פ"ט מהל' ביאת המקדש הלכה ה':
8 ב_ח מיי' פ"ב מהל' תמידין ומוספין הלכה ט':
-----------------------------------דף ט עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות •
^[דף ט עמוד א]
ב_ט משיאחוז האור ברובו. מה ברובו? ברובו של קומץ, או ברוב כל פרידה פתית ופרידה איתאמרת? אתו באו חזקיה חזקיה בן רבי חייא° רבי יונה רבי יונה° רבי אבא רבי אבא° ורבי חייה רבי חייא רבה° ואמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, ברוב כל פרידה ופרידה איתאמרת. תרם חצייה חצי שיעור בכל פעם תפלוגתא דרבי יוחנן רבי יוחנן° ודרבי יהושוע בן לוי רבי יהושע בן לוי°. דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, קומץ שקדש בכלי והקטירו מעט מעט אפילו כשומשמין בכל פעם עד שהקטיר את כולו יצא. רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° אמר מתני' לא אמרה כן אלא ב_י הקטיר הקומץ פעמים ולא יותר כשירה שצריך שיעור כזית בכל הקטרה כדאמר רבי חמא בר עוקבה רבי חמא בר עוקבא° בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°, ב_יא אין קמיצה פחות משני זתים ב_יב ואין הקטרה פחותה מכזית ולכן יכול לחלק לשני הקטרות. רבי יצחק בי רבי אלעזר רבי יצחק בי רבי אלעזר° שאל. מעתה כהן שאין ידו מחזקת כשני זיתים פסול מן העבודה? תרם תרומת הדשן בשמאל, תפלוגתא דרבי יוחנן רבי יוחנן° ורבי יהודה בי רבי רבי יהודה בי רבי°. דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, קומץ שקדש בכלי, מקטירו ב_יג בין ביד בין בכלי, בין בימין בין בשמאל. רבי יהודה בי רבי רבי יהודה בי רבי° אומר נאמר במנחה קדש קדשים היא כחטאת וכאשם. מכאן שיכול ליתנה או כחטאת ביד או כאשם בכלי ובלבד בימין. התיבון והא תני, ב_יד קיבל את הדם בימינו ונתן בשמאלו יחזיר לימינו. אם הולכה למזבח שאינה מעכבת הוא מחזיר שאינה כשרה בשמאל. לא כל שכן הקטרת הבזך שמעכבת שחיבת להיות בימין? אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°, אם שנאה אדם שמותר להקטיר גם בשמאל, °רבי אלעזר ברבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון שנאה. דתני °רבי אלעזר ברבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון אומר הקומץ אינה צריכה קידוש בזך וכיוון שאינה צריכה כלי שרת אף שמאל אינו פוסל בה. אתיא ד°רבי אלעזר ברבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון בשיטת °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אביו, דתנינן תמן. ב_טו קמץ ולא נתן בכלי שרת פסול, ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי מכשיר. מאי כדון מה הקשר? רבנן דאית לון כלי שרת צריכה לון לימין הסתפקו האם חובה בימין. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי דלית ליה כלי שרת לא צריכה ליה לימין. אמר רבי מנא רבי מנא° ותמיה אנא היך רבנן מדמין תרומת הדשן להקטרה, ולא דמיא אלא לקמיצה שלדעת כולם צריכה להיעשות בימין שבזו נאמר הרמה ובזו נאמר הרמה. כתיב (ויקרא צו ו ג) והרים את הדשן אשר תאכל האש את העלה על המזבח ושמו אצל המזבח. כתיב והרים, ואין והרים אלא
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות •
^[דף ט עמוד ב] בששייר כתיב אשר תאכל, אין אכילה אלא בכזית. היה בכולו כזית מה יעשה? ליטול מקצתו אין את יכול שאין בו כזית. ליטול את כולו אין את יכול שאין כאן שייור כתיב והרים את הדשן אשר תאכל האש, יכול עצים? תלמוד לומר את העולה. אי עולה יכול איברי עולה? תלמוד לומר אשר תאכל האש. הא כיצד? ב_טז חותה מן המאוכלות הפנימיות ויורד להניחם אצל בצד המזבח. מצוה להקדים אש לעצים שנאמר (ויקרא ויקרא א ז) וערכו עצים על האש. קידם עצים לאש או שסידר עד שלא תרם, משחיל את המחתה מתחת העצים ותורם או מפרק את העצים מעל הדשן ותורם. רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° אמר, חילפיי שאל. קומץ של מנחה שנתנו על גבי מערכת לילה שלא ערך אש חדשה מה הן? רבי ירמיה רבי ירמיה° אמר, חילפיי שאל, אימורי תמיד של שחר שנתנן על גבי מערכת לילה מה הן? ולא מתני' היא? דתנן, ב_יז אין לך קודם לתמיד של שחר אלא קטורת בלבד. וסידור מערכה של קטורת קדם לאברים, וסידור מערכה ראשונה קדמת לסידור מערכה שניה של קטורת. ואם נתן אברים על מערכה של לילה, הרי הקדים אברים לקטורת. מתניתין למצוה. מה צריכה ליה לעיכוב. ונשאר בשאלה. לא קידש ידיו ורגליו קדם עבודה, ציץ מהו שירצה על טומאת ידים? ב_יח ידים מהו שיפסלו משם יוצא? ולאו מתני' היא? דתנן, קידש ידיו ורגליו וניטמאו מדרבן מטבילן והן טהורות, יצאו לא נפסלו משם יוצא ולא נאמר שצריך לקדש שוב. מתניתין אתיא כמאן דאמר אין הלינה פוסלת בידים ואם קידש ידיו ועבד כל הלילה אינו צריך לקדש ידיו שוב בבקר . מה דצריכה ליה הכא מה שהוא שאל כאן למאן דאמר ב_יט לינה פוסלת בידים, האם פוסלת גם ביוצא? למאן דאמר אין הלינה פוסלת בידים, ידים מהו שיפסלו משם מחוסר זמן כגון אם קדש בלילה לצורך עבודת היום? ולאו מתני' היא דתני, קידש ידיו ורגליו היום לעבודה של מחר הרי זה קידוש. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, ב_כ תרומת הדשן תחילת עבודה של מחר היא ואינו יכול לסמוך על מה שקידש ידיו ביום שקודם, וצריך לקדש ידיו ורגליו מן הכיור המשוקע במים שקדם הלילה שקעו אותו בבור שלא יפסל בלינה. רבי חייה בר יוסף רבי חייה בר יוסף° אמר. מכיון שמסר יום ללילה דייו שתחילת הלילה פוסל. לכן משקע לפני תחילת הלילה, ומעלה ודיו. חברייא אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°
[ע"א]
9 ב_ט מיי' פי"ב מהל' מעשה הקרבנות הלכה י"ג:
10 ב_י מיי' פי"א מהל' פסולי המוקדשין הלכה ט"ו:
11 ב_יא מיי' פי"ג מהל' מעשה הקרבנות הלכה י"ד:
12 ב_יב מיי' פי"א מהל' פסולי המוקדשין הלכה ט"ו: 13 ב_יג מיי' פ"ב מהל' פסולי המוקדשין הלכה כ"ד:
14 ב_יד מיי' פ"א מהל' פסולי המוקדשין הלכה כ"ד:
15 ב_טו מיי' פי"א מהל' פסולי המוקדשין הלכה ו':
[ע"ב]
16 ב_טז מיי' פ"ב מהל' תמידין ומוספין הלכה י"ב:
17 ב_יז מיי' פ"א מהל' תמידין ומוספין הלכה ג':
18 ב_יח מיי' פ"ה מהל' ביאת המקדש הלכה ה':
19 ב_יט מיי' פ"ה מהל' ביאת המקדש הלכה ח':
20 ב_כ מיי' פ"ה מהל' ביאת המקדש הלכה ט', מיי' פ"ב מהל' תמידין ומוספין הלכה י"ב:
-----------------------------------דף י עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות •
^[דף י עמוד א]
משהוא מגביהו לצורך תרומת הדשן, הוא משקיעו שלא יפסל. מתני' פליגא על רבי חייה בר יוסף רבי חייה בר יוסף° דתני, קידש ידיו ורגליו ביום, אינו צריך לקדשן בלילה. בלילה צריך לקדשן ביום שעמוד השחר עושה לינה ולא תחילת הלילה דברי °רבי רבי יהודה הנשיא. °רבי אלעזר ברבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון אומר, אפילו עסוק בעבודה כל ג' ימים אינו צריך לקדש ידיו ורגליו, שאין הלינה פוסלת בידים בשירי עבודות אם עבד אחר שקידש ולא פסק אף שעבר עליו הלילה אינו נפסל לעבודות שאינם תחילת עבודה כגון הקטר חלבים ואיברים. אבל בתחילת עבודות צריך לקדש. והשתא רבי חייה בר יוסף כמאן סבירא ליה? דלרבי לעולם הלינה פוסלת בהן ואפילו עסוק בעבודה ולרבי אלעזר ברבי שמעון מיהת לתחלת עבודה צריך הוא לקדשן ורבי חייה בר יוסף קאמר שאין הלינה פוסלת כלל בהן וזה דלא כרבי ודלא כרבי אלעזר ברבי שמעון
רבי חייא בר יוסף רבי חייא בר יוסף° פתר מתני', קידש ידיו ורגליו ביום צריך לקדשן בלילה, בלילה אין צריך לקדשן ביום דברי °רבי רבי יהודה הנשיא שרק תחילת הלילה פוסל. °רבי אלעזר ברבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון אומר אפילו עסוק בעבודה כל ג' אינו צריך לקדש ידיו ורגליו שאין הלינה פוסלת בידים בשירי עבודות אבל בתחילת עבודות צריך רבי יוחנן רבי יוחנן° שסובר שגם תחילת הלילה וגם סופו פוסלים בלינה פתר מתני' כך. קידש ידיו ורגליו ביום, אינו צריך לקדשן בלילה בשירי עבודות אם עבד קדם ביום ולא פסק אלא המשיך להקטיר בלילה. אבל בתחילת עבודות אם קידש ביום ופסק מלעבוד קדם הלילה צריך לקדשן בלילה לצורך עבודת הלילה. קידש בלילה, צריך לקדשן ביום דברי °רבי רבי יהודה הנשיא. °רבי אלעזר ברבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון אומר, אפילו עסוק בעבודה כל ג' אבל יותר מזה ודאי ישן ושינה פוסלת אינו צריך לקדש ידיו ורגליו שאין הלינה פוסלת בידים בשירי עבודות אם עבד ברצף אחר שקידש ובעבודות כגון הקטרת אימורים אבל בתחילת עבודות אם הפסיק ועבר עליו הלילה או עבודות שהם תחילת עבודה צריך לחזור ולקדשן. רבי חילפיי רבי חילפיי° אמר כשם שאין הלינה פוסלת בידים, כך אין הלינה פוסלת בכיור. מתני' פליגא על רבי חילפיי רבי חילפיי° דתני, קידש ידיו ורגליו ביום אינו צריך לקדש בלילה, בלילה צריך לקדש ביום דברי °רבי רבי יהודה הנשיא. °רבי אלעזר ברבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון אומר, אפילו עוסק בעבודה כל ג' אינו צריך לקדש ידיו ורגליו שאין הלינה פוסלת בידים, הא בכיור פוסלת. תלמידוי דרבי יוחנן רבי יוחנן° אמרי בשם רבי חילפיי רבי חילפיי°, כיני. קידש ידיו ורגליו וכו' שאין הלינה פוסלת בידים הא בכיור פוסלת, ובלבד מיום ללילה כרבי חייא בר יוסף רבי חייא בר יוסף° שתחילת הלילה פוסל. תנן, בראשונה כל מי שהוא רוצה לתרום את המזבח תורם בזמן שהן מרובין רצין ועולין בכבש וכל הקודם את חבירו לתוך ארבע אמות זכה. מה, בתוך ארבע אמות לכבש, או בתוך ארבע אמות למזבח? מן מה דתנינן מעשה שהיו שנים שוין רצין ועולין בכבש, הדא אמרה בתוך ארבע אמות למזבח. אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°. בפירוש תני לה רבי חייה רבי חייא רבה° , כל הקודם את חבירו לתוך ארבע אמות למזבח זכה. תנן, ואם היו שנים שוים הממונה אומר להן הצביעו, ומה הן מוציאין? אחת או שתים ואין מוציאין אגודל במקדש. מהו הצביעו? הוציאו אצבע. הוציאו אחת מונין לו, שתים מונין לו שתים, שלש אין מונין לו. מהו אין מונין לו? אין מונין לו כל עיקר שהוא יוצא מהמעגל, או אין מונין לו את היתירה? נשאר בשאלה הוציא ארבע, הממונה מכה אותו בפקיע ובטל הפייס: תנן, אין מוציאין אגודל במקדש מפני הרמאין: אין אומר ממי מתחיל, אלא ב_כא הממונה היה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות •
^[דף י עמוד ב]
מגביה מצנפתו של אחד מהן והן יודעין שממנו היה הפייס מתחיל. ונחוש לומר שמא יבחר מספר כדי שיפול הפיס לאוהבו או לקרובו? כמין קובליים מעגל היו עושין. כיצד היה הפייס מהלך, לימין או לשמאל? אמר רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא°. מן מה דתני מי שזכה בקטורת אמר לזה שעל ימינו אוף את למחתה, הדא אמרה לימין הפייס מהלך. תלמידוי דרבי יונה רבי יונה° אמר בשם רבי חילפיי רבי חילפיי°, כיני, לשמאל הפייס מהלך והזוכה זוכה לימין. מוטב שיזכה למי שעבר עליו הפייס שני פעמים, מזה שלא עבר עליו הפייס אלא פעם אחת בלבד. מעשה באחד שקדם את חבירו בתוך ארבע אמות של מזבח נטל חבירו את הסכין ותקעה בלבו. עמד לו °רבי צדוק רבי צדוק על מעלת האולם אמר להן, שמעוני אחי בית ישראל. כתיב (דברים שפטים כא א ב) כי ימצא חלל וגו' ויצאו זקיניך ושופטיך ומדדו אל הערים אשר סביבות החלל. אנו מאיכן לנו למוד מן ההיכל או מן העזרות? שרון כל עמא בכיין התחילו כל העם לבכות, עד דאינון עסיקין בבכייה נכנס אביו של אותו התינוק אמר להן אני כפרתכם, אדיין התינוק מפרפר ולא ניטמאת הסכין. מלמד שהיתה טומאה קשה להן משפיכות דמים לגנאי. תנן, ארבע פייסות היו שם וזה הפייס הראשון. למה מפיסים וחוזרים ומפיסים? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° כדי לעשות פומפי פרסום לדבר. שנאמר בבית ה’ נהלך ברגש. אמר °רבי רבי יהודה הנשיא תדע שכן הוא. הלא כהן המדשן את המזבח הפנימי יכול הוא לדשן את המנורה, ולמה זכו בזה שני כהנים? אלא לעשות פומפי לדבר. תמן תנינן לאחר שהטיב חמש נרות ב_כב הניח הכוז על מעלה שנייה ויצא, לאחר שהטיב שתי הנרות האחרונים נטל את הכוז ממעלה שנייה ויצא. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° ולמה היה נכנס להטיב את הנרות שני פעמים? אלא כדי לעשות פומפי לדבר. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר, לחלק הטבת הנרות לשנים דבר תורה הוא דכתיב (שמות תצוה ל ז) בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות יקטירנה. משמע שמדאוריתא צריך לחלק את הטבת הנרות לשנים ובאמצע ההטבה להקטיר את הקטורת ולא כדי לעשות פומבי. מה עבד לה רבי יוחנן רבי יוחנן°? כך היתה כוונת רבי יוחנן רבי יוחנן°, למה נכנסים שני כהנים אחד להיטיב ואחד להקטיר. שיכנס רק אחד עובד להטיב ומקטיר והוא גם ייטיב וגם יקטיר? אלא לעשות פומבי.
ירושלמי יומא, פרק ב, הלכה ב עריכה
מתני’: ב_כג הפייס השני מי שוחט, מי זורק, מי מדשן את המזבח הפנימי, מי מדשן את המנורה, מי מעלה איברים לכבש. הראש והרגל, ושתי הידים, העוקץ והרגל, החזה והגרה, ושתי הדפנות, והקרביים, והסולת, והחביתים, והיין, וי"ג כהנים זוכין בו. אמר °בן עזאי שמעון בן עזאי לפני °רבי עקיבא רבי עקיבא משם °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה, כדרך הילוכו היה קרב:
[ע"א]
21 ב_כא מיי' פ"ד מהל' תמידין ומוספין הלכה ג':
[ע"ב]
22 ב_כב מיי' פ"ג מהל' תמידין ומוספין הלכה ט"ז, מיי' פ"ג מהל' תמידין ומוספין הלכה י"ז:
23 ב_כג מיי' פ"ד מהל' תמידין ומוספין הלכה ו':
-----------------------------------דף יא עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות •
^[דף יא עמוד א]
גמ’: מניין לדישון המזבח הפנימי? אמר רבי פדת בנו של רבי אלעזר בן פדת° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° דכתיב (ויקרא ויקרא א טז) והסיר את מראתה בנוצתה והשליך אותה אצל המזבח קדמה אל מקום הדשן. אינו צריך לאמר אל מקום הדשן, דאם לקבע לו מקום למראת העוף, כבר כתיב והשליך אותה אצל המזבח. אם ללמדך על תרומת הדשן שתינתן במזרחו של כבש דכתיב קדמה ובתרומת הדשן לא נאמר באיזה צד? אף הוא אינו צריך, שזה שמקום תרומת הדשן יהיה במזרח הכבש נדרש בגזרה שוה. נאמר אצל המזבח במראת העוף, ונאמר אצל המזבח בדישון מזבח החיצון, מה כאן מראת העוף מזרחו של כבש, אף כאן תרומת הדשן מזרחו של כבש. אם כן למה נאמר אל מקום הדשן? אלא ללמד ששם נותן גם דשן של מזבח פנימי. ב_כד מניין שהוא אסור בהנייה? אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° כתיב (ויקרא צו ו ד) והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה אל מקום טהור. שיהא מקומו טהור מהנאה כמו ובעל השור נקי, נקי מנכסיו שאסור בהנאה. רבי זעירה רבי זעירא° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° לא אמר כן, אלא מניין לדישון מזבח החיצון שהוא אסור בהנייה? תלמוד לומר אל מקום הדשן שיהא מקומו לעולם שלא יטלנו משם. מניין לדישון מזבח הפנימי? כתיב (ויקרא אחרי מות טז יט) והזה עליו באצבעו שבע פעמים וטהרו. מכאן שצריך להזות על טהרו של מזבח. וכתיב (שמות תצוה ל ז) והקטיר עליו אהרון קטרת סמים. מה עליו שנאמר בהזייה, בגופו. אף עליו שנאמר בהקטרה בגופו. מניין למזבח הפנימי שהוא אסור בהנייה? קל וחומר. אם מזבח החיצון אסור בהנייה, הפנימי לא כל שכן? אמר רבי זעירה רבי זעירא° בשם רבי חנינה רבי חנינא בר חמא°. ב_כה קטרת שכבת, הוממה נפסלת כמום ואסור להחזירה לאש אפילו בקרטין חתיכה חשובה של קטורת. שאין כתיב אשר תאכל האש עד שיאוכלו אלא על מזבח החיצון. ב_כו פתילה שכבת צריכה דישון. מה מיד? תלמידוי דרבי חייה בר לולייני רבי חייה בר לולייני° אמר, מעתה אם צריך שידשן מיד צריך שיהא מציץ כל הזמן לראות שלא כבה שום נר . שמן מהו שיהא
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות •
^[דף יא עמוד ב]
צריך דישון? מילתיה דרבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק° אמר ב_כז שמן צריך דישון. דרבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק° בעי, מעתה בא' בתקופת טבת שהלילות ארוכים מחצי לוג לכל נר, באחד בתקופת תמוז שהלילות קצרים מחצי לוג לכל נר? ואם לא היה צריך לדשן ולזרוק את השאריות לא היה מקשה שהרי היה יכול בכל יום להוסיף מה שחסר. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, אין מן הדא לית שמע מינה כלום. דתנינן תמן, בן בבי על הפקיע, שהיה מזייג את הפתילות והיה מתאים את עובי הפתילות לאורך הלילה בכדי שיגמר השמן בכל יום. תנן הכא כל שבעת הימים הוא זורק את הדם ומקטיר את הקטורת ומטיב את הנרות. ותנן התם מסכת תמיד, דם התמיד קודם להטבת שתי נרות, והטבת שתי נרות קודם לקטורת. הכא את אמר מיטיב ואחר כך מקטיר והכא את אמר מקטיר ואחר כך מיטיב? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°
[ע"א]
24 ב_כד מיי' פ"ב מהל' מעילה הלכה ט"ו, מיי' פי"ט מהל' פסולי המוקדשין הלכה י"ג:
25 ב_כה מיי' פ"ג מהל' תמידין ומוספין הלכה ב':
26 ב_כו מיי' פ"ג מהל' תמידין ומוספין הלכה י"ב:
[ע"ב]
27 ב_כז מיי' פ"ג מהל' תמידין ומוספין הלכה י"ב:
-----------------------------------דף יב עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות •
^[דף יב עמוד א]
תמיד ד°רבי שמעון איש המצפה רבי שמעון איש המצפה היא. אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° ולא כולה לא כל מסכת תמיד אלא רק מילין דצריכין רק דברים שהיו קשים לרבנן שהרי לגבי המתנות נאמר שנותן שתים שהן ארבע ו°רבי שמעון איש המצפה רבי שמעון איש המצפה סובר שנותן על קרן מזרחית צפונית אחר כך מערבה ואחר כך דרומה. חזקיה חזקיה בן רבי חייא° ורבי אחא רב אחא° אמרו בשם רבי אבהו רבי אבהו°, מדות ד°רבי אלעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב היא. אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°, ולא כולה לא כל מסכת מידות אלא רק מילין דצריכין רק דברים שהיו קשים לרבנן. מה טעמא ד°רבי שמעון איש המצפה רבי שמעון איש המצפה? דכתיב (שמות תצוה ל ז) בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות יקטירנה. מכאן שמטיב ואחר כך מקטיר . רבי אחא רב אחא° ורבי חיננא רבי חיננא° אמרו בשם רבי שמעון ברבי רבי שמעון ברבי°, טעמון דרבנן דכתיב (שמות תצוה כז כא) מחוץ לפרכת העדת באהל מועד יערוך אתו אהרן ובניו מערב עד בקר. שלא יהא שם עבודה אחרת מהערב עד לבקר שלמחרת אלא הטבת נרות בלבד. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° ב_כח לא קבעו פייס לתמיד של בין הערבים, אלא אמרו מי שזכה בשחרית יזכה בין הערבים. והא תני כפייס של שחרית כן פייס של בין הערבים הזכה זכה לעצמו? אמר חזקיה חזקיה בן רבי חייא° בשם רבי בון בר כהנא רבי בון בר כהנא°. תיפתר ב_כט שהיתה שבת שבשבת מחלפים המשמרות. פיס אחד על תמיד של שחר למשמר היוצא, ופיס אחד לתמיד של בין הערבים למשמר הנכנס. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° ב_ל לא גזרו על שני גיזירין בשחרית. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° מתניתין אמרה כן דתנן, בכל יום תמיד קרב בתשעה, בין הערבים באחד עשר שנים בידם שני גזרי עצים, ולא אמר בשחרית כלום. רבי שמי רבי שמי° בעי, ולמה לא גזרו על שני גזירין בשחרית? אמר רבי מנא רבי מנא°, ולא שמיע רבי שמי רבי שמי° דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן° לא גזרו על שני גזירין בשחרית. ואמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° מתני' אמרה כן? וחזר רבי מנא רבי מנא° ואמר אין דו שמיע, אלא כאינש דשמע מילא ומקשי עלה הוא אכן הוא שמע אלא כאדם ששמע ושואל למה. והכי בעי רבי שימי רבי שימי° למה גזרו על שני גזירין בין הערבים ולא גזרו על ב' גזירין בשחרית? תני, וי”ג כהנים זכין בו. ותני עלה פעמים בארבעה עשר, פעמים בט"ו, פעמים בט"ז, לא פחות ולא יתר. כדרכו בי"ג, ובחג ביד אחד צלוחית של מים הרי י"ד, בין הערבים בט"ו שנים בידם שני גזירי עצים, ובשבת בט"ו שנים בידם שני בזיכי לבונה של לחם הפנים, ובשבת שבתוך החג ביד אחד צלוחית של מים הרי ט"ז. בשבת בשחר היו מקריבים את התמיד ואת המוספים את הנסכים סלת בלולה בשמן ויין ואת החביתין ואת בזיכי הלבונה של לחם התמיד כתיב (ויקרא צו יג יד) זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה’ ביום המשך אתו עשירת האפה סלת מנחה תמיד מחציתה בבקר ומחציתה בערב, על מחבת בשמן מטוגנת תעשה מרבכת חלוטה ברותחין תביאנה תפני אפויה וחוזר ומטגן מנחת פתים תקריב ריח ניחוח לפני ה’. המילים תביאנה ותקריב מיותרות ודרשו חכמינו זכרונם לברכה, תביאנה להקדים מנחת כהן גדול לפני המוספין. וכשהוא אומר
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות •
^[דף יב עמוד ב]
תקריב, לאחר הנסכים של תמיד של שחר . אית תניי תני קודם לנסכים ולא פלגי. מאן דאמר קודם לנסכים, קודם ב_לא לנסכי יין. מאן דאמר לאחר נסכים לאחר נסכי סלת. סלת קודמת לחביתין, אף על פי שזה לאישים וזה לאישים זה קרבן יחיד וזה קרבן צבור. חביתין קודמין לבזיכין, אף על פי שזה קרבן יחיד וזה קרבן צבור, זה תדיר וזה אינו תדיר. חביתין קודמין ליין, שזה לאישים וזה לספלים. בזיכין ויין מי קודם? ולא מתניתא היא דתני, לבונה קדמת ליין? מי דמי? כאן בבריתא שאמרה שלבונה קדמת ליין, זה כשהיין והלבונה קרבן יחיד, והלבונה קדמת כיוון שהיא לאישים. כי מספקא לן כאן מי קדם, בששניהם קרבן ציבור. תנן, הראש והרגל, ושתי הידים, העוקץ והרגל, החזה והגרה, ושתי הדפנות, והקרביים. אמר °בן עזאי שמעון בן עזאי לפני °רבי עקיבא רבי עקיבא משם °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה, כדרך הילוכו היה קרב. כיני מתני', דרך הילוכו היה קרב. הראש והרגל החזה והגרה ושתי ידים ושתי דפנות העוקץ והרגל. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° טעמא ד°בן עזאי שמעון בן עזאי דכתיב (שמות תצוה כט יח) והקטרת את כל האיל המזבחה. כדי שיהא נראה כמהלך על גבי המזבח. הראש והרגל ואת אמר הכין? הרי הרגל צריכה להיות אחרונה. אמר רבי מנא רבי מנא° כדרך הילוכו פשט ראשה עקר רגלה:
ירושלמי יומא, פרק ב, הלכה ג עריכה
מתני’: ב_לב הפייס השלישי חדשים לקטורת בואו והפיסו ב_לג רביעי חדשים עם ישנים מי מעלה איברים מן הכבש למזבח:
גמ’: אמר רבי חנינה רבי חנינא בר חמא°, מימיו לא הפיס אדם בקטורת ושנה, אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° מתני' אמרה כן דתנן, חדשים לקטרת בואו והפיסו. אמר רבי חנינה רבי חנינא בר חמא°, וכן למחתה שמי שזכה במחתה לא משתתף עוד בפיס. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° מתניתה אמרה כן דתנן, מי שזכה בקטורת אומר לזה שעל ימינו אף את למחתה. נמצאתה אומר, שני כהנים היו מתברכין בכל פעם. מנין שהמקטיר היה מתברך? רב רב (אמורא)° אמר דכתיב ישימו קטורה באפיך וכתיב (דברים וזאת הברכה לג יא) ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה. מעשה באחד שיבשה זרועו ולא נעשה בעל מום בכך ולא הניחה שלא הסכים לוותר לקיים מה שנא' ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה
ירושלמי יומא, פרק ב, הלכה ד עריכה
מתני’: תמיד קרב בתשעה בעשרה באחד עשר בשנים עשר לא פחות ולא יתר. כיצד? עצמו בתשעה. בחג ביד אחד צלוחית של מים הרי עשרה. בין הערבים באחד עשר, עצמו בתשעה ושנים בידם שני גזירי עצים. בשבת באחד עשר, עצמו בתשעה ושנים בידם שני בזיכי לבונה של לחם הפנים. ובשבת שבתוך החג, ביד אחד צלוחית של מים. ב_לד איל קרב באחד עשר
[ע"א]
28 ב_כח מיי' פ"ד מהל' תמידין ומוספין הלכה ח':
29 ב_כט מיי' פ"ד מהל' תמידין ומוספין הלכה ט':
30 ב_ל מיי' פ"ב מהל' תמידין ומוספין הלכה ג':
[ע"ב]
31 ב_לא מיי' פ"ד מהל' תמידין ומוספין הלכה ו':
32 ב_לב מיי' פ"ד מהל' תמידין ומוספין הלכה ז':
33 ב_לג מיי' פ"ד מהל' תמידין ומוספין הלכה ח':
34 ב_לד מיי' פ"ו מהל' מעשה הקרבנות הלכה י"ז, מיי' פ"ו מהל' מעשה הקרבנות הלכה י"ח:
-----------------------------------דף יג עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות •
^[דף יג עמוד א] הבשר בחמשה הראש והרגל, ושתי הידים, העוקץ והרגל, החזה והגרה, ושתי הדפנות, הקרביים והסולת והיין שנים שנים. פר קרב בעשרים וארבעה, הראש והרגל, הראש באחד והרגל בשנים. העוקץ והרגל, העוקץ בשנים והרגל בשנים. החזה והגרה, החזה באחד והגרה בג'. שתי ידות בשנים, ושתי דפנות בשנים. הקרביים והסולת והיין, בשלשה שלשה. ב_לה במה דברים אמורים? בקרבנות צבור. אבל בקרבנות היחיד, אם רצה להקריב מקריב. הפשיטן וניתוחן של אלו ואלו שוה:
גמ’: כתיב (ויקרא ויקרא א ח) וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים. וערכו, יכול מאה יכול מאתים? אמר °רבי עקיבא רבי עקיבא. כל ששמועו מרובה ושמועו ממועט. תפשתה המרובה לא תפשת, תפשת את הממועט תפשת. תני, °רבי יהודה בן בתירה רבי יהודה בן בתירא אומר. שתי מדות כלי מידה, אחת כלה שיכול למלא את כולה במה שרוצה למדוד ואחת שאינה כלה. הכל מודדין במידה כלה, ואין מודדין במידה שאינה כלה. כתיב (ויקרא מצורע טו כה) ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים. אמר °רבי נחמיה רבי נחמיה, וכי מה בא הכתוב, לפתוח שנדע או לנעול? לא בא לנעול אלא לפתוח. אם אומר אתה ימים עשרה, אולי אינן אלא מאה, אולי מאתים אולי אלף אולי ריבוא. וכשאתה אומר ימים שנים פתחת. רבי מנא רבי מנא° אמר משום רב יודה רב יודה°, ימים שנים. יכול ימים הרבה? אם מרובין הן, והלא כבר נאמר רבים. הא לא דיבר אלא בימים מועטים, וכמה הן? הוי אומר שנים. רבים שלושה. יכול רבים עשרה? אמר ימים ואמר רבים. מה ימים מיעוט ימים שנים. אף רבים מיעוט רבים שלושה. יכול שנים ושלושה הרי חמשה? וכי נאמר ימים ורבים? והלא לא נאמר אלא ימים רבים. הא כיצד? הרבים הללו, יהו מרובין על שנים. וכמה הן? הוי אומר שלושה. וערכו בני אהרן יכול מאה? תלמוד לומר וערך הכהן אותם. אי וערך הכהן אותם, יכול יהא כהן אחד עורך את כל האיברים? תלמוד לומר וערכו. הא כיצד? כהן אחד עורך שני איברים. וכמה הן איברים? עשרה. ואחד בקרבים, נמצא הטלה עולה בששה דברי °רבי ישמעאל רבי ישמעאל. °רבי עקיבא רבי עקיבא אומר וערכו שנים בני אהרן שנים הכהנים שנים, מלמד שהטלה עולה בששה. הכהנים לרבות הקרחים שאין זה מום הפוסל בכהנים דברי °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי. והלא כל הפרשה בבן הבקר הכתוב מדבר. מה ראיתה לאמר שבתמיד של שחר שהוא טלה הכתוב מדבר? שמעון בר אבא רבי שמעון בר אבא° ורבי יוחנן רבי יוחנן° אמרו בשם רבי ינאי רבי ינאי°. נאמר כאן עריכה דכתיב (ויקרא ויקרא א ח) וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים.
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות •
^[דף יג עמוד ב]
ונאמר בתמיד (ויקרא צו ו ה) וערך עליה העלה. מה עריכה שנאמר להלן בתמיד של שחר הכתוב מדבר, אף עריכה שנאמר כאן בתמיד של שחר הכתוב מדבר. עולא בר ישמעאל עולא° אמר בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, אינו צריך לגזרה שוה, אלא על כרחך מדובר בתמיד של שחר. דכתיב (ויקרא ויקרא א ז ח) וערכו עצים על האש. וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים את הראש ואת הפדר על העצים אשר על האש. ממשמע שנאמר בתחילה וערכו אין אנו יודעין שהן שנים? ולמה לא נמנו ואת דרש רק וערכו שנים בני אהרן שנים הכהנים שנים. אלא ללמד שמיד אחר עריכת העצים בבקר, ערכו את הנתחים הללו ועל כרחך מדובר בקרבן תמיד, ותני כן אין לך קודם לתמיד של שחר אלא קטרת בלבד. תנן, איל קרב באחד עשר. יכולין הם ג' להעלותו ולמה איל קרב בי"א? אלא כדי לעשות פומפי. תנן, פר קרב בעשרים וארבעה. רבנן דקיסרין אמרי. מפני מה פר קרב בכ"ד? כדי לעשות פומפי לדבר. על שם בבית אלהים נהלך ברגש. ואף שמהפסוק(ויקרא ויקרא א ח) וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים. למדנו לתמיד שקרב בשישה, פשוטו של פסוק מדבר על הפר ואת דרש, וערכו שנים בני אהרן שנים הכהנים שנים מיכן לפרו של יחיד שיהא קרב בששה:
הדרן עלך פרק בראשונה