ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת חגיגה/פרק שלישי

ירושלמי חגיגה, פרק ג, הלכה א

מתני’: חומר בקודש מבתרומה, ^ג_אשמטבילין כלים בתוך כלים בתרומה אבל לא בקודש. ^ג_באחוריים ותוך ובית צביעה בתרומה אבל לא בקודש. ^ג_גהנושא

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

[ע"ב]

1 ג_א מיי' פ י"ב מהל' שאר אבות הטומאה הלכה א', מיי' פ"ג מהל' מקוואות הלכה כ"ו:

2 ג_ב מיי' פ י"ב מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ב', מיי' פ"ז מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ג':

3 ג_ג מיי' פ"ז מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ג':

-----------------------------------דף טו

ירושלמי מאיר חגיגה טו

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף טו עמוד א] את המדרס נושא את התרומה _{בלי לגעת בה שהרי הוא ראשון,} אבל לא את הקודש. ^ג_דבגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש. לא כמידת הקודש מידת התרומה. ^ג_השבקודש מתיר ומטביל ואחר כך קושר. ובתרומה קושר ואחר כך מטביל:

גמ’: תנן, חומר בקודש מבתרומה, שמטבילין כלים בתוך כלים בתרומה אבל לא בקודש _{שחששו שמא לא יכנסו מים במקום המגע.} אמר רבי חייא רבי חייא רבה° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, מפני שאוכלי תרומה זריזין _{ואם יראו שהכלי הפנימי מכביד ולא נכנסים מים הם ידאגו להרים אותו קצת,} ואוכלי קודש אינן זריזין. אמר רבי חנניה רבי חנניה דציפורין° קומי רבי מנא רבי מנא°, אם הסיבה בגלל שהכהנים זריזים, הדא היא מעלה? אילו דבר שהוא שוה בזה ובזה, וטמא בזה וטהור בזה, דא היא מעלה. אמר לו, תיפתר במזוקק לקדש _{שאותו אדם נזקק להטביל כלים גם לתרומה וגם לקדש} ואף שמדובר באותו אדם, אם הטביל כלי בתוך כלי בתרומה טהור ובקדש טמא. אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, אם היה דבר טמא כבד כליטרא, אפילו לתרומה אין מטבילין אותו בתוך כלי. אבא שאול אומר, אף בתרומה אין מטבילין כלי בתוך כלי, אלא בסל וגרגותני בלבד _{שיש בו חורים ובטוח יעברו מים.} אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, °אבא שאול אבא שאול ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי שניהם אמרו דבר אחד. דתנינן תמן, ^ג_והאוחז באדם ובכלים ומטבילן, טמאים. וכשהוא מדיח את ידיו, טהורין. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, ירפם עד שיבוא בהן המים _{כאבא שאול שמצריך שיעברו מים ולא די במעט לחות ולכן רק בסל יכול להטביל כלי בתוך כלי.} אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, מסתברא, °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי יודה ל °אבא שאול אבא שאול, °אבא שאול אבא שאול לא יודי ל°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי. כי אולי אסר להטביל כלי בתוך כלי שמא מחמת הכובד לא יעברו מים כלל, אבל כאן שהרטיב את ידיו די בכך. רבנן דקיסרין אמרי בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, הלכה כ °אבא שאול אבא שאול. ותני כן, הלכה כדבריו. תנן, אחוריים ותוך ובית צביעה בתרומה אבל לא בקודש. אמר רבי יונה רבי יונה°, מתניתא ד°רבי מאיר רבי מאיר, דתנן, כל הכלים יש להן אחוריים ותוך ויש להם בית צביעה _{שאם נטמא בית הצביעה או אחורי הכלי, תוכו לא נטמא} °רבי טרפון רבי טרפון אומר לעריבה גדולה של עץ _{אבל בכלים קטנים חוששים שכשיבא לגעת באחד יגע בשני} °רבי עקיבא רבי עקיבא אומר לכוסות, °רבי מאיר רבי מאיר אומר לידים הטמאות _{אם היו ידיו טמאות ונגע במשקה שבאחורי הכלי או בבית הצביע, הכלי לא נטמא} והטהורות _{אם היו משקים טמאים בבית הצביע ונגע בידים טהורות באחרי הכלי או בתוכו הידים לא נטמאו} אמר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא לא אמרו אלא לידים הטהורות בלבד _{אם היו משקים טמאים בבית הצביע ונגע בידים טהורות באחורי הכלי או בתוכו, הידים לא נטמאו. אבל אם היו ידיו טמאות ונגעו במשקה שבאחרי הכלי או בבית הצביע, הכלי נטמא.} אבל לדברי חכמים _{°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא}, עושין כן לא רק בתרומה אלא אפילו בקודש, שאם היו משקים טמאים בבית הצביע ונגע בידים טהורות בתוך הכלי הידים לא נטמאו. שאין בית צביעה כתוך כלי. ולא היא, דבכלי קודש כולן כתוך. ואפילו אם נטמא בית הצביעה נטמא תוכו. אמר רבי יונה רבי יונה° בשם רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא°. מעשה שנכנסו שבעה זקינים לעבר את השנה בבקעת רימון. ומי היו? °רבי מאיר רבי מאיר ו°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי ו°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי °רבי נחמיה רבי נחמיה ו°רבי אליעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב ו°רבי יוחנן הסנדלר רבי יוחנן הסנדלר. אמרו

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף טו עמוד ב] כמה מעלות בקודש ובתרומה? °רבי מאיר רבי מאיר אומר שלש עשרה. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר שתים עשרה. _{שהוא סובר שאף בתרומה אין בית הצביעה כמו בקדש} אמר °רבי מאיר רבי מאיר, כך שמעתי מ°רבי עקיבא רבי עקיבא, שלש עשרה. אמר לו °רבי יוחנן הסנדלר רבי יוחנן הסנדלר, שימשתי את °רבי עקיבה רבי עקיבא עומדות, מה שלא שימשתו ישיבות ו°רבי עקיבה רבי עקיבא לא אמר שלוש עשרה. אמרו, מה שאמר °רבי יוחנן הסנדלר אלכסנדרי רבי יוחנן הסנדלר אלכסנדרי, לאמיתו הוא. ועמדו משם בנשיקה _{אף שהיה בניהם ויכוח היה הכל לשם שמים} וכל מאן דלא הוי ליה גולה _טלית הוה חבריה קטע פלגא דגולתיה ויהב ליה  חתך חצי מטליתו ונתן לו. ולמה הוון עבדין כן _{למה דאגו שלכולם יהיה טלית?} דהוון כולהון דרשין הדין פסוקא, מן שבע שבע אפין  בשבע פנים (ישעיהו ה', א') אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו. וקלסון לאחרייא  שיבחו את הדרשן האחרון מה אשכח אפוי בגוה _{שמצא שבע פנים חדשות אחר שכל אחד כבר דרש בשבע פנים.} אמרין, °רבי שמעון בן יוחי רבי שמעון בר יוחאי הוה. ולמה הוון דחקין מעתה הדא מילתא  למה התאמצו בעיבור השנה? _{שאף שהיה שעת השמד ולכן התכנסו בבקעת בית רימון ולא במקום הועד} דהוון דרשין מימר (שמות כי תשא לד יז) אלהי מסכה לא תעשה לך. מה כתוב בתריה? את חג המצות תשמור. אמרין, כל מי שספיקה בידו לעבר את השנה ואינו מעברה, כאילו עובד עבודת כוכבים ומזלות. מי אתי מיזל לון  כשעמדו ללכת, אמרון, אתון נחוי עובדינן  בואו נבדוק האם מעשנו רצויים והוה חמי חד כיף דשייש  ראו סלע שיש. והוה כל חד וחד נסיב חד מסמר וקבע ליה בגויה. והוא נחת ושקע כהדין לייש  כמו בתוך בצק, עד כדון הוא קיים ומתקרי כיפא מסמרא  סלע המסמרים. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, בית צביעה שאמרו, בין שעשו שקע בפנים בין בחוץ, כדרך שהנקיים _{שלא רוצים להתלכלך} תופסין בו. אמר רבי זעירה רבי זעירא°, אי אפשר לומר בנגוב _יבש, שאין הידים מיטמות בנגוב. אבל גם אי אפשר לומר במלא משקה, שמכיון שנגע בו טימאהו. אלא כי אנן קיימין, במלוכלך במשקה _{משקה טופח.} אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° בשם רבי בנייה רבי בנייה°, עשו משקה בית צביעה, כמשקה בית מטבחיא _{שבעזרה.} כמא דאת אמר תמן,^ג_ז משקה בית מיטבחיא טהורין במקומן, וטמאין במקום אחר אף הכא משקה בית צביעה, טמאים במקומן, וטהורין במקום אחר. אמר רבי סימון רבי שמעון בן פזי° בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°, משקה בית מטבחייא שיצא לחוץ, ניטמא. והא תנינן, משקה בית מיטבחייא שיצאו לחוץ בקדושתן הן? אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, קיימה רבי סימון רבי שמעון בן פזי° בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°, כשיצאו וחזרו. ניטמא משקה העליון  משקה בית מטבחיא _{בתוך העזרה} והיה שותת

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

4 ג_ד מיי' פ י"ב מהל' שאר אבות הטומאה הלכה א', מיי' פ י"ג מהל' שאר אבות הטומאה הלכה א':

5 ג_ה מיי' פ י"ב מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ה':

6 ג_ו מיי' פ ב' מהל' מקוואות הלכה י"א, טור ושו"ע יו"ד סי' קצ"ח סעיף כ"ח, טור ושו"ע יו"ד סי' ק"כ סעיף ב':

[ע"ב]

7 ג_ז מיי' פ"י מהל' טומאת אוכלין הלכה ט"ז:

-----------------------------------דף טז

ירושלמי מאיר חגיגה טז

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף טז עמוד א] ויורד חוץ לעזרה, רבי אבא רבי אבא° ורבי בון בר חייה רבי בון בר חייא°. חד אמר, במקומו טהור. ירד למטן, טמא. וחורנה אמר, הואיל והוא בא מכח טהרה, טהור אמר רבי אחא רב אחא° בשם רבי זעירה רבי זעירא°. הדא דאת אמר, במשקין שניטמו באוכלין. אבל במשקין שניטמאו בשרץ, טמאים הן _{שטומאת משקה בשרץ מהתורה.} תמן תנינן, ^ג_חכל הכלים יש להן אחוריים ותוך ויש להם בית צביעה _{שאם נטמא בית הצביעה או אחורי הכלי, תוכו לא נטמא} °רבי טרפון רבי טרפון אומר לעריבה גדולה של עץ _{אבל בכלים קטנים חוששים שכשיבא לגעת באחד יגע בשני} °רבי עקיבא רבי עקיבא אומר לכוסות, °רבי מאיר רבי מאיר אומר לידים הטמאות _{אם נגעו ידים טמאות במשקה שבאחורי הכלי או בבית הצביע, הכלי לא נטמא} והטהורות _{אם היו משקים טמאים בבית הצביע ונגע בידים טהורות באחרי הכלי או בתוכו הידים לא נטמאו} אמר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא לא אמרו אלא לידים הטהורות בלבד _{אם היו משקים טמאים בבית הצביע ונגע בידים טהורות באחורי הכלי או בתוכו, הידים לא נטמאו. אבל אם נגעו ידים טמאות במשקה שבאחרי הכלי או בבית הצביע, הכלי נטמא.} וכ°רבי מאיר רבי מאיר _{נדון עכשיו,} היו ידיו טמאות ואחורי הכוס טהורין, והיה משקה לחוץ על גבי הכוס ואחזו בבית צביעתו, פשיטא שאין משקה מיטמא מן היד לטמא את הכוס, ש°רבי מאיר רבי מאיר סובר שבית הצביעה חלוק מהכלי ואף אם נטמא בית הצביעה לא נטמא הכלי. האם כשם ^ג_טשאין משקה מיטמא מן היד לטמא את הכוס, כך אין משקה מיטמא מן היד לטמא ככר במקום אחר היינו האם המשקים טמאים ואם יגעו בכיכר יטמאוהו אלא שלא גזרו שיטמאו את הכלי. או שהמשקין של בית הצביעה בכלל אינם טמאים? נישמעינה מן הדא דתנן, משקין שהיו נתונים בבית צביעתו של כוס, נגע בהן ככר טמא, טימאן. לאי זה דבר טימאן _{הרי הכלי לא נטמא?} לא לטמא ככר במקום אחר לא אמר אלא שנגע בהם כיכר טמא, הא ידים טמאות לא טמאו את המשקין שבבית הצביעה. אלא משקה נתון על גבי היד ונטמאו ואחזו בבית צביעתו _{ונזלו לתוכו} אפי' כן אין משקה מיטמא מן היד לטמא את הכוס ? או שכל הדין שאין משקה בית הצביעה מטמא זה רק שניטמא בתוך בית הצביעה, אבל אם נטמא קדם ואחר כך הגיע לבית הצביעה מטמא. נישמעינה מן הדא משקין טמאין נתונין בקרקע, נגע בהן כוס טהור בבית צביעתו ניטמא. לא אמר אלא שאם משקין טמאים מהקרקע נגעו בבית הצביעה הם מטמאים את הכלי. הא משקים טמאים מן היד לא מטמאים את הכלי. וכ°רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא _{נדון עכשיו בשיטת °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא שאומר שרק לגבי ידים טהורת יש חילוק בין תוך הכלי לבית הצביעה שאם נטמא בית הצביעה ונגע בתוך הכלי בידים טהורות לא נטמאו ידיו.} היו ידיו טהורות ואחורי הכוס טמאים, משקה נתון על גבי היד ואחזו בבית צביעתו. פשיטא שאין משקה מיטמא מן הכוס לטמא את היד. וכשם שאין משקה מיטמא מן הכוס לטמא היד, כך אין משקה מיטמא מן הכוס לטמא ככר במקום אחר? או שרק על הידים לא גזרו שיטמאו אבל דבר אחר כן נטמא. נישמעינה מן הדא דתני, משקין טהורים נתונין בקרקע ונגע בהן כוס שאחריו טמאות בבית צביעתו ניטמאו המשקין. לאיזה דבר ניטמא? לא לטמא הככר במקום אחר? מפני שהן המים על גבי קרקע. הא על גבי היד לא. אלא משקה נתון על גבי הכוס _{שהיה תוכו טמא} ואחזו בבית צביעתו. אפילו כן אין משקה מיטמא מן הכוס לטמא את היד ? נישמעינה מן הדא משקין טמאים נתונים בבית צביעתו של כוס, נגע בהן כיכר טהור ניטמא הכיכר. לא אמר אלא כיכר אבל יד לא: תנן, הנושא את המדרס הוא נושא את התרומה, אבל לא את הקודש: אמר רבי אבא רבי אבא° בשם רב יהודה רב יהודה°, מפני מעשה שאירע. מעשה באחד שניקבה חביתו

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף טז עמוד ב] ופקקה בסנדלו שהיתה טמאה מדרס. רבי זעירה רבי זעירא° ורבי יסא רבי אסי° אמרו בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, עבר ונשא, ^ג_יטהור. ואתיא כהיא דאמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, דאמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° יש מהן שאמרו לא ישא. עבר ונשא, טמא. ויש מהן שאמרו לא ישא, ואם עבר ונשא, טהור. אמר רבי זעירה רבי זעירא° קומי רבי מנא רבי מנא°, לית הדא אמרה, שלא עשו גופו כזב אצל הקודש? דאין תימר עשו גופו כזב אצל הקודש, אפילו עבר ונשא יהא טמא _{שהרי כשנושא את המדרס נעשה טמא ואם עשו אותו כזב הרי הוא מטמא בהסט.} אמר ליה, תיפתר במזוקק _שטבל לקודש _{ורק תוך שהוא מוליך את הקדש נטמא. במקרה כזה לא גזרו שיהי כזב לטמא בהסט.} תנן, שלא כמידת הקודש מידת התרומה. שבקודש מתיר את החוטים, ומנגב את הנקבים, ומטביל ואחר כך קושר. ובתרומה קושר ואחר כך מטביל. אוכלי תרומה זריזין הן, ואינן חוצצין אותה _{שלא מהדקים חזק והמים נכנסים.} אוכלי הקודש אינן זריזין, והן חוצצין אותה

ירושלמי חגיגה, פרק ג, הלכה ב

מתני’: ^ג_יאכלים הנגמרים בטהרה, צריכין טבילה לקודש, אבל לא לתרומה. ^ג_יבהכלי מצרף מה שבתוכו לקודש אבל לא לתרומה. ^ג_יגהרביעי בקודש פסול. והשלישי בתרומה. ובתרומה, ^ג_ידניטמאת אחת מידיו, חבירתה טהורה. ובקודש מטביל שתיהן. והיד מטמא את חברתה בקודש, אבל לא לתרומה:

גמ’: תני מעשה באשה אחת, שהיתה אורגת בגד א' בטהרה. ובאת אצל °רבי ישמעאל רבי ישמעאל להישאל לו. אמרה לו, יודעת אני שלא ניטמא אלא שלא נתתי דעתי לשומרו. מתוך שהוא בודקה, אמרה לו, נידה באת ומתחה עמי בחבל _{וחוששים שמא משכה את החוט שהיה מחובר לבגד אחר שניגמר והסיטה אותו.} באותה השעה אמר °רבי ישמעאל רבי ישמעאל, גדולים הם דברי חכמים שאמרו, כלים הנגמרים בטהרה, צריכין טבילה לקודש אבל לא לתרומה. שוב מעשה באשה אחת שהיתה אורגת מטפחת אחת בטהרה. ובאת אצל °רבי ישמעאל רבי ישמעאל להישאל לו. אמרה לו, יודעת אני שלא ניטמא אלא שלא נתתי דעתי לשומרו. מתוך שהוא בודקה, אמרה לו. נפסקה נימא אחת וקשרתיה בפי _{וחוששים שמא הרוק נשאר עדיין לח בגמר הבגד.} באותה השעה אמר °רבי ישמעאל רבי ישמעאל, גדולים הן דברי חכמים שאמרו, כלים הנגמרין בטהרה צריכין טבילה לקודש אבל לא לתרומה. ^ג_טוהחותך שפופרת של קודש. החותכה והמטבילה טעון טבילה, קדם לכן שלא יטמא אותה. ניחא חותכה שאי אפשר שלא יגע. אבל למה המטבילה טעון טבילה? הרי יכול להטביל בלא שיגע, על ידי שיכרכינה בסיב ויטבילה. אלא מכאן שהוא מטמא בהיסט כזב, לכן חייב לטבול קדם לכן. תיפתר, _{אין הכוונה חותך או מטביל, אלא} בשחתכה על מנת להטבילה. אבל אם רק בא להטבילה בלא מגע אינו צריך טבילה שאינו מטמא בהסט. _{והחידוש הוא שלמרות שכוונתו להטביל אותה, חייבו אותו לטבול לקדש שמא היה טמא טומאה חמורה ויהיה נזכר ופורש.} תנן, הכלי מצרף מה שבתוכו לקודש אבל לא לתרומה. אמר רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°, עד כאן _{המעלות הללו קימות} רק בקודשי מקדש המקודשים ולא בחולין שנעשו על טהרת הקדש. מיכן והילך, אף בחולין שנעשו על טהרת הקודש. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° הא דתנן, הכלי מצרף מה שבתוכו לקודש אבל לא לתרומה, מעידותו של °רבי עקיבא רבי עקיבא היא, דתנינן

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

8 ג_ח מיי' פכ"ח מהל' כלים הלכה א':

9 ג_ט מיי' פ"ז מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ב':

[ע"ב]

10 ג_י מיי' פ י"ב מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ג':

11 ג_יא מיי' פ י"ב מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ו':

12 ג_יב מיי' פ י"ב מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ז':

13 ג_יג מיי' פ י"ב מהל' שאר אבות הטומאה הלכה י"א:

14 ג_יד מיי' פ י"ב מהל' שאר אבות הטומאה הלכה י"ב:

15 ג_טו מיי' פ"א מהל' פרה אדומה הלכה ט"ו:

-----------------------------------דף יז

ירושלמי מאיר חגיגה יז

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יז עמוד א] תמן, העיד °רבי שמעון בן בתירא רבי שמעון בן בתירא על אפר חטאת שנגע טמא במקצתו שטימא את כולו. הוסיף °רבי עקיבא רבי עקיבא על הסולת ועל הקטורת והלבונה והגחלים שנגע טבול יום במקצתם שפסל את כולם שהכלי מצרף. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר, יודעין היו שכלי שרת מחברים _{שנאמר כף אחת הכתוב עשה כל מה שבכף אחד,} ומה בא להעיד? על שירי מנחות שיהו מחברין את עצמן אף שאחר הקמיצה אין השירים צריכים עוד לכלי. אמר רבי יוסה בי רבי זמינה רבי יוסה בי רבי זמינה° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, מפני מה אמרו שירי מנחות מחברין את עצמן? מפני שנזקקו לכיליין קדם לכן לקמיצה. רבי אחא רב אחא° ורבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° אמרו בשם רבי יסא רבי אסי°, יודעין היו שכלי שרת מחברין. ומה בא להעיד? על הסולת _{של שירי המנחות} ועל הקטורת ועל הלבונה ועל הגחלים _{שאינם ראוים לאכילה.} ניחא סולת וקטורת ולבנה שנזקקו לכלי שרת לקמיצה. ואפשר לאמר שכיוון שקדם היה להם צורך בכלי, הכלי מצרף. גחלים מאי הרי שם היה יותר מכשיעור? אמר רבי בון בר רב כהנא רבי בון בר רב כהנא°, תיפתר בגחלים של יום הכיפורים, שכמה שהוא חותה הוא מכניס והם כזקוקים לכלי. אבל בגחלים שבכל יום, שנותלים שם יותר מהשיעור , לא. כהיא דתנינן תמן. בכל יום חותה בשל ד' קבין ומערה בתוך של שלשת קבין וכ”ו ^ג_טזנתפזר ממנו כקב גחלים, היה מכבדן לאמה. ובשבת, כופין עליו פסכתר. אמר רבי מתניה רבי מתניה°, אף בגחלים של כל יום הכלי מצרף. וכי סולת וקטורת ולבונה וגחלים, יש להן שיעור אצל זה? הרי אי אפשר שיתן בדיוק כשיעור ותמיד נתנו יותר, ולמה הכלי מצרף את הכל? לא מפני שנזקקו לכיליין? אף הכא מפני שנזקקו לכיליין אף שהיה שם יותר מכשיעור : _{את הקומץ היו מניחים בכלי שרת ומקטירים אותו} רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא° בעי, ^ג_יזקומץ מהו שיקרב בשני כלים? התיב רבי חנין רבי חנין°, והא תנינן הכלי מצרף. אין תימר שקומץ קרב בשני כלים, ליידא מילה  לאיזה דבר תנינן הכלי מצרף הרי אינו צריך לכלי ? _{הוא סבר שמא שנאמר שיש לו צורך בכלי, הכוונה באותו הכלי דווקא, אבל אם יכול להעבירו לכלי אחר אינו מצרף} אמר רבי אלעזר דרומייא רבי אלעזר דרומייא°, לא כן אמר רבי יוסי בי רבי זמינא רבי יוסי בי רבי זמינא° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, מפני מה אמרו שירי מנחות מחברין את עצמן? לא מפני שנזקקו לכיליין _{לפני הקמיצה?} אף הכא שנזקקו לכיליין _{שלפני הקמיצה היו חייבים להיות בכלי אחד.} רבי מתנייה רבי מתנייה° אמר , וכי סולת וקטורת ולבונה וגחלים לא בכמה כלים הן קריבין, ואת אמר הכלי מצרף. אף הכא הכלי מצרף. רב כהנא רב כהנא° שאל לרבנין דתמן, מנחה חלוקה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יז עמוד ב] בגסה  הכלי שבו הביאו את המנחה נקרא גם ביסא, אם הניח מקצת המנחה בצד אחד ומקצתה בצד שני, ולא נגעו זו בזו ^ג_יחניטמאת זו ניטמאת זו? אמר לו ניטמאת זו ניטמאת זו. אם הטומאה לא נגעה במנחה אלא היתה באויר הכלי, האם קפצה טומאה? אמרון ליה, קפצה טומאה. אפי' אחרת בינתיים? _{כגון חצי מנחה בצד זה וחצי בצד שני ובאמצע הניח סולת למנחה אחרת} אמרון ליה, אפילו אחרת בינתיים. האם ^ג_יטקומץ מזו לזו אף שמנחה אחרת מפסיקה בניהם ? אמר לו, שמועה לא שמענו, משנה שנינו, כהיא דתנינן תמן, ^ג_כשתי מנחות שלא נקמצו ונתערבו זו בזו. אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה ומזו בפני עצמה, כשירות. ואם לאו, פסולות. ואין שיריה של זו _{במקום שבו הן מעורבות,} מפסיקין לזו ואמרנו שיכול לקמוץ. כי אתא רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° אמר , רבי יסא רבי אסי° אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, קומץ מזו על זו, ניטמאת זו ניטמאת זו. ^ג_כאוהאמצעית _{שלא שייכת לאותה מנחה} לא ניטמאת. לא כן תני, כף אחת. שהיא עושה מה שבתוכה אחת. ולמה האמצעית לא נטמאת ? אמר רבי חיננה רבי חיננה°, אין הכלי מצרף אלא דבר שהוא ראוי לו. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° בעי, ^ג_כבצריד של מנחות _{מנחה יבשה} שמקבלת טומאה רק מפני שחיבת הקדש מכשירה אותה, מהו שיעשה מניין ראשון ושני לטמאה כמו כל דבר שנטמא, או שחיבת הקדש רק גורמת שיפסל אבל לא נטמא ? התיב רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, והכתיב (ויקרא שמיני יא לד) מכל האוכל אשר יאכל אשר יבא עליו מים יטמא. את שטומאתו על ידי הכשר מים, עושה מיניין. את שאין טומאתו על ידי הכשר מים, אינו עושה מיניין. התיב רבי יוחנן רבי יוחנן°, הרי ^ג_כגנבלת עוף הטהור, הרי היא מטמא טומאת אוכלים בלא הכשר ובלא טומאה מפני שסופה לטמאות טומאה חמורה ומונים בו ראשון ושני. מאי כדון? כתיב מכל האוכל אשר יאכל. את שטומאתו משם אוכל, עושה מיניין. ואת שאין טומאתו משם אוכל, אינו עושה מיניין. נבלת עוף טהור טמאתו משום אוכל לכן עושה מניין. וחיבת הקדש אינה משום אוכל, שהרי היא מכשירה אף את הקטורת הלבונה והגחלים שאינם אוכל, ולכן אינה עושה מניין. אמר רבי יונתן רבי יונתן (אמורא)° בשם °רבי רבי יהודה הנשיא, ^ג_כדהאוכל אוכל שלישי בתרומה, נפסל גופו מלוכל בתרומה. רבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק° בעי, מה °רבי רבי יהודה הנשיא כ°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס? דתנינן תמן, °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר האוכל אוכל ראשון ראשון, אוכל שני שני, אוכל שלישי שלישי. °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה אומר, האוכל אוכל ראשון ואוכל שני שני. שלישי שני לקדש ולא שני לתרומה. _{שלגבי תרומה הוא טהור לגמרי.} דברי הכל היא, שלא אמר °רבי יהושוע רבי יהושע בן חנניה שאם אכל שלישי הוא טהור, רק לעניין שלא פוסל תרומה במגע. אבל באכילה גם °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה מודה שהוא פסול מדרבנן כדי שיהא בדל מן התרומה. ודכוותה האוכל אוכל שני במעשר, נפסל גופו מלוכל במעשר? נישמעינה מן הדא, דתנן, כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים, מטמא את הקדש ופוסל את התרומה ומותר בחולין ובמעשר דברי °רבי מאיר רבי מאיר, וחכמים אוסרים

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

16 ג_טז מיי' פ"ג מהל' תמידין ומוספין הלכה ה':

17 ג_יז מיי' פי"ג מהל' מעשה הקרבנות הלכה י"ב:

[ע"ב]

18 ג_יח מיי' פ י"ב מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ז':

19 ג_יט מיי' פ י"א מהל' פסולי המוקדשין הלכה כ"ג:

20 ג_כ מיי' פ י"א מהל' פסולי המוקדשין הלכה כ"ט:

21 ג_כא מיי' פ י"ב מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ח':

22 ג_כב מיי' פ י"ב מהל' שאר אבות הטומאה הלכה י"ד, מיי' פ"ח מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ג':

23 ג_כג מיי' פ"ג מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ב':

24 ג_כד מיי' פ י"א מהל' שאר אבות הטומאה הלכה י"א:

-----------------------------------דף יח

ירושלמי מאיר חגיגה יח

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יח עמוד א] במעשר מכאן שאפילו נטמא בשני, נפסל גופו מלוכל במעשר _{שהלכה כחכמים.} ואמר שמואל שמואל (אמורא)° בשם רבי זעירה רבי זעירא°, מהו וחכמים אוסרין במעשר, נפסל גופו מלוכל במעשר. ודכוותה ^ג_כההאוכל אוכל רביעי בקודש, נפסל גופו מלוכל בקודש? נישמעינה מן הדא, דתנן, אונן נוגע ואינו מקריב ואינו חולק לאכול לערב. ואמר רבי ירמיה רבי ירמיה° בשם רבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל°. עשו אותו _{את האונן} כאוכל אוכל רביעי בקודש שמותר לו לנגוע בקדשים ואסור לו לאכול. הדא אמרה, האוכל אוכל רביעי בקודש, נפסל גופו מלוכל בקודש. עד כדון בקדשי מקדש המקודשין. ואפי' בחולין שנעשו על טהרת הקודש? נישמעינה מן הדא, דתנינן תמן, השוחט בהמה חיה ועוף ולא יצא מהן דם. ^ג_כוכשירין ונאכלים בידים מסואבות, לפי שלא הוכשרו בדם. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, הוכשרו בשחיטה. במאי עסקינן? אי בקדשים הרי חייב שיצא דם כדי לזרוק על גבי המזבח. _{ותרומה לא שייך בבהמות} ואם בחולין הרי היידים שהם שניות לא מטמאות בחולין. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° בשם רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°, מתני' בחולין שנעשו על גב הקודש, כ°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה שסובר שחולין שנעשו בטהרת הקודש כקודש דמי. רבי זעירא רבי זעירא° ורבי יסא רבי אסי° רבי יוחנן רבי יוחנן° ו רבי יניי רבי יניי° אמרו בשם °רבי רבי יהודה הנשיא, האוכל אוכל שלישי בתרומה, נפסל גופו מלוכל בקדש. ולא מתני' היא? דתנן °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר האוכל אוכל ראשון ראשון, אוכל שני שני, אוכל שלישי שלישי. °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה אומר האוכל אוכל ראשון ואוכל שני שני. שלישי שני לקדש ולא שני לתרומה. _מכאן שהשלישי שני לקודש אז מה חידש °רבי רבי יהודה הנשיא? מתני' בקודשי מקדש המקודשין. ו°רבי רבי יהודה הנשיא אתא מימר לך, אסור אף בחולין שנעשו על גב הקודש. אמר רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא° קומי רבי זעירה רבי זעירא°, אף בזה אין חידוש דמתניתין אמרה כן, דתנן _{את לחם הפנים היו מניחים בתוך תבנית שלכל כיכר היה מעין גומא שבה היו מניחים את הלחם} ככרות הקודש וכן מים המקודשים _{המונחים בכלי העשוי גומות גומות} אם נטמא אחד מהן בשרץ נטמאו כולן, שהכלי מצרף מה שבתוכו לקדש אבל לא בתרומה. ומים קדושים על כרחך זה מים שנעשו על טהרת הקדש, מכאן שחולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש. באש לך  האם רע לך לאמר שיש בדברי °רבי רבי יהודה הנשיא חידוש, והוא, שהמשנה דיברה על חולין שנעשו על טהרת הקדש שהם כקדש, כשכוונתו היתה לכך. ואתא °רבי רבי יהודה הנשיא מימור לך  בא רבי ואמר לך, עשה משקה רוק פיו כמשקה קודש אף שלא התכוון לכך _{ונטמא משלישי בתרומה ומטמא את האוכל.} אמר רבי זעירה רבי זעירא°, כמה דאת אמר תמן, עשה את הטהור לחטאת, כמי חטאת וכאפר חטאת, שכל מה שמטמא את החטאת מטמא את האדם.כדתנן, כל הטעון ביאת מים בין מדברי תורה בין מדברי סופרים מטמא את מי חטאת ואת אפר חטאת ואת המזה מי חטאת במגע ובמשא. אף הכא עשה משקה פיו כמשקה קודש. שהאוכל על טהרת הקדש החמירו בו שכל מה שמטמא קדש מטמא אותו _{ומשקה פיו כמותו.} רבי זעירא רבי זעירא° רבי יסא רבי אסי° רבי יוחנן רבי יוחנן° ו רבי יניי רבי יניי° אמרי, ולא ידעין אין מטי בה בשם °רבי רבי יהודה הנשיא. מתניתא דתנן °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה אומר האוכל אוכל ראשון ואוכל שני שני. שלישי שני לקדש ולא שני לתרומה. מינה קיומה  ממנה ראיה למה שהם אמרו בשם °רבי רבי יהודה הנשיא _{שהאוכל אוכל שלישי בתרומה, נפסל גופו מלוכל בקדש} ומינה תברה  וממנה שבירה. מינה קיומה, דתנן ^ג_כזשהשלישי שני לקודש, ולא שני לתרומה, _לא לחולין שנעשה על טהרת התרומה,

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יח עמוד ב] משמע שאם נעשה על טהרת הקודש, נעשה גופו שני אצל הקודש. מכאן שחולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש. מינה תברה, דתנן, שהשלישי שני לקודש, ולא שני לתרומה _לא לחולין שנעשה על טהרת תרומה. אבל אם נעשה לטהרת הקדש, נעשה גופו שני אצל התרומה, וכל שכן אצל הקדש. משמע שאם נעשה על טהרת הקדש, נעשה שני גם לתרומה, ולא כפי שהם אמרו בשם °רבי רבי יהודה הנשיא שאסור לאכול רק קדש אבל תרומה מותר . תני, אמר °רבי יוסי רבי יוסי. מניין ^ג_כחלרביעי בקודש שהוא פסול? ודין הוא. מה אם מחוסר כיפורים שאינו פסול בתרומה, הרי הוא פסול בקודש. שלישי, שהוא פסול בתרומה, אינו דין שיפסול בקודש? הרי למדנו לשלישי מן הכתוב דכתיב (ויקרא שמיני יא לג) וכל כלי חרש אשר יפל מהם אל תוכו, כל אשר בתוכו יטמא. _{השרץ אב והכלי ראשון והאוכל שבתוכו שני} אינו אומר טמא, אלא יטמא. לטמא את אחרים. מכאן שהשני עושה שלישי בתרומה. ולרביעי מקל וחומר. התיב רבי יוחנן רבי יוחנן°. אוכל הבא מחמת טבול יום יוכיח. ^ג_כטשהוא פסול בתרומה, שהרי טבול יום שנגע בתרומה פסל אותה ואותה תרומה שנפסלה, אינה פוסלת בקודש. דאפילו אם נגע טבול יום באוכל קדש, אין אותו אוכל פוסל אוכל אחר דתנן. טבול יום, כשם שפוסל את התרומה כך פוסל אבל לא מטמא את הקדש. אמר רבי חייה רבי חייא רבה° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. אתייא ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא שסובר שלמדנו לשלישי מן הכתוב, ולרביעי מקל וחומר, בשיטת °רבי עקיבא רבי עקיבא רבו. כמה ד°רבי עקיבא רבי עקיבא אמר , יטמא, יטמא אחרים. ומכאן למד ששני עושה שלישי דבר תורה. כן °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אמר יטמא, יטמא אחרים. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוסי בר חנינה רבי יוסי בר חנינא°. לית °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא צריך להדין קל וחומר כדי לפסול רביעי בקדש. אלא קרייה דרש °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא. כתיב (ויקרא צו ז יט) והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל. אשר יגע, זה שני שנגע בראשון. בכל טמא. זה שלישי שנגע בשני. לא יאכל. למה לי לא יאכל? הרי כבר נאמר באש ישרף. אלא סוף טמא, היינו מי שיגע בו שהוא שלישי לא יאכל, מכאן לרביעי בקדש שהוא פסול. מנין לשלישי שהוא טמא? כתיב וכל כלי חרס אשר יפול מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא _{שהכלי נעשה ראשון והפירות שני וכתוב יטמא שיטמא אחרים.} עד כדון, באוכלין שניטמאו באויר כלי חרש שנטמא בשרץ. אוכלין עצמן שניטמאו בשרץ מניין שהם מטמאין _{אוכל לטמא אחרים?} ודין הוא. מה אם ^ג_להכלים שאינן מיטמאין מאויר כלי חרש שנטמא בשרץ, הרי הן מיטמאין בשרץ לטמא אוכלין _{לטמא אחרים.} אוכלין עצמן שנטמאים באויר כלי חרש שנטמא בשרץ, אם ניטמו בשרץ, אינו דין שיטמאו אוכלין _{לטמא אחרים?} עד כדון אם יסבור °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא כ°רבי עקיבה רבי עקיבא שדורשים את המלה יטמא שיטמא אחרים ורביעי בקדש מקל וחומר. אבל אם יסבור כ°רבי ישמעאל רבי ישמעאל. מנין שרביעי בקדש טמא? דתני °רבי ישמעאל רבי ישמעאל. כתיב והבשר אשר יגע בכל טמא. זה ראשון שנגע בכל טמא _{באב הטמאה.} לא יאכל, לרבות את השני. השלישי בתרומה מניין? ודין הוא. ומה אם טבול יום שאינו פוסל בחולין, הרי הוא פוסל בתרומה. שני שהוא פסול בחולין, אינו דין שיפסול בתרומה? רביעי בקודש מניין? ודין הוא. מה אם מחוסר כיפורים שאינו פסול בתרומה, הרי הוא פסול בקודש. שלישי שהוא פסול בתרומה, אינו דין שיפסול בקודש? הא למדנו, לראשון ולשני מן הכתוב. ולשלישי מן הדין _{קל וחומר.} ולרביעי מקל וחומר וכי בקדשין דנין מהדין _{מדין שבעצמו נלמד מהדין?} אלא הלימוד רק אסמכתא, שהכל משועבד להלכה, שהלכה למשה מסיני שיהא השלישי פסול בתרומה והרביעי בקודש. תני, ובתרומה אם ניטמאת אחת מידיו, חבירתה טהורה ומטמאה את הקודש דברי °רבי רבי יהודה הנשיא. °רבי יוסי בי רבי יודה רבי יוסי בר יהודה אומר, לפסול בקודש _{אבל לא מטמא.} מה °רבי רבי יהודה הנשיא כ°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה? דתנינן תמן, כל הפוסל את התרומה, מטמא את הידים להיות שניות. והיד מטמא את חבירתה, דברי °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה. ד°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה רובא  יותר מן ד°רבי רבי יהודה הנשיא. מה דאמר °רבי רבי יהודה הנשיא, רק בקודש מטמא _{אבל בתרומה פוסל.} ומה דאמר °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה, אפילו בתרומה מטמא. תנן, והיד מטמא את חברתה בקודש, אבל לא לתרומה. אמר רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°, לא שנו אלא חבירתה, הא

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

25 ג_כה מיי' פ י"א מהל' שאר אבות הטומאה הלכה י':

26 ג_כו מיי' פ ד' מהל' מאכלות אסורות הלכה י"ג, טור ושו"ע יו"ד סי' כ"ח סעיף כ"ב:

27 ג_כז מיי' פ י"א מהל' שאר אבות הטומאה הלכה י"ב:

[ע"ב]

28 ג_כח מיי' פ י"א מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ד':

29 ג_כט מיי' פ י' מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ג':

30 ג_ל מיי' פי"ג מהל' כלים הלכה ג':

-----------------------------------דף יט

ירושלמי מאיר חגיגה יט

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יט עמוד א] אחרת לא. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, ^ג_לאאפילו אחרת. רבי ירמיה רבי ירמיה° ורבי אמי רבי אמי° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, אפילו ככר. אמרין, חזר ביה רבי יוחנן רבי יוחנן° מן הדא _{שהרי היד רק שני ואין שני מטמא כיכר בחולין,} מה אמר כה עד לא יחזור ביה _{מה גרם לא לחזור בו?} מהא דתנן, והיד מטמא את חברתה. לא אמר אלא לטמא חבירתה. על שם כל הפוסל את התרומה, מטמא את הידים להיות שניות _{והיד שהיא שניה ופוסלת תרומה, עושה את היד השניה לשני.} הא לטמא ככר, כל עמא מודיי שאינו מטמא, על שם שאין שני עושה שני

ירושלמי חגיגה, פרק ג, הלכה ג

מתני’: אוכלין אוכלים נגובים _{שלא הוכשרו לקבל טמאה} ^ג_לבבידים מסואבות בתרומה אבל לא בקודש. ^ג_לגהאונן והמחוסר כיפורים צריכין טבילה לקודש. אבל לא לתרומה:

גמ’: תנן, אוכלין אוכלים נגובים בידים מסואבות בתרומה אבל לא בקודש. אמר °רבי חנניה בן אנטיגנס רבי חנינא בן אנטיגנוס , וכי יש אוכלים נגובין אצל הקודש הרי חיבת הקדש מכשירתם? הכא במאי עסקינן בתוחף לו חברו את החררה בשיפוד ואוכל עמה כזית בשר. בתרומה מותר אבל לא בקודש. תמן תנינן, ^ג_לדהיה אוכל דבילה _{שלא הוכשרה} בידים מסואבות, הכניס ידו לתוך פיו ליטול את הצרור °רבי מאיר רבי מאיר מטמא _{שהרוק מכשיר} ו°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי מטהר _{שהרוק אינו משקה עד שיתלש.} אמר חזקיה חזקיה בן רבי חייא°, לא שנו אלא דבילה, שהוא רוצה במשקין שעל אצבעו. הא שאר כל הדברים לא. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, לא שנייא, היא דבילה היא שאר כל הדברים. מתניתא פליגא על חזקיה חזקיה בן רבי חייא° דתנן, ^ג_לה_{אדם שנגע} במגע טמא מת _{ונעשה ראשון,} שהיו אוכלין ומשקין בתוך פיו, הכניס ראשו לאויר תנור טהור, טימאהו. _{שמשקין טמאים שנכנסו לאויר תנור טימאוהו.} וטהור שהיו אוכלין ומשקין בתוך פיו, הכניס ראשו לאויר תנור טמא, ניטמאו. ניחא משקין טמאין, אוכלין _{איך נטמאו} מאיכן הוכשרו? לא ממשקה פיו? מכאן ראיה לרבי יוחנן רבי יוחנן° שהרוק תמיד מכשיר . תיפתר או בדבילה שמינה, או באוכלין שהוכשרו עד שהן מבחוץ. מתניתא פליגא על רבי יוחנן רבי יוחנן° דתנן, אוכלין

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יט עמוד ב] אוכלין נגובין בידים מסואבות בתרומה אבל לא בקודש. ואם הרוק מכשיר, למה התירו בתרומה ? פתר לה בזורק ישר לגרון. אם בזורק, אפילו בקודש? שמא ישכח ויגע. אם שמא ישכח ויגע, אפילו בתרומה יהא אסור? מאי כדון? אוכלי תרומה זריזין הן, ואינו שוכח. אוכלי הקודש אינן זריזין, והוא שכח. תנן, האונן והמחוסר כיפורים צריכין טבילה לקודש. אבל לא לתרומה. תמן תנינן, ^ג_לואונן נוגע ^ג_לזואינו מקריב ואינו חולק לוכל בערב. תמן את אמר, מותר ליגע, והכא את אמר אסור ליגע עד שיטבול ? אמר רבי יניי רבי יניי°, כאן בשהסיע דעתו, וכאן בשלא הסיע דעתו. רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° בעי, אם בשהסיע דעתו, אפילו בתרומה יהא אסור? מאי כדון? כהיא דאמר רבי ירמיה רבי ירמיה° בשם רבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל°. _{המשנה שלנו שאמרה שאונן צריך טבילה זה כדי לאכול} עשו אותו כאוכל אוכל רביעי בקודש. כמו שהאוכל ^ג_לחאוכל רביעי בקודש, אסור לוכל ומותר ליגע. אף הכא אסור לוכל ומותר ליגע. תמן תנינן ש°בית שמאי בית שמאי אומרים, יולדת צריכה טבילה באחרונה _{בסוף ימי טהר.} ו°בית הלל בית הלל אומרים, ^ג_לטאינה צריכה טבילה באחרונה. מה אנן קיימין? אם לאכילת תרומה, קשיא על ד°בית שמאי בית שמאי, ולא טבולת יום היא שהרי טבלה בסוף ימי טמאה, ואין טבול יום מעריב שמשו ואוכל? אם לאכילת קדשים, קשיא ד°בית הלל בית הלל. ולא מחוסרת כפרה היא? ואין מחוסר כפרה טעון טבילה אצל הקודש? אין תימר _{שהמחלוקת} בקודשין אנן קיימין תמן, אבל בתרומה דברי הכל אין צריך טבילה, הדא דתנינן הכא ברישא, המחוסר כיפורים צריך טבילה לקדש, דברי °בית שמאי בית שמאי היא. והסיפא שלא מצריך טבילה לתרומה. כדברי הכל היא. אין תימר _{שהמחלוקת} בתרומה אנן קיימין תמן, אבל בקדשים דברי הכל צריך טבילה. הדא דתנינן הכא, ברישא שצריכים טבילה לקדש דברי הכל היא, והסיפא שלתרומה לא מצריכה טבילה, דברי °בית הלל בית הלל היא. אמר רבי שמואל בר אבודומי רבי שמואל בר אבודומי° קומי רבי מנא רבי מנא°, _{המחלוקת} בתרומה אנן קיימין תמן. _{והכא בין הרישא בין הסיפא דברי הכל היא} וטעמון ד°בית שמאי בית שמאי תמן, מפני ההדיוטות.שלא יהו אומרים ראינו אשה שופעת דם ואוכלת בתרומה ולא ידעו שמדובר בדם טוהר

ירושלמי חגיגה, פרק ג, הלכה ד

מתני’: חומר בתרומה, ^ג_משביהודה נאמנין על טהרת יין ושמן של קדשים כל ימות השנה, ובשעת הגיתות והבדים אף על התרומה. עברו הגיתות והבדים והביאו לו חבית של יין של תרומה, לא יקבלם ממנו. ^ג_מאאבל

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

31 ג_לא מיי' פ י"ב מהל' שאר אבות הטומאה הלכה י"ב:

32 ג_לב מיי' פ י"ב מהל' שאר אבות הטומאה הלכה י"ג:

33 ג_לג מיי' פ י"ב מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ט"ו:

34 ג_לד מיי' פט"ו מהל' טומאת אוכלין הלכה ז':

35 ג_לה מיי' פי"ד מהל' כלים הלכה ה':

[ע"ב]

36 ג_לו מיי' פ ב' מהל' ביאת המקדש הלכה ח', מיי' פ י"ב מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ט"ו:

37 ג_לז מיי' פ ב' מהל' ביאת המקדש הלכה ו':

38 ג_לח מיי' פ י"א מהל' שאר אבות הטומאה הלכה י':

39 ג_לט מיי' פ"ה מהל' מטמאי משכב ומושב הלכה ד':

40 ג_מ מיי' פ י"א מהל' מטמאי משכב ומושב הלכה א':

41 ג_מא מיי' פ י"א מהל' מטמאי משכב ומושב הלכה ב':

-----------------------------------דף כ

ירושלמי מאיר חגיגה כ

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כ עמוד א] מניחה לגת הבאה. אם אמר לו הפרשתי לתוכה רביעית קודש, ^ג_מבנאמן. כדי יין וכדי שמן המדומעות _{של תרומה שנאמר מלאתך ודמעך לא תאחר,} ^ג_מגנאמנין עליהן בשעת הגיתות והבדים קודם לגת שבעים יום:

גמ’: תנן, חומר בתרומה, שביהודה נאמנין על טהרת יין ושמן כל ימות השנה, הא בגליל לא. מאי טעמא ? רבי סימון רבי שמעון בן פזי° ורבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° אמרו בשם רבי פדייה רבי פדייה°, מפני שפסיקייא  רצועה של כותים מפסקת. והא תנינן תקוע אלפא לשמן, שנייה לה רגב בעבר הירדן. וכי אין פסוקיות רצועות של כותיים מפסקת? אמר רבי שמי רבי שמי°, תיפתר במביא גרגרים _זתים שלא הוכשרו וכותשן שם _{בירושלים.} וביהודה נאמנין על היין _{של קדשים} ^ג_מדאבל לא על הקנקנים. ובגליל אינן נאמנין לא על היין ולא על הקנקנים. אמר רבי סימון רבי שמעון בן פזי° בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°, בן דרום שאמר מגליל הבאתיה, נאמן. ובן גליל שאמר מדרום הבאתיה, אינו נאמן. תנן, ובשעת הגיתות והבדים אף על התרומה. רבי ירמיה רבי ירמיה° סבר מימר מה שנאמנים בשעת הגיתות, דווקא בתרומה שנעשית על גב הקודש. הא על גב עצמה, לא. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, ואפילו נעשית על גב עצמה. מתניתא פליגא על רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° דתנן, הבדדין והבוצרין כיון שהכניסן לרשות המערה דיו _{ואינו צריך לראות שהם טובלים} דברי °רבי מאיר רבי מאיר. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר צריך לעמוד עליהן עד שיטבולו, ואם עמי הארצות נאמנים על התרומה שנעשת על גב עצמה, למה צריך להטביל אותם ? פתר לה שלא בשעת הבד. והרי במשנה נאמר שבשעת הגיתות והבדים נאמנים אף על התרומה. אית לך מימר שלא בשעת הגת? _{הרי בענבים הסחיטה מיד אחרי הבציר.} אמר רבי יצחק בי רבי אלעזר רבי יצחק בי רבי אלעזר°, שהקדים ובצר קדם עד שלא בצרו בה ג' בני אדם וזה נקרא שלא בשעת הגיתות ואז אינם נאמנים. תנן ובשעת הגיתות והבדים נאמנים אף על התרומה. נגעו בו בכד טהרות, בשעת הגיתות והבדים הטהרות טהורות. עברו הגיתות והבדים הטהרות טמאות. ויש כלי חרש משהוא מיטהר חוזר ומיטמא? ולית כל אילין מילייא כן  וכי אין כיוצא בזה? הרי כלי חרס יכול להיות טהור ואחר כך להיטמא. אלא כיני נגעו בו בכד טהרות, קודם לגיתות ולבדים הטהרות טמאות, בשעת הגיתות והבדים הטהרות טהורות. ויש כלי חרש משהוא מיטמא חוזר ומיטהר? ולית כל אילין מילייא כן  וכי אין כיוצא בזה? הרי כלי חרס יכול להיות טמא ולהישבר ולהיות טהור . אלא כיני נגעו בו טהרות בשעה שהוא מלא, הטהרות טהורות. פינהו הטהרות טמאות. _{שאינו נאמן אלא בשעה שהכד מלא שמתוך שנאמן על התרומה נאמן על הכד} ויש כלי חרש משהוא מיטהר חוזר ומיטמא? ולית כל אילין מילייא כן  וכי אין כיוצא בזה? אלא כיני

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כ עמוד ב] נגעו בו טהרות בשעה שהוא ריקן הטהרות טמאות, מילהו הטהרות טהורות. ויש כלי חרש משהוא מיטמא חוזר ומיטהר זה באמת חידוש דלית כל אילין מיליין כן  באמת אין כיוצא בזה. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, כושת, וקירויה, ומבוי, וגר, ועם הארץ, הולכין לחומרין. כושת, כיי דתנינן תמן, הכושת והחמת וראשי בשמים, התייה והחלתית והפילפלין וחלות חריע, נלקחין בכסף מעשר, ואינן מטמין טומאת אוכלין, _{שאינם נאכלים אלא נותנים טעם באוכל} דברי °רבי עקיבא רבי עקיבא. אמר °רבי יוחנן בן נורי רבי יוחנן בן נורי, אם נלקחין בכסף מעשר, מפני מה אינן מטמות טומאת אוכלין? ^ג_מהאם אינן מטמות טומאת אוכלין, אף הן לא ילקחו בכסף מעשר. מה פוסק °רבי יוחנן בן נורי רבי יוחנן בן נורי שניהם כן או שניהם לא? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, כונת °רבי יוחנן בן נורי רבי יוחנן בן נורי לחומרין, שמטמין טומאת אוכלים, ואינן נלקחין בכסף מעשר. קירויה, דתנינן תמן, ^ג_מוקירויה _{דלעת יבשה שמשמשת ככלי קיבול} שהטבילוה במים שהן ראויין לקדש, מקדשין בה עד שתיטמא. ניטמא, אין מקדשין בה _{אף אם הטבילוה שמא תפלוט מים טמאים.} °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה אומר, אם מקדשין בה בתחילה, אף בסוף _{אחר טבילה} מקדשין בה. אם אינן מקדשין בה בסוף, אף לא בתחילה. בין כך ובין כך, לא יאסוף בתוכה מים מקודשין _{אם מקדש את המים בתוך הקירויה, גם המים שנבלעו בתוכה בטבילה התקדשו. אבל אם אחר שטבל נתן בתוכה מים מקודשים, המים שנבלעו בקירויה לא התקדשו ונמצא שיש מים שלא התקדשו שהתערבו במים שיתקדשו ואין מזים מהם.} מה פוסק °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה, שניהם כן או שניהם לא? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, כוונת °רבי יהושוע רבי יהושע בן חנניה לחומרין, אין מקדשין בה, לא בתחילה ולא בסוף. מבוי, כיי דתנינן תמן, וכן מבוי שניטלה קורתו או לחייו מותרים בני המבוי לטלטל באותה שבת, ואסורים לעתיד לבא. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, אם מותרים באותה שבת, מותרים גם להבא. אם אסורים להבא, אסורים גם לאותה שבת. מה פוסק °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא, שניהם כן או שניהם לא? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, כוונת °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא לחומרין, ^ג_מזאסורין בין בשבת הזאת בין בשבת הבאה. גר, דתני, גר שנתגייר והיו לו יינות. אמר בריא לי שלא נתנסך מהן. בזמן שנעשו על גב עצמו _{שרק הוא התעסק ביין,} טהורין לו וטמאין לאחרים. על גבי אחרים, טמאין בין לו בין לאחרים. °רבי עקיבה רבי עקיבא אומר, אם טהורין לו, יהיו טהורין לאחרים. אם טמאין לאחרים, יהיו טמאין לו. מה פוסק °רבי עקיבא רבי עקיבא, שניהם כן או שניהם לא? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, כוונת °רבי עקיבא רבי עקיבא לחמרין, טמאין, בין לו בין לאחרים. עם הארץ דתני, ^ג_מחעם הארץ שנתמנה להיות חבר והיו לו טהרות ואמר, בריא לי שנעשו בטהרה. בזמן שנעשו על גב עצמו _{שרק הוא התעסק בהם}, טהורות לו וטמאות לאחרים. על גב אחרים, טמאות בין לו בין לאחרים. °רבי עקיבא רבי עקיבא אומר, אם טהורות לו, יהיו טהורות לאחרים. אם טמאות לאחרים, יהיו טמאות לו. מה פוסק °רבי עקיבא רבי עקיבא, שניהם כן או שניהם לא ? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° כוונת °רבי עקיבה רבי עקיבא לחומרין, טמאות בין לו בין לאחרים. אמר רבי יניי רבי יניי°, הרובין _{בני רבי חייא רבי חייא רבה° שהיו נערים ותרגמו את דברי אביהם} היו אומרים, מה שנאמר במשנה שבשעת הגיתות והבדים נאמנים אף על התרומה. בתרומה שנעשית על גב הקודש. הא על גב עצמה, לא. ואני אומר, אפי' נעשית על גב עצמה. אתיא דרבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° כרבי ינאי רבי ינאי°. ודרבי ירמיה רבי ירמיה° כרובים. תנן, אם אמר לו, הפרשתי לתוכה רביעית בקודש, נאמן. מאי טעמא? מאחר שהוא נאמן על הקודש, נאמן על התרומה. כדי יין וכדי שמן המדמעות _{של תרומה.} אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°, אלו שקודחין _{ששואבים} בהן את הדמע _{תרומה שנקראת דמע שנאמר מלאתך ודמעך לא תאחר}

ירושלמי חגיגה, פרק ג, הלכה ה

מתני’: מן המודיעות ולפנים, ^ג_מטנאמנין על כלי חרש. ומן המודיעות ולחוץ, אינן נאמנין. כיצד? ^ג_נהקדר שהוא מוכר את הקדירות. נכנס לפנים מן המודיעות. הוא הקדר, והן הקדירות

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

42 ג_מב מיי' פ י"א מהל' מטמאי משכב ומושב הלכה ד':

43 ג_מג מיי' פ י"א מהל' מטמאי משכב ומושב הלכה ה':

44 ג_מד מיי' פ י"א מהל' מטמאי משכב ומושב הלכה ד':

[ע"ב]

45 ג_מה מיי' פ"א מהל' טומאת אוכלין הלכה ו', מיי' פ"ז מהל' מעשר שני הלכה ט':

46 ג_מו מיי' פ ט' מהל' פרה אדומה הלכה י':

47 ג_מז מיי' פי"ז מהל' שבת הלכה ל"ד, טור ושו"ע או"ח סי' שס"ה סעיף ז':

48 ג_מח מיי' פ י' מהל' מטמאי משכב ומושב הלכה ז':

49 ג_מט מיי' פ י"א מהל' מטמאי משכב ומושב הלכה ו':

50 ג_נ מיי' פ י"א מהל' מטמאי משכב ומושב הלכה ז':

-----------------------------------דף כא

ירושלמי מאיר חגיגה כא

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כא עמוד א] והן הלוקחין נאמן _{אף שהאנשם הללו באו מבחוץ וראו את הקדר הזה בא מבחוץ אם הקדרות הללו, ואם היו קונים אותם ממנו בחוץ, היו טמאות} יצא, אינו נאמן:

גמ’: תנן, מן המודיעות ולפנים, נאמנין על כלי חרש. מתניתא בכלי חרש הדקים. מתניתא אמרה כן, דתנן הוא הקדר והן הקדירות והן הלוקחין. וקדירות לא כלי חרש דקין הן? נגעו בו טהרות _{שאותו עם הארץ נתן לתוכן} מן המודיעות ולפנים _{כיוון שאינו נאמן על הטהרות} טימא משקה את הכלי? נשמעינא מן הדא. היה מלא מים, רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר, נאמן על הכלי, ואינו נאמן על המשקה. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר,^ג_נא מתוך שנאמן על זה נאמן על זה. מתניתא פליגא על רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° דתנן, אמר לו הפרשתי לתוכה רביעית קודש, נאמן. דמתוך שנאמן לקדש נאמן לתרומה. ואף כאן מתוך שנאמן לכד נאמן למשקה. אמר רבי זעירה רבי זעירא°, _{הבריתא שאמרה שאם אמר לו הפרשתי לתוכה רביעית קודש, נאמן דמתוך שנאמן לקדש נאמן לתרומה} תיפתר באומר עד שאני חבר _{ברגל שכל ישראל חברים} הפרשתיה _{שיש שם שני מעלות גם שזה רגל וגם שזה קדש.} רבנן דקיסרין אמרי בשם רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא°, טעמא דרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°, דאין חבירות למים שכיוון שהמים מצויים לא הקילו בהם

ירושלמי חגיגה, פרק ג, הלכה ו

מתני’: הגבאים שנכנסו לתוך הבית. ^ג_נבוכן הגנבים שהחזירו את הכלים, נאמנין לומר לא נגענו. ^ג_נגובירושלם נאמנין על הקודש. ובשעת הרגל, אף על התרומה:

גמ’: תני, הגבאים שנכנסו לתוך הבית ליטול משכון, הבית טמא. ^ג_נדאם אין עמהן עבודת כוכבים ומזלות נאמנין לומר נכנסנו אבל לא נגענו. פתר לה תרין פתרין. נאמנין לומר נכנסנו אבל לא נגענו, בשאין עדים יודעין שראו שנכנסו ואין מיגו. ובירושלם נאמנין על הקודש, אפילו יש עדים יודעין. פתר לה פתר חורן, נאמנין לומר נכנסנו אבל לא נגענו, לכן צריכה דווקא בשיש עדים יודעין. אבל אם אין עדים, אפילו כשיש עובד כוכבים ומזלות עימם נאמנים. דמתוך שיכלו לומר לא נכנסו, נאמנין לאמר נכנסנו ולא נגענו. ובירושלם נאמנין אף על הקודש, אף על פי שיש עדים יודעים. תנן, ובשעת הרגל, אף על התרומה. מאי טעמא ? אמר רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° שנאמר (תהלים קכ"ב, ג') ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו. עיר שהיא עושה כל ישראל לחברים. מעתה אפי' בשאר ימות השנה? אמר רבי זעירה רבי זעירא° ובלבד בשעה ששם עלו שבטים

ירושלמי חגיגה, פרק ג, הלכה ז

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כא עמוד ב] מתני’: הפותח את חביתו והמתחיל בעיסתו על גב הרגל. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, יגמור. וחכמים אומרים, ^ג_נהלא יגמור. משעבר הרגל ^ג_נוהיו מעבירין על טהרת עזרה. עבר הרגל ביום הששי, לא היו מעבירין מפני כבוד השבת. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, אף לא ביום חמישי, שאין הכהנים פנויים:

גמ’: תנן הפותח את חביתו והמתחיל בעיסתו על גב הרגל. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, יגמור. אמר רבי חנניה רבי חנניה דציפורין° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, התירו סופו מפני תחילתו. שאם אומר את לו שלא יגמור. אף הוא אינו פותח. ולא יפתח? אף הוא ממעט בשמחת הרגל. אמר רבי שמואל בר נחמן רבי שמואל בר נחמני° בשם רבי יונתן רבי יונתן (אמורא)° , מה פליגין? בחבית של יין. שמשום שמחת הרגל הקילו שאין שמחה אלא בבשר ויין. אבל בחבית של שמן, כל עמא מודיי שאינו גומרה. תנן, וחכמים אומרים לא יגמור . כיצד הוא עושה? תני רבי חייה רבי חייא רבה° , שופכה. תני בר קפרה בר קפרה°, שוברה _{ואינו מוכרה לעם הארץ שחבר אינו מוכר חולין טמאים.} תנא °רבי חלפתא בר שאול רבי חלפתא בר שאול, מניחה לרגל הבא. אמר רבי סימון רבי שמעון בן פזי° בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°, יום טוב שחל להיות בערב שבת אוכל אף בשבת, שתשבות הרגל  איסור חג כרגל. אמר רבי זעירה רבי זעירא°, מתניתא אמרה כן דתנן, ערב הפסח כפסח. ויום טבוח, כעצרת. אמר רבי חנניה רבי חנניה דציפורין°, אוף אנן תנינן דרובא  חידוש גדול מזה, דתנן, °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, אף לא ביום החמישי שאין הכהנים פנויים וכל זמן שלא היו מעבירים על טהרת הכלים היו משתמשים בנשאר מהרגל בחזקת טהרה

ירושלמי חגיגה, פרק ג, הלכה ח

מתני’: כיצד מעבירין על טהרת עזרה? ^ג_נזמטבילין את הכלים שהיו במקדש. ^ג_נחכל הכלים שהיו במקדש היו להן שניים ושלישים. שאם ניטמאו הראשונים, יביאו שניים תחתיהן. כל הכלים שהיו במקדש טעונין טבילה. ^ג_נטחוץ ממזבח הזהב ומזבח הנחושת מפני שהן כקרקע, דברי °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. וחכמים אומרים _{מקבלים טמאה} מפני שהן מצופין: ואומרים להם הזהרו שלא תגעו בשולחן ויהיה צריך טבילה והערב שמש, ואי אפשר לסלקו ממקומו דכתיב ביה לחם פנים לפני תמיד

גמ’: למה הכלים טעונין טבילה? אמר רבי אבא רבי אבא°, אני אומר, שמא היה שם אחד מן הכהנים שנטמא במת ולא הוזה ונגע בכלים. מעתה נחוש לכולן _{אף לכלים החילופיים שיביאו במקום הראשונים?} אמר רבי בון בר חייה רבי בון בר חייה°, אני אומר, שהיה שם אחד מן הכהנים שיצא לדבר עם האשה על עיסקי קינה, ונתזה צינורה של רוק מתוך פיה על בגדיו, וטימאתו. מעתה נחוש לכולם וכל הכהנים יצטרכו טבילה ולא רק הכלים? תיפתר בשניטמא בספק משקין שמטמא כלים מדרבנן ולא מטמא אדם לכן רק את הכלים הטבילו

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

51 ג_נא מיי' פ י"א מהל' מטמאי משכב ומושב הלכה ה':

52 ג_נב מיי' פי"ב מהל' מטמאי משכב ומושב הלכה י"ד:

53 ג_נג מיי' פי"א מהל' מטמאי משכב ומושב הלכה ה', מיי' פי"א מהל' מטמאי משכב ומושב הלכה ט':

54 ג_נד מיי' פי"ב מהל' מטמאי משכב ומושב הלכה י"ב:

[ע"ב]

55 ג_נה מיי' פ י"א מהל' מטמאי משכב ומושב הלכה י':

56 ג_נו מיי' פ י"א מהל' מטמאי משכב ומושב הלכה י"א:

57 ג_נז מיי' פ י"א מהל' מטמאי משכב ומושב הלכה י"א:

58 ג_נח מיי' פ"ז מהל' כלי המקדש הלכה י"ט:

59 ג_נט מיי' פ י"א מהל' מטמאי משכב ומושב הלכה י"א:

-----------------------------------דף כב

ירושלמי מאיר חגיגה כב

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כב עמוד א] והא תנינן, ^ג_סספק משקין ליטמא טמא, ולטמא טהור ולמה טמאו את הכלים ? תמן בתרומה, וכאן בקודש. חומר הוא בקודש. תני שולחן שניטמא מטבילין אותו בזמנו _{בזמן שקבעו חכמים שמטבילים את כל הכלים אחר הרגל} אפילו בשבת _{שמסירים מעליו את הלחם אין טובלים אותו, אלא מניחים עליו לחם חדש ורק אחר הרגל מטבילין אותו,} דברי °רבי מאיר רבי מאיר. וחכמים אומרים, מיד. אשכחת אמר, על דעתיה ד°רבי מאיר רבי מאיר, מטמא שני לחמים. הלחם שהיה עליו והלחם החדש על דעתון דרבנן, אינו מטמא אלא לחם אחד בלבד _{הלחם שהיה עליו.} אמר °רבי יעקב בר סיסי רבי יעקב בר סיסי קומי רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, ואפי' על דעתיה ד°רבי מאיר רבי מאיר אינו מטמא אלא לחם אחד בלבד. תיפתר שניטמא בספק משקין _{שברגל לא גזרו עליהם, ורק הלחם שנשאר על השלחן עד אחר הרגל נטמא, ואז טובלין את השלחן והלחם הבא כבר לא יטמא.} פעם אחת הטבילו את המנורה אמרו צדוקים, ראו פרושים מטבילין גלגל חמה _{שהם סברו שאינה מקבלת טמאה שזה כלי העשוי לנחת. ואינם יודעים שכלי העשוי לנחת אינו מקבל טומאה רק בכלי עץ.} תמן תנינן, נכנסו ללישכת הכלים ^ג_סאוהוציאו משם תשעים וג' כלי כסף וכלי זהב. אמר רבי שמואל בר נחמן רבי שמואל בר נחמני° בשם רבי יונתן רבי יונתן (אמורא)° , כנגד תשעים ושלש אזכרות שם השם שכתוב בפרשת חגי זכריה ומלאכי. אמר רבי חונה רב הונא°, חישבתים לאזכרות ואינן אלא שמונים ושלש, כנגד שמונים ושלש חותמות שכתוב בעזרא _{אנשים שחתמו על האמנה לקיים את המצוות,} שהיה כל אחד ואחד מיחד שמו של הקדוש ברוך הוא וחותם. אית דבעי מימר כיום מרובה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כב עמוד ב] של תמיד _{יום שיש בו הכי הרבה קרבנות שזה יום טוב ראשון של סוכות שחל בשבת} כנגד י"ג פרים וי"ד כבשים ואילים שנים ושעיר אחד. שלושים ואחד קרבנות ושלוש כלים לכל אחד. תנן, כל הכלים טעונים טבילה חוץ מן המזבח שהן כקרקע דברי °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. אמר רבי שילה דכפר תמרתה רבי שילה דכפר תמרתה° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, טעמא ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. דכתיב (שמות תצוה ל ג) וצפית אותו זהב טהור גגו וקירותיו _{ממה שיש לו גג וקירות משמע שהוא כבית שהוא כקרקע.} התורה קראת אותו קרקע. עד כדון מזבח הזהב, מזבח העולה מניין? ודין הוא. מה אם מזבח הזהב שהוא אמה על אמה, את אמר קרקע. מזבח העולה, שהוא חמש על חמש לא כל שכן? אית דבעי מימר גזירה שווה רבוע רבוע. מה כאן קרקע, אף כאן קרקע. אמר רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° טעמא דרבנן שסוברים שהמזבח כן נטמא דכתיב (יחזקאל מ"א, כ"ב) המזבח עץ שלוש אמות גובה וארכה שתים אמות ומקצעותיו לו וארכו וקירותיו עץ וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה’. התורה קראת אותו מיטלטל. דפתח במזבח וסיים בשלחן להקיש מזבח לשלחן, מה שלחן נקרא מטלטל _{שהרי היו מגביהין אותו להראות לעולי רגלים,} אף המזבח כן. עד כדון מזבח העולה, מזבח הזהב מניין? ודין הוא. מה אם מזבח העולה שהוא ה' על ה', את אמר מיטלטל. מזבח הזהב שהוא אמה על אמה, לא כל שכן? אית דבעי מימר, גזירה שווה רבוע רבוע. מה כאן מיטלטל, אף כאן מיטלטל. תנן, וחכמים אומרים _{מקבלים טמאה} מפני שהן מצופין. לא ציפוי שהוא עומד מחמתו הוא _{והוא העיקר והעץ טפל לו? ויהיה טמא ככלי מתכת אף אם לא היה מטלטל ולמה היה צריך דרשה מיוחדת שנחשב מטלטל?} לא כן אמר רבי שמעון בן לוי רבי שמעון בן לוי° בשם רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°, כעובי דינר גורדיינון היה בו. ואמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° למלאכתו אינו עומד, _{ואתה רוצה לאמר} מחמתו הוא? ואתייא כיי דאמר רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° (שמות תצוה ל א) ועשית מזבח מקטר קטורת. אין כתיב כאן אלא מקטר קטורת. המזבח היה מקטיר את הקטורת _{ובנס הזהב לא הותך אף שהיה דק.} ויהא כטבלה שהיא עשויה לילך ולהניח ולמה מקבל טמאה הרי כלי עץ העשוים לנחת אין מקבלים טמאה ? לא כן אמר רבי אמי רבי אמי° בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°, השולחן למה טמא? מפני שמוציאין אותו ומראין אותו לעולי רגלים. וזה המזבח לא במקומו הוא עומד? אף זה שימש כלי שמקומו קבוע במקדש ויהא טהור, ולמה טמא? אמר רבי מנא רבי מנא°, אף שהזהב לא עומד בפני עצמו כיוון שעומד ומשמש עם העץ כאילו עומד ומקבל טמאה. כיי דתנינן תמן, שלש משפלות הן של זבל טמאה מדרס, ושל תבן טמאה טמא מת, והפוחלץ של גמלים טהור מכלום. ואמר רבי זעירה רבי זעירא°, מפני מה של זבל ותבן טמאין ? מפני שמשתמשין בה על גב חבילה _{כשהם מלאים זבל.} והכא נמי מפני שמשתמשין בו על גבי חבילה כשהעץ והזהב מחוברין והעץ מחזיק את הזהב

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

60 ג_ס מיי' פי"ד מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ז':

61 ג_סא מיי' פ"ו מהל' תמידין ומוספין הלכה א':

[ע"ב]

הדרן עלך פרק חומר בקודש וסליקא לה מסכתא דחגיגה וכולא סדרא דמועדא בסיעתא דשמיא