פתיחת התפריט הראשי

ביאור:יום השבת - מחזוריות, או השביעי לעבודת האדם?

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תיארוך יום בשבוע במקראעריכה

במסכת ראש השנה (ג, א), אנו מוצאים הנחת יסוד כללית בנוגע ללשון תורה. לאחר העלאת אפשרות שמא הפסוק בדברי הימים ב' (ג, ב) המתארך את תחילת בנין בית המקדש בזה הלשון: "ויחל לבנות בחדש השני בשני בשנת ארבע למלכותו", מתייחס גם ליום בשבוע שבו התחילה המלאכה, מסיקה הגמרא כי אין לומר כן, מאחר דלא אשכחן שני בשבת דכתיב.

בירושלמי (ר"ה א, א) מפרש ביתר בהירות, וזה לשונו: או אינו אלא שנים בשבת? לא מצאנו חשבון זה מן התורה. והא כתיב (בראשית א ח): ""ויהי ערב ויהי בקר יום שני"? אין למידין מברייתו של עולם".

היינו, המוסכמה לפיה השבוע הינו יחידת זמן שניתן למנות בו ולקבוע את הימים לפיהם כראשון, שני וכן הלאה, אינה מקובלת במקרא. החודש מהווה יחידת זמן על מנת למצוא מקום לכל יום במהלכו, כמו כן השנה ביחס לחודשיה, אך השבוע אינו כן.

יום השישי בפרשת המןעריכה

אנו מוצאים שה' אומר למשה:

(שמות טז ה): "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו, למען אנסנו הילך בתורתי אם לא. והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו, והיה משנה על אשר ילקטו יום יום."

אין לומר כי שישי זה כוונתו ליום שישי בשבוע, לאחר שלא מצאנו מנין זה בתורה. ועלינו להבין, כי הוראת ה' הייתה ללקוט את המן במשך חמישה ימים, וביום השישי ללקט – להכין משנה גם ליום השביעי.

הבנה זו, היא העומדת בבסיס הוכחה אותה מביאה הגמרא ביחס למחלוקת חכמים ורבי יוסי לגבי תיארוך מעמד קבלת התורה.

(שבת פז ב): "אמר רב פפא: תא שמע "ויסעו מאלים ויבאו כל עדת בני ישראל וגו' בחמשה עשר יום לחדש השני" (שמות טז, א) ואותו היום שבת היה, דכתיב (שם ז) "ובקר וראיתם את כבוד ה'" וכתיב (שם כו) "ששת ימים תלקטהו". ומדחמיסר באייר שבתא - ריש ירחא דסיון חד בשבת, קשיא לרבנן! - אמרי לך רבנן: אייר דההיא שתא עבורי עברוה."

הרי לנו, כי יש להסיק מחשבון הכתובים, שהוראת ה' ביחס להימנעות מלקט מן בשבת ניתנה בשבת, כי באמצעו של שבוע, לא היה משה אמור להבין כי 'יום השישי' משמעו השישי בסדרות השביעיות מבריאת העולם, הואיל ועדיין לא נקבע השבוע כיחידת זמן.

בירור: האם יום השבת חל בתום מחזור השביעיות?עריכה

עלינו אם כן לברר, האם קיים קשר מהותי בין השבת לבין השלמת מעגל השבע הנמשך מאז בריאת העולם?

ברור כי לאחר שעברו שישה ימים מתחילת תהליך הבריאה, שבת ה' מכל מלאכתו, ועל כן בירך את יום השביעי ויקדש אותו. שאלתנו היא: האם בשל כך קבע דווקא את השלמת השבוע כשבת, או שמא יום השביעי לעבודת האדם - מיועד למנוחה על מנת להזכיר את שביתת הבורא ממלאכתו הוא?

יתר על כן, יתכן בהחלט כי רב פפא בהתבטאותו שיום החמשה עשר לחודש השני שבת היה, אין כוונתו לכך שיום זה חל ביום השביעי למחזורי השבע מאז בריאת העולם, אלא שמאחר וממחרתו החל מנין ששת ימי העבודה שלאחריהם חלה שבת, נחשב יום זה רטרואקטיבית כשבת.

נתבונן. לולא טענתנו, אילו היו ישראל מתלוננים בט"ז לאייר, שחל – לפי ההבנה המקובלת – ביום א' למחזורי השביעיות, האם היה ה' מורה למשה שביום החמישי יכינו את יביאו?

נסמיך להנחתנו את ניסוח פרשיות מצוות השבת (שמות כ, ט; שם לא, טו; ויקרא כג, ג; דברים ה, יג), המתייחסים כולם לששת ימי עבודה שלאחריה באה השבת. וכבר התייחסו קדמונים להבנת הדגשת העבודה בששת הימים כתנאי לשבת.

לדברנו – ששת ימי העבודה הם אלו שקובעים את חלות השבת. כי מאז הוכרחו ישראל 'לעבוד' לכלכלתם לראשונה, הוחל למנות שבועות על מנת לקדש שבתות. ליקוט המן היווה מעין בבואה חיוורת לעבודות השדה שהיו צפויות לכובשי הארץ עם התנחלותם הסופית, והיא המקבילה של תום הכיבוש והחילוק שלאחריהם החלו ישראל למנות את מחזורי שבעת השנים כלפי מצוות השמיטה והיובל.

ולכן, מדגישה תורה תמיד, ששת ימים תעבוד וביום השביעי שבת. כי על מנת שנזכור את שביתת ה' ביום השביעי למלאכתו הוא, אין צורך להיצמד למעגל המחזוריות מתום תהליך הבריאה, ודי לנו למנות באופן סמלי למן היות עם ישראל עצמאי ועובד לכלכלתו - ששת ימי עבודה וביום השביעי מנוחה.

נפקויות והשלכותעריכה

אין להנחה זו שום נפקות הלכתית. מאחר והשבת אחידה לכל בני ישראל בכל מושבותיהם, וככזאת אינה מושפעת משינויים כאלו ואחרים החלים אצל פרטים.

אך יכולה היא לשפוך אור על הלכה המובאת ברמב"ם (שבת ב, כב), ומקורה במסכת שבת (סט, ב): המהלך במדבר ולא ידע מתי הוא יום שבת מונה מיום שטעה ששה ומקדש שביעי ומברך בו ברכת היום ומבדיל במוצאי שבת.

כמבואר שם בהרחבה, אין קדושת היום השביעי מתבטאת בהעדר מלאכה, מאחר ונודד זה אסור כל יום משבעת הימים לעשות יותר מכדי חייו, מספק שמא שבת הוא. ואף ביום השביעי הותר לו לעשות עד גבול זה – מחמת הצלת נפשות.

ניצבת השאלה: למה לנו להטריחו במניינים ומספרים כאשר סיכויי קליעתו לשבת האמתית נמוכים?

אך לאחר שהסכמנו שהשבת אינה קבועה מששת ימי בראשית, אלא תלויה בעבודת האדם שישה ימים, ניתן להסביר כי למרות שקביעות השבת אינה משתנה מיחיד ליחיד, ונקבעת מאז ימי שבת ישראל באלים - לאחר שאדם זה התנתק מן הכלל ואין שבתם ידועה לו כלל, עליו לכל הפחות להיצמד לעיקרון 'ששת ימים ויום השביעי' שלו עצמו. ולכך, עליו למנות שישה ולשבות בשביעי.