ביאור:יהושע יג ז

יהושע יג ז: "וְעַתָּה, חַלֵּק אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת בְּנַחֲלָה לְתִשְׁעַת הַשְּׁבָטִים, וַחֲצִי הַשֵּׁבֶט הַמְנַשֶּׁה."

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע יג ז.

חַלֵּק אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת בְּנַחֲלָה

וְעַתָּה

"וְעַתָּה" - בזה הרגע, בְּרֶגַע זֶה, בִרְגָעִים אֵלֶּה מַמָּשׁ, כָּעֵת, כרגע, לִפְנֵי שְׁנִיה, מַמָּשׁ עַכְשָׁיו, עַכְשָׁיו (מילוג).

כוונת אלוהים היא 'מֵעַתָּה והלאה' - החל מֵרֶגַע זֶה, מִכָּאן ואילך, מִכָּאן והלאה, מִכָּאן וּלְהַבָּא, מעכשׁיו, מעתה, מרגע זֶה ואילך (מילוג).
או אפילו 'מֵעַתָּה וְעַד עוֹלַם' - לנצח, לנצח נְצָחִים, לעולם, לְעוֹלַם וְעַד, לעולמי עוֹלָמִים, לעולמים, לִצְמִיתוּת, לתמיד, עַד סוף כֹּל הדורות, עד סוף שׁל הדורות, עַד עוֹלָם, עַד קֵץ הדורות, עדי עַד, תָּמִיד (מילוג).

"וְאתָּה" - סיפורי התורה נאמרו בעל-פה מדור לדור, ונכתבו רק שנים רבות מאוחר יותר. קיימת אפשרות שאלוהים אמר 'אתה' - ולא איש אחר - תעשה את החלוקה, כדי שכל העם יכבד את התוצאות ולא יתחילו לריב בין השבטים על נחלתם.

שתי האפשרויות משלימות אחת לשניה ומתאים שיפורשו ביחד - עתה (עכשו ולתמיד) אתה (ולא אחר) תעשה את חלוקת הנחלות.

לאחר שאלוהים הודיע ליהושע: "אַתָּה זָקַנְתָּה בָּאתָ בַיָּמִים, וְהָאָרֶץ נִשְׁאֲרָה הַרְבֵּה מְאֹד לְרִשְׁתָּהּ" (ביאור:יהושע יג א), במקום להודיע ליהושע למנות מנהיג צעיר שיוביל את הצבא, אלוהים דורש מיהושע לחלק את הארץ המובטחת לשבטים לנחלה.

בְּנַחֲלָה

"נַחֲלָה" - שורש 'נחל' - שטח מחיה, אֲדָמָה, אֲחֻזָּה, חלקה (מילוג). הכוונה בעיקר לאדמה חקלאית לעיבוד מחוץ לעיר, וכנראה השורש מראה שיש באדמה נחל שמספק מים למחיה וגידולים, ככתוב: "וַתִּתֶּן לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם" (במדבר טז יד). אולם נחלה יש לה משמעות עמוקה יותר משטח אדמה. נחלה היא 'חלקת אדמה העוברת בירושה' (ויקימילון), ככתוב: "וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ" (דברים כו א).

הנחלה נשארת רכוש המשפחה לירושה לדורות, ואפילו אם מוכרים אותה אז זה למעשה רק השכרה לשנים עד שנת היובל, שאז הנחלה שבה למשפחה המקורית.

חַלֵּק אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת בְּנַחֲלָה לְתִשְׁעַת הַשְּׁבָטִים

אלוהים רצה שבני ישראל יאהבו את אדמתם, ולכן קבע את חוק היובל וגאולת האדמות למשפחה המקורית בחלוקה.
כך כל אדם קבר את אבותיו בנחלתו, נהנה מעבודת אבותיו בשיפור האדמה והמשיך לשפר לזרעו. הוא ומשפחתו הרגישו קשר חזק לאדמתם, כדברי נבות היזרעאלי למלך אחאב: "חָלִילָה לִּי מֵיְהוָה, מִתִּתִּי אֶת נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ" (מלכים א כא ג).

החלוקה תהיה לפי שבטים, אולם גודל הנחלה יהיה לפי מספר האנשים בשבט, ככתוב: "לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו יֻתַּן נַחֲלָתוֹ" (במדבר כו נד). כך אלוהים המריץ את בני ישראל להרבות בילדים כדי שחלקם יגדל.

אלוהים חילק את העם לשבטים ונחלות. כך נוצרה תרבות ואחדות בכל שבט, אולם ריחוק מסוים בין השבטים.
אלוהים והנביאים לא מסבירים מדוע היה חשוב לאלוהים לחלק את בני ישראל, ולשמור עליהם נפרדים.

נראה שאלוהים העדיף מִגְוָן של שבטים והבין שהסיכויים לשרוד עדיפים כאשר בני ישראל יפוצלו לקבוצות קטנות עצמאייות.

לכן בהמשך אלוהים הפריד בין שבט יהודה (שבנימין, שמעון, חלק מלוי, ושארית ראובן, הצטרפו עליו), ושאר השבטים נאספו סביב שבט אפרים בצפון, ממלכת ישראל. גרם שיהיו מלחמות רבות בין השבטים עד תקופת המלכים. בממלכת ישראל כל השבטים התאחדו אחד עם השני, ואבדו ביחד בגלות אשור. סביר שאלוהים צפה זאת ולכן רצה ליצור חלוקה בעם כדי שאובדן ממלכת ישראל ילמד לקח את ממלכת יהודה, ויתן להם זמן להבין את הצפוי להם. כך שרדו בני ממלכת יהודה עד היום.

לְתִשְׁעַת הַשְּׁבָטִים, וַחֲצִי הַשֵּׁבֶט הַמְנַשֶּׁה

נראה שאלוהים הוא מדויק ביותר, ומקפיד להסביר ליהושע הזקן איך לחלק.
כמובן שמיד מספר שבטים לקחו לעצמם נחלות כרצונם, גודלם וחוזקם, מחוץ להגרלה.

יהושע סיפר את דברי אלוהים. לא בטוח שאלוהים באמת אמר לו פרטים פשוטים וברורים כאלה, וייתכן שיהושע המציא חלק מדברי אלוהים כדי לכפות את דעתו על נשיאי השבטים לעשות את רצונו.