פתיחת התפריט הראשי

ביאור:חרדה מציאותית - בראי הפסיכולוגיה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

חרדה מציאותית – בראי הפסיכולוגיה:

משלי פרק כח, פסוק יד:

אַשְׁרֵי אָדָם, מְפַחֵד תָּמִיד; וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ, יִפּוֹל בְּרָעָה.

רש"י: "מפחד תמיד - דואג מעונש ובכך מתרחק מעבירה".

מצודת דוד: "ומקשה - המחזק לבבו ולא יחת מדבר המפחיד ולא נשמר ממנו הנה הוא יפול בהרעה ההיא".

פעמיים בעבר התייחסתי לפסוק זה באגביות:

http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t2829_1.html

http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t0220_8.html

ופעם באריכות:

http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t1033_1.html

ובאופן כללי על פחד וחרדה מבחינה לשונית:

http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t1060_2.html

http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t35a09_0.html

הפעם שוב אתמקד בו.

כדי להבין את הפסוק ואת הפירושים השונים עליו טוב אם ניעזר בפסיכולוגיה:

בספר "אישיות: תיאוריה ומחקר" של האוניברסיטה הפתוחה, כרך א', עמ' 104, כתוב:

"פרויד זיהה שלושה סוגי חרדה המשקפים מקורות שונים של סכנות אפשריות: חרדה מציאותית בתגובה לסכנה חיצונית, חרדה נוירוטית המתריעה מפני סכנות שמקורן בסתמי, וחרדה מוסרית הנובעת מתביעות האני-העליון המפרות את האיזון העדין שבאורגניזם".

ובכן, בעוד מצודת דוד מדבר על חרדה מציאותית, שהוא פשט הכתוב, רש"י הולך על דרך הדרש ומפרש שמדובר בחרדה מוסרית. אך אין לפרש את הכתוב כחרדה נוירוטית, הנובעת מהאיד.

בנוסף לזאת, "פרויד מנה כמה מנגנוני-הגנה שפורטו ושוכללו על-ידי בתו, אנה פרויד: הדחקה, תגובת היפוך, בידוד, השלכה, הפנמה או הזדהות, הכחשה, רציונליזציה ואינטלקטואליזציה, התקה, נסיגה, ביטול ועידון" (עמ' 123).

אפשר לומר שהמקשה ליבו ואינו מפחד בעצם נוקט במנגנון ההכחשה, כלומר הוא אומר "לי זה לא יקרה".

מקורותעריכה

על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה בhagaihof @ gmail.com וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2012-12-17.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t2828_3