ביאור:הערך החינוכי של מכות מצרים
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
|
"" מכה "" |
"" פסוק "" |
|
דם |
" "כה אמר ה' בזאת תדע כי אני ה'" " |
|
ערוב |
" "למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ" " |
|
ברד |
" "בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ ... בעבור הראותך את כוחי ולמען ספר שמי בכל הארץ" " |
|
בכורות |
" "למען תדעון אשר יפלה ה' בין מצרים ובין ישראל" " "" |
|
ברד |
" "למען תדע כי לה' הארץ" " |
|
צפרדע |
" "כדברך, למען תדע כי אין כה' א-להינו" " |
|
ארבה |
" "ולמען תספר באזני בנך ובן-בנך... וידעתם כי אני ה'" " |
|
ים-סוף |
" "ואכבדה בפרעה ובכל חילו, וידעו מצרים כי אני ה'" " |
אפשר להסביר את 4 הפסוקים הראשונים לפי החלוקה ל ד שלשות . כל שלשה באה ללמד את פרעה עיקרון חשוב, והעיקרון מוסבר בהתראה שמתרה משה בפרעה לפני המכה האמצעית של כל שלשה (ע' פירוש אברבנאל) :
- השלשה הראשונה באה ללמד אותם שה' קיים (קודם הם לא האמינו, כמו שפרעה אומר בשמות ה ב: "מי ה' אשר אשמע בקולו?... לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח!"). לכן נאמר בה: "בזאת תדע כי אני ה'". ולכן בשתי המכות של השלשה -- דם וצפרדע – היכה אהרן את היאור, שהיה האל החשוב של מצרים.
- השלשה השניה באה ללמד אותם, שה' נמצא בכל מקום – גם בארץ גושן וגם בארץ מצרים (קודם הם חשבו שלכל אל יש תחום מיוחד שבו הוא שולט, ובארץ מצרים שולטים האלים המצריים). לכן נאמר בה: "והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן אשר עמי עומד עליה לבלתי היות שם ערוב, למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ": ה' שולט בשתי הארצות ולכן הוא יכול להפלות ביניהן (קראו גם איך פרעה ניסה לנצל את המסר הזה לטובתו ) .
- השלשה השלישית באה ללמד אותם, שה' הוא הכוח היחיד שקיים בכל העולם – ואין אחר. לכן נאמר בה: "בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ ... בעבור הראותך את כוחי...". ולכן בשתי המכות העיקריות של השלשה – ברד וארבה – מודגש שאלו מכות שלא היו כמוהן מעולם (ע"ע המכות ההסטוריות ) .
- השלשה הרביעית באה לא רק ללמד עקרונות אלא גם (ובעיקר) לנקום במצרים על ההתעללות שלהם בישראל. זה נאמר עוד לפני שהתחילו המכות (שמות ד יב): "כה אמר ה': בני בכורי ישראל;... ותמאן לשלחו – הנה אנוכי הורג את בנך בכורך!". זוהי הנקמה העיקרית – 'מידה כנגד מידה'. גם ההטבעה של המצרים בים-סוף נועדה לנקום בהם – על כך שהטביעו את ילדי ישראל ביאור. אבל הנקמה הזאת גם מלמדת עיקרון חשוב: ה' שופט בצדק, ומפלה בין ה'טובים' לבין ה'רעים'. עם-ישראל הוא "בנו בכורו" של ה' (כלומר: העם הראשון שקרא בשמו והאמין בו, מאז שהתפלגו העמים בדור מגדל-בבל) . לכן ה' מגן עליו, ומבדיל בינו לבין העמים שמענים אותו. לכן נאמר במכת הבכורות: "למען תדעון אשר יפלה ה' בין מצרים ובין ישראל". וגם במכת החושך מודגש " "ולכל בני ישראל היה אור במושבותם" " "" " ". (בשלשה השניה נזכר שה' מפלה בין ארצות (גושן<->מצרים) או בין חיות (מקנה ישראל<->מקנה מצרים); ובשלשה הזאת נזכר שה' מפלה בין בני אדם (בני ישראל<->המצרים).) .
מלבד הפסוקים האלה, יש עוד שני פסוקים, שמשה אומר לפרעה אחרי המכה, כאשר פרעה מבקש ממנו להפסיק את המכה:
- אחרי מכת הברד אומר משה "למען תדע כי לה' הארץ", וזה דווקא מתאים לעיקרון של השלשה הזאת – ה' הוא הכוח היחיד בעולם ולכן העולם שייך לו.
- אחרי מכת הצפרדע אומר משה "למען תדע כי אין כה' א-להינו". מאד לא ברור לי איך זה מתאים לעיקרון של השלשה הראשונה. אפשר להסביר [ע"פ עדינה] שזה קשור לאופי של מכת הצפרדעים: לפי המדרש [ע' רש"י] כל מכת-הצפרדעים התחילה מצפרדע אחת גדולה, שעלתה מהיאור והתחילה להוליד. זה בא ללמד את פרעה, שה' הוא אחד – והוא הוליד וברא את כל היצורים בעולם. לכן בדבריו של משה מופיעים שני כינויים של הבורא יתברך:
- "ה'" - שם שמבטא אחדות (ה' אחד).
- "א-להינו" - שם שמבטא ריבוי.
- וזה מתאים (פחות-או-יותר) לעיקרון של השלשה הראשונה.
- מכת הצפרדעים לא מתאימה למקום שבו היא נמצאת גם מבחינה נוספת – ע' בפרק "הויתורים החלקיים של פרעה" .
בפסוקים שנאמרו לפני מכת הארבה ולפני קריעת-ים-סוף, ה' חוזר לרעיון הראשון ("כי אני ה'") אבל יש הבדל: בהתחלה הפניה היתה רק לפרעה ("בזאת תדע כי אני ה'"); לפני מכת הארבה הפניה היא לכל ישראל ("וידעתם כי אני ה'"), ולפני קריעת-ים-סוף הפניה היא לכל המצרים (" "וידעו מצרים כי אני ה'" ). (שמעתי את הרעיון הזה מיחיאל גיאת איש ירושלים) . ה' רצה 'לחנך' קודם כל את פרעה – שהיה אז "מלך העולם"; אחר-כך את עם-ישראל - העם הנבחר; ולבסוף את העם המצרי.
]
מקורות
עריכהעל-פי מאמר של שפורסם לראשונה בפירושים וסימנים מכות מצרים וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2003-03-24.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/tora/jmot/mkot_xinuk