ביאור:הבשורה על פי מתי פרק כח
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות שוליים
עריכה- ^ בשער הגלגולים להאר"י ז"ל בהקדמה ל"ז מונה את קברות התנאים והאמוראים, וכותב "בלכתך מצפת נגד צפון ללכת אל כפר עין זייתון דרך אילן אחד של חרוב שם קבור יש"ו הנוצרי". רואים מהאר"י שני דברים: א. ישו קבור בגליל ליד צפת. ב. מזה שהאר"י מונה את קברו בין קברות התנאים והאמוראים מוכח לכאורה (לדעת מעיר ההערה) שהוא היה צדיק, אלא שהנוצרים הלבישו עליו כל מיני דברים. (השילוש הקדוש שיש בו כפירה, או שישוע בטל את מצוות שבין אדם למקום).
- ^ רעיון זה קיים אצל חסידי ברסלב שאע"פ שר' נחמן נפטר רוחו הולכת אתם כמו בחייו כמו שאמר ר' נחמן מברסלב (עיין מי היה ר' נחמן): מה לכם לדאוג מאחר שאני הולך לפניכם, אלו אנשים מאנשינו שמתו קודם, היה להם חשש, אבל אתם, מאחר שאני הולך לפניכם, אין לכם לחוש כלל, ומה אם הנשמות שלא הכירו אותי כלל, הם מצפים על תיקונים שלי, מכל שכן אתם".
- ^ מבואר בפרק זה שישוע קם לתחיה והלך לגליל ומשום מה החליט להעלם מתלמידיו, (יתכן שהם מאמינים שעלה לשמים כאליהו, או שפשוט דואג לכך שלא יראו אותו בגוף), ואומר להם אני אתכם כל הימים, אע"פ שאני נעלם מעיני בשר שלכם אעפ"כ הרוח שלי אתכם כל הימים.
ולפי זה צ"ע מדוע הנוצרים מאשימים את היהודים בהריגתו בשעה שלמעשה זו היתה בחירתו להעלם מעיני ההולכים בדרכו? ועוד: הרי ישוע אומר אני אתכם כל הימים א"כ מה שייך להאשים על הריגתו אם הוא נמצא עם כל המאמינים בו אלא שפשוט לא רואים אותו?