ביאור:דברים לב טו
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דברים לב טו.
וישמן ישורון ויבעט
עריכה(דברים לב טו): "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט, שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ; וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַ עָשָׂהוּ, וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ".
עם ישראל (שנקרא כאן ישורון) נמשל לבהמה. הבהמה מקבלת מאדוניה מזון בשפע, אוכלת ושבעה ומשמינה. כשהיא כבר שמנה, היא מרגישה שאין לה צורך במזון נוסף ולכן גם אין לה צורך באדוניה, היא בועטת בו ובורחת.
כך קרה גם לך עם ישראל: ה' השפיע עליך שפע בכל התחומים - כלכלה משגשגת, ביטחון ושלום. אולם אתה חשבת שהכל נעשה בכוחך ואין לך עוד צורך בה', (דברים ח יז): "וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ 'כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה'"( פירוט ). ולכן:
- שמנת - הלב שלך נעשה שָמֵן, כבד ואטום להבנת דבר ה', כמו ב (ישעיהו ו י): "הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה, וְאָזְנָיו הַכְבֵּד, וְעֵינָיו הָשַׁע; פֶּן יִרְאֶה בְעֵינָיו, וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע, וּלְבָבוֹ יָבִין, וָשָׁב וְרָפָא לוֹ"( פירוט ).
- עבית - נעשית עָבֶה, כוחני ואלים, כמו ב (דברי הימים ב י י): "קָטָנִּי עָבָה מִמָּתְנֵי אָבִי".
- כשׂית - כמו כָּסִיתָ: פניך התכסו בשכבה עבה של שומן המסתירה ממך את ה', כמו ב (איוב טו כז): "כִּי כִסָּה פָנָיו בְּחֶלְבּוֹ, וַיַּעַשׂ פִּימָה עֲלֵי כָסֶל".
גם בימינו אנו חיים בתקופה של שפע חסר-תקדים. האם נזכור את ה'? האם נשכיל לא להתכסות בשכבה עבה ואטומה של שומן נפשי?
הקבלות
עריכה1. הסכנה של שכחת ה' בעקבות שפע רב נזכרת גם ב (משלי ל ט): "פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי וְאָמַרְתִּי 'מִי ה?"( פירוט ).
2. אדם שאינו שומע לתוכחות נמשל לבהמה גם ב (תהלים מט יג): "וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין, נִמְשַׁלכַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ"( פירוט ). עם ישראל מושווה לבהמה גם ב (ישעיהו א ג): "יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו' יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן".
3. בגמרא מסופר, שבעתיד הגויים יתלוננו שלא קיבלו תורה כמו בני-ישראל. ה' ייתן להם מצוה כדי לבחון אותם - מצוות סוכה. יהיה חם והם יעזבו את הסוכה ויבעטו בה: "וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא, שנאמר (תהילים ב) ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו" (בבלי עבודה זרה ג.) . וצ"ע, מה ההבדל בין הגויים הבועטים במצוות לבין עם ישראל שנאמר עליו "ויבעט"? (שאלת חגי הופר) .
דקויות
עריכהנבל = ברברי, גס, חייתי, חסר דרך-ארץ .
צור = סלע יסוד, משל לחוזק ותוקף, קיום ויציבות, מעוז ומחסה, וגם כינוי לה' .
"וְעַתָּרוּ בֵּית יִשְרָאֵל וּפָחֲזוּ אַצְלָחוּ תְּקוֹף קָנִין נִכְסִין וּשְׁבָקוּ פּוּלְחַן אֱלָהָא דִבְרָא יַתְהוֹן וְאַרְגִיזוּ קֳדָם תַּקִיפָא דְפַרְקִינוּן:" (תרגום ירושלמי)
""עבית" - לשון עובי "כשית" - כמו כסית לשון כי כסה פניו בחלבו כאדם ששמן מבפנים וכסליו נכפלים מבחוץ וכה"א ויעש פימה עלי כסל "כשית" - יש לשון קל בלשון כסוי כמו וכוסה קלון ערום ואם כתב כסית דגש היה נשמע כסית את אחרים כמו כי כסה פניו "וינבל צור ישעתו" - גנהו ובזהו כמו שנאמר אחוריהם אל היכל ה' וגו' אין נבול גדול מזה" ( רש"י ) .
""וינבל צור ישועתו" - גנוהו ובזוהו כמו שנאמר (יחזקאל ח טז) אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה אין נבול גדול מזה לשון רש"י ור"א אומר וינבל שגרם לחלל את השם שלא יוכל להושיעו וגם זה איננו נכון בעיני כי אינו מטעם המקום שעדיין יספר את חטאיהם ולא יזכיר עונש ונקמה שיעשה בהם עד ויאמר אסתירה פני מהם והנכון בעיני מה שהזכרתי למעלה (פסוק ו) כי הנבלה תשלום רעה תחת טובה יאמר שנטש אלוה שבראו בעבור זרים וינבל בפיו ובמחשבתו צור שהיה מושיעו לאמר שאין בעבודתו רק גמול רע בעבדם הזרים ישבעו לחם ובעבדם את הצור יהיו נבזים ושפלים לכל העמים כאשר אמרו סכלינו (מלאכי ג יד טו) שוא עבוד אלהים ומה בצע כי שמרנו משמרתו וכי הלכנו קדורנית מפני השם צבאות ועתה אנחנו מאשרים זדים וגו' וכאשר תאמרנה הנשים הארורות (ירמיהו מד יח) ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים וגו' חסרנו כל וכן אל תנאץ למען שמך אל תנבל כסא כבודך (שם יד כא) שיאמרו עליו שהוא משלם רעה תחת טובה לעמו ועבדיו כמו שאמר (שם) אל תפר בריתך אתנו" ( רמב"ן ) .
תגובות
עריכהדברים לב טו: "וישמן ישרון ויבעט שמנת עבית כשית.."
הביטוי "וישמן ישרון ויבעט" נחשב לביטוי שלילי
כביטוי אשר מורה על אי הכרת טוב והתבהמות
אך יש לשים לב שהשירה המקראית מלאת הקבלות
בעיקר פרשת האזינו, והנה אין הקבלה לפסוק זה
אך עיון בעדי נוסח נוספים, מראה שאכן היתה הקבלה
בנוסח השומרוני ובתרגום השבעים
יש פסוק נוסף שמופיע לפני הפסוק הנ"ל
ויאכל יעקב וישבע
וישמן ישרון ויבעט
שמנת עבית כשית
אם כן יוצא שו" יבעט " מקביל ל" וישבע "
לפי זה נראה לי שבמקור היה כתוב ויעבט (שזאת צורה של ויעבת)
כמו שאפשר לראות בהמשך: "שמנת עבית כשית"
--
אגב, בעניין כשית שגם עניינו השמנה
בעבר כתבתי שכוש עניינו בין השאר זנב
וכנראה האליה (הזנב השמן) של בעלי החיים
גרם לכך שכוש (זנב) קיבל גם משמעות של שמן
שמות כט כב: "ולקחת מן האיל החלב והאליה.."
וכך למשל האצבע השמנה (אגודל, בוהן) נקראת גם אליון (אליה)
- -- אביתר כהן, 2018-02-06 23:56:16
הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:וישמן ישורון ויבעט
מקורות
עריכהעל-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2018-02-22.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/tora/dvrim/dm-32-15