ביאור:בבלי קידושין פרק א משנה א - מעומד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )
ביאור:תוכן לגמרא קידושין - מעומד
ביאור:בבלי גיטין פרק ט - מעומד תלמוד בבלי קידושין פרק א משנה א ...המשנה הבאה
אודות הגמרא המבוארת המקור עובד מטקסטים
|
קידושין פרק ראשון 'האשה נקנית' משנה א עריכה
מתניתין משנתנו - ההלכות הנשנות על פה, לפי מסורת וגרסת בית הנשיא הלל ועד רבי יהודה הנשיא:
קידושי האישה עריכה
- האשה נקניתרש"י האשה נקנית:לבעלה בשלש דרכיםרש"י בשלש דרכים:כדמפרש ואזיל. והאי 'שלש' - לשון נקבה הוא; ובגמרא בעי: אמאי תנא לשון נקבה? וקונה את עצמהרש"י וקונה את עצמה:להיות ברשותה להנשא לאחר בשתי דרכים:
- נקנית: בכסףרש"י בכסף:מפרש בברייתא בגמרא (בדף ה:): נותן לה כסף או שוה כסף ואומר לה "הרי את מקודשת לי" , בשטררש"י בשטר:כותב לה על הנייר - אף על פי שאינו שוה פרוטה – "הרי את מקודשת לי" , ובביאה רש"י ובביאה:בא עליה ואמר "התקדשי לי בביאה זו" רש"י ...:וכולהו יליף מקראי. טעמא דבית שמאי מפרש בגמרא (דף יא. ) .
- בכסף...
- בית שמאי אומרים: בדינר ובשוה דינר.
- ובית הלל אומרים: בפרוטהרש"י בפרוטה:של נחשת ובשוה פרוטה;
- וכמה היא 'פרוטה'? אחד משמנה באיסר האיטלקירש"י באיסר האיטלקי:של כסף, ודמיו שמנה פרוטות .
- ...וקונה את עצמה בגט ובמיתת הבעל.
קידושי היבמה עריכה
- היבמה נקניתרש"י היבמה נקנית:ליבם בביאהרש"י בביאה:להיות כאשתו לכל דבר: שאם בא לגרשה אחר כך אינה צריכה הימנו חליצה אלא גט. אבל שטר וכסף אין מועילין בה מן התורה, אלא מדרבנן: דתקון דמהני בה 'מאמר', כדאמרינן ביבמות (נ,א), אבל אינו גומר בה להיות יורשה ומיטמא לה, ולא לפוטרה מן החליצה, אלא לפוסלה על שאר אחיו; וקונה את עצמה בחליצה ובמיתת היבם.
גמרא בבלי על קידושין פרק א משנה א עריכה
גמרא:
לשון 'קניה' לעומת 'קידוש' עריכה
- "האשה נקנית" - מאי שנא הכא - דתני האשה נקנית?
- ומאי שנא התםרש"י התם:בפרק שני (מא.) דתני האיש מקדשרש"י האיש מקדש:"...בו ובשלוחו". ניתני הכא: 'האשה מתקדשת'?! ?
- משום דקא בעי למיתני 'כסף' רש"י למתני כסף:בהני קנינין, ואמרינן (לקמן ד,ב) 'כסף מנלן דנקנית בו?' ומפרשינן דגמרינן 'קיחה' 'קיחה' משדה עפרון דאיקרי קנין, הלכך תנא הכא 'קנין' .
- וכסף - מנא לן?רש"י מנלן:לאו הכא קא בעי לה אלא (לקמן ג,ב). והכא האי מתרץ - קאמר לה לכולא מילתא: "משום דקא בעי למיתני 'כסף', וכסף מנלן ילפינן ליה (לקמן ד,ב) מ'קיחה', ו'קיחה' - לשון קנין הוא, הילכך תני 'האשה נקנית'.
|
(כי תצא) כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה, וּבָא אֵלֶיהָ וּשְׂנֵאָהּ? וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים וְהוֹצִיא עָלֶיהָ שֵׁם רָע, וְאָמַר: אֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָקַחְתִּי - וָאֶקְרַב אֵלֶיהָ, וְלֹא מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים! (חזון הגאולה - ירמיה) להשלים: וירא, קורח, חיי שרה, ירמיה הערה: (מתוך הקובץ בְּעָרֵי יְהוּדָה, גמרא נוחה) לגבי המקורות:
|
|
קידושין דף ב עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- אי נמי: (חזון הגאולה - ירמיה) שָׂדוֹת בַּכֶּסֶף יִקְנוּ.
לשון פעילה (קונה) לעומת סבילה (נקנית) עריכה
- תני האשה נקנית. - וניתני התם האיש קונה?
- מעיקרא תני לישנא דאורייתא, ולבסוף תני לישנא דרבנן.
- ומאי לישנא דרבנן?
- דאסר לה אכולי עלמא כהקדש.
- וניתני הכא האיש קונהרש"י האיש קונה:כי היכי דתני בלישנא דרבנן 'האיש מקדש' ?
- משום דקא בעי למיתנא סיפא: וקונה את עצמה – בדידה, תנא נמי רישא - בדידה.
- וניתנירש"י וניתני:הכא האיש קונהרש"י ?:בג' דרכים ומקנה רש"י ומקנה:אותה לעצמה בשתי דרכים ?
- רש"י ?:ומשני: משום דאיכארש"י דאיכא:בהנהו שתי דרכים מיתת הבעל, דלאו איהו קא מקני! - מן שמיא הוא דמקני לה!
- ואיבעית? אימא:
- אי תנא קונה - הוה אמינא: אפילו בעל כרחה,
- תנא: האשה נקנית, דמדעתה – אִין, שלא מדעתה – לא.
לשון נקבה על מספר ה'דרכים' עריכה
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- ומאי איריא דתני 'שלש'? ליתני 'שלשה'?
- משום דקא בעי למיתני 'דרך', ו'דרך' - לשון נקבה הוא,
- דכתיב: (פרשת משפטים) והודעת להם את הדרך ילכו בה.
- ואלא הא דתניא גמרא נוחה: ושמא צ"ל 'תנן': משניות בנזיר פ"ט מ"ד וזבין פ"ב מ"ב
- בשבעה דרכים בודקין את הזברש"י בודקין את הזב:במאכל, ובמשתה, בחולי, במשא, בקפיצה, ומראה, והרהור: שמא מחמת אחד מהן ראה, ואנוס הוא, וטהור: דרחמנא אמר (ויקרא טו ב) 'מבשרו', מאיליו ולא מחמת אונס; והאשה - באונס נמי מטמאה, כדאמר בפרק 'בנות כותים' (נדה לו,ב): כשהוא אומר 'כי יזוב זוב דמה' (ויקרא טו כה) - הרי אונס אמור - ניתני 'שבע'?
- משום דקא בעי למיתני 'דרך', ואשכחן 'דרך' דאיקרי לשון זכר, דכתיב (כי תצא): ...בדרך אחד יצאו אליך, ובשבעה דרכים ינוסו לפניך.
- אי הכי קשו קראי אהדדי, וקשיא נמי מתניתין אהדדי!?
- קראי אהדדי לא קשיין:
- הכא - דבתורה קאי, ותורה איקרי לשון נקבה, דכתיב: (תהלים יט) תורת ה' תמימה משיבת נפש: כתב לה בלשון נקבה;
- התם, דבמלחמה קאי - דדרכו של איש לעשות מלחמה, ואין דרכה של אשה לעשות מלחמה - כתב לה בלשון זכר.
- מתניתין אהדדי לא קשיין:
- הכא - דלגבי אשה קאי: קתני לה בלשון נקבה.
- התם - דלגבי איש קאי: דדרכו של איש ליבדק ואין דרכה של אשה ליבדק, דהא אשה נמי באונס מיטמאה - תני לשון זכר.
רש"י ?:ופרכינן: מאי טעמא תני 'שלש' - משום 'דרכים' רש"י ?:קאמרת ? ניתני 'דברים' וניתני 'שלשה' רש"י ?:כי אורחא דגמרא ? משום דקבעי למיתני 'ביאה', ו'ביאה' איקרי 'דרך', דכתיב (גם אלה משלי שלמה): ...ודרך גבר בעלמה... כן דרך אשה מנאפת...
- הא תינח 'ביאה' שבגללה לכאורה השתמשה המשנה בלשון נקבה - אחד מה"דרכים", 'כסף' ו'שטר' מאי איכא למימר?
- משום 'ביאה'.
- ותני תרתי - אטו חדארש"י אטו חדא:בתמיה: שינה לשון 'כסף' ו'שטר' משום 'ביאה'? היה לו לילך אחרי הרוב ?
- הנך - נמי צורך ביאה נינהו.
- ואיבעית אימא: הא מנירש"י מני:דתני לשון 'דרך' בקדושי אשה ? - רבי שמעון היארש"י רבי שמעון היא:דאמר 'אורחא דארעא שייך בהו' , דתניא:
- רבי שמעון אומר: מפני מה אמרה תורה (כי תצא) כי יקח איש אשה ובא אליה ושנאה - ולא כתב 'כי תלקח אשה לאיש'?
- מפני שדרכו של איש לחזר על אשה, ואין דרכה של אשה לחזר על איש.
- משל לאדם שאבדה לו אבידהרש"י אבידה:אחת מצלעותיו .
- מי חוזר על מי? בעל אבידה מחזר על אבידתו!
- והא דתנן: 'בשבעה דרכים בודקין את הזב'
- - ליתני 'דברים'?
- התם - הא קא משמע לן:
- דדרכא דמיכלא יתירא - לאתויי לידי זיבה,
- ודרכא דמישתיא יתירא - לאתויי לידי זיבה.
- והא דתנן [בכורים פ"ב מ"ו]:
- אתרוג שוה לאילן בשלשה דרכיםרש"י בשלשה דרכים:ערלה ורבעי נוהג בו כאילן, ולענין שביעית הולכין בפירותיו אחר החנטה, כאילן, ולא אחר לקיטה, כירק ... ולירק בדרך אחד
- - ליתני 'דברים'?
- משום דבעינן מתני סיפא: ...ולירק בדרך אחדרש"י בדרך אחד:שבשעת לקיטתו עישורו: שאין הולכין בו לענין מעשרות אחר חנטה כשאר אילנות, אלא אחר שנה שנלקט בו, כירק, כדמפרש טעמיה לקמן.
המעשרות משתנות כסדר השנים: שנה ראשונה של שמיטה - מעשר ראשון ושני, וכן בשניה, אבל שלישית: מעשר ראשון ומעשר עני; ואם חנט בשניה ונלקט בשלישית: בשאר אילנות אחר חנטה, ובאתרוג אחר לקיטה, כירק .
- סיפא נמי?! ניתני 'דבר'?!