ביאור:בבלי חולין פרק א מעומד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
ר' בבלי חולין במהדורה הרגילה
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
בבלי חולין - פרק (א) הכל שוחטין - מעומד
חולין (הכל שוחטין) פרק א משנה א - הכל שוחטין
עריכה|
דפוס וילנה, חולין דף ב' עמוד א' החל במשנה א |
|
האיור וההסבר לגבי האיברים, פרי הבנתו של משתמש פשוט, מתוך התבוננות באיורים ותמונות. ייתכן שההסבר לקוי או שגוי |
- הכל שוחטין - ושחיטתן: כשרה,
- חוץ מחרש שוטה וקטן - שמא יקלקלו את שחיטתן.
- וכולן ששחטו, ואחרים רואין אותן -
- שחיטתן כשרה.
גמרא לפרק א משנה א - הכל שוחטין
עריכה- 'הכל שוחטין' - לכתחלה, 'ושחיטתן כשרה' - דיעבד.
סוגיא: הכל שוחטין - לכתחילה?
עריכהגרסת הבבלי: רב אחא בריה דרבא
עריכה- אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי כנראה המקור למימרה: 'הכל שוחטין' - לכתחילה וכל 'הכל' - לכתחלה הוא?
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- אלא מעתה:
- הכל ממירין אחד האנשים ואחד הנשים
- ה"נ דלכתחלה הוא?
- והא כתיב: לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע או רע בטוב?
- התם אין זו תשובתו המקורית של רב אשי אלא דיון תלמודי מאוחר יותר כדקתני טעמא:
- לא שהאדם רשאי להמיר -
- אלא: שאם המיר - מומר כלומר בהמרה המקרה עצמו בדיעבד, לכן 'הכל' ביטוי על בדיעבד. אצלנו ברור שמדובר על "לכתחילה"! וסופג את הארבעים.
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- אלא:
- הכל מעריכין ונערכין, נודרין ונידרין
- הכי נמי דלכתחלה?
- והא כתיב וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא
- וכתיב טוב אשר לא תדור, משתדור ולא תשלם
- ותניא מהברייתא מבינים שנדר לכל הדעות הוא מעשה בדיעבד. וכשנאמר "הכל... נודרין" אין זה לשון של "לכתחילה"
- טוב מזה ומזה - שאינו נודר כל עיקר! - דברי רבי מאיר.
- ר' יהודה אומר: טוב מזה ומזה - נודר ומשלם!
- אלא:
|
[דפוס וילנה, חולין דף ב' עמוד ב' החל מן המלים 'אבל אמר הרי אלי' |
- ואפי' רבי יהודה לא קאמר, אלא באומר: 'הרי זו', אבל אמר: 'הרי עלי' - לא.
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- וכל 'הכל' - לאו לכתחלה הוא? תשובה לשאלה הקודמת בשאלה נגדית
- אלא:
- הכל חייבים בסוכה, הכל חייבין בציצית
- הכי נמי דלאו לכתחלה?
- 'חייבין' - לא קאמינא במקרה שכתוב "הכל חייבים" ברור ש'הכל' הוא על מעשה מראש, אך בלי המילה חייבים לעתים משמעות 'הכל' גם לאחר מעשה!
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- אלא מעתה:
- הכל סומכין אחד האנשים ואחד הנשים
- הכי נמי דלאו לכתחלה?
- והא כתיב וסמך ידו ונרצה...
- אלא מעתה:
- אין הן! כלומר: 'כן'! איכא 'הכל' - לכתחלה, ואיכא 'הכל' - דיעבד.
- אלא - 'הכל' דהכא:
- ממאי דלכתחלה הוא, דתקשי לך -
- דלמא דיעבד הוא - ולא תקשי לך!
- א"ל תשובתו המקורית של רב אשי לרב אחא (ברי דרב כהנא): אנא 'שחיטתן כשרה' - קשיא לי:
- מדקתני שחיטתן כשרה - דיעבד, מכלל ד'הכל' - לכתחלה הוא!
- דאי דיעבד, תרתי 'דיעבד' למה לי?
גרסת רבה בר עולא: טמא בחולין
עריכה- אמר רבה בר עולא הכי קתני:
- הכל שוחטין ואפי' טמא בחולין.
- טמא בחולין - מאי למימרא?
- בחולין שנעשו על טהרת הקדש -
- וקסבר
- חולין שנעשו על טהרת הקדש - כקדש דמוּ הם דומים'.
- כיצד הוא עושה?
- מביא סכין ארוכה ושוחט בה - כדי שלא יגע בבשר.
- חולין שנעשו על טהרת הקדש - כקדש דמוּ הם דומים'.
- ובמוקדשים - לא ישחוט, שמא יגע בבשר.
- ואם שחט ואומר 'ברי לי שלא נגעתי' - שחיטתו כשרה,
- חוץ מחרש שוטה וקטן, דאפילו בחולין גרידי - דיעבד נמי לא
- שמא ישהו, שמא ידרסו ושמא יחלידו.
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- 'וכולן ששחטו' - אהייא?
- אילימא אחרש שוטה וקטן: עלה קאי? 'ואם שחטו' מיבעי ליה?!
- אלא אטמא בחולין הא אמרת לכתחלה נמי שחיט
- ואלא אטמא במוקדשים בברי לי סגי?
- דליתיה קמן דנשייליה.
- האי טמא במוקדשים מהכא נפקא מהתם נפקא
- כל הפסולין ששחטו שחיטתן כשרה
- שהשחיטה כשרה בזרים בנשים ובעבדים ובטמאים
- ואפילו בקדשי קדשים ובלבד שלא יהיו טמאין נוגעין בבשר
- הכא עיקר התם איידי דתנא שאר פסולין תנא נמי טמא במוקדשים
- ואב"א התם עיקר דבקדשים קאי
- הכא איידי דתנא טמא בחולין תני נמי טמא במוקדשים
|
דפוס וילנה דף ג עמוד א, |
- האי טמא דאיטמא במאי?
- אילימא דאיטמי במת - (במדבר יט) בחלל חרב אמר רחמנא
- חרב הרי הוא כחלל
- אב הטומאה הוא לטמייה לסכין
- ואזל סכין וטמיתיה לבשר
- אלא דאיטמי בשרץ
- ואי בעית אימא לעולם דאיטמי במת
- וכגון שבדק קרומית של קנה ושחט בה
- דתניא
- בכל שוחטים בין בצור בין בזכוכית
- בין בקרומית של קנה
גרסת אביי: אפילו כותי עם משגיח
עריכה- אביי אמר הכי קתני
- הכל שוחטין ואפילו כותי
- במה דברים אמורים כשישראל עומד על גביו משגיח (נעמד ליד הגב שלו)
- אבל יוצא ונכנס לא ישחוט
- ואם שחט חותך כזית בשר ונותן לו
- אכלו מותר לאכול משחיטתו
- לא אכלו אסור לאכול משחיטתו חוץ מחרש שוטה וקטן
- דאפילו דיעבד נמי לא
- שמא ישהו שמא ידרסו ושמא יחלידו
- וכולן ששחטו - אהייא?
- אילימא אחרש שוטה וקטן
- עלה קאי ואם שחטו מבעי ליה
- אלא אכותי הא אמרת
- כשישראל עומד על גביו שחיט אפילו לכתחלה
- קשיא!
גרסת רבא: אפילו כותי וישראלי בסביבה
עריכה- אמר רבא: ויוצא ונכנס - לכתחלה לא?
- והתנן:
- המניח <עובד כוכבים> {גוי} בחנותו -
- וישראל יוצא ונכנס: מותר.
- התם מי קתני 'מניח'?
- המניח קתני - דיעבד!
- אלא מהכא:
- אין השומר צריך להיות יושב ומשמר
- אלא אע"פ שיוצא ונכנס מותר?!
- אלא אמר רבא הכי קתני:
- הכל שוחטין ואפי' כותי -
- בד"א כשישראל יוצא ונכנס
- אבל בא ומצאו ששחט חותך כזית בשר ונותן לו
- אכלו - מותר לאכול משחיטתו
- לא אכלו - אסור לאכול משחיטתו
- חוץ מחרש שוטה וקטן
- דאפילו דיעבד נמי לא -
- שמא ישהו ושמא ידרסו ושמא יחלידו
- וכולן ששחטו - אהייא?
- אילימא אחרש שוטה וקטן
- עלה קאי ואם שחטו מבעי ליה
- אלא אכותי? - הא אמרת
- אפילו יוצא ונכנס שחיט לכתחלה
- קשיא
גרסת רב אשי: אפילו ישראל מומר
עריכה- רב אשי אמר: הכי קתני:
- הכל שוחטין - ואפילו ישראל מומר.
- מומר למאי? - לאכול נבילות לתיאבון, וכדרבא. דאמר רבא:
|
דפוס וילנא חולין דף ג עמוד ב, החל מהמלים 'בודק סכין ונותן לו |
- ישראל מומר אוכל נבילות לתיאבון -
- בודק סכין, ונותן לו - ומותר לאכול משחיטתו!
- אבל לא בדק, ונתן לו - לא ישחוט!
- ואם שחט - בודק סכינו אחריו:
- נמצאת סכינו יפה - מותר לאכול משחיטתו!
- ואם לאו - אסור לאכול משחיטתו,
- חוץ מחרש שוטה וקטן - דאפילו דיעבד נמי לא,
- שמא ישהו שמא ידרסו ושמא יחלידו.
- וכולן ששחטו - אהייא?
- אילימא אחרש שוטה וקטן: עלה קאי? 'ואם שחטו' מיבעי ליה!?
- אלא אישראל מומר
- אי דבדק סכין ונותן לו הא אמרת שוחט לכתחלה
- אלא דלא בדק?
- אי דאיתיה לסכין ליבדקיה השתא?
- ואי דליתיה לסכין כי אחרים רואין אותו מאי הוי -
- דלמא בסכין פגומה שחיט?!
- קשיא
גרסת רבינא "מומחים"
עריכה- רבינא אמר הכי קתני
- הכל שוחטין הכל מומחין -
- שוחטין מומחין ואע"פ שאין מוחזקין
- בד"א שיודעין בו שיודע לומר הלכות שחיטה
- אבל אין יודעין בו שיודע לומר הלכות שחיטה
- - לא ישחוט
- ואם שחט בודקין אותו
- אם יודע לומר הלכות שחיטה מותר לאכול משחיטתו
- ואם לאו אסור לאכול משחיטתו
- חוץ מחרש שוטה וקטן
- דאפילו דיעבד נמי לא
- שמא ישהו שמא ידרסו ושמא יחלידו
- וכולן ששחטו - אהייא?
- אילימא אחרש שוטה וקטן
- עלה קאי? 'ואם שחטו' מבעי ליה!?
- אלא אשאין מומחין - בבודקין אותו סגי?!
- דליתיה לקמן דליבדקיה.
גרסת רבינא נוספת "מוחזקים"
עריכה- ואיכא דאמרי רבינא אמר הכי קתני
- הכל שוחטין - הכל מוחזקין.
- ...שוחטין מוחזקין אע"פ שאין מומחין!
- בד"א ששחטו לפנינו ב' וג' פעמים ולא נתעלף
- אבל לא שחט לפנינו ב' וג' פעמים לא ישחוט - שמא יתעלף
- ואם שחט ואמר ברי לי שלא נתעלפתי שחיטתו כשרה
- חוץ מחרש שוטה וקטן דאפילו דיעבד נמי לא
- שמא ישהו שמא ידרסו ושמא יחלידו
- וכולן ששחטו - אהייא?
- אילימא אחרש שוטה וקטן - עלה קאי? 'ואם שחטו' מיבעי ליה?!
- אלא אשאין מוחזקין? והאמרת בברי לי סגי?
- דליתיה קמן דלישייליה.
סיכום: מיון הגרסאות והסיבה לריבוי השיטות
עריכה- רבינא ורבה בר עולא כאביי
- ורבא ורב אשי לא אמרי משום דקשיא להו 'וכולן'
- כולהו כרבה בר עולא לא אמרי:
- להך לישנא דאמרת: הכא עיקר, אדרבה: התם עיקר! - דבקדשים קאי!
- להך לישנא דאמרת: התם עיקר, והכא - איידי דתנא 'טמא' בחולין, תנא נמי 'טמא' במוקדשין...
- טמא בחולין גופיה לא איצטריכא ליה -
- חולין שנעשו על טהרת קדש - לאו כקדש דמו?
- כולהו כרבינא לא אמרי
- להך לישנא דאמר: מומחין - אין, שאין מומחין - לא:
- רוב מצויין אצל שחיטה - מומחין הן
- להך לישנא דאמר מוחזקין אין שאין מוחזקין לא
- לעלופי לא חיישינן
- רבא לא אמר כאביי: כי קושייה
- אביי לא אמר כרבא: התם לא נגע הכא נגע
- רב אשי לא אמר כתרוייהו: קסבר כותים גרי אריות הן
- אביי לא אמר כרב אשי: לא סבירא ליה הא דרבא
- אלא רבא מאי טעמא לא אמר כשמעתיה?
- לדבריו דאביי קאמר - וליה לא סבירא ליה:
פרטי דינים שהוזכרו
עריכההלכות כותים
עריכהשחיטת כותי
עריכה- תנו רבנן
- שחיטת כותי מותרת.
- במה דברים אמורים - כשישראל עומד על גביו
- אבל בא ומצאו ששחט - חותך כזית ונותן לו:
- אכלו - מותר לאכול משחיטתו,
- ואם לאו - אסור לאכול משחיטתו.
|
דפוס וילנה דף ד עמוד א מהמלים דקוריא של צפורים |
- כיוצא בו פירושו: כמו כן:
- מצא בידו דקוריא של צפרים קוטע ראשו של אחד מהן ונותן לו
- אכלו מותר לאכול משחיטתו,
- ואם לאו אסור לאכול משחיטתו.
- אביי דייק מרישא רבא דייק מסיפא:
- אביי דייק מרישא
- טעמא דישראל עומד על גביו - אבל יוצא ונכנס לא.
- רבא דייק מסיפא
- טעמא דבא ומצאו ששחט - אבל יוצא ונכנס שפיר דמי.
- ולאביי קשיא סיפא? אמר לך: יוצא ונכנס - נמי 'בא ומצאו' קרי ליה
- ולרבא קשיא רישא? אמר לך: יוצא ונכנס -נמי כ'עומד על גביו' דמי.
דקוריא של ציפרין בידי כותי
עריכה- כיוצא בו מצא בידו דקוריא של צפרין קוטע ראשו כו' - אמאי?
- ליחוש דלמא האי הוא דהוה שחיט שפיר?
- אמר רב מנשה <סימן מכני"ס איזמ"ל בזכרי"ם> במכניסן תחת כנפיו
- ודלמא סימנא הוה?
- יהיב ליה בגויה.
- אמר רב משרשיא דממסמס ליה מסמוסי.
- ודלמא קסברי כותים: 'אין שחיטה לעוף מן התורה'
- ולטעמיך שהייה, דרסה, חלדה, הגרמה ועיקור - מי כתיבן?
- אלא בעניין דרסה וכו': כיון דאחזיקו בהו הכותים - אחזיקו בהו.
- ה"נ הכא נמי. כלומר גם כאן, בסוגיית דקוריא של ציפורין: כיון דאחזיקו אחזיקו,
- ואחזוק ולא אחזוק בדלא כתיבא כלומר השאלה האם החזיקו הכותים גם בדברים שאינם כתובים, או לא - תנאי מחלוקת התַּנָאִים (חכמי המשנה) היא
- דתניא
- מצת כותי מותרת - ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח
- ר"א אוסר לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות כישראל
- רשב"ג אומר כל מצוה שהחזיקו בה כותים הרבה מדקדקין בה יותר מישראל
מצת כותי
עריכה- אמר מר: מצת כותי מותרת, ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח
- פשיטא? מהו דתימא: 'לא בקיאי בשימור'? קמ"ל.
- ר"א אוסר לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות
- - קסבר לא בקיאי בשימור.
- רשב"ג אומר: כל מצוה שהחזיקו בה כותים - הרבה מדקדקין בה יותר מישראל!
- היינו ת"ק?
- איכא בינייהו: דכתיבא ולא אחזיקו בה -
- ת"ק סבר: כיון דכתיבא - אע"ג דלא אחזיקו בה,
- ורשב"ג סבר: אי אחזוק - אין, אי לא אחזוק - לא.
- אי הכי: כל מצוה שהחזיקו בה כותים? אם החזיקו - מיבעי ליה?
- אלא איכא בינייהו: דלא כתיבא ואחזיקו בה:
- תנא קמא סבר: כיון דלא כתיבא, אע"ג דאחזיקו בה - נמי לא.
- רשב"ג סבר: כיון דאחזוק - אחזוק.
שחיטת מומר
עריכהישראל מומר - אוכל נבלות לתאבון
עריכה- גופא:
- אמר רבא:
- ישראל מומר - אוכל נבילות לתיאבון,
- בודק סכין ונותן לו, ומותר לאכול משחיטתו.
- מאי טעמא?
- כיון דאיכא התירא ואיסורא, לא שביק התירא ואכיל איסורא.
- אי הכי כי לא בדק - נמי?!
- מיטרח - לא טרח.
|
דפוס וילנה דף ד עמוד ב מהמלים ' ' |
- אמרו ליה רבנן לרבא: תניא דמסייע לך
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- חמצן של עוברי עבירה אחר הפסח
- מותר מיד - מפני שהן מחליפין
- סברוה הא מני רבי יהודה היא דאמר: 'חמץ אחר הפסח - דאורייתא'
- וקתני 'מפני שהן מחליפין'
- אלמא: לא שביק התירא ואכיל איסורא
- ממאי? דלמא ר"ש היא דאמר 'חמץ אחר הפסח - דרבנן'
- וכי מקילינן - בדרבנן, בדאורייתא - לא מקילינן!!
- ותיהוי נמי ר"ש
- מי קתני 'שאני אומר החליפו'
- 'מפני שמחליפין' קתני דודאי מחליפין
- ומה בדרבנן לא שביק התירא ואכיל איסורא
- בדאורייתא לא כ"ש
- לימא מסייע ליה:
- הכל שוחטין - ואפילו כותי ואפילו ערל ואפילו ישראל מומר!
- האי ערל ה"ד?
- אילימא 'מתו אחיו מחמת מילה' - האי ישראל מעליא הוא!
- אלא פשיטא: 'מומר לערלות',
- וקא סבר: מומר לדבר אחד, לא הוי מומר לכל התורה כולה.
- אימא סיפא: 'ואפילו ישראל מומר'?
- האי מומר ה"ד?
- אי 'מומר לדבר אחר' - היינו מומר לערלות?
- אלא לאו מומר לאותו דבר - וכדרבא?
- לא! לעולם אימא לך 'מומר לאותו דבר לא...'
- מ"ט מאי טעמא? כיון דדש ביה - כהתירא דמי ליה.
- אלא 'מומר לעבודה זרה* לפי הגרסה המצונזרת: לעבודת כוכבים' - וכדרב ענן
- דאמר רב ענן אמר שמואל:
- ישראל מומר לעבודה זרה* לפי הגרסה המצונזרת: לעבודת כוכבים - מותר לאכול משחיטתו...
שחיטת מומר לעבודה זרה
עריכה|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- גופא אמר רב ענן אמר שמואל:
- ישראל מומר לעבודה זרה* לפי הגרסה המצונזרת: לעבודת כוכבים - מותר לאכול משחיטתו,
- שכן מצינו ביהושפט מלך יהודה שנהנה מסעודת אחאב.
- שנאמר:
- ויזבח לו אחאב צאן ובקר לרוב - ולעם אשר עמו,
- ויסיתהו לעלות אל רמות גלעד...
סעודת אחאב
עריכה|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- ודלמא מיזבח - זבח, מיכל - לא אכל? 'ויסיתהו' כתיב.
- ודלמא בדברים? אין הסתה בדברים.
- ולא?!
- והכתיב: (דברים יג) כי יסיתך אחיך? - באכילה ובשתיה.
- והכתיב: (איוב ב) ותסיתני בו לבלעו חנם? - למעלה שאני.
- ודלמא משתא - אשתי, מיכל - לא אכל?
- מאי שנא שתיה: דאמרינן מומר לעבודה זרה* לפי הגרסה המצונזרת: לעבודת כוכבים לא הוי מומר לכל התורה כולה,
- אכילה נמי: מומר לעבודה זרה* לפי הגרסה המצונזרת: לעבודת כוכבים לא הוי מומר לכל התורה כולה.
- הכי השתא שתיה - סתם יינן הוא, ועדיין בתקופת אחאב לא נאסר יינן של נכרים* לפי הגרסה המצונזרת: עובדי כוכבים. ויש הרושמים 'גויים'
- אבל אכילה אימא לך מומר לעבודה זרה* לפי הגרסה המצונזרת: לעבודת כוכבים הוי מומר לכל התורה כולה
- איבעית אימא לאו אורחיה דמלכא משתיא בלא מיכלא
- ואיבעית אימא 'ויזבח... ויסיתהו' כתיב. במה הסיתו? בזביחה!
- ודלמא עובדיה זבח?
- 'לרוב' כתיב - עובדיה לא הוה ספיק.
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- ודלמא שבעת אלפים זבוח? - דכתיב
- והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל... וגו'?
- טמורי הוו מיטמרי מאיזבל.
- ודלמא גברי דאחאב הוו מעלו?
- לא ס"ד תעלה דבר זה על דעתך - דכתיב: מושל מקשיב על דבר שקר - כל משרתיו רשעים!
- ודלמא גברי דיהושפט נמי לא הוו מעלו?
- זבוח גברי דאחאב - אכול גברי דיהושפט,
- זבוח עובדיה - אכל יהושפט?
- לא סלקא דעתך:
- מדמושל מקשיב על דבר שקר גם בלי להסכים לזה - כל משרתיו רשעים בני ביתו מתחילים בתככים שקרים ומזימות! (משלי, פר' "אדם עשוק בדם נפש")
- הא לדבר אמת - משרתיו צדיקים!
|
דפוס וילנה דף ה עמוד א, מהמלים 'לא הוה מפליג נפשיה' |
- ודלמא זבוח גברי דאחאב - אכל אחאב וגבריה,
- זבוח גברי דיהושפט אכל יהושפט וגבריה?
- לא הוה מפליג נפשיה מיניה מרחיק עצמו (שומר דיסטאנס) מאחרים ומחזיק מעצמו..
- מנלן?
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- אילימא מדכתיב
- כמוני כמוך כעמי כעמך...
- אלא מעתה 'כסוסי כסוסיך' הכי נמי?
- אלא: 'מה דהוי אסוסיך תהוי אסוסי'
- ה"נ: 'מאי דהוי עלך ועילוי עמך - תיהוי עלי ועילוי עמי'.
- אלא מהכא אלא מכאן רואים שלא היה מחזיק מעצמו:
- (מלכים א כב) ומלך ישראל ויהושפט מלך יהודה
- יושבים איש על כסאו, מלובשים בגדים בגורן
- פתח שער שומרון...
- מאי 'גורן'?
- אילימא גורן ממש - אטו שער שומרון גורן הוה?
- אלא כי כמו גורן. דתנן:
- סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה - כדי שיהו רואין זה את זה.
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- לימא מסייע ליה שאכן עזריה ויהושפט אכלו מהאוכל של אחאב:
- והעורבים מביאים לו לחם ובשר בבקר, ולחם ובשר בערב.
- ואמר רב יהודה אמר רב: מבי טבחי דאחאב...
- על פי הדבור - שאני.
- מאי 'עורבים'?
- אמר רבינא: עורבים ממש.
- א"ל רב אדא בר מניומי: ודלמא תרי גברי דהוי שמייהו עורבים?
- מי לא כתיב (שופטים ז) ויהרגו את עורב בצור עורב ואת זאב וגו'?
- א"ל: איתרמאי מילתא דתרוייהו הוה שמייהו עורבים?!
|
בית הכנסת בנערן נמצא על ידי חייל יהודי בצבא האוסטרלי במלחמת העולם הראשונה, כאשר פגז גרמני שנורה בידי הצבא התורכי פגע בחול וחשף את רצפת בית הכנסת |
- ודלמא על שם מקומן?
- מי לא כתיב (מלכים ב ה) וארם יצאו גדודים, וישבו מארץ ישראל נערה קטנה...
- וקשיא לן: קרי לה 'נערה', וקרי לה 'קטנה'
- וא"ר פדת 'קטנה' דמן נעורן המקום שנקרא נעורן
- אם כן עורביים - מיבעי ליה!
ת"ש: אפילו ערל, אפילו... מומר =
עריכה- לימא מסייע ליה לעולא שאומר: מומר לע"ז יכול לשחוט:
- הכל שוחטין -
- ואפילו כותי ואפילו ערל ואפילו ישראל מומר.
- האי ערל ה"ד?
- אילימא שמתו אחיו מחמת מילה - האי: ישראל מעליא הוא?!
- אלא פשיטא: מומר לערלות.
- אימא סיפא ואפילו ישראל מומר
- ה"ד? אי מומר לדבר אחד - היינו מומר לערלות.
- אלא לאו מומר לעבודה זרה* לפי הגרסה המצונזרת: לעבודת כוכבים וכדרב ענן?
- לא לעולם אימא לך: מומר לעבודה זרה* לפי הגרסה המצונזרת: לעבודת כוכבים לא שוחט -
- דאמר מר:
- חמורה עבודה זרה* לפי הגרסה המצונזרת: עבודת כוכבים ומזלות - שכל הכופר בה כמודה בכל התורה כולה,
- אלא מומר לאותו דבר - וכדרבא ואין כאן הוכחה לעולא.
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- מיתיבי:
- מכם - ולא כולכם: להוציא את המומר.
- מכם - בכם חלקתי, ולא באומות.
- מן הבהמה - להביא בני אדם שדומים לבהמה.
- מכאן אמרו: מקבלין קרבנות מפושעי ישראל כדי שיחזרו בהן בתשובה,
- חוץ מן המומר, ומנסך את היין, ומחלל שבתות בפרהסיא.
- הא?! - גופא קשיא!
- אמרת: 'מכם ולא כולכם' - להוציא את המומר
- והדר תני: מקבלין קרבנות מפושעי ישראל?
- הא - לא קשיא!
- רישא: 'מומר לכל התורה כולה',
- מציעתא: 'מומר לדבר אחד'
- אימא סיפא: 'חוץ מן המומר, ומנסך את היין, ומחלל שבת בפרהסיא'.
- האי מומר היכי דמי?
- אי מומר לכל התורה כולה - היינו רישא,
- ואי מומר לדבר אחד - קשיא מציעתא?
- אלא לאו הכי קאמר?
- 'חוץ מן המומר לנסך את היין ולחלל שבתות בפרהסיא'
- אלמא: מומר לעבודה זרה* לפי הגרסה המצונזרת: לעבודת כוכבים הוה מומר לכל התורה כולה
- ותיובתא דרב ענן? תיובתא!
|
דפוס וילנה דף ו עמוד א. מהמלים 'מעם הארץ פרט למומר' |
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- והא - מהכא נפקא? מהתם נפקא!?
- מעם הארץ - פרט למומר
- ר"ש בן יוסי אומר משום ר"ש:
- אשר לא תעשינה בשגגה ואשם -
- השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו,
- אינו שב מידיעתו אינו מביא קרבן על שגגתו.
- ואמרינן: מאי בינייהו בין הסובר 'מעם הארץ' - פרט למומר, לר"ש הסובר: '...השב מידיעתו'?
- ואמר רב המנונא:
- מומר לאכול חלב, והביא קרבן על הדם - איכא בינייהו.
|
נפרש את זה עם רש"י |
- חדא בחטאת, וחדא בעולה
- וצריכי:
- דאי אשמעינן חטאת, משום דלכפרה הוא - אבל עולה דדורון הוא, אימא: לקבל מיניה.
- ואי אשמעינן עולה משום דלאו חיובא הוא - אבל חטאת דחיובא הוא, אימא: לקבל מיניה.
- צריכא.
- וכל היכא דכתיב 'בהמה' גריעותא היא?
- והכתיב (תהילים לו) אדם ובהמה תושיע ה'
- ואמר רב יהודה אמר רב אלו בני אדם שהן ערומין בדעת ומשימין עצמן כבהמה.
- התם כתיב אדם 'ובהמה' הכא בהמה לחודיה כתיב.
- וכל היכא דכתיב אדם ובהמה מעליותא היא?
- והא כתיב (ירמיהו לא) וזרעתי את בית ישראל זרע אדם וזרע בהמה...
- התם - הא חלקיה קרא: זרע אדם לחוד, וזרע בהמה לחוד.
שחיטת כותי ועם הארץ
עריכהנמנו ואסרו שחיטת כותי
עריכה- <סימן נקלף>
- א"ר חנן א"ר יעקב בר אידי א"ר יהושע בן לוי משום בר קפרא
- ר"ג ובית דינו נמנו על שחיטת כותי ואסרוה
- א"ל רבי זירא לרבי יעקב בר אידי
- שמא לא שמע רבי אלא בשאין ישראל עומד על גביו
- א"ל דמי האי מרבנן כדלא גמירי אינשי שמעתא!
- בשאין ישראל עומד על גביו!!
- למימרא בעי קבלה מיניה או לא קבלה מיניה?
- ת"ש דאמר ר"נ בר יצחק א"ר אסי
- אני ראיתי את רבי יוחנן שאכל משחיטת כותי
- אף רבי אסי אכל משחיטת כותי
- ותהי בה רבי זירא
- לא שמיעא להו - דאי הוה שמיעא להו הוו מקבלי לה
- או דלמא:
- שמיע להו - ולא קבלוה.
- הדר פשיט לנפשיה: מסתברא דשמיע להו ולא קבלוה.
- דאי ס"ד לא שמיע להו - ואי הוה שמיע להו הוו מקבלי לה...
- היכי מסתייעא מילתא למיכל איסורא?
- השתא בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידן
- צדיקים עצמן לא כל שכן?!
|
דפוס וילנה דף ו עמוד א, מהמלים ואי סלקא דעתיך לא קבלה |
- ואי סלקא דעתיך 'לא קבלה מיניה'? -
- לישני ליה 'כאן כשישראל עומד על גביו, כאן כשאין ישראל עומד על גביו'.
- אלא לאו ש"מ 'קבלה מיניה'? ש"מ!
סיבת הגזרה על שחיטת כותים
עריכה- ומ"ט גזרו בהו רבנן?
- כי הא דר"ש בן אלעזר - שדריה ר"מ לאתויי חמרא מבי כותאי
- אשכחיה ההוא סבא
- א"ל (משלי כג) ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה
- הלך ר"ש בן אלעזר וספר דברים לפני ר"מ - וגזר עליהן.
- מאי טעמא?
- אמר רב נחמן בר יצחק: דמות יונה מצאו להן בראש הר גריזים שהיו עובדין אותה
- ור"מ לטעמיה: דחייש למיעוטא, וגזר רובא אטו מיעוטא.
- ורבן גמליאל ובית דינו נמי כר"מ סבירא להו
- פשטיה דקרא במאי כתיב? בתלמיד היושב לפני רבו.
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- דתני רבי חייא
- כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך
- ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה
- אם יודע תלמיד ברבו שיודע להחזיר לו טעם - בין
- ואם לאו - 'תבין את אשר לפניך, ושמת סכין בלועך: אם בעל נפש אתה - פרוש הימנו.
המעשה בכותי 'לית כאן שומרי תורה'
עריכה- רבי יצחק בן יוסף שדריה רבי אבהו לאתויי חמרא מבי כותאי
- אשכחיה ההוא סבא א"ל לית כאן שומרי תורה
- הלך רבי יצחק וספר דברים לפני רבי אבהו
- והלך רבי אבהו וספר דברים לפני רבי אמי ורבי אסי
- ולא זזו משם עד שעשאום <עובדי כוכבים> {גוים} גמורין
- למאי? אי לשחיטה ויין נסך - מהתם גזרו בהו רבנן?
- אינהו גזור - ולא קבלו מינייהו,
- אתו רבי אמי ורבי אסי - גזרו, וקבלו מינייהו.
- מאי <עובדי כוכבים> {גוים} גמורין אמר ר"נ בר יצחק
- לבטל רשות, וליתן רשות. וכדתניא:
- ישראל מומר משמר שבתו בשוק מבטל רשות ונותן רשות
- ושאינו משמר שבתו בשוק אינו מבטל רשות ונותן רשות
- מפני שאמרו:
- ישראל נותן רשות ומבטל רשות <ובעובד כוכבים> {ובגוי} עד שישכור
- כיצד?
- אמר לו 'רשותי קנויה לך', 'רשותי מבוטלת או אמר: רשותי מבטלת לך' - קנה ואינו צריך לזכות
מעשה בפונדק הכותים והביצים המצומקות
עריכה- רבי זירא ורב אסי איקלעו לפונדקא דיאי
- אייתו לקמייהו ביצים המצומקות ביין
- רבי זירא לא אכל ורב אסי אכל
- א"ל רבי זירא לרב אסי: ולא חייש מר לתערובת דמאי
- א"ל לאו אדעתאי
- א"ר זירא אפשר גזרו על התערובת דמאי ומסתייעא מילתא דרב אסי למיכל איסורא?
- השתא בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידן, צדיקים עצמן לא כל שכן?
- נפק רבי זירא דק ואשכח דתנן
- הלוקח יין לתת לתוך המורייס או לתוך האלונתית
- כרשינין לעשות מהן טחינין
- עדשים לעשות מהן רסיסין
- חייב - משום דמאי
- ואין צריך לומר משום ודאי
- והן עצמן - מותרין, מפני שהן תערובת
- ולא גזרו על תערובת דמאי
- והתניא
- הנותן לשכנתו עיסה לאפות, וקדירה לבשל -
- אינו חושש לשאור ותבלין שבה,
- לא משום שביעית ולא משום מעשר
- ואם אמר: לה 'עשי לי משליכי'
- חושש לשאור ותבלין שבה,
- משום שביעית ומשום מעשר.
- שאני התם דכיון דקאמר לה 'עשי לי משליכי' כמאן דעריב בידים דמי
- רפרם אמר שאני שאור ותבלין - דלטעמא עביד, וטעמא לא בטיל.
החלפת עיסה שניתנה לעם הארץ חשוד
עריכה- ולחלופי לא חיישינן?
- והתנן
- הנותן לחמותו מעשר את שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל ממנה
- מפני שחשודה מחלפת מֵהחלפת, ויתכן:חשודה 'שמחלפת' כלומר שמחליפה את המתקלקל
- התם כדתניא טעמא:
- א"ר יהודה: רוצה היא בתקנת בתה, ובושה מחתנה.
|
דפוס וילנה דף ו עמוד ב מהמלים 'ולעלמא לא חיישינן' |
- ולעלמא - לא חיישינן?
- והתנן:
- הנותן לפונדקית שלו
- מעשר את שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל הימנה -
- מפני שחשודה מחלפת
- התם נמי - מוריא, ואמרה: בר בי רב - ליכול חמימא, ואנא איכול קרירא?
- ולחלופי לא חיישינן?
- והתניא
- אשת חבר טוחנת עם אשת עם הארץ בזמן שהיא טמאה
- אבל לא בזמן שהיא טהורה
- רבי שמעון בן אלעזר אומר אף בזמן שהיא טמאה לא תטחון
- מפני שחבירתה נותנת לה ואוכלת
- השתא מיגזל גזלה - חלופי מיבעיא?
- אמר רב יוסף: התם נמי מוריא ואמרה תורא מדישיה קאכיל
- העיד רבי יהושע בן זרוז בן חמיו של רבי מאיר לפני רבי על ר"מ
- שאכל עלה של ירק בבית שאן והתיר רבי את בית שאן כולה על ידו
- חברו עליו אחיו ובית אביו אמרו לו:
- מקום שאבותיך ואבות אבותיך נהגו בו איסור אתה תנהוג בו היתר
- דרש להן מקרא זה
- (מלכים ב יח) וכתת נחש הנחשת אשר עשה משה
- כי עד הימים ההמה היו בני ישראל מקטרים לו
- ויקרא לו נחושתן
- אפשר בא אסא ולא ביערו
- בא יהושפט ולא ביערו
- והלא כל עבודה זרה שבעולם אסא ויהושפט ביערום
|
דפוס וילנה דף ז' עמוד א' - החל מהמלים: אלא מקום הניחו לו אבותיו |
- אלא מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו
- אף אני מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו
- מכאן לתלמיד חכם שאמר דבר הלכה
- שאין מזיחין אותו
- ואמרי לה אין מזניחין אותו
- ואמרי לה אין מזחיחין אותו
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- מאן דאמר מזיחין כדכתיב (שמות כח; שמות לט) ולא יזח החשן
- ומאן דאמר אין מזניחין דכתיב (איכה ג) כי לא יזנח לעולם ה'
- ומאן דאמר מזחיחין דתנן משרבו זחוחי הלב רבו מחלוקות בישראל
- מתקיף לה יהודה בריה דר' שמעון בן פזי
- ומי איכא למאן דאמר דבית שאן לאו מארץ ישראל היא
- והכתיב (שופטים א) ולא הוריש מנשה את בית שאן ואת בנותיה ואת תענך ואת בנותיה
- אישתמיטתיה הא דאמר ר' שמעון בן אליקים משום ר' אלעזר בן פדת שאמר משום ר' אלעזר בן שמוע
- הרבה כרכים כבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל
- וקסבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא
- והניחום כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית
- אמר ליה ר' ירמיה לרבי זירא
- והא ר' מאיר עלה בעלמא הוא דאכיל
- אמר ליה מאגודה אכליה
- ותנן
- ירק הנאגד משיאגד
- ודלמא לאו אדעתיה
- השתא בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידן
- צדיקים עצמן לא כל שכן
- ודלמא עישר עליהם ממקום אחר
- לא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף
- ודלמא נתן עיניו בצד זה ואכל בצד אחר
- אמר ליה חזי מאן גברא רבה קמסהיד עליה
בהמתו של פנחס בן יאיר
עריכה- מאי בהמתן של צדיקים דרבי פנחס בן יאיר הוה קאזיל לפדיון שבויין
- פגע ביה בגינאי נהרא
- אמר ליה גינאי חלוק לי מימך ואעבור בך
- אמר ליה אתה הולך לעשות רצון קונך ואני הולך לעשות רצון קוני
- אתה ספק עושה ספק אי אתה עושה
- אני ודאי עושה
- אמר ליה אם אי אתה חולק
- גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם
- חלק ליה
- הוה ההוא גברא דהוה דארי חיטי לפיסחא
- אמר ליה חלוק ליה נמי להאי דבמצוה עסיק
- חלק ליה
- הוה ההוא טייעא דלווה בהדייהו
- אמר ליה חלוק ליה נמי להאי דלא לימא כך עושים לבני לויה
- חלק ליה
- אמר רב יוסף כמה נפיש גברא ממשה ושתין רבוון
- דאילו התם חד זימנא והכא תלתא זימנין
- ודלמא הכא נמי חדא זימנא
- אלא כמשה ושתין רבוון
- אקלע לההוא אושפיזא
- רמו ליה שערי לחמריה
- לא אכל
|
דפוס וילנה דף ז' עמוד ב'. החל מהמלים "חבטינהו" |
- חבטינהו לא אכל
- נקרינהו לא אכל
- אמר להו דלמא לא מעשרן
- עשרינהו ואכל
- אמר ענייה זו הולכת לעשות רצון קונה ואתם מאכילין אותה טבלים
- ומי מיחייבא
- והתנן
- הלוקח לזרע ולבהמה
- וקמח לעורות ושמן לנר
- ושמן לסוך בו את הכלים
- פטור מהדמאי
- התם הא אתמר עלה
- אמר רבי יוחנן לא שנו אלא שלקחן מתחלה לבהמה
- אבל לקחן מתחלה לאדם ונמלך עליהם לבהמה חייב לעשר
- והתניא
- הלוקח פירות מן השוק לאכילה ונמלך עליהן לבהמה
- הרי זה לא יתן לא לפני בהמתו ולא לפני בהמת חברו
- אלא אם כן עישר
- שמע רבי נפק לאפיה
- אמר ליה רצונך סעוד אצלי
- אמר לו הן
- צהבו פניו של רבי
- אמר לו כמדומה אתה שמודר הנאה מישראל אני
- ישראל קדושים הן
- יש רוצה ואין לו ויש שיש לו ואינו רוצה
- וכתיב (משלי כג)
- אל תלחם [את] לחם רע עין
- ואל תתאו למטעמותיו
- כי כמו שער בנפשו כן הוא
- אכול ושתה יאמר לך
- ולבו בל עמך
- ואתה רוצה ויש לך
- מיהא השתא מסרהיבנא דבמלתא דמצוה קא טרחנא
- כי הדרנא אתינא עיילנא לגבך
- כי אתא איתרמי
- על בההוא פיתחא דהוו קיימין ביה כודנייתא חוורתא
- אמר: מלאך המות בביתו של זה ואני אסעוד אצלו
- שמע רבי נפק לאפיה אמר ליה מזבנינא להו
- אמר ליה (ויקרא יט)
- ולפני עור לא תתן מכשול
- מפקרנא להו - מפשת היזקא
- עקרנא להו - איכא צער בעלי חיים
- קטילנא להו - איכא (דברים כ) בל תשחית
- הוה קא מבתש ביה טובא
- גבה טורא בינייהו
- בכה רבי ואמר: מה בחייהן כך, במיתתן על אחת כמה וכמה
- דאמר ר' חמא בר חנינא
- גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן
- שנאמר (מלכים ב יג) ויהי הם קוברים איש והנה ראו [את] הגדוד
- וישליכו את האיש בקבר אלישע
- וילך ויגע האיש בעצמות אלישע ויחי ויקם על רגליו
- אמר ליה רב פפא לאביי
- ודילמא לקיומי ביה ברכתא דאליהו? דכתיב (מלכים ב ב)
- ויהי נא פי שנים ברוחך אלי
- אמר ליה אי הכי היינו דתניא
- על רגליו עמד ולביתו לא הלך
- אלא במה איקיים
- כדאמר ר' יוחנן שריפא צרעת נעמן שהיא שקולה כמת, שנאמר (במדבר יב)
- אל נא תהי כמת
- אמר ר' יהושע בן לוי למה נקרא שמן "יֵמים"
- שאימתם מוטלת על הבריות
- דאמר ר' חנינא מימי לא שאלני אדם על מכת פרדה לבנה - וחיה
- והא קחזינא דחיי
- אימא וחיית
- והא קחזינא דמיתסי
- דחיוורן ריש כרעייהו קא אמרינן (דברים ד) אין עוד מלבדו
- אמר רבי חנינא ואפילו כשפים
- ההיא איתתא דהות קא מהדרא למישקל עפרא מתותיה כרעיה דרבי חנינא
- אמר לה שקולי! - לא מסתייעא מילתיך אין עוד מלבדו כתיב
- והאמר ר' יוחנן למה נקרא שמן כשפים
- שמכחישין פמליא של מעלה
- שאני ר' חנינא דנפישא זכותיה
- ואמר ר' חנינא אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א"כ מכריזין עליו מלמעלה
- שנאמר (תהילים לז) מה' מצעדי גבר כוננו (משלי כ) ואדם מה יבין דרכו
- א"ר אלעזר דם ניקוף מרצה כדם עולה
- אמר רבא בגודל ימין ובניקוף שני
- והוא דקאזיל לדבר מצוה
- אמרו עליו על ר' פנחס בן יאיר מימיו לא בצע על פרוסה שאינה שלו
- ומיום שעמד על דעתו לא נהנה מסעודת אביו:
הלכות סכין השחיטה
עריכהליבון סכיני השחיטה
עריכה|
דפוס וילנה דף ח' עמוד א', מהמלים: א"ר זירא אמר שמואל ליבן סכין |
- א"ר זירא אמר שמואל:
- ליבן סכין ושחט בה - שחיטתו כשרה
- חידודה קודם לליבונה
- והאיכא צדדין
- בית השחיטה מירווח רווח
שיפוד מלובן
עריכה- איבעיא להו ליבן שפוד והכה בו
- משום שחין נדון או משום מכוה נדון
- למאי נפקא מינה לכדתניא
- שחין ומכוה מטמאין בשבוע אחד בשני סימנין
- בשער לבן ובפסיון
- ולמה חלקן הכתוב
- לומר שאין מצטרפין זה עם זה
- ותניא
- איזהו שחין, ואיזהו מכוה?
- לקה בעץ באבן בגפת בחמי טבריא
- ובכל דבר שלא בא מחמת האור
- לאתויי אבר מעיקרו
- - זהו שחין
- ואיזהו מכוה?
- נכוה בגחלת ברמץ בסיד רותח בגפסית רותח
- ובכל דבר הבא מחמת האור
- לאתויי חמי האור
- - זו היא מכוה
- ותניא
- שחין ומכוה
- אם שחין קודם למכוה - בטל מכוה את השחין
- ואם מכוה קודמת לשחין - בטל שחין את המכוה
- והכא היכי דמי כגון דהוה ביה חצי גריס שחין מעיקרא
- וליבן שפוד והכה בו ונפק ביה חצי גריס אחר, מאי?
- חבטא קדים, ואתי הבלא ומבטל ליה לחבטא
- - והוה ליה שחין ומכוה, ולא מצטרפין?
- או דלמא: הבלא קדים, ואתי חבטא ומבטל ליה להבלא
- והוה ליה שחין ושחין, ומצטרף?
- ת"ש
- דאמר ר' זירא אמר שמואל
- ליבן סכין ושחט בה - שחיטתו כשירה
- חידודה קודם לליבונה
- אלמא חבטא קדים?
- - חדוד שאני.
- ת"ש
- ליבן שפוד והכה בו
- נדון משום מכות אש
- אלמא חבטא קדים?
- - התם נמי דברזייה מיברז, דהיינו חדוד:
- אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה
- סכין של <עבודת כוכבים> {עבודה זרה}
- מותר לשחוט בה
- ואסור לחתוך בה בשר
- מותר לשחוט בה מקלקל הוא
- ואסור לחתוך בה בשר מתקן הוא
- אמר רבא פעמים שהשוחט אסור במסוכנת
- ומחתך מותר באטמי - דקיימין לקורבנא
- ותיפוק ליה משום שמנונית דאיסורא?
|
דפוס וילנה: דף ח' עמוד ב'. החל מהמלים: בחדשה. חדשה?!... |
- בחדשה.
- - חדשה?! בין לר' ישמעאל בין לר' עקיבא משמשי <עבודת כוכבים> {עבודה זרה} הן?
- ומשמשי <עבודת כוכבים> {עבודה זרה} אינן אסורין עד שיעבדו?!
- איבעית אימא: דפסק ביה גווזא <לעבודת כוכבים> {לעבודה זרה}
- ואיבעית אימא: בישנה שליבנה באור
סכין של נכרים
עריכה- אתמר
- השוחט בסכין של <עובדי כוכבים> {נכרים}
|
בדפוס וילנה עכו"ם ובגרסאות חדשות מוחזר מצנזור: גויים |
- רב אמר: קולף
- ורבה בר בר חנה: אמר מדיח
- לימא בהא קמיפלגי
- דמר סבר בית השחיטה צונן
- ומר סבר בית השחיטה רותח
- לא דכ"ע בית השחיטה רותח הוא
- מאן דאמר קולף: שפיר
- ומאן דאמר מדיח: איידי דטרידי סימנין לאפוקי דם - לא בלעי
- איכא דאמרי דכ"ע בית השחיטה צונן:
- מאן דאמר מדיח: שפיר
- מאן דאמר קולף: אגב דוחקא דסכינא - בלע סכין טריפה
- פליגי בה רב אחא ורבינא
- חד אמר בחמין, וחד אמר בצונן
- והלכתא: אפילו בצונן
- ואי איכא בליתא דפרסא למיכפריה - לא צריך
- ולמאן דאמר בחמין - מ"ט: משום דקא בלעה איסורא?
- דהיתירא נמי בלעה אבר מן החי?
- - אימת בלעה? לכי חיימא! אימת קא חיימא? לכי גמרה שחיטה!
- ההיא שעתא היתירא הוה:
שלשה סכיני הטַּבָּח ושני כלי הדחה (שיטת רב)
עריכה- אמר רב יהודה אמר רב
- הטבח צריך שלשה סכינין
- אחת ששוחט בה
- ואחד שמחתך בה בשר
- ואחד שמחתך בה חלבים
- וליתקן ליה חדא
- וליחתוך בה בשר, והדר ליחתוך בה חלבים?
- - גזירה שמא יחתוך חלבים ואחר כך בשר.
- השתא נמי מיחלף ליה?
- כיון דאצרכינהו תרי, אית ליה היכרא.
- וא"ר יהודה אמר רב
- הטבח צריך שני כלים של מים
- אחד שמדיח בו בשר
- ואחד שמדיח בו חלבים
- וניתקן ליה חדא
- ונדיח בו בשר והדר נדיח בו חלבים?
- - גזירה שמא ידיח חלבים ואח"כ בשר
- השתא נמי מיחלפי ליה?
- כיון דאצרכיניה תרתי, אית ליה היכרא.
אמר אמימר משמיה דרב פפא
- לא ליסחוף איניש כפלי עילוי בישרא
- דדאיב תרבא ובלע בישרא
|
דפוס וילנה דף ט' עמוד א'. החל מהמלים: מעילאי - נמי קרמא איכא? |
- אי הכי כי תריצי - נמי דאיב תרבא ובלע בשרא?
- - קרמא מפסיק מתתאי.
- אי הכי מעילאי - נמי קרמא איכא?
- - איידי דממשמשא ידא דטבחא, מפתת.
המשך ציטוטי רב יהודה
עריכהשלש ידיעות התלמיד החכם
עריכה- ואמר רב יהודה אמר רב:
- תלמיד חכם צריך שילמוד ג' דברים
- כתב שחיטה ומילה
- ורב חנניא בר שלמיא משמיה דרב אמר
- אף קשר של תפילין וברכת חתנים וציצית
- ואידך? - הני שכיחן.
שוחט חייב לדעת ההלכות
עריכה- ואמר רב יהודה אמר שמואל:
- כל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה -
- אסור לאכול משחיטתו!
- ואלו הן הלכות שחיטה:
- (א) שהייה (ב) דרסה (ג) חלדה (ד) הגרמה (ה) ועיקור
- מאי קמ"ל? כולהו תנינהו?
- לא! צריכא: ששחט לפנינו ב' וג' פעמים, ושחט שפיר.
- מהו דתימא מדאידך שחט שפיר, האי - נמי שחט שפיר
- קמ"ל: כיון דלא גמר, זימנין דשהי ודריס - ולא ידע.
בדיקת סמנים אחר השחיטה
עריכה- ואמר רב יהודה אמר שמואל:
- הטבח צריך שיבדוק בסימנים לאחר שחיטה
- אמר רב יוסף: אף אנן נמי תנינא:
- ר"ש אומר: אם שהה כדי ביקור.
- מאי? לאו 'כדי ביקור סימנין'?
- א"ל אביי לא הכי א"ר יוחנן: 'כדי ביקור חכם'?!
- - א"כ נתת דבריך לשיעורים?
- אלא: כדי ביקור 'טבח חכם'.
- לא בדק - מאי?
- ר' אליעזר בן אנטיגנוס משום רבי אלעזר בר' ינאי אמר: טרפה - ואסורה באכילה
- במתניתא תנא: נבלה, ומטמאה במשא.
- במאי קמיפלגי? בדרב הונא. דאמר:
- בהמה בחייה - בחזקת איסור עומדת,
- עד שיודע לך במה נשחטה
- נשחטה - הרי היא בחזקת היתר
- עד שיודע לך במה נטרפה
- מר סבר: בחזקת איסור קיימא - והשתא מתה היא
- ומר סבר: בחזקת איסור אמרינן, בחזקת טומאה לא אמרינן.
חזקת איסור (וסוגיית סכנה)
עריכה- גופא:
- אמר רב הונא:
- בהמה בחייה - בחזקת איסור עומדת,
- עד שיודע לך במה נשחטה
- נשחטה - בחזקת היתר עומדת,
- עד שיודע לך במה נטרפה
- ולימא נשחטה - הותרה?
- הא קמ"ל: דאע"ג דאיתיליד בה ריעותא!
- כדבעא מיניה רבי אבא מרב הונא:
- בא זאב ונטל בני מעים - מהו?
- נטל?! - הא ליתנהו?!
- אלא: נקב בני מעים - מהו?
- נקב?! הא קא חזינן דהוא נקבינהו!
- אלא: נטלן והחזירן כשהן נקובין מהו?
- מי חיישי' שמא במקום נֶקֶב נָקַּב, או לא?
- א"ל: אין חוששין שמא במקום נקב נקב.
|
דפוס וילנה דף ט' עמוד ב'. החל מהמלים: חוששין שמא במקום נקב נקב. |
- איתיביה:
- ראה צפור המנקר בתאנה ועכבר המנקר באבטיחים
- - חוששין שמא במקום נקב נקב.
- אמר ליה מי קא מדמית איסורא לסכנתא?!
- סכנה שאני!
סכנה לעומת איסור
עריכה- א"ל רבא מאי שנא ספק סכנתא - לחומרא?
- ספק איסורא - נמי לחומרא?!
- א"ל אביי: ולא שאני בין איסורא לסכנתא?
- והא: אילו ספק טומאה ברה"ר - ספיקו טהור!
- ואילו ספק מים מגולין - אסורין!
א"ל השיב רבא לאביי: התם: הלכתא גמירי לה מסוטה:
- מה סוטה - ברה"י ברשות היחיד, אף טומאה - ברה"י.
- מתיב רב שימי:
- שרץ בפי חולדה
- וחולדה מהלכת על גבי ככרות של תרומה
- ספק נגע ספק לא נגע - ספיקו טהור
- ואילו ספק מים מגולין - אסורין?
- התם: נמי, הלכתא גמירי לה מסוטה:
- מה סוטה - דבר שיש בה דעת לישאל
- אף הכא, נמי, דבר שיש בו דעת לישאל.
- אמר רב אשי: ת"ש:
- צלוחית שהניחה מגולה, ובא ומצאה מכוסה - טמאה.
- שאני אומר - אדם טמא נכנס לשם, וכיסה.
- הניחה מכוסה, ובא ומצאה מגולה:
- אם יכולה חולדה לשתות ממנה
- או נחש לדברי רבן גמליאל
- או שירד בה טל בלילה - פסולה
|
דפוס וילנה: דף י' עמוד א'. החל מהמלים: מפני שדרכן של שרצים |
- ואמר רבי יהושע בן לוי:
- מה טעם? מפני שדרכן של שרצים לגלות ואין דרכן לכסות
- <אי נמי טעמא
- דהניחה מגולה ובא ומצאה מכוסה
- מכוסה ובא ומצאה מגולה
- הא מצאה כמה שהניחה - לא טומאה איכא ולא פסולה איכא>
- ואילו - ספק מים מגולים אסורין!
- ש"מ: חמירא סכנתא מאיסורא?!
- ש"מ!!
ספק טומאת שרצים במשקה
עריכה- תנן התם:
- ג' משקין אסורין משום גלוי
- (א)מים (ב)ויין (ג)וחלב.
- כמה ישהו ויהיו אסורין - כדי שיצא הרחש ממקום קרוב - וישתה.
- וכמה מקום קרוב?
- א"ר יצחק בריה דרב יהודה כדי שיצא מתחת אוזן כלי, וישתה.
- ישתה? - הא קא חזי ליה?!
- אלא 'ישתה ויחזור לחורו':
סכין פגומה
עריכה- איתמר:
- השוחט בסכין ונמצאת פגומה
- אמר רב הונא: אפילו שיבר בה עצמות כל היום - פסולה.
- חיישינן שמא בעור נפגמה
- ורב חסדא אמר: כשרה.
- שמא בעצם נפגמה.
ספק מול ודאי
עריכה- בשלמא רב הונא - כשמעתיה
- אלא רב חסדא - מאי טעמא?
- אמר לך: עצם ודאי פוגם, עור: ספק פוגם ספק לא פוגם -
- הוי ספק וודאי, ואין ספק מוציא מידי ודאי.
- מתיב רבא לסיועיה לרב הונא
- טבל ועלה - ונמצא עליו דבר חוצץ
- אע"פ שנתעסק באותו המין כל היום כולו - לא עלתה לו טבילה,
- עד שיאמר: ברי לי שלא היה עלי קודם לכן.
- והא הכא דודאי טבל,
- ספק הוה עליה, ספק לא הוה עליה -
- וקאתי ספק ומוציא מידי ודאי?
- שאני התם בסוגיית טבל ועלה ונמצא עליו חוצץ - דאיכא למימר העמד טמא על חזקתו, ואימא 'לא טבל'.
- ה"נ בסוגיית סכין שנמצאה פגומה העמד בהמה על חזקתה ואימר 'לא נשחטה'?
- - הרי שחוטה לפניך!
- ה"נ בסוגיית טבל ונמצא חוצץ הרי טבל לפניך.
- הא זה, הטובל: איתילידא ביה ריעותא.
- ה"נ בסוגיית השחיטה בסכין שנמצאה פגומה איתילידא בה ריעותא?
- סכין - איתרעאי, בהמה - לא איתרעאי.
- מיתיבי שחט את הושט ואח"כ נשמטה הגרגרת - כשרה
- נשמטה הגרגרת ואח"כ שחט את הושט - פסולה
- שחט את הושט ונמצא הגרגרת שמוטה,
- ואינו יודע אם קודם שחיטה נשמטה, אם לאחר שחיטה נשמטה:
- זה היה מעשה.
- ואמרו: כל ספק בשחיטה פסול.
- 'כל ספק בשחיטה' - לאתויי מאי?
- לאו לאתויי כה"ג כהאי גוונא - כמו המקרה שלנו: סכין שנמצאה פגומה?
- לא לאתויי ספק שהה, ספק דרס
|
דפוס וילנה: דף י' עמוד ב'. מהמלים: ומאי שנא? התם אתילדא בה ריעותא - בבהמה, הכה - סכין! |
- ומאי שנא?
- התם: איתילידא בה ריעותא בבהמה,
- הכא: סכין - איתרעאי, בהמה - לא איתרעאי.
סיכום: סכין שנמצאה פגומה
עריכה- והילכתא: כוותיה דרב הונא - כשלא שיבר בה עצם
- והילכתא: כוותיה דרב חסדא - כששיבר בה עצם.
- מכלל דרב חסדא אע"ג דלא שיבר בה עצם
- אלא במאי איפגים? אימא: בעצם דמפרקת איפגים
- הוה עובדא וטרף רב יוסף עד תליסר חיותא
- כמאן? כרב הונא.
- ואפילו בקמייתא?
- לא! כרב חסדא, ולבר מקמייתא
- ואיבעית אימא: לעולם כרב הונא.
- דאי כרב חסדא - מכדי מתלא תלינן:
- ממאי דבעצם דמפרקת דקמייתא איפגים,
- דלמא בעצם דמפרקת דבתרייתא איפגים
בדיקה בין שחיטה לשחיטה
עריכה- אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי:
- רב כהנא מצריך בדיקותא בין כל חדא וחדא
- כמאן? כרב הונא.
- ולמיפסל קמייתא?
- לא! כרב חסדא - ולאכשורי בתרייתא.
- אי הכי - תיבעי נמי בדיקת חכם?
- עד אחד נאמן באיסורין.
- אי הכי - מעיקרא נמי לא?
- האמר רבי יוחנן:
- לא אמרו להראות סכין לחכם - אלא מפני כבודו של חכם.
חזקה
עריכה- מנא הא מלתא דאמור רבנן: אוקי מילתא אחזקיה?
- אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן אמר קרא (ויקרא יד)
- ויצא הכהן מן הבית אל פתח הבית
- והסגיר את הבית שבעת ימים
- דלמא אדנפיק ואתא בצר ליה שיעורא
- אלא לאו משום דאמרינן אוקי אחזקיה?
- מתקיף לה רב אחא בר יעקב:
- ודילמא כגון שיצא דרך אחוריו?
- - דקא חזי ליה כי נפק.
- אמר ליה אביי שתי תשובות בדבר:
- חדא: דיציאה דרך אחוריו לא שמה יציאה
- ועוד: אחורי הדלת מאי איכא למימר?
- וכי תימא - דפתח ביה כוותא
- והתנן
- בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו
- א"ל רבא:
- דקאמרת יציאה דרך אחוריו לא שמה יציאה:
- כהן גדול ביום הכפורים יוכיח
- דכתיב ביה יציאה, ותנן
- יצא ובא לו דרך כניסתו
- ודקאמרת בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו:
- הני מילי היכא דלא איתחזק
- אבל היכא דאיתחזק - איתחזק.
- תניא דלא כרב אחא בר יעקב:
- ויצא הכהן מן הבית
- יכול ילך לתוך ביתו ויסגיר
- תלמוד לומר אל פתח הבית
- אי פתח הבית - יכול יעמוד תחת המשקוף ויסגיר
- תלמוד לומר מן הבית - עד שיצא מן הבית כולו
- הא כיצד: עומד בצד המשקוף ומסגיר
- ומנין שאם הלך לתוך ביתו והסגיר
- או שעמד בתוך הבית והסגיר
- שהסגרו מוסגר?
- תלמוד לומר: והסגיר את הבית - מכל מקום
|
דפוס וילנה, דף י"א עמוד א'. החל מהמלים: כגון דקיימי דרא דגברי |
- ורב אחא בר יעקב?
- כגון דקיימי דרא דגברי, ואמרי: כדקאי קאי.
רוב
עריכה- מנא הא מילתא דאמור רבנן 'זיל בתר רובא'
- מנלן? דכתיב (שמות כג)
- אחרי רבים להטות
- רובא דאיתא קמן, כגון ט' חנויות וסנהדרין - לא קא מיבעיא לן
- כי קא מיבעיא לן: רובא דליתיה קמן, כגון קטן וקטנה - מנלן?
רוב נלמד מעולה (ונתח אותה לנתחיה)
עריכה- א"ר אלעזר
- <סימן זמן שבח מכנש>
- אתיא מרישא של עולה
- דאמר קרא (ויקרא א) ונתח אותה לנתחיה -
- אותה לנתחיה, ולא נתחיה לנתחים.
- וניחוש שמא ניקב קרום של מוח?
- אלא - לאו משום דאמרינן: 'זיל בתר רובא'?
- ממאי? דילמא דפלי ליה ובדק ליה?
- ואי משום 'אותה' לנתחיה - ולא נתחיה לנתחים
- ה"מ היכא דחתיך ליה לגמרי
- אבל היכא דלייף - לית לן בה
רוב נלמד מפסח (ועצם לא תשברו בו)
עריכה- מר בריה דרבינא אמר: אתיא משבירת עצם בפסח
- דאמר רחמנא (שמות יב) ועצם לא תשברו בו
- וניחוש שמא ניקב קרום של מוח?
- אלא - לאו משום דאמרינן: 'זיל בתר רובא'?
- ממאי? דלמא דמנח גומרתא עליה, וקלי ליה - ובדיק ליה.
- דתניא
- המחתך בגידים והשורף בעצמות
- אין בו משום שבירת עצם
רוב נלמד מאליה ('תמימה')
עריכה- ר"נ בר יצחק אמר
- אתיא מאליה דאמר רחמנא (ויקרא ג) חלבו האליה תמימה
- וליחוש שמא נפסקה חוט השדרה
- אלא לאו משום דאמרינן 'זיל בתר רובא'?
- וכי תימא דמתתאי פסיק לה (ויקרא ג)
- לעומת העצה - אמר רחמנא
- מקום שהכליות יועצות.
- ממאי? דלמא דפתח לה ובדיק לה?
- ואי משום תמימה - הני מילי היכא דחתכה לגמרי, אבל היכא דלייף - לית לן בה?
רוב נלמד מעגלה ערופה ('הערופה')
עריכה- רב ששת בריה דרב אידי אמר
- אתיא מעגלה ערופה
- דאמר רחמנא (דברים כא) הערופה - כשהיא שלמה תיהוי
- וליחוש דלמא טרפה היא
- אלא - לאו משום דאמרינן 'זיל בתר רובא'?
- וכי תימא: מאי נפקא מינה?
- הא אמרי דבי רבי ינאי: 'כפרה' כתיב בה - כקדשים!
רוב נלמד מפרה אדומה (ושחט... ושרף)
עריכה- רבה בר רב שילא אמר אתיא מפרה אדומה
- דאמר רחמנא (במדבר יט) ושחט ושרף
- מה שחיטתה - כשהיא שלמה
- אף שריפתה - כשהיא שלמה
- וליחוש דילמא טרפה היא?
- אלא - לאו משום דאמרינן 'זיל בתר רובא'?
- וכי תימא: מאי נפקא מינה?
- 'חטאת' - קרייה רחמנא!
רוב נלמד משעיר המשתלח (את שני השעירים)
עריכה|
דפוס וילנא דף י"א עמוד ב'. החל מהמלים: דילמא חד מינייהו טריפה |
- רב אחא בר יעקב אמר
- אתיא משעיר המשתלח
- דרחמנא אמר (ויקרא טז)
- ולקח את שני השעירים - שיהו שניהם שוים
- וליחוש דילמא חד מינייהו טריפה הוא?
- אלא - לאו משום דאמרינן 'זיל בתר רובא'?
- וכי תימא: מאי נפקא לן מינה?
- הא אין גורל קובע לעזאזל - אלא בדבר הראוי לשם!
- וכי תימא: דבדקינן ליה?
- והתנן
- לא היה מגיע למחצית ההר - עד שנעשה אברים אברים!
רוב נלמד ממכה אביו ואמו
עריכה- רב מרי אמר אתיא (שמות כא) ממכה אביו ואמו
- דאמר רחמנא קטליה
- וליחוש דלמא לאו אביו הוא?
- אלא - לאו משום דאמרינן: 'זיל בתר רובא' - ורוב בעילות אחר הבעל?
- ממאי? דלמא כגון שהיו אביו ואמו חבושים בבית האסורין?
- אפילו הכי: אין אפוטרופוס לעריות.
רוב נלמד מהורג את הנפש
עריכה- רב כהנא אמר
- אתיא מהורג את הנפש - דאמר רחמנא קטליה
- וליחוש דלמא טרפה הוה?
- אלא - לאו משום דאמרינן: 'זיל בתר רובא'?
- וכי תימא דבדקינן ליה? הא קא מינוול!
- וכי תימא משום איבוד נשמה, דהאי נינווליה? וניחוש שמא במקום סייף נקב הוה.
רוב נלמד מעדים זוממים
עריכה- רבינא אמר
- אתיא מעדים זוממין
- דאמר רחמנא (דברים יט)
- ועשיתם לו כאשר זמם וגו'
- וליחוש דלמא הך דאסהידו ביה טרפה הוה?
- אלא - לאו משום דאמרינן 'זיל בתר רובא'?
- וכי תימא דבדקינן ליה?
- והתניא ברבי אומר:
- לא הרגו - נהרגין
- הרגו - אין נהרגין
רוב נלמד משחיטה
עריכה- רב אשי אמר אתיא משחיטה עצמה
- דאמר רחמנא: שחוט ואכול.
- וליחוש - שמא במקום נקב קא שחיט?
- אלא - לאו משום דאמרינן: 'זיל בתר רובא'?
היכא דאפשר - אפשר
עריכה- אמר רב אשי אמריתא לשמעתא קמיה דרב כהנא
- ואמרי לה רב כהנא קמיה דרב שימי
- ואמר ליה:
- ודלמא היכא דאפשר - אפשר,
- היכא דלא אפשר - לא אפשר?
- דאי לא תימא הכי
- לר"מ דחייש למיעוטא - הכי נמי דלא אכיל בישרא?
|
דפוס וילנה: דף י"ב עמוד א'. החל מהמלים:פסח וקדשים מאי איכא למימר |
- וכי תימא הכי נמי
- פסח וקדשים מאי איכא למימר
- אלא היכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא אפשר
- ה"נ היכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא אפשר:
שחיטה שלא כולה נראתה
עריכה- א"ר נחמן אמר רב
- ראה אחד ששחט
- אם ראהו מתחלה ועד סוף מותר לאכול משחיטתו
- ואם לאו אסור לאכול משחיטתו
- היכי דמי
- אי דידע דגמיר למה לי ראה
- ואי דידע דלא גמיר פשיטא
- ואלא דלא ידע אי גמיר אי לא גמיר
- לימא רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן
- מי לא תניא:
- הרי שמצא תרנגולת שחוטה בשוק
- או שאמר לשלוחו צא שחוט
- והלך ומצא שחוט - חזקתו שחוט
- אלמא: אמרינן רוב מצויין אצל שחיטה - מומחין הן!
- הכא: נמי לימא רוב מצויין אצל שחיטה - מומחין הן?
- לעולם: דידע דלא גמיר.
- וכגון דשחט קמן חד סימן שפיר.
- - מהו דתימא: מדהאי שפיר, הך נמי שפיר...
- קמ"ל: האי - אתרמויי איתרמי ליה,
- אידך - שמא שהה שמא דרס...
שליח שנמצא אצלו שחוט (חזקת שליח עושה שליחותו, ורוב העוסקים בשחיטה מומחים)
עריכה- בעא מיניה רב דימי בר יוסף מרב נחמן
- האומר לשלוחו צא ושחוט - והלך ומצא שחוט, מהו?
- אמר לו: חזקתו שחוט.
- האומר לשלוחו צא ותרום - והלך ומצא תרום, מאי?
- אמר ליה: אין חזקתו תרום.
- מה נפשך?
- אי חזקה שליח עושה שליחותו - אפילו תרומה נמי?
- ואי אין חזקה שליח עושה שליחותו - אפילו שחיטה נמי לא?!
- אמר ליה: לכי תיכול עלה כורא דמלחא!
- לעולם אין חזקה שליח עושה שליחותו,
- ושחיטה: אי נמי אם גם. כלומר: גם אם דילמא אינש אחרינא שמע - ואזל שחט...
- רוב מצויין אצל שחיטה - מומחין הן.
- תרומה: דילמא אינש אחרינא שמע, ואזל תרם...
- - הוה ליה תורם שלא מדעת,
- והתורם שלא מדעת: אין תרומתו תרומה!
מומחיות רוב העוסקים בשחיטה
עריכה- לימא: רוב מצויין אצל שחיטה - מומחין הן?
- תנאי היא. דתניא:
- הרי שאבדו לו גדייו ותרנגוליו - והלך ומצאן שחוטים.
- רבי יהודה - אוסר.
- רבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי - מתיר.
- אמר רבי:
- נראין דברים של רבי יהודה - שמצאן באשפה
- ודברי רבי חנינא בנו של ר' יוסי הגלילי - שמצאן בבית.
- מאי? לאו בהא קמיפלגי:
- דמ"ס: אמרינן רוב מצויין אצל שחיטה - מומחין הן
- ומר סבר: לא אמרינן רוב מצויין אצל שחיטה - מומחין הן.
- אמר רב נחמן בר יצחק:
- לא! דכולי עלמא: רוב מצויין אצל שחיטה - מומחין הן,
- ובבית - דכ"ע לא פליגי דשרי.
- באשפה שבשוק - דכולי עלמא לא פליגי דאסור.
- כי פליגי: באשפה שבבית:
- מ"ס: אדם עשוי להטיל נבלתו באשפה שבבית
- ומר סבר: אין אדם עשוי להטיל נבלתו באשפה שבבית.
אשפה
עריכה- אמר מר:
- אמר רבי: נראין דברי רבי יהודה - שמצאן באשפה...
- מאי אשפה?
- אילימא אשפה שבשוק, הא אמרת דכולי עלמא לא פליגי דאסור?!
- אלא: לאו פשיטא 'באשפה שבבית'?
- אימא סיפא:
- ...ודברי רבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי - שמצאן בבית.
- מאי 'בית'?
- אילימא בית ממש - האמרת דכולי עלמא לא פליגי דשרי?!
- אלא: פשיטא 'באשפה שבבית'. - קשיא דרבי אדרבי?!
|
דפוס וילנה: דף י"ב עמוד ב'. החל מהמלים: הכי קאמר: נראין דברי רבי יהודה |
- הכי קאמר: נראין דברי רבי יהודה לרבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי - באשפה שבשוק.
- שאף רבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי לא נחלק עליו, אלא באשפה שבבית.
- אבל באשפה שבשוק מודי ליה. ונראין כו':
חרש שוטה וקטן
עריכה- ...חוץ מחרש שוטה וקטן שמא יקלקלו את שחיטתן:
- שמא קלקלו לא קתני אלא שמא יקלקלו
- אמר רבא זאת אומרת אין מוסרין להן חולין לכתחלה:
- וכולן ששחטו ואחרים רואים אותם שחיטתן כשרה:
- מאן תנא דלא בעינן כוונה לשחיטה
- אמר רבא רבי נתן היא
- דתני אושעיא זעירא דמן חבריא
- זרק סכין לנועצה בכותל והלכה ושחטה כדרכה
- רבי נתן מכשיר וחכמים פוסלין
- הוא תני לה והוא אמר לה הלכה כרבי נתן
- והא בעינן מוליך ומביא?
- שהלכה ובאה כדרכה:
- א"ר חייא בר אבא
- בעי רבי יוחנן קטן יש לו מחשבה או אין לו מחשבה
- א"ל רבי אמי ותיבעי ליה מעשה
- מ"ש מעשה דלא קא מבעיא ליה? דתנן 'יש להן מעשה'?
- מחשבה נמי לא תיבעי ליה? דתנן 'אין להן מחשבה'?!
- דתנן
|
דפוס וילנה: דף י"ג עמוד א'. מן המלים: ואין להן מחשבה. אמר ליה... |
- האלון והרמון והאגוז שחקקום תינוקות
- למוד בהן עפר
- או שהתקינום לכף מאזנים - טמאין מפני שיש להן מעשה ואין להן מחשבה.
- אמר ליה: מחשבה גרידתא לא קא מיבעיא ליה!
- כי קא מיבעיא ליה - מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו.
- כגון דהוה קיימא עולה בדרום, ואתיוה בצפון - ושחטה, מאי?
- מדאתייא בצפון ושחט - איכוין לה?
- או דילמא: מקום הוא דלא איתרמי ליה?
- הא: נמי אמרה רבי יוחנן חדא זימנא?! דתנן:
- המעלה פירותיו לגג מפני הכנימה וירד עליהם טל - אינן ב'כי יותן'
- ואם נתכוין לכך - הרי הן ב'כי יותן'.
- העלום חרש שוטה וקטן: אף על פי שנתכוונו לכך - אינן ב'כי יותן'
- מפני שיש להן מעשה ואין להן מחשבה
- וא"ר יוחנן: ל"ש אלא שלא היפך בהן, אבל היפך בהן הרי זה ב'כי יותן'.
- הכי קא מיבעיא ליה: דאורייתא או דרבנן?
גרסת רב נחמן לסוגיית חרש שוטה וקטן
עריכה- רב נחמן בר יצחק מתני הכי
- א"ר חייא בר אבא
- בעי רבי יוחנן: קטן יש לו מעשה או אין לו מעשה.
- אמר ליה רבי אמי: ותיבעי ליה מחשבה?
- מאי שנא מחשבה - דלא קא מיבעיא ליה, דתנן: אין להן מחשבה
- מעשה - נמי לא תיבעי ליה? דתנן: יש להן מעשה?!
- הכי קא מיבעיא ליה: דאורייתא או דרבנן?
- ופשיט: יש להן מעשה - ואפילו מדאורייתא!
- אין להן מחשבה - ואפי' מדרבנן!
- מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו - מדאורייתא: אין לו, מדרבנן: יש לו!
פסילת ה'מתעסק'
עריכה- בעא מיניה שמואל מרב הונא
- מנין למתעסק בקדשים שהוא פסול שנאמר (ויקרא א)
- ושחט את בן הבקר - שתהא שחיטה לשם בן בקר
- אמר לו: זו - בידינו היא: 'לעכב' - מנין? <ת"ל>
- [אמר ליה] (ויקרא יט) לרצונכם תזבחוהו - לדעתכם זבוחו:
חולין (הכל שוחטין) פרק א משנה ב - שחיטת נכרי
עריכהמתניתין חולין א (הכל שוחטין) משנה ב
- שחיטת נכרי (עובד כוכבים) - נבלה
- ומטמאה במשא:
גמרא לפרק ב משנה ב שחיטת נכרי
עריכהגמרא, חולין פרק הכל שוחטין, משנה שחיטת נכרי
- 'נבלה' - אין, איסור הנאה - לא.
- מאן תנא?
- א"ר חייא ברבי אבא
- א"ר יוחנן: דלא כרבי אליעזר.
- דאי ר"א: האמר סתם מחשבת עובד כוכבים - לעבודת כוכבים.
|
דפוס וילנא: דף י"ג עמוד ב'. מן המלים 'בניו ממזרים' |
- רבי אמי אמר: הכי קתני -
- שחיטת נכרי (במהדורות הצנזורה: עובדי כוכבים) - נבלה: הא דמין לעבודת כוכבים.
- תנינא להא: דת"ר -
- שחיטת מין - לעבודת כוכבים
- פיתו - פת כותי
- יינו - יין נסך
- ספריו - ספרי קוסמין
- פירותיו - טבלין
- וי"א אף בניו ממזרין
- ות"ק? אשתו - לא מפקר.
שחיטת נכרי
עריכה- אמר מר: שחיטת נכרי (במהדורות הצנזורה: עובד כוכבים) נבלה:
- וניחוש - שמא מין הוא.
- אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה
- אין מינין באומות נכריות (במהדורות הצנזורה: עובדי הכוכבים).
- והא קאחזינן דאיכא?!
- אימא 'אין רוב נכרים (במהדורות הצנזורה: עובדי כוכבים) מינין.
- סבר לה כי הא דאמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן:
- נכרים שבחוצה לארץ - לאו עובדי עבודת כוכבים הן,
- אלא: מנהג אבותיהן בידיהן
- אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן:
- אין מינין באומות נכריות (במהדורות הצנזורה: עובדי כוכבים)
- למאי?
- אילימא לשחיטה: השתא שחיטת מין דישראל אמרת אסירא
- דנכרי (במהדורות הצנזורה: עובד כוכבים) - מבעיא?
- אלא למורידין?
- השתא דישראל מורידין, דנכרים (במהדורות הצנזורה: עובדי כוכבים) מבעיא?
- אמר רב עוקבא בר חמא
- לקבל מהן קרבן דתניא
- (ויקרא א, ב) מכם - ולא כולכם
- להוציא את המומר מכם.
- בכם חלקתי ולא בנכרים (במהדורות הצנזורה: עובדי כוכבים)
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- ממאי? דלמא הכי קאמר:
- מישראל: מצדיקי - קבל, מרשיעי - לא תקבל,
- אבל בנכרים (במהדורות הצנזורה: עובדי כוכבים) כלל כלל לא?
- לא ס"ד אל תעלה זאת על דעתך. כלומר: אין זה מתקבל על הדעת. דתניא
- איש - מה ת"ל 'איש איש': לרבות הנכרים (במהדורות הצנזורה: עובדי הכוכבים) שנודרים נדרים ונדבות כישראל:
טומאת שחיטת נכרי במשא
עריכה- ומטמאה במשא:
- פשיטא?! כיון דנבלה היא - מטמאה במשא?!
- אמר רבא: הכי קתני:
- זו מטמאה במשא, ויש לך אחרת שהיא מטמאה אפילו באהל!
- ואיזו זו? תקרובת עבודת כוכבים.
- וכרבי יהודה בן בתירא.
- איכא דאמרי:
- אמר רבא: הכי קתני:
- זו מטמאה במשא - ויש לך אחרת שהיא כזו - שמטמאה במשא ואינה מטמאה באהל.
- ואיזו זו: תקרובת עבודת כוכבים.
- ודלא כר' יהודה בן בתירא.
דתניא:
- ר' יהודה בן בתירא אומר:
- מנין לתקרובת עבודת כוכבים שהיא מטמאה באהל
- שנאמר (תהלים קו, כח) ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים
- מה מת מטמא באהל? אף תקרובת עבוד' כוכבי' מטמאה באהל!:
חולין (הכל שוחטין) פרק א משנה ג השוחט בלילה
עריכהמתניתין
- השוחט בלילה וכן הסומא ששחט - שחיטתו כשרה.
גמרא לפרק א משנה ג השוחט בלילה
עריכהגמרא
- 'השוחט' - דיעבד אין, לכתחלה לא.
- ורמינהי:
- לעולם שוחטין
- בין ביום ובין בלילה
- בין בראש הגג בין בראש הספינה
- לעולם שוחטין
- אר"פ בשאבוקה כנגדו
- אמר רב אשי דיקא נמי: דקתני התם - דומיא דיום
- והכא - דומיא דסומא
- ש"מ שמע מינה
חולין (הכל שוחטין) פרק א משנה ד השוחט בשבת
עריכה|
דפוס וילנה דף י"ד עמוד א, החל מהמשנה |
מתניתין
- השוחט בשבת וביום הכיפורים -
- אף על פי שמתחייב בנפשו, שחיטתו כשרה!
גמרא לפרק א משנה ד השוחט בשבת
עריכהגמרא
אסורה אכילה ליומא
עריכה- אמר רב הונא:
- דרש חייא בר רב - משמיה דרב:
- אסורה באכילה ליומא.
- ונסבין חבריא למימר: 'רבי יהודה היא'
- דרש חייא בר רב - משמיה דרב:
- הי רבי יהודה?
מנבלה לפני כלבים
עריכה- א"ר אבא: רבי יהודה דהכנה היא המקור לכך ש'אסור ביומו' הוא שיטת רבי יהודה. דתנן:
- מחתכין את הדילועין לפני הבהמה, ואת הנבלה לפני הכלבים.
- רבי יהודה אומר:
- אם לא היתה נבלה מערב שבת - אסורה, לפי שאינה מן המוכן.
- אלמא: כיון דלא איתכן מאתמול - אסורה?
- ה"נ: כיון דלא איתכן מאתמול - אסורה!
- א"ל אביי: מי דמי?
- התם חיתוך נבלה לכלבים: מעיקרא מוכן לאדם - והשתא מוכן לכלבים.
- הכא בהמה שנשחטה בשבת: מעיקרא מוכן לאדם - והשתא מוכן לאדם.
- מי סברת בהמה בחייה - לאכילה עומדת?
- בהמה בחייה - לגדל עומדת ולכן אין להבדיל בין חיתוך נבלה לאכילת שחוטה, ואפשר להשוותם!
- א"ה ענה לו רבי אבא: אי הכי - כלומר אם האיסור נובע בגלל חוסר הכנה בהמה לרבי יהודה - בי"ט, היכי שחטינן?
- אמר לו כלומר אביי המשיך בקושייתו נגד רבי אבא וענה לשאלתו הנגדית: עומדת לאכילה ועומדת לגדל.
- נשחטה - הובררה דלאכילה עומדת.
- לא נשחטה - הובררה דלגדל עומדת.
סוגיה צדדית: שיטת רבי יהודה: אין 'ברירה למפרע'
עריכה|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
|
הגמרא נוקטת כאן עמדה נגד שיטת אביי ששחיטת יו"ט הותרה בגלל ברירה |
- והא לית ליה לרבי יהודה 'ברירה'?!
- מנא לן?
מהמפריש יין מבין הכותים
עריכהאי נימא מדתניא:
- הלוקח יין מבין הכותים, אומר:
- שני לוגין שאני עתיד להפריש - הרי הן תרומה,
- עשרה - מעשר ראשון
- תשעה - מעשר שני
- ומיחל, ושותה מיד - דברי ר"מ
- הלוקח יין מבין הכותים, אומר:
- רבי יהודה ורבי יוסי ור"ש: אוסרין.
|
דפוס וילנה דף י"ד עמוד ב' החל מהמלים התם כדקתני |
- התם - כדקתני טעמא:
- אמרו לו לרבי מאיר: אי אתה מודה שמא יבקע הנוד - ונמצא שותה טבלים למפרע?
- אמר להן: לכשיבקע!
מערוב למזרח ולמערב
עריכה- אלא מדתני איו: דתני איו:
- רבי יהודה אומר:
- אין אדם מתנה על שני דברים כאחד, אלא אם בא חכם:
- למזרח - עירובו למזרח.
- למערב - עירובו למערב.
- ואילו לכאן ולכאן - לא.
- והוינן בה:
- מאי שנא לכאן ולכאן - דלא? - דאין ברירה!
- מזרח ומערב - נמי אין ברירה?!
- ואמר רבי יוחנן: וכבר בא חכם...
שימוש בכלים שבורים
עריכה- אלא אמר רב יוסף: רבי יהודה דכלים היא המקור לכך ש'אסור ביומו' הוא שיטת רבי יהודה. דתנן:
- כל הכלים הניטלין בשבת - שבריהן ניטלין,
- ובלבד שיהו עושין מעין מלאכה:
- שברי עריבה - לכסות בהן פי חבית.
- שברי זכוכית - לכסות בהן פי הפך.
- רבי יהודה אומר: ובלבד שיהו עושין מעין מלאכתן:
- שברי עריבה - לצוק לתוכן מקפה.
- שברי זכוכית - לצוק לתוכן שמן.
- מעין מלאכתן - אֵין הן. כלומר: כן.
- מעין מלאכה אחרת - לא!
- אלמא זאת מדוע? כלומר: מדוע לא להשתמש בשברי עריבה לצוק לתוכן משהו אחר - כיון דלא איתכן מאתמול להך מלאכה - אסירי!
- הכא בשחיטה בשבת נמי: כיון דלא איתכן מאתמול - אסורה ומכאן שרבי יהודה אוסר ביומו (כי לא הוכן)!
ויכוח צדדי: אוכלא דאפרת (חלקי מזון שחרגו ממוצאם)
עריכה- אמר ליה לרב יוסף אביי:
- מי דמי?
- התם שם במשנת שברי כלי: מעיקרא כלי, והשתא שבר כלי, והוה ליה נולד - ואסור.
- הכא כאן במשנתנו על שחיטה בשבת: מעיקרא אוכלא ולבסוף אוכל.
- אוכלא דאיפרת הוא!
- ושמעינן ליה לרבי יהודה דאמר: אוכלא דאיפרת שפיר דמי.
- דתנן:
- אין סוחטין את הפירות להוציא מהן משקין
- ואם יצאו מעצמן - אסורין.
- רבי יהודה אומר:
- אם לאוכלין - היוצא מהן מותר,
- ואם למשקין - היוצא מהן אסור.
- לאו אתמר עלה האם לא נאמר על כך... (זו תשובת הסוגיה לפי רב יוסף):
- אמר רב יהודה אמורא תלמידו של שמואל אמר שמואל:
- מודה היה רבי יהודה תנא, תלמידו של רבי עקיבא לחכמים - בסלי זיתים וענבים.
- אלמא: כיון דלסחיטה קיימי - יהיב דעתיה?
- הכא נמי: כיון דלשחיטה קיימא - יהיב דעתיה!
|
לדעת שמואל, רבי יהודה מקבל שכאשר סביר שאדם מצפה למשהו - כמו סלי זתים שנועדו לסחיטה, הרי זה כדינו מראש. אך זה אינו בגלל 'אוכלא דאפרת'. לעומת זאת לפי שיטת רב: נתינת הדעת במשנת 'אין סוחטין את הפירות' אינה העניין, אלא העניין הוא 'אוכלא דאיפרת', שבו רבי יהודה מתיר אוכלין ואוסר משקין. ולכן לאוחזים בשיטת רב, משנת 'שברי כלים' אין בה אוכלא דאיפרת אלא דין "נולד" ואילו משנתנו על 'שחיטה בשבת' עוסקת בדין 'אוכלא דאיפרת', ולכן רבי יהודה אמור להתיר, ולא להגיד: 'אסירה ליומא'. |
- מידי הוא טעמא אכן זו הסיבה. אלא לרב:
- האמר רב:
- חלוק היה רבי יהודה אפילו בסלי זיתים וענבים?!
טלטול נר בשבת
עריכה- אלא אמר רב ששת בריה דרב אידי: רבי יהודה דנרות היא המקור לכך ש'אסור ביומו' הוא שיטת רבי יהודה, דתניא:
- מטלטלין נר חדש, אבל לא ישן - דברי רבי יהודה.
|
דפוס וילנה, דף י"ד עמוד ב', החל מהמלים 'כל נרות של מתכת מטלטלין...' |
- אימר דשמעת ליה לרבי יהודה - במוקצה מחמת מיאוס!
- מוקצה מחמת איסור - מי שמעת ליה?!
- אֵין הן. כלומר: כן!! דתנן:
- רבי יהודה אומר:
- כל נרות של מתכת מטלטלין -
- חוץ מן הנר שהדליקו בו באותה שבת.
- ודלמא שאני התם: דהוא דחי ליה בידים?
המבשל בשבת
עריכה- אלא אמר רב אשי: רבי יהודה דמבשל היא המקור לכך ש'אסור ביומו' הוא שיטת רבי יהודה, דתנן:
- המבשל בשבת בשוגג: יאכל.
- - במזיד: לא יאכל - דברי רבי מאיר.
- רבי יהודה אומר:
- בשוגג: יאכל במוצאי שבת.
- במזיד: לא יאכל עולמית.
- רבי יוחנן הסנדלר אומר:
- בשוגג: יאכל למוצאי שבת - לאחרים, ולא לו.
- במזיד: לא יאכל עולמית - לא לו, ולא לאחרים.
כשיטת רבי מאיר?
עריכה- ונוקמה נעמיד אותה - את משנתנו לגבי השוחט במזיד - ורבי מאיר ואין זה רבי יהודה האומר: אסירה למיכל ביומא?
- לא סלקא דעתך לא הגיוני - דקתני שהרי הוא שנה (כלומר: אמר את המשנה דומיא דיום הכפורים:
- מה יום הכפורים - לא שנא בשוגג ולא שנא במזיד: לא אכיל!
- אף הכא בשחיטה בשבת נמי לא שנא בשוגג ולא שנא במזיד: לא אכיל.
לא כשיטת רבי יהודה
עריכה- ומי מצית מוקמת לה בשוגג ורבי יהודה?
- והא 'אף על פי שמתחייב בנפשו' קתני?!
- הכי קאמר:
- אע"פ דבמזיד - מתחייב בנפשו הוא
- הכא דבשוגג - שחיטתו כשרה.
כשיטת רבי יוחנן הסנדלר
עריכה- ונוקמה כרבי יוחנן הסנדלר דאמר:
- לא שנא בשוגג ולא שנא במזיד - לא אכיל.
- רבי יוחנן הסנדלר קמפליג במוצאי שבת - לאחרים ולא לו.
- תנא דידן - 'שחיטתו כשרה' קתני.
- לא שנא - לו, ולא שנא - לאחרים!
השתקת רב (במשנת המבשל בשבת)
עריכה- תני תנא קמיה דרב:
- המבשל בשבת:
- בשוגג - יאכל, במזיד - לא יאכל.
- ומשתיק ליה רב!
- מאי טעמא משתיק ליה?
- אילימא משום דסבירא ליה כרבי יהודה, ותנא תני כרבי מאיר -
- משום דסבירא ליה כרבי יהודה, מאן דתני כרבי מאיר משתיק ליה?!
- ועוד: מי סבר לה כרבי יהודה?
- והאמר רב חנן בר אמי:
- כי מורי להו רב לתלמידיה - מורי להו כר' מאיר.
- וכי דריש בפירקא - דריש כרבי יהודה, משום עמי הארץ.
וכי תימא: תנא - בפירקיה תנא קמיה...
- אטו כולי עלמא - לתנא צייתי? לאמורא צייתי!?
- אמר רב נחמן בר יצחק: תנא - שוחט תנא קמיה דרב:
- השוחט בשבת
- בשוגג - יאכל, במזיד - לא יאכל.
- אמר ליה המשך הרצאת רב נחמן לפיו רב אמר לתנא: מאי דעתיך? כרבי מאיר?!
- עד כאן לא קשרי קא שרי. כלומר: התיר רבי מאיר אלא במבשל - דראוי לכוס,
- אבל שוחט - דאין ראוי לכוס, לא!
- והא מתניתין והרי משנתנו - דשוחט הוא!
- ואמר רב הונא: דרש חייא בר רב משמיה דרב: אסורה באכילה ליומא
- ונסבין חבריא למימר: רבי יהודה היא.
- הא סימן שלפי - רבי מאיר - שרי ואפשר להעמיד את משנתנו לגבי 'בשוגג - יאכל' לפי שיטת רבי מאיר. ולמה רב השתיק אותו??!
|
דפוס וילנה: דף ט"ו עמוד ב. החל מהמלים 'כגון שהיה לו חולה מבעוד יום...' |
- כי שרי רבי מאיר: כגון שהיה לו חולה מבעוד יום.
- אי הכי: מאי טעמא דרבי יהודה - דאסר?
- כגון שהיה לו חולה - והבריא.
- וכי הא וכמו זה דאמר רב אחא בר אדא: אמר רב:
- ואמרי לה: אמר רבי יצחק בר אדא: אמר רב:
- השוחט לחולה בשבת - אסור לבריא.
- המבשל לחולה בשבת - מותר לבריא.
- מאי טעמא? האי - ראוי לכוס, והאי - אינו ראוי לכוס.
רב פפא: שחיטת שבת המותרת
עריכה- אמר רב פפא פעמים שהשוחט מותר:
- כגון שהיה לו חולה מבעוד יום:
- מבשל אסור - כגון שקצץ לו דלעת.
הלכת המבשל בשבת
עריכה- אמר רב דימי מנהרדעא:
- הלכתא:
- השוחט לחולה בשבת - מותר לבריא באומצא.
- מ"ט? כיון דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה - כי קא שחיט, אדעתא דחולה קא שחיט.
- המבשל לחולה בשבת - אסור לבריא.
- גזירה שמא ירבה בשבילו:
חולין (הכל שוחטין) פרק א משנה ה - השוחט במגל
עריכהמתניתין
- השוחט במגל יד, בצור ובקנה - שחיטתו כשרה.
- הכל שוחטין, ולעולם שוחטין, ובכל שוחטין:
- חוץ ממגל קציר, והמגירה, והשינים והציפורן, מפני שהם חונקין.
גמרא לפרק א משנה ה - השוחט במגל
עריכהגמרא
- השוחט...: דיעבד - אין, לכתחלה - לא!
- בשלמא: במגל יד - דלמא אתי למעבד באידך גיסא בצד השני - הפחות חד
- אלא: צור וקנה: לכתחלה לא?
- ורמינהי:
- בכל שוחטין -
- בין בצור בין בזכוכית בין בקרומית של קנה.
- לא קשיא! כאן בכל שוחטין... בקרומית של קנה - בתלוש, כאן השוחט... בצור ובקנה (שמשמע רק בדיעבד, ולכתחילה לא - במחובר.
- דאמר רב כהנא:
- השוחט במחובר לקרקע:
- רבי פוסל ור' חייא מכשיר.
- עד כאן לא קא מכשיר רבי חייא - אלא בדיעבד.
- אבל לכתחלה - לא.
- במאי אוקימתא? כרבי חייא ודיעבד?!
- אלא הא דתניא
- בכל שוחטין בין בתלוש בין במחובר,
- בין שהסכין למעלה וצואר בהמה למטה, בין שהסכין למטה וצואר בהמה למעלה
- - מני? - לא רבי, ולא ר' חייא?
- אי ר' חייא: דיעבד - אין, לכתחלה לא?
- אי רבי: דיעבד - נמי לא?!
- לעולם - רבי חייא. ואפילו לכתחלה!
- והאי דקמיפלגי בדיעבד - להודיעך כחו דרבי.
- ואלא מתניתין דקתני: השוחט...
- דיעבד - אין, לכתחלה - לא!
- מני? - לא רבי, ולא רבי חייא?
- אי רבי חייא: אפילו לכתחלה!
- אי רבי: דיעבד - נמי לא?!
- לעולם רבי חייא. ואפילו לכתחלה!
- ומתניתין דקתני 'השוחט' - רבי היא.
|
דפוס וילנה. דף ט"ז עמוד א. החל מן המלים: קשיין אהדדי |
- קשיא דרבי אדרבי?
- לא קשיא! כאן במחובר מעיקרו, כאן בתלוש, ולבסוף חיברו.
- ומנא תימרא דשני לן בין מחובר מעיקרו, לתלוש - ולבסוף חיברו? דתניא:
- השוחט במוכני - שחיטתו כשרה.
- במחובר לקרקע - שחיטתו כשרה.
- נעץ סכין בכותל ושחט בה - שחיטתו כשרה.
- היה צור יוצא מן הכותל או קנה עולה מאליו, ושחט בו - שחיטתו פסולה.
- קשיין אהדדי? - אלא לאו ש"מ: שאני שונה. כלומר:ההבדל הוא בין מחובר מעיקרו, לתלוש - ולבסוף חברו? ש"מ!
השוחט במוכני
עריכה- אמר מר: השוחט במוכני שחיטתו כשרה.
- והתניא - שחיטתו פסולה.
- ל"ק: הא - בסרנא דפחרא, הא בסרנא דמיא.
- ואיבעית אימא: הא והא בסרנא דמיא.
- ולא קשיא: הא בכח ראשון, הא בכח שני.
- וכי הא דאמר רב פפא:
- האי מאן דכפתיה לחבריה - ואשקיל עליה בידקא דמיא, ומית: חייב.
- מ"ט? גירי דידיה - הוא דאהני ביה.
- וה"מ בכח ראשון, אבל בכח שני - גרמא בעלמא הוא.
- יתיב רב אחוריה דרבי חייא, ורבי חייא קמיה דרבי
- ויתיב רבי וקאמר:
- מנין לשחיטה - שהוא בתלוש?
- שנאמר: (בראשית כב, י) ויקח את המאכלת לשחוט
- א"ל רב לרבי חייא: מאי קאמר?
- א"ל: וי"ו דכתיב - אאופתא קאמר.
- והא קרא קאמר?
- קרא - זריזותיה דאברהם קמ"ל.
תלוש ובסוף חברו
עריכה|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- אמר רבא:
- פשיטא לי תלוש ולבסוף חברו - לענין עבודת כוכבים: הוי תלוש.
- דאמר מר: המשתחוה לבית שלו - אסרו.
- ואי ס"ד הוי מחובר -
- 'אלהיהם על ההרים' זהו כנראה מדרש קדום - ולא ההרים אלהיהם.
- לענין הכשר זרעים: תנאי היא. דתנן:
- הכופה קערה על הכותל
- בשביל שתודח - הרי זה בכי יותן
- בשביל שלא ילקה הכותל - אינו בכי יותן
- לענין הכשר זרעים: תנאי היא. דתנן:
- הא גופא קשיא:
- אמרת: בשביל שתודח - הרי זה בכי יותן
- הא: בשביל שיודח הכותל - אין זה בכי יותן...
- והדר תני: בשביל שלא ילקה הכותל - אינו בכי יותן
- הא: בשביל שיודח הכותל ה"ז בכי יותן
- א"ר אלעזר תברא: מי ששנה זו, לא שנה זו!
- רב פפא אמר: כולה חד תנא הוא. הא - בכותל מערה, הא - בכותל בנין:
- וה"ק:
- הכופה קערה על הכותל בשביל שתודח הקערה, מזרם המים היורד בגשם לאורך הכותל - ה"ז בכי יותן.
- הא בשביל שיודח הכותל - אין זה בכי יותן.
- בד"א בכותל מערה - אבל בכותל בנין -
- בשביל שלא ילקה הכותל - הוא דאינו בכי יותן
- הא בשביל שיודח הכותל ה"ז בכי יותן.
שחיטת 'תלוש ולבסוף חברו'
עריכה|
דפוס וילנה: דף ט"ז עמוד ב. מהמלים תלוש ולבסוף חברו |
- בעי רבא:
- תלוש ולבסוף חברו - לענין שחיטה מאי?
- תא שמע
- היה צור יוצא מן הכותל,
- או שהיה קנה עולה מאליו ושחט בו - שחיטתו פסולה.
- הכא במאי עסקינן - בכותל מערה.
- דיקא נמי: דקתני דומיא דקנה עולה מאליו - ש"מ.
- ת"ש
- נעץ סכין בכותל ושחט בה - שחיטתו כשרה.
- שאני סכין דלא מבטל ליה
- ת"ש
- במחובר לקרקע - שחיטתו כשרה.
- דלמא פרושי קא מפרש לה?
- מאי מחובר לקרקע - סכין, דלא מבטל ליה.
שחיטה בסכין נעוצה
עריכה- אמר מר: נעץ סכין בכותל ושחט בה - שחיטתו כשרה.
- אמר רב ענן: אמר שמואל:
- לא שנו אלא שהסכין למעלה וצואר בהמה למטה
- אבל סכין למטה וצואר בהמה למעלה - חיישינן שמא ידרוס.
- והא קתני:
- 'בין שהסכין למטה וצואר בהמה למעלה,
- בין שהסכין למעלה וצואר בהמה למטה'?
- אמר רב זביד - לצדדין קתני:
- סכין למטה וצואר בהמה למעלה - בתלוש
- סכין למעלה וצואר בהמה למטה - במחובר.
- רב פפא אמר: בעופא - דקליל.
קרומית של קנה
עריכה- אמר רב חסדא א"ר יצחק, ואמרי לה במתניתא תנא:
- ה' דברים נאמרו בקרומית של קנה:
- אין שוחטין בה
- ואין מלין בה
- ואין מחתכין בה בשר
- ואין מחצצין בה שינים
- ואין מקנחים בה
- אין שוחטין בה? והתניא:
- בכל שוחטין בין בצור בין בזכוכית בין בקרומית של קנה
- אמר רב פפא - בסימונא דאגמא.
- ואין מחתכין בה בשר:
- רב פפא מחתך בה קרבי דגים - דזיגי
- רבה בר רב הונא מחתך בה עופא - דרכיך.
- ואין מקנחין בה
- תיפוק ליה משום דאמר מר:
- המקנח בדבר שהאור שולטת בו - שיניו נושרות.
אמר רב פפא קינוח פי מכה קאמרינן:
הכל שוחטים ולעולם שוחטים
עריכה- הכל שוחטין ולעולם שוחטין:
- הכל שוחטין - הכל בשחיטה ואפילו עוף.
- לעולם שוחטין - מאן תנא?
אמר רבה: רבי ישמעאל היא! דתניא:
{{הע-שמאל|היתר בשר תאוה בספר דברים: להשלים
איסור בשר נחירה (כלומר: החובה לשחוט): תורת הקרבנות להשלים
חובת השחיטה המשתמעת מ[[מעשה השלו במדבר להשלים
}}
- כי ירחיב י"י אלהיך את גבולך כאשר דבר לך, ואמרת אוכלה בשר וגו'
- ר' ישמעאל אומר:
- לא בא הכתוב אלא להתיר להם בשר תאוה -
- שבתחלה: נאסר להם בשר תאוה
- משנכנסו לארץ הותר להם בשר תאוה:
- ועכשיו שגלו - יכול יחזרו לאיסורן הראשון?
- לכך שנינו: לעולם שוחטין.
|
חולין דף יז עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- מתקיף לה רב יוסף:
- האי: לעולם שוחטין? לעולם שוחטין ואוכלין - מבעי ליה?
- ועוד:
- מעיקרא - מאי טעמא איתסר? משום דהוו מקרבי למשכן!
- ולבסוף - מאי טעמא אישתרו? דהוו מרחקי ממשכן!
- וכ"ש השתא - דארחיקו להו טפי?!
- אלא אמר רב יוסף:
- רבי עקיבא היא. דתניא:
- כי ירחק ממך המקום אשר יבחר י"י אלהיך לשום שמו שם, וזבחת מבקרך ומצאנך...
- ר' עקיבא אומר לא בא הכתוב אלא לאסור להן בשר נחירה -
- שבתחלה להשלים - היכן הותר להן בשר נחירה,
- משנכנסו לארץ נאסר להן להשלים - היכן בשר נחירה,
- ועכשיו שגלו - יכול יחזרו להתירן הראשון?
- לכך שנינו: לעולם שוחטין.
- במאי קמיפלגי?
- רבי עקיבא סבר: בשר תאוה לא איתסר כלל.
- ר' ישמעאל סבר: בשר נחירה לא אישתרי כלל.
- רבי עקיבא היא. דתניא:
- בשלמא לרבי ישמעאל - היינו דכתיב: ושחט את בן הבקר.
- אלא לרבי עקיבא - מאי 'ושחט'?
- - קדשים שאני.
- בשלמא לרבי ישמעאל - היינו דכתיב: 'הצאן ובקר ישחט להם?'
- אלא לר' עקיבא - מאי 'הצאן ובקר ישחט להם'? - 'ינחר להם' מיבעי ליה?!
- נחירה שלהן זו היא שחיטתן.
- בשלמא לר' ישמעאל - היינו דתנן:
- השוחט - ונתנבלה בידו, והנוחר, והמעקר: פטור מלכסות.
- אלא לר' עקיבא - אמאי פטור מלכסות?
- הואיל ואיתסר - איתסר.
- בשלמא לר' עקיבא, דאמר 'בשר תאוה לא איתסר כלל -
- היינו דכתיב: אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל כן תאכלנו
- אלא לרבי ישמעאל - צבי ואיל גופיה - מי הוי שרי?
- כי אסר רחמנא בהמה - דחזיא להקרבה, אבל חיה, דלא חזיא להקרבה - לא אסר רחמנא.
אברי בשר נחירה
עריכה- בעי רבי ירמיה: אברי בשר נחירה, שהכניסו ישראל עמהן לארץ: מהו?
- אימת?
- אילימא בשבע שכבשו - השתא דבר טמא אישתרי להו!
- דכתיב (דברים ו, יא) 'ובתים מלאים כל טוב'
- ואמר ר' ירמיה בר אבא:
- אמר רב: כתלי דחזירי...
- בשר נחירה מבעיא?
- אלא - לאחר מכאן שאלתו של רבי ירמיה היא לאחר 'שבע שכבשו'.
- אילימא בשבע שכבשו - השתא דבר טמא אישתרי להו!
- ואיבעית אימא:
- לעולם בשבע שכבשו -
- כי אשתרי להו - שלל של עובדי כוכבים!
- דידהו והשאלה של רבי ירמיה גם על תקופת 'שבע שכבשו' - לא אישתרי.
- תיקו בכל מקרה.
'בכל שוחטין'
עריכה- אמר רבה:
- שנית הכל שוחטין ו-לעולם שוחטין
- בכל שוחטים - מאי משנית ליה?
- וכי תימא בין בצור בין בזכוכית בין בקרומית של קנה...
- הא - דומיא דהנך קתני?
- אי הנך - בשוחטין, האי - נמי בשוחטין,
- ואי הנך - בנשחטין, האי - נמי בנשחטין?
- אלא אמר רבא:
- הכל שוחטין: חדא - לאתויי כותי, וחדא - לאתויי ישראל מומר.
- לעולם שוחטין: בין ביום בין בלילה, בין בראש הגג בין בראש הספינה.
- בכל שוחטין: בין בצור בין בזכוכית בין בקרומית של קנה.
מגל קציר והמגירה
עריכה- חוץ ממגל קציר והמגירה:
פגם ושדר
עריכה- אבוה דשמואל פגם ושדר, פגם ושדר.
- שלחו ליה:
- כמגירה שנינו!!
פגימות הרבה
עריכה|
לפי דפוס וילנה: דף י"ז עמוד ב' החל מן המלים סכין שיש בה פגימות הרבה |
- תנו רבנן:
- סכין שיש בה פגימות הרבה תידון כמגירה
- ושאין בה אלא פגימה אחת: אוגרת - פסולה, מסוכסכת - כשרה.
- היכי דמיא אוגרת, היכי דמיא מסוכסכת?
- א"ר אליעזר: 'אוגרת' - משתי רוחות, 'מסוכסכת' - מרוח אחת.
- מאי שנא?
- משתי רוחות: דמורשא קמא מחליש, ומורשא בתרא בזע?
- מרוח אחת נמי: חורפא דסכינא מחליש, מורשא בזע?!
- דקאים ארישא דסכינא.
- סוף סוף כי אזלא - מחלשא, כי אתא - בזע?
- כגון שהוליך ולא הביא.
מסוכסכת
עריכה- אמר רבא
- ג' מדות בסכין:
- אוגרת - לא ישחוט, ואם שחט: שחיטתו פסולה.
- מסוכסכת - לא ישחוט בה לכתחלה, ואם שחט: שחיטתו כשרה.
- עולה ויורד בסכין - שוחט בה לכתחלה.
- א"ל רב הונא בריה דרב נחמיה לרב אשי:
- אמרת לן משמיה דרבא 'מסוכסכת פסולה'
- והא (אמר רבא) מסוכסכת כשרה?
- לא קשיא.
- כאן - שהוליך והביא, כאן - שהוליך ולא הביא.
- אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא - לרב אשי:
- דמיא לסאסאה - מאי?
- אמר ליה: מאן יהיב לן מבשריה - ואכלינן!
בדיקת סכין
עריכה(רב חסדא) ושחטתם בזה
עריכה- אמר רב חסדא
- מנין לבדיקת סכין מן התורה?
- שנאמר (שמואל א יד, לד) ושחטתם בזה ואכלתם
- פשיטא?!
- כיון דכי נקב טריפה, 'בעיא בדיקה לחכם' קאמרינן.
- והאמר רבי יוחנן?
- לא אמרו להראות סכין לחכם אלא מפני כבודו של חכם.
מדרבנן. - וקרא אסמכתא בעלמא הוא.
אופן בדיקת הסכין
עריכה- במערבא בדקי לה בשימשא
- בנהרדעא בדקו לה במיא
- רב ששת בדק לה בריש לישניה
- רב אחא בר יעקב בדק לה בחוט השערה
- בסורא אמרי: בישרא אכלה, בישרא לבדקה.
- אמר רב פפא צריכא בדיקה אבישרא ואטופרא (ואתלתא רוחתא)
- אמר ליה רבינא לרב אשי:
- אמר לן רב סמא בריה דרב משרשיא משמך, דאמרת ליה משמיה דרבא: צריכא בדיקה אבישרא ואטופרא ואתלתא רוחתא?
- אמר ליה: אבישרא ואטופרא אמרי, ואתלתא רוחתא - לא אמרי.
- איכא דאמרי: אבישרא ואטופרא ואתלתא רוחתא אמרי, משמיה דרבא - לא אמרי.
- רבינא ורב אחא בריה דרבא, הוו יתבי קמיה דרב אשי:
- אייתו סכין לקמיה דרב אשי לבדקה.
- אמר ליה לרב אחא בריה דרבא: בידקא!
- בדקה - אטופרא ואבישרא ואתלתא רוחתא.
- אמר ליה יישר!
- וכן אמר רב כהנא:
- רב יימר אמר: אטופרא ואבישרא - צריכא, אתלתא רוחתא - לא צריכא.
- מי לא א"ר זירא אמר שמואל:
- ליבן סכין ושחט בה - שחיטתו כשרה, שחידודה קודם לליבונה.
- וקשיא לן: האיכא 'צדדין'.
- ואמרינן: 'בית השחיטה - מרווח רווח'?
- הכא נמי: 'בית השחיטה - מרווח רווח!
פגימת מזבח
עריכה- אמר רב הונא בר רב קטינא אמר רבי שמעון בן לקיש:
- שלש פגימות הן
- פגימת עצם בפסח
- פגימת אוזן בבכור
- פגימת מום בקדשים
- שלש פגימות הן
- ורב חסדא אמר
- אף פגימת סכין
- ואידך? - בחולין לא קא מיירי.
|
לפי דפוס וילנה דף י"ח עמוד א' החל מן המלים וכמה פגימת המזבח? |
- וכולן - פגימתן כדי פגימת המזבח.
- וכמה פגימת המזבח?
- כדי שתחגור בה צפורן.
- מיתיבי
- כמה פגימת המזבח?
- ר' שמעון בן יוחאי אומר טפח
- ר"א בן יעקב אומר כזית
לא קשיא! הא - בסידא, הא - באבנא.
המסרב להציג הסכין
עריכה- אמר רב הונא האי טבחא דלא סר סכינא קמי חכם - משמתינן ליה.
- ורבא אמר - מעברינן ליה, ומכרזינן אבשריה דטרפה היא.
- ולא פליגי: כאן - בשנמצאת סכינו יפה, כאן - בשלא נמצאת סכינו יפה.
- רבינא אמר:
- היכא דלא נמצאת סכינו יפה: ממסמס ליה בפרתא, דאפי' לעובד כוכבים נמי לא מזדבן!
- ההוא טבחא דלא סר סכינו קמיה דרבא בר חיננא.
- שמתיה, ועבריה, ואכריז אבשריה דטרפה היא.
- אקלעו מר זוטרא ורב אשי לגביה.
- אמר להו: ליעיינו רבה במלתיה, דתלו ביה טפלי!
- בדקה רב אשי לסכיניה ונמצאת יפה - ואכשריה.
- אמר ליה מר זוטרא ולא ליחוש מר לסבא?
- א"ל שליחותיה קא עבדינן.
- אמר רבה בר הונא: שן תלושה וצפורן תלושה, מותר לשחוט בה לכתחלה.
- והא אנן תנן חוץ ממגל קציר והמגירה והשינים והצפורן מפני שהן חונקין
- שן אשן לא קשיא הא בחדא הא בתרתי
צפורן אצפורן לא קשיא הא בתלושה הא במחוברת:
חולין (הכל שוחטין) פרק א משנה ו - השוחט במגל קציר
עריכהמתניתין
- השוחט במגל קציר, בדרך הליכתה: ב"ש - פוסלין, וב"ה מכשירין.
- ואם החליקו שיניה - הרי היא כסכין.
גמרא על פרק א משנה ו השוחט במגל קציר
עריכהגמרא
- א"ר חייא בר אבא:
- א"ר יוחנן:
- אף כשהכשירו ב"ה,
- לא הכשירו - אלא לטהרה מידי נבילה,
- אבל באכילה - אסורה.
- א"ר אשי: דיקא נמי!
- דקתני: ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין
- ולא קתני: ב"ש אוסרין וב"ה מתירין.
- וליטעמיך - ליתני: ב"ש מטמאין וב"ה מטהרין?!
- אלא 'פוסלין ומכשירין' ו-'אוסרין ומתירין' - חדא מילתא היא.
חולין (הכל שוחטין) פרק א משנה ז - השוחט מתוך הטבעת
עריכהמתניתין
- השוחט מתוך הטבעת ושייר בה מלא החוט על פני כולה - שחיטתו כשרה.
- ר' יוסי בר' יהודה: אומר מלא חוט על פני רובה.
גמרא לפרק א' משנה ז - השוחט מתוך הטבעת
עריכהגמרא
- רב ושמואל דאמרי תרוייהו:
- הלכה כר' יוסי בר' יהודה.
- ואף ר' יוסי בר' יהודה לא אמר אלא בטבעת הגדולה - הואיל ומקפת את 'כל' הקנה
- אבל בשאר טבעות לא.
|
לפי דפוס וילנא: דף י"ח עמוד ב' החל מהמלים "השוחט בשאר טבעות" |
- ובשאר טבעות לא?!
- והתניא:
- רבי יוסי ברבי יהודה אומר
- השוחט בשאר טבעות
- אע"פ שאין מקיפות את כל הקנה -
- הואיל ומקיפות את רוב הקנה - שחיטתו כשרה,
- ומוגרמת - פסולה.
- העיד רבי חנינא בן אנטיגנוס על מוגרמת שהיא כשרה.
- אמר רב יוסף:
- רבי יוסי בר יהודה - תרתי קאמר:
- רב ושמואל סברי כוותיה - בחדא, ופליגי עליה - בחדא.
- והא 'לא אמר הלכה כריב"י, ואף ריב"י לא אמר אלא בטבעת הגדולה...' - קאמרי?
- הכי קאמר:
- הלכה כמותו - בטבעת הגדולה, ואין הלכה כמותו - בשאר טבעות.
חומרות המקום (סוגיית מוגרמת)
עריכה|
סוגיית מוגרמת: סוגיית המשך אגבי, בעקבות אזכור העניין בברייתא של רבי יוסי ברבי יהודה על טבעות שמקיפות רוב |
- כי סליק רבי זירא אכל מוגרמת.
- דרב ושמואל אמרי ליה: לאו מאתריה דרב ושמואל את?
- אמר להו: מאן אמרה? יוסף בר חייא!
- יוסף בר חייא - מכולי עלמא גמיר!
- שמע רב יוסף - איקפד.
- אמר: אנא מכולי עלמא גמירנא?
- אנא מרב יהודה גמירנא דאפי' ספיקי דגברי גריס!
- דאמר רב יהודה:
- אמר ר' ירמיה בר אבא
- ספק משמיה דרב, ספק משמיה דשמואל:
- שלשה מתירין את הבכור במקום שאין מומחה.
- ור' זירא, לית ליה:
- נותנין עליו חומרי המקום - שיצא משם, וחומרי המקום - שהלך לשם?
- אמר אביי:
- הני מילי - מבבל לבבל, ומארץ ישראל לארץ ישראל,
- אי נמי מארץ ישראל לבבל,
- אבל מבבל לארץ ישראל - כיון דאנן כייפינן להו, עבדינן כוותייהו.
- רב אשי אמר: אפילו תימא מבבל לארץ ישראל,
- הני מילי היכא דדעתו לחזור.
- ר' זירא - אין דעתו לחזור הוה.
- אמר ליה אביי לרב יוסף:
- והא רבנן דאתו ממחוזא אמרי:
- אמר רבי זירא משמיה דרב נחמן: מוגרמת כשרה.
- א"ל: נהרא נהרא ופשטיה.
- רבי שמעון בן לקיש אכשר בחודא דכובעא.
- קרי עליה רבי יוחנן גיסא גיסא גס שבגסים - דו משמעות על חוד הכובע ועל ריש לקיש שאינו מושחז כראוי.
שחיטה בגבעולי חיטה
עריכה|
דרוש ציטוט: (מלכים א ב, כה) ויפגע בו וימת... סוף וישב, פרשיית מלאכי מחניים, (לאחר פרידת יעקב מלבן ולקראת פגישתו עם עשיו ב'ויצא') וַיַּשְׁכֵּם לָבָן בַּבֹּקֶר וַיְנַשֵּׁק לְבָנָיו וְלִבְנוֹתָיו, וַיְבָרֶךְ אֶתְהֶם, וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לָבָן לִמְקֹמוֹ. וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ, וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹקים. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם: 'מַחֲנֵה אֱלֹקים זֶה!' - וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא 'מַחֲנָיִם'. {פ} וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם. וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר: כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו: כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב: עִם לָבָן גַּרְתִּי... 'בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו, וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ, וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ!'. וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ, וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת... |
- אמר רב פפי משמיה דרבא: פגע בחיטי ונשחט על ידי גבעולי החיטים - טרפה.
- איבעיא להו:
- 'פגע' ונגע בהן - דכתיב: 'ויפגע בו וימת'
- או דלמא: 'פגע' ולא נגע - כדכתיב: 'ויפגעו בו מלאכי אלהים'?
- איתמר:
- אמר רב פפא משמיה דרבא:
- שייר בחיטי - כשרה.
- אמר רב אמימר בר מר ינוקא:
- הוה קאימנא קמיה דר' חייא בריה דרב אויא,
- ואמר לי: שייר בחיטי - כשרה.
- א"ל רבינא לרב אשי:
- אמר לי רב שמן מסוברא:
- איקלע מר זוטרא לאתרין, ודרש: שייר בחיטי - כשרה.
|
לפי דפוס וילנא: דף י"ט עמוד א'. החל מן המלים |
- מר בר רב אשי אמר: פגע בחיטי - כשרה, שייר בחיטי - טרפה!
ההלכה בשיפוי כובע, ובגבעולי חיטה
עריכה- והלכתא: משיפוי כובע ולמטה - כשרה.
- והיינו דשייר בחיטי.
- רב נחמן אכשר - משיפוי כובע ולמטה.
- אמר ליה רב חנן בר רב קטינא לרב נחמן:
- כמאן?! לא כרבנן, ולא כרבי יוסי ברבי יהודה?!
- אמר ליה: אנא לא 'חילק' ידענא ולא 'בילק' ידענא.
- אנא שמעתא ידענא!
- דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן:
- ואמרי לה: א"ר אבא בר זבדא א"ר חנינא:
- ואמרי לה: א"ר יעקב בר אידי א"ר יהושע בן לוי:
- משיפוי כובע ולמטה - כשרה.
- ואריב"ל מוגרמת:
- דרבנן - כשרה לרבי יוסי בר' יהודה
- ודרבי יוסי ברבי יהודה - כשרה לרבי חנינא בן אנטיגנוס.
- פשיטא?
- מהו דתימא: 'ר"ח בן אנטיגנוס - אדרבנן קאי,
- קא משמע לן.
- ואימא ה"נ?
- א"כ 'העיד עליה' מיבעי ליה.
- והלכתא כר' חנינא בן אנטיגנוס, דקאי רב נחמן כוותיה.
הגרים רובו או חלקו
עריכהגרסה ראשונה
עריכה- אמר רב הונא:
- אמר רב אסי:
- מחלוקת בששחט שני שליש, והגרים שליש:
- דרבנן סברי: כולה שחיטה בעינן בטבעת גדולה.
- ורבי יוסי ברבי יהודה סבר: רובו ככולו.
- אבל הגרים שליש ושחט שני שליש - דברי הכל פסולה,
- דכי נפקא חיותא - בעינן רובא בשחיטה, וליכא.
- א"ל רב חסדא: אדרבה לימא מר איפכא!
- מחלוקת כשהגרים שליש ושחט שני שליש:
- דרבי יוסי ברבי יהודה סבר: מידי דהוה אחצי קנה פגום
- ורבנן: התם - מקום שחיטה, הכא לאו מקום שחיטה.
- אבל שחט שני שליש והגרים שליש - דברי הכל כשרה!
- דהא תנן: רובו של אחד - כמוהו!
- א"ל רב יוסף:
- מאן נימא לן ד'ההוא רובא' דהתם - לאו רבי יוסי ברבי יהודה קתני לה?
- דלמא רבי יוסי בר' יהודה קתני לה?
- אמר ליה אביי: אטו כל 'רובי דעלמא' - רבי יוסי ברבי יהודה קתני להו?
- אמר ליה: אנא, רובא דשחיטה קאמינא - דשמענא להו דפליגי.
גרסה שניה
עריכה- לישנא אחרינא אמרי לה:
- אמר רב הונא:
- אמר רב אסי:
- מחלוקת שהגרים שליש ושחט שני שליש:
- דרבי יוסי בר ר' יהודה סבר: מידי דהוה אחצי קנה פגום
- ורבנן: התם - מקום שחיטה, הכא - לאו מקום שחיטה
- אבל שחט שני שליש והגרים שליש - דברי הכל כשרה!
- דהא תנן: רובו של אחד - כמוהו.
- מתקיף לה רב חסדא:
- מאן לימא לן ד'ההוא רובא' דהתם - לאו רבי יוסי ברבי יהודה קתני לה?
- דלמא רבי יוסי ברבי יהודה קתני לה?
- א"ל רב יוסף: אטו כל 'רובי דעלמא' - רבי יוסי ברבי יהודה קתני להו?
- אמר ליה אנא רובא דשחיטה קאמינא - דשמענא להו דפליגי.
הגרים שחט והגרים
עריכה- הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש
- רב הונא: אמר רב - כשרה!
- רב יהודה: אמר רב - טרפה!
- רב הונא אמר רב כשרה - כי נפקא חיותא, בשחיטה - קא נפקא!
- רב יהודה אמר רב טרפה - בעינן רובא בשחיטה, וליכא!
שחט הגרים ושחט
עריכהשחט שליש והגרים שליש ושחט שליש
- רב יהודה: אמר רב - כשרה!
- אתו שיילוה לרב הונא. אמר להו: טרפה!
- שמע רב יהודה - איקפד.
- אמר טריפנא ומכשר, ומכשרנא טריף?!
|
לפי דפוס וילנא: דף י"ט עמוד ב'. החל מהמלים דא"כ מפסדת לה לקמייתא |
- אמר רב הונא:
- שפיר קא מיקפד!
- חדא - איהו שמיע ליה מיניה דרב, ואנא לא שמיע לי.
- ועוד האיכא רובא בשחיטה!
- א"ל רב חסדא:
- לא תהדר בך - דא"כ מפסדת לה לקמייתא!
- התם - מ"ט קא מכשרת: דכי נפקא חיותא - בהכשירה קא נפקא.
- הכא - נמי! כי נפקא חיותא - בהגרמה קא נפקא!
- איקלע רב נחמן לסורא. בעו מיניה:
- שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש - מהו?
- אמר להו: לאו היינו דר' אלעזר בר מניומי?
- דא"ר אלעזר בר מניומי:
- שחיטה העשויה כמסרק כשרה.
- ודלמא במקום שחיטה?
- במקום שחיטה?! - מאי למימרא?!
- מהו דתימא בעינן שחיטה מפורעת - וליכא, קמ"ל.
- סימן בכ"ד
- יתיב רבי אבא אחוריה דרב כהנא
- ויתיב רב כהנא קמיה דרב יהודה, ויתיב -
- וקאמר:
- שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש - מהו? א"ל: שחיטתו כשרה.
- הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש - מהו? א"ל: שחיטתו פסולה.
- שחט במקום נקב מהו? א"ל: שחיטתו כשרה.
- שחט ופגע בו נקב מהו? א"ל: שחיטתו פסולה.
- אזל רבי אבא, אמרה קמיה דר' אלעזר.
- אזל ר"א אמרה קמיה דר' יוחנן.
- א"ל: מאי שנא?
- א"ל:
- שחט במקום נקב - נעשה כמי ששחט נכרי שנכרי שחט את הבהמה. ולפי הצנזורה: עובד כוכבים וגמר ישראל.
- שחט ופגע בו נקב - נעשה כמי ששחט ישראל וגמר נכרי לפי הצנזורה: עובד כוכבים
- קרי עליה: נכרי נכרי!
- אמר רבא שפיר קרי עליה נכרי נכרי.
- בשלמא התם מדהוה ליה לישראל למשחט רובא ולא שחט - כי נפקא חיותא: בידא דנכרי קא נפקא.
- אלא הכא מכדי משחט שחיט. מה לי במקום נקב מה לי פגע בו נקב?
חולין (הכל שוחטין) פרק א' משנה ט' - השוחט מן הצדדים
עריכהמתניתין משנתנו
- השוחט מן הצדדין - שחיטתו כשרה.
- המולק מן הצדדין - מליקתו פסולה.
- השוחט מן העורף - שחיטתו פסולה.
- המולק מן העורף - מליקתו כשירה.
- השוחט מן הצואר - שחיטתו כשרה.
- המולק מן הצואר - מליקתו פסולה.
- - שכל העורף: כשר למליקה
- - וכל הצואר: כשר לשחיטה.
- - נמצא:
- כשר בשחיטה - פסול במליקה,
- כשר במליקה - פסול בשחיטה.
גמרא בבלי חולין על פרק א' משנה ט'
עריכהגמרא
- מאי 'עורף'?
- אילימא עורף ממש? מאי אריא שוחט, אפילו מולק נמי?!
- (ויקרא ה, ח) 'ממול ערפו' אמר רחמנא - ולא ערפו!
- אלא: מאי עורף - ממול עורף! כדקתני סיפא: 'כל העורף כשר למליקה'.
- מנהני מילי? דתנו רבנן:
- ממול ערפו - מול הרואה את העורף.
- וכן הוא אומר (במדבר כב, ה) והוא יושב ממולי.
- ואומר: (ירמיהו ב, כז) כי פנו אלי עורף ולא פנים
- מאי ואומר?
- וכי תימא 'עורף' גופיה לא ידעינן היכא! דנדע 'מול דידיה' היכא?
- תא שמע: כי פנו אלי עורף ולא פנים, מכלל דעורף להדי פנים.
- אמרי בני ר' חייא:
- מצות מליקה: מחזיר סימנים לאחורי העורף, ומולק.
|
לפי דפוס וילנא: דף כ' עמוד א'. החל מן המלים: ואי ס"ד מחזיר דוקא... |
- איכא דאמרי: אף מחזיר...
- ואיכא דאמרי: מחזיר דוקא.
- ומסתברא כמאן דאמר 'אף מחזיר'.
- ממאי? מדקתני:
- השוחט מן העורף שחיטתו פסולה,
- המולק מן העורף מליקתו כשרה.
- ואי ס"ד מחזיר דוקא - מאי איריא 'מולק'? אפי' שוחט - נמי!?
- אלא לאו שמע מינה: 'אף מחזיר'? ומתני' בדלא אהדר?
- א"ר ינאי יקבלו הרובין את תשובתן. דקתני:
- נמצא כשר בשחיטה - פסול במליקה.
- כשר במליקה - פסול בשחיטה.
- למעוטי מאי? לאו למעוטי 'מחזיר סימנין לאחורי העורף' - דלא?!
- אמר רבה בר בר חנה: לא. למעוטי שן וצפורן.
- 'שן וצפורן' - בהדיא קתני להו?!
- אלא: א"ר ירמיה: למעוטי 'מוליך ומביא'.
- הניחא למ"ד 'מוליך ומביא' במליקה פסול...
- אלא למ"ד כשר - מאי איכא למימר?
- בני ר' חייא - סברי לה כמ"ד מוליך ומביא במליקה פסול.
- אמר רב כהנא
- מצות מליקה: קוצץ ויורד - וזו היא מצותה.
- סבר רבי אבין למימר: קוצץ ויורד - אין הן, כלומר כן, מוליך ומביא - לא.
- א"ל ר' ירמיה: כ"ש דמוליך ומביא במליקה כשר!
- ומאי זו היא מצותה?
- אימא אף זו היא מצותה:
- א"ר ירמיה:
- אמר שמואל:
- כל הכשר בשחיטה כנגדו בעורף כשר במליקה -
- הא פסול בשחיטה פסול במליקה.
- למעוטי מאי?
- אילימא למעוטי עיקור סימנין
- והא תני רמי בר יחזקאל אין עיקור סימנין בעוף
- אמר רב פפא למעוטי ראשו.
- ראשו? פשיטא!? (ויקרא ה, ח) ממול ערפו אמר רחמנא ולא בראשו
- מאי 'ראשו' - שיפוי ראשו. כגון דנקט משיפוי ראשו והגרים, ואזל עד דמטא תתאי.
- וכדרב הונא אמר רב אסי. דאמר רב הונא:
- אמר רב אסי: הגרים שליש ושחט שני שליש - פסולה.
עיקור סימנים בעוף
עריכה|
לפי דפוס וילנא: דף כ' עמוד ב'. החל מן המלים: אבל למ"ד יש שחיטה בעוף |
- אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי:
- הא דתני רמי בר יחזקאל 'אין עיקור סימנין בעוף'
- - לא אמרן אלא למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה
- אבל למ"ד יש שחיטה לעוף מן התורה - יש עיקור.
- אמר ליה: אדרבה - איפכא מסתברא!
- למאן דאמר יש שחיטה לעוף מן התורה - איכא למימר דהכי אגמריה דאין עיקור,
- ואפי' למאן דאמר כבהמה לענין עיקור -
- לא ליהוי כבהמה - אלא למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה אלא מדברי סופרים.
- מהיכא גמירי לה? מבהמה! - כולה מילתא כבהמה!
- אמר רבינא אמר לי רבין בר קיסי:
- הא דתני רמי בר יחזקאל אין עיקור סימנין בעוף
- לא אמרן אלא במליקה אבל בשחיטה יש עיקור.
- והא"ר ירמיה אמר שמואל:
- כל הכשר בשחיטה כנגדו בעורף - כשר במליקה.
- הא פסול - פסול?
- ההוא פליגא.
- אמר זעירי נשברה מפרקת ורוב בשר עמה נבלה
- אמר רב חסדא אף אנן נמי תנינא
- מלק בסכין מטמא בגדים אבית הבליעה
- ואי אמרת טרפה הויא -
- מליקתה - זו היא שחיטתה, תהני לה סכין לטהרה מידי נבלה?!
- אמרי: התם - משום דלאו שחיטה היא כלל!
- מאי טעמא?
- רב הונא אמר: מפני שהוא מחליד
- רבא אמר: מפני שהוא דורס.
- מ"ד מפני שהוא מחליד, מ"ט לא אמר מפני שהוא דורס?
- קסבר מוליך ומביא במליקה - כשר.
- ומ"ד מפני שהוא דורס, מאי טעמא לא אמר מפני שהוא מחליד?
- אמר לך חלדה - היכי דמי כחולדה הדרה בעיקרי בתים, דמכסיא.
- הכא - הא מיגליא.
- אמר רבא:
- אי קשיא לי, הא קשיא לי: וכי מתה עומד ומולק?
- א"ל אביי:
- ותקשי לך: עולת העוף דבעיא שני סימנין - וכי מתה עומד ומולק?
- אמר ליה: התם - כדי לקיים בה מצות הבדלה.
- - אי הכי עור נמי?
- - כל המעכב בשחיטה - מעכב בהבדלה, וכל שאינו מעכב בשחיטה - אינו מעכב בהבדלה.
- והא מיעוט סימנין לרבנן - דלא מעכבי בשחיטה ומעכבי בהבדלה?
- אלא אימא: כל שישנו בשחיטה - ישנו בהבדלה, וכל שאינו בשחיטה - אינו בהבדלה.