ביאור:אחדות העמים
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
צלם הזהב של נבוכדנאצר עריכה
בספר דניאל מסופר שנבוכדנאצר מלך בבל הקים צלם זהב והעמידו בבקעת-דורא במדינת בבל. הוא ציווה לאסוף לשם את כל השרים וראשי המדינות בממלכתו, וציווה על כל "העמים האומות והלשונות", ((דניאל ג ד): "עממיא אומייא ולישנייא", שברגע שישמעו את קול כלי-הנגינה – ייפלו כולם וישתחוו לצלם הזה, (דניאל ג ה): "בעידנא די תשמעון קל קרנא משרוקיתא קתרוס שבכא פסנתרין סומפוניא וכול זני זמרא -- תפלון ותסגדון לצלם דהבא די הקים נבוכדנאצר מלכא".
לאחר מכן (פסוקים ח-כג) מסופר שחנניה, מישאל ועזריה לא השתחוו לצלם הזהב, בניגוד לדברי הכרוז. נבוכדנאצר כעס עליהם מאד וציווה להשליך אותם לכבשן האש. אבל ה' שלח מלאך והציל אותם מהאש, והם יצאו מהאש בריאים ושלמים.
הפרק מעלה מספר שאלות:
- למה נבוכדנאצר החליט להקים צלם מזהב בבקעת דורא? אם היה כתוב שהצלם הזה היה צלם של נבוכדנאצר עצמו, או של אחד מהאלים שלו, אז הכל היה ברור. אבל הכתוב לא אומר שום דבר - כתוב רק שהצלם עשוי מזהב.
- למה היה לו כל-כך חשוב שכל העמים ישתחוו לו? ולמה הוא הדגיש את "העמים האומות והלשונות "?
- ולמה היה לו חשוב שכולם ישתחוו בדיוק באותו רגע – " ברגע שתשמעו את קול כלי הנגינה"?
ייתכן שהתשובה קשורה לפרק הקודם. בדניאל ב מסופר שנבוכדנאצר חלם חלום שהפעים את רוחו מאד. בחלום הזה הוא ראה לם גדול עומד לנגדו: ראשו זהב, חזהו וזרועותיו כסף, בטנו נחושת, שוקיו ברזל, ורגליו – מהן ברזל ומהן חרס.
דניאל פתר לו את החלום, והסביר לו שהצלם מסמל את ההסטוריה האנושית, וכל מתכת מסמלת מעצמה ששולטת בעולם:
- הזהב מסמל את הממלכה של נבוכדנאצר עצמו – ממלכת בבל: אחדות העמים " "אנת הוא ראשה די דהבא"" – דניאל ב לח
- הכסף מסמל את הממלכה שתקום אחרי בבל - ממלכת פרס: "ובתרך תקום מלכו אוחרי -- ארע מינך" – דניאל ב לט
- הנחושת מסמלת את הממלכה שתקום אחר-כך (כנראה ממלכת יוון): " "ומלכו תליתאה אוחרי די נחשא, די תשלט בכל ארעא"" – שם.
- הברזל מסמל את הממלכה הרביעית (כנראה ממלכת רומי).
- וכפות הרגליים, שמהן ברזל ומהן חרס, מסמלות את המדינות שיתפלגו אחר-כך (כנראה הכוונה למדינות אירופה שקמו על חורבות האימפריה הרומית).
בכל אופן, הצלם הזה מסמל את המעצמות שאמורות לשלוט בעולם בעתיד – במהלך ההסטוריה האנושית. זוהי התכנית ההסטורית של הקב"ה, והוא גילה אותה לנבוכדנאצר בחלום:
- (דניאל ב כח): "ברם איתיי אלה בשמיא גלא רזין, והודע למלכא נבוכדנאצר מה די להווא באחרית יומיא"
אבל נבוכדנאצר לא היה כל-כך מרוצה מהתכנית הזאת. כי אם זו התכנית – זה אומר שהמלכות של בבל לא תימשך לנצח: אחריו תהיה עוד מלכות, ועוד מלכות, ועוד... ולכן הוא הקים צלם שכולו עשוי מזהב – והמשמעות שלו היא שמלכות בבל תימשך עד סוף ההסטוריה.
טוב, עד עכשיו הרעיון הזה נראה מגוחך: איך נבוכדנאצר יכל בכלל לחשוב שהצלם שהוא הקים ישנה במשהו את התכניות של הקב"ה?!
כדי להבין את זה צריך להיזכר במשהו שקרה בערך באותו מקום – בקעה בארץ בבל -- לפני הרבה זמן (בראשית יא ב): "...וימצאו בקעה ב ארץ שנער , ויישבו שם,... ויאמרו הבה נבנה לנו עיר, ומגדל וראשו בשמיים, ונעשה לנו שם..."
גם הרעיון הזה של בני-האדם נראה מצחיק מאד: איך בני-אדם יכולים לבנות מגדל שמגיע לשמים? ועוד עם הטכנולוגיה הפרימיטיבית שהיתה להם!? כדי לבנות בניין גבוה צריך ברזל - ולהם היו בסה"כ לבנים וחמר … -- אבל למרבה ההפתעה הקב"ה לקח את הרעיון הזה לגמרי ברצינות, כמו שכתוב בהמשך:
"ויאמר ה': "הן עם אחד ושפה אחת לכולם, וזה החילם לעשות; ועתה לא ייבצר מהם כל אשר יזמו לעשות!""
לפי דברי ה' ית', בני-האדם יצליחו לעשות את כל מה שיזמו – אפילו להגיע לשמיים!
נראה מכאן שיש כוח מיוחד לכל העמים כשהם מאוחדים: כאשר "עם אחד ושפה אחת לכולם" הם יצליחו לעשות "כל אשר יזמו לעשות" . אולי זה קשור למה שכתוב בפרשת בריאת האדם "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" - האדם הראשון היה דומה לא-להים, היה לו כוח אלהי, אבל הכוח הזה התפצל והתפזר בין הצאצאים שלו; ולכן כשכל בני-האדם מאוחדים יש להם שוב כוח על-טבעי כמו שהיה לאדם הראשון.
כנראה שנבוכדנאצר מלך בבל ידע את הסוד הזה. ולכן הוא רצה ש"כל העמים האומות והלשונות" ישתחוו לצלם שלו – שכל העמים יהיו מאוחדים, וברגע אחד יסכימו לתוכנית שלו, וכך יצליחו לשנות את העתיד. (כמובן, לא כל העמים בעולם היו תחת מלכות בבל (עוד לא גילו את אמריקה...) אבל כנראה שנבוכדנאצר לא ידע את זה (ראו בדברי דניאל בפתרון של החלום בפרק ב)).
זו הסיבה שנבוכדנאצר כל-כך כעס על חנניה מישאל ועזריה: הם ייצגו את עם-ישראל, וכשהם לא השתחוו לצלם – זה הרס לנבוכדנאצר את כל האחדות הבינלאומית שהוא רצה ליצור.
צלם הכסף של המן עריכה
תופעה דומה ניתן לראות במגילת אסתר. המלך אחשוורוש ציווה על כולם להשתחוות להמן, (אסתר ג ב): "וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כורעים ומשתחווים להמן, כי כן ציווה לו המלך...". מי שלא השתחווה הסתכן בעונש מוות, כמו שרואים מהמשך הסיפור. גם כאן היה יהודי אחד שלא השתחווה, "...ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה" (חז"ל פירשו שמרדכי לא השתחוה כי המן שם צלם על בגדו).
אבל המן רצה לא רק להרוג את מרדכי אלא להשמיד את כל היהודים. כנראה שהמן ידע הסטוריה, והוא ידע שגם במלכות נבוכדנאצר היו יהודים שלא השתחוו (חנניה מישאל ועזריה) והרסו את האחדות. ועכשיו זו כבר פעם שניה שיהודים הורסים את האחדות. ולכן אין טעם להרוג חלק מהיהודים - כי אז יקומו יהודים אחרים שיהרסו את האחדות. הפתרון היחיד הוא להרוג את כל היהודים. וכך אמר המן לאחשוורוש (אסתר ג ח): "ישנו עם אחד, מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותך, ודתיהם שונות מכל עם , ואת דתי המלך אינם עושים, ולמלך אין שווה להניחם" - כי הם הורסים את האחדות בממלכה!
בהמשך הציע המן: "אם על המלך טוב, ייכתב לאבדם; ועשרת אלפים כיכר כסף אשקול על ידי עושי המלאכה, להביא אל גנזי המלך."
הסכום שהציע המן נשמע קצת מוזר: כידוע, כסף שווה הרבה פחות מזהב (בערך פי 20); ההצעה של המן נשמעת כמו לקנות ספר שעולה 50 שקל ולשלם עבורו 5000 אגורות. אולם לפי הסברנו למעלה, קל להבין למה המן הציע דווקא 'כסף': כזכור, בחלום ההסטורי של נבוכדנאצר -- הכסף היה הסמל של מלכות פרס!
לא כל-כך ברור למה המן התכוון כשהוא אמר "אשקול על-ידי עושי המלאכה להביא אל גנזי המלך" - איזו מלאכה? ולמה בפסוק ד7 כתוב רק "לשקול על גנזי המלך" ולא נזכרו עושי המלאכה? ייתכן שבכל הסיפור הזה אחשוורוש היה תמים, ורק המן היה רשע וזמם להשתלט על העולם (וגם על מלכות פרס). לכן המן תכנן, מאחורי גבו של אחשוורוש, להקים צלם ענק מכסף ולהכריח את כולם להשתחוות לו - בדיוק כמו שעשה נבוכדנאצר. ולכן הוא רצה לתת את הכסף "על ידי עושי המלאכה" - האנשים שהיו אמורים לבנות את הצלם. אבל את כל הדברים האלה הוא לא התכוון לגלות לאחשוורוש - זו היתה "פליטת פה"; והמן מיהר לתקן את עצמו ואמר "להביא אל גנזי המלך". לכן בפרק ד לא נזכרו "עושי המלאכה".
זה מסביר גם למה בספרים ששלחו אל כל העמים מודגש ששלחו אותם אל (אסתר ג יב): "מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשונו" - כדי שתהיה אחדות בין העמים זה חשוב שכולם יבינו את דבר המלך.
אברהם שובר הצלמים עריכה
עכשיו נחזור לספר בראשית ונגלה עוד משהו מעניין. בפרק שאחרי הסיפור של מגדל-בבל, בבראשית יב, מסופר הסיפור הידוע שבו ה' בוחר את אברם ומביא אותו אל ארץ כנען. לא כתוב בשום מקום למה ה' החליט לבחור את אברם, אבל ייתכן שזה קשור לסיפור של מגדל בבל: אחד הדברים שבני-האדם רצו להשיג בעזרת המגדל שלהם היה "ונעשה לנו שם" – נשים את עצמנו, את האדם, במרכז העולם. ואחד הדברים הראשונים שאברם עשה כשהוא הגיע לארץ כנען היה "ויקרא ב שם ה'" – הוא שם את ה' במרכז, בדיוק להפך ממה שרצו בני-האדם לעשות. נראה לי שזו בדיוק הסיבה שה' בחר את אברם: הוא רצה להבטיח שהמצב של מגדל-בבל לא יחזור; שלא יהיה שוב מצב כזה, שבו כל העמים מאוחדים ומחליטים לעשות משהו שמנוגד לרצונו יתברך. כי תמיד יהיה עם אחד – עם בני-אברם – ש "יקרא בשם ה'" ולא ישתף פעולה עם שאר העמים.
ואם ה' בחר דווקא באברם – כנראה שהוא ראה עוד קודם שאברם מתאים לתפקיד; כנראה שעוד בתקופה של מגדל-בבל אברם היה שונה מכולם ולא הסכים לתוכנית של בני-האדם. ואנחנו יכולים לתאר לעצמנו מה הם עשו לו – מה שתמיד עשו בבבל למי שפגע באחדות – בדיוק מה שעשו לחנניה מישאל ועזריה -- זרקו אותו לכבשן האש. מכאן כנראה הסיקו חז"ל את האגדה הידועה על אברם שנזרק לכבשן האש (ראו רש"י על (בראשית יא כח): "אור כשדים". האגדה הזו היא מסקנה הגיונית מהשוואה לסיפור שקראנו בספר דניאל.
לפי ההסברים עד כאן נראה שהמצב של עם ישראל הוא מאד עצוב – הוא תמיד 'הורס' את האחדות, הוא תמיד צריך להיות נגד כל העמים האחרים. גם בימי מגדל-בבל, גם בימי נבוכדנאצר, גם בימי אחשוורוש, גם בימי אנטיוכוס - וגם בכל ההסטוריה מאז ועד היום... אבל המצב הזה לא יימשך לנצח. הנביא צפניה מנבא שבעתיד (צפניה ג ח): "אהפוך אל עמים שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה', לעבדו שכם אחד" – כל העמים יחזרו לדבר בשפה אחת ברורה, וכולם -- לא רק בני-אברהם -- יקראו בשם ה'. ואז תשוב אחדות העמים.
מקורות עריכה
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב'כפית של נח"ת' שבט ה'תשנ"ט. פורסם גם באתר הניווט בתנך בתאריך 1999-01-01. המאמר מבוסס באופן חלקי על פירושי המלבי"ם, על שיעור של הרב מנשה וינר, ועל שיעור של הרב מנחם ליבטג.
קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim2/axdut