בבא בתרא קסב א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אמר רב עמרם אלפי שאין למדין משיטה אחרונה אמר ליה רב נחמן לרב עמרם מנא לך הא אמר ליה דתניא בהרחיק את העדים שני שיטין מן הכתב פסול שיטה אחת כשר מאי שנא שני שיטין דלמא מזייף וכתב שיטה אחת נמי מזייף וכתב אלא לאו שמע מינה אין למדין משיטה אחרונה שמע מינה
רשב"ם
עריכהאמר רב עמרם לפי שאין למדין משיטה אחרונה - מפני שאין העדים יכולין לקרב חתימתן כ"כ בסמוך בסוף השטר ומניחין ריוח בין השטר לחתימתן ויכול אדם לזייף ולהוסיף בינתים שיטה אחת והלכך תקון רבנן לחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה לבלתי שיכתב בה דבר הצריך שהרי אם זייפו והוסיפו לאחר זמן אין אנו מפסידין כלום אם לא נלמד הימנה שהרי כבר כתוב כל זה למעלה וגם אם זייפו ויוסיפו בשיטת החלק שאחר ענינו של שטר שבשיטה אחרונה בין השטר לעדים לא מעלה ולא מוריד שהרי אין למדין משיטה אחרונה ובשאין כתוב בשטר שריר וקיים מיירי כן נראה בעיני טעם הדבר ופירושו ועיקר:
הרחיק את העדים שני שיטין מן הכתב פסול - אם אין כתוב בו שריר וקיים אפי' יש עדים שלא נוסף בו דבר זיוף מכל מקום האי שטרא חספא בעלמא הוא שלא נעשה כתקון חכמים וכמלוה על פה דמיא:
אלא לאו ש"מ אין למדין משטה אחרונה - הלכך הרחיק שני שיטין פסול שיכול לזייף שני שטין ונלמוד מן הראשונה:
תוספות
עריכהלמיחש שהניחו שני שיטין חלק והוא המלוה זייף בו שיטה אחרונה ויש לומר דודאי כן הוא שהוא כשר ובגיטין פרק המביא תנינא (דף יט:) משמע שיהא פסול דקתני התם האי שטרא פרסאה דחתימי עליה סהדי ישראל גבי ביה ממשעבדי ופריך והא בעינן שיחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה וליכא ומשני בדמהדר והשתא אמאי לא משני כשהעדים רחוקים שיטה אחת מן השטר אי איתא דהוה כשר ויש לומר דעדיפא מינה משני דאפי' לא הרחיקו כלום כשר בדמהדר אבל מצינו להביא ראיה דפסול מהאי דפרק קמא (דף יא.) האי שטרא פרסאה דמסריה ניהליה באפי סהדי ישראל גבי ביה מבני חרי ופריך רבא והא בעינא כתב שאין יכול לזייף וליכא בדאפיצן והא בעינא שיחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה וליכא בדמהדר והשתא מאי פריך דבעינן חזרת השטר למה אי משום דלא לכתוב מאי דבעי הא כיון דאיכא עדי מסירה מדכר דכירי אי הוה תנאה וזייפיה אפי' לאחר כמה ימים מדכר דכירי כדאמר ר' יוחנן פרק שני (שם דף כב:) על מילתא דאין כותבין על נייר מחוק כו' וחכמים מכשירין ואמר רבי יוחנן אפילו מכאן עד עשרה ימים מכשיר ר' אליעזר דאי הוה תנאה וזייפיה מדכר דכיר ואם כן מאי קפריך הא ליכא חזרת השטר אלמא אע"פ שאין יכול לזייף פסול כי ליכא חזרה ואע"ג דר' (. אליעזר) פליג על ר' יוחנן ופוסל בר מלאלתר מ"מ הלכה כר' יוחנן רבו ועוד בריש חזקת הבתים (לעיל דף כט.) אמר אביי שדות בכסף יקנו עצה טובה קמ"ל וזהו כסברת ר' יוחנן דהתם והא לאו ראיה היא דע"כ לא פריך אליביה דר' יוחנן דהא ליכא חזרת השטר דלדידיה היכי פריך והא בעינן כתב שאינו יכול להזדייף וליכא דהא אמר ר' יהודה בן בתירא אין כותבין על נייר מחוק ולא על דיפתרא וחכמים מכשירין ואמר ר' יוחנן כשהכשיר ר"א אפילו מכאן ועד עשרה ימים דמדכר דכירי אלא אליבא דר' אלעזר פריך דאמר לא הכשיר ר"א אלא לאלתר אבל מכאן ועד עשרה ימים לא וה"נ פריך שפיר והא בעינן חזרת השטר וליכא ויוכל לזייף ולא דכירי לימים רבים אבל לר' יוחנן ה"נ דכשר כיון שאין יכול לזייף מדכר דכירי [מיהו מצינו למימר דאף לר"י פריך] ולא הכשיר ר' יוחנן אפי' מכאן ועד י' ימים אלא בגיטין דליכא רוב תנאים הלכך מדכר דכירי אבל בשאר שטרות מכאן ועד י' ימים לא דרוב עניני תנאים הם בשטר ולא דכירי לזמן מרובה מיהו מסתבר דפסול גזירה אטו היכא דלא הרחיק שיטה אחת דלא משתמיט לאפלוגי בהן אלא בין הרחיקו ללא הרחיקו בעינן חזרת השטר:
לפי שאין למדין כו'. בימיהם לא היו כותבין שריר וקיים בפשוטין שלהם כדאמר גבי מקושר לעיל דכתב שריר וקיים מכלל דבפשוטים לא היו כותבין שריר וקיים ולכך לא היו למדין משיטה אחרונה שלא יוכל לזייף בשיטה אחת שהרחיקו העדים והיו כותבין חזרת השטר בשיטה אחרונה ולא שום דבר עיקר שאין למדין הימנה ואם אירע בהן מחק היו כותבין אותו והיו מקיימים אותו קודם שיטה אחרונה דאחרי כן לא היו למדין כל עיקר הימנה ויש לתמוה א"כ היאך הורגלנו לכתוב קיום מחקים אחר וקנינא מיניה והא אין למדין משיטה אחרונה ואין לך למדין גדול מזה ולא היה לנו ללמוד לפי שיכול לבא לידי זיוף כיון שהשטר כשר בלא שריר וקיים שפעמים לא יכתוב מתחלה שריר וקיים ויבא זה וימחוק מה שירצה ויגיה ויקיים המחק בסוף ויכתוב שריר וקיים וי"ל כיון שהורגלנו לכתוב שריר וקיים יהא פסול אם לא נכתב כן אפילו כשאין בו מחק והשתא לא יוכל לבא לידי זיוף לכך אנו כותבין שפיר קיום מחקים אחר וקנינא מיניה ולמדין אנו היטב משיטה אחרונה כיון שאנו כותבין שריר וקיים והא דכותבין וקנינא מיניה וכו' לא הויא חזרת השטר אלא לפי שעדיין עדות הקנין הוא שבתחלה כתב ואמר לנו הוו עלי עדים וקנו ממני. ואחר כן וקנינא מיניה והוא הדין שיכול לכתבו באמצע השטר ולפי האי פירוש דלא צריך חזרת השטר אם כן הא דכתבינן בגיטין ודין דיהוי ליכי מנאי ספר תירוכין וגט פטורין לא הויא משום חזרת השטר דלא צריך למכתב חזרה כיון דכתבינן שריר וקיים ובגיטין כדת משה וישראל הוי במקום שריר וקיים ובעיא היא בהמגרש (גיטין דף פה: ושם) אי בעינן ודין או לא ולא איפשיט ולכך נראה שלעיקר גט אנו כותבין ודין ואין אנו צריכין חזרה משום טעם שפי' ויכולים לכתוב ודין בשיטה אחרונה דכדת משה וישראל הוי במקום שריר וקיים ויש תימה למה שינו הקדמונים לכתוב שריר וקיים וללמוד משיטה אחרונה ולקיים מחקים אחר וקנינא מיניה כיון שחכמי הגמרא לא היו כותבין שריר וקיים מדקאמר אין למדין משיטה אחרונה ומקיימים מחקים קודם שיטה אחרונה וי"ל שחששו שפעמים שיטעו העדים שאינן בקיאין וירחיקו שני שיטין ואפילו לא יהא אדם חצוף לעשות שטר חדש בשני שיטין כי ידאג שיכחישוהו העדים שלא חתמו על שטר זה מעולם מכל מקום לא ידאג מלהוסיף שני שיטין וילמדו מן העליונה כי העדים לא יהיו זכורים שהרחיקו שני שיטין וכיון דכתב שריר וקיים למדין בטוב משיטה אחרונה וזה שאל ר"י לר"ת על קיום מחקים שאנו כותבין בשיטה אחרונה והשיב כמו שפירשתי שאנו סומכין על שריר וקיים וקשה על האי פירוש שמשום שריר וקיים וכדת משה וישראל שהורגלנו לכתוב לא כתבינן חזרת השטר והלא גם הם היו כותבין כדת משה וישראל כדמוכח במס' ידים (פ"ד משנה ח) אמרו צדוקים קובלים אנו עליכם פרושים שאתם כותבין את המושל עם משה בגט ה"ג במשניות ולא גרסינן את המושל עם השם כמו שכתוב במקצת משניות כי מה ענין השם בגט דודאי כשנצחו בית חשמונאי היו כותבין בשנת כך וכך ליוחנן כהן גדול לאל עליון מקמי דאתבטילת אזכרת מן [שטרייא] כדאיתא בפ"ק דר"ה (דף יח:) אבל המושל לא היו כותבין כשהיו כותבין את השם אלא ודאי עם משה גרסינן אלמא כותבין כדת משה וישראל בגיטין וי"ל שמתחלה היו כותבין כדת משה וישראל באמצע הגט ואחר כן תקנוהו לכתבו בסוף הגט במקום שריר וקיים ולכך אין כותבין חזרת השטר ולאחר פטירתו של ר"ת מצא ר"י בה"ג שהיה לר"ת בתיקון הגט שעשה כל דבר שלמדין הימנו אם מחק או תלה צריך לכתוב דעל המחק או דביני חטי קודם שיטה אחרונה לפני וקנינא מיניה אך בדברים ששנה עליהם שכתב פעמים ושלש בתוך השטר אז אין עיקר הגט תלוי בו בזה הורגלו לקיים אחר שיטה אחרונה א"כ ס"ל דאין למדין משיטה אחרונה וקנינא מיניה הוה חזרת השטר ושריר וקיים דכתבינן על חנם הוא וצריך ליזהר בגיטין שלא לכתוב ודין דיהוי ליכי מנאי ספר תירוכין בשיטה אחרונה אלא מתירוכין ואילך שהוא כפל לשון מאחר שאין למדין משיטה אחרונה אע"ג שאנו כותבין שריר וקיים בשטרות וכדת משה וישראל בגיטין שאין לכתוב דבר שהוא מעיקר הגט בשיטה אחרונה ומבעיא לן בהמגרש (גיטין דף פה:) אי בעינן ודין או לא ולא איפשיט וקשיא לר"י על האי פירוש שפירש ר"ת שאין למדין משיטה אחרונה וקיום מחקים שהורגלו לכתוב אחר וקנינא היינו בדברים שאין עיקר השטר תלוי בו א"כ יבא לידי זיוף שימחוק בשטר דבר ויכתוב עליהם דבר ששנוי בשטר ויקיימנו בסוף השיטה אחר וקנינא מיניה וכמו שאומר ר"ת מתחלה דלמדין משיטה אחרונה וכן נראה לר"י מדנהגו לכתוב שריר וקיים בשטרות ובגיטין כדת משה וישראל מ"מ נהי שאנו למדין משיטה אחרונה הרחיק שני שיטין פסול דלמא גייז ליה לעילאי וכתב הוא בשני שיטין ועדיו הם בשיטה שלישית ור"י פירש שמא בעבור הטורח הורגלו לכתוב שריר וקיים דפעמים בחזרה גופה היה מחק והיה צריך לקיימו ולחזור פעם אחרת דנהי שאין למדין משיטה אחרונה זכות לבעל השטר חובתו מיהא למדין שבחובתו אין לחוש שמא יזייף לכך היה צריך לקיים המחק של חזרה שלא יאמר הלוה או המוכר זכות היה לי שם ומחקתו:
עין משפט ונר מצוה
עריכהז א מיי' פכ"ז מהל' מלוה ולוה הלכה ג', סמ"ג עשין צד, טור ושו"ע חו"מ סי' מ"ד סעיף א':
ח ב מיי' פכ"ז מהל' מלוה ולוה הלכה ד', סמג שם, טור ושו"ע חו"מ סי' מ"ה סעיף ו':
ראשונים נוספים
שום חידוש ממון שלא נכתב בענינו של מעלה אין למדין מאותה שיטה. דאיכא למימר אחר שנכתב ונחתם זייף הוא ולהכי כתבי בכל שטרי בשיטה אחרונה ככל מה דכתוב ומפורש לעיל דהיינו מענינו של שטר:
מאי שנא שני שיטין דלמא מזייף. ומוסיף וכותב יותר ממון ומקיים ליה בשיטה אחרונה בשיטה אחת יכול לכתוב בה זיוף ומקיים בסופה אלא לאו ש"מ משו"ה שיטה אחת כשר דאי כתב ומזייף באות' [שיטה] אין למדין מכל אותה שיטה מה שאין כן בב' שיטין דילפינן מינייהו מש"ה פסול דמצי לזיופי ליה:
אמר רב עמרם לפי שאין למדין משיטה אחרונה. לפי שאין דרך העדים לסמוך חתימתן כל כך ושמא הרחיקו והוא זייף וכתב שטה זו ולפיכך צריך להחזיר ואם לא תחזור אבד מה שכתב באותה שיטה אחרונה אבל ליפסל כל השטר אי אפשר שכיון שאין למדין ממנה אין כאן לחוש לזייף והרי נעשה כתקון חכמים וכדתני בהדיא שטה אחת כשר וכל שכן בלא חלק והא דאקשינן בגטין (י"ט ב') והא בעינן שיחזי'מענינו של שטר בשיטה אחרונה, למפסל שיטה אחרונה קאמרינן.
אבל שתי שטין פסול כל השטר ואפילו באו עדים שלא הוסיפו שם כלו' שהרי לא נעשה כתקון חכמים ויש לחוש שמא יכתוב שם מה שירצה ונלמוד משיטה אחת שכתב ולא עוד אלא שמא הניחו שלשה או חמשה ויותר ואע"פ שבאו עדים ואמרו שנים הניחו ולא זייף בהן כלום פסול שאין זה שטר אלא מפיהם של עדים אתה דן ולא מן השטר.
וכתב ה"ר שמואל ז"ל אין למדין משיטה אחרונה בשאיןבשטר שריר וקיים, ואם יאמר הרב ז"ל דתרי שריר וקיים לא כתבינן אפילו בגט פשוט יכול הוא לומר שאם כתוב שריר וקיים יכולין להניח חלק שתי שטין שאין לחוש לשמא יזייף ויוסיף שאין למדין מכל מה שלמטה משריר וקיים הראשון ובלבד שנאמר שמחק במקום שריר וקיים פסול אלא שעדיין יש לפוסלו דילמא גייז ליה לכולי שטרא דלעיל וכתיב שטר דבשתי שיטין והא חתימי סהדי בשלישית.
ועוד תמהני עליו אם אמר שלמדין משט' אחרונה במקום שיש בו שריר וקיים שהרי שטר שאין בו שריר וקיים כלל כשר הוא שלא אמרו דכתיב ביה שריר וקיים אלא במקושר ואליבא דרב הונא (קס ע"ב), אבל לרב ירמיה אף במקושר א"צ דאי הוה צריך לא הוה קשיא עליה כל מאי דמקשו ליה לעיל ועוד שהרי הרב אומר כן שהוא מפרשה בשאין שם שריר וקיים ושיטה אחת כשר וכיון שלמדנו שהשטר כשר בלא שריר וקיים וליחוש שמא העדים חתמוהו בלא שריר וקיים כלל והניחו שם אויר שטה והוא הוסיף וזייף וכתב באותה שטה מאי דבעי וכתב בה שריר וקיים ומה ראיה הוא שריר וקיים זה.
אבל התימה הגדול שראינו מנהג העם לקיים מחקין ותלויות בשטה אחרונה והם אמרו מאחר שמנהגנו לכתוב שריר וקיים בכל השטרות שטר שאין בו שריר וקיים אנו פוסלין אותו ואין בדבריהם ממש שלא מצינו בזה דין ותקנה אחרת לאחרונים כדי לעקור דיני התלמוד המסורין לנו.
ומתוך הדחק אני אומר שמדין התלמוד הוא כן דכל שטר שאין בו שריר וקיים פסול ומה שאמרו וליחוש דילמא כתב מאי דבעי וכו'. ומפרקינן דכתיב שריר וקיים לאו למימרא דבפשוט לא כתיב שריר וקיים אלא שלא היה המקשר יודע שדיני המקושר כדין הפשוט א"נ משום דבעי לאקשויי והדר כתיב שריר וקיים למימר חד שריר וקיים כתבי' תרי לא כתבי' מה שאין כן בגט פשוט דאפילו ה' וד' כתבינן לפיכך כל שטר שבא לפנינו וכתוב שריר וקיים בשטה שנייה שבסוף או שכתוב מחק וכתוב שריר וקיים אחר בשיטה אחרונה, אין למדין בשטה אחרונה שמא הוא זייף והוסיף וכתב שריר וקיים זה שהעדים מרחיקין מן השטר שיטה אחת.
וכן צריך להחזיר מענינו של שטר בשטה אחרונה היינו דוקא בשיש מחק בשט' שבסוף דאע"פ שכתוב בה שריר וקיים צריך להחזיר מענינו של שטר בשטה אחרונה ולכתוב שריר וקיים אחר לפי שאין למדין בכאן משטה אחרונה שאלו בשאין בה מחק כותב שריר וקיים כשיטה אחרונה ולמדין ממנה וארישא קאי דקאמר צריך שיכתוב קיומיהון וקאמר דמשום קיומיהון יחזיר מענינו של שטר כדי שלא יפסל לפעמים כשאין למדין משטה אחרונה מפני שהעדים מרחיקין שטה אחת ושתי שיטין פסול ואע"פ שכתוב בו שריר וקיים שמא יוסיף ויזייף ויכתוב שריר וקיים אחר בסוף.
ואם תאמר יאמרו תרי שריר וקיים לא כתבינן ונלמוד משטה אחרונה וירחיקו אפילו שתי שיטין יש להשיב משום דילמ' גייז ומזייף שטרא בשני שיטין כדפרישית לעיל. ועוד ראו חכמים שתקנתן של סופרים היא לכתוב תרי שריר וקיים שפעמים שמוסיפין תנאי על מה שכתוב למעלה לפיכך תקנו שלא ירחיקו מן השטר אלא שיטה אחת ותקנה טובה היא שהרי נראה כמי שלא העידו העדים על השטר אלא אאזי' הוא דחתימי ועוד שהיו צריכין לומר מחק במקום שריר וקיים פסול ואם יכולין העדים להניח ריוח כמה שירצו בשריר וקיים כל מקום שנמצא מחק יש לחוש שמא שם היה סוף השטר ושריר וקיים היה בו.
נמצאת למד לפי מדה זו שכל שטר שכתוב שריר וקיים בשיטה אחרונה למדין ממנה שאין לחוש כלום שהרי מוכיח מתוכו שלא הוסיפו בו שאין העדים חותמין על השטר בלא שריר וקיים בסוף. וא"ת שמא היה שם שריר וקיים בשיטה שניי' ומחקו הרי אמרו מחק במקום שריר וקיים פסול ואע"פ שמקויים ומפרשינן לה דאשטר פשוט איתמר ולא מסיימא במקושר בלחוד ואליבא דרב הונא בלחוד.
וא"ת למה תקנו חכמים שכל שטר שאין בו שריר וקיים יהא פסול יאמר שאין למדין משטה אחרונה לעולם אע"פ שיש בהן שריר וקיים יש לומר טופס שטרות לכתוב כך בסוף הדברים קיום כענין שאמרו ודלא כטופסי דשטרי ועוד שתקנה גדולה היה ללמוד משטה אחרונה כדי לקיים בה מחקים ותלויות של מעלה לא וראה שהרי הסופרים נוהגים בו על כרחן של תלמידי הדורות ובדבר זה נתקיים המנהג ובדין עלינו לדחוק הדבר כמו שאמר בהלכ' רופפת צא וראה היאך הצבור נהגו ואעפ"כ קשה הוא לעשות בה מעשה וכל שכן לכתוב בגיטי נשים שום דבר מתורף הגט בשיטה אחרונה אע"פ שמנהג חכמים לכתוב שם כדת משה וישראל.
ואכתוב בכאן מה שמצאתי בירושלמי בענין זה אולי יתברר משם דינינו. בפרק הזורק (גיטין ח,י) גרסינן התם: א"ר אידי בין קשר לקשר העדים חותמין ובלבד מלמעלן וחש לומר שמא זייף אמר רב הונא לעולם אין העדים חותמין בו מלמטן עד שיקראו בו מלמעלן אני פלוני בן פלוני מקובל עלי על כל מ"ש מלמעלן וחש לומר שמא מחק וחזר וזייף סבר רב הונא מקובל אני עלי שני פעמים פוסל בו וחש לומר שמא כתב דברים וחזר ומחק וחזר וזייף סבר רב הונא מחק פוסל אפילו קיים ע"כ. וזה ברור שהוא שריר וקיים האמור בגמרא דילן, וכל זו הסוגיא היא השמועה שבגמרא שלנו למעלה אין ביניהם אלא שנוי הלשון.
ומצינו עוד בירושלמי, השיב ר' על דברי ר' חנינא בן גמליאל גופו של גט מוכיח עליו אם פשוט הוא אם אינו פשוט איזה גופו של גט אמר רבי בא בני דמר רב הונא לעולם אין העדים חותמין בו מלמטן עד שיקראו בו מלמעלן אני פלוני בן פלוני מקובל עלי כל מ"ש מלמעלן פי' ובגט פשוט אין כתוב בו כן ונמצא גופו של גט מוכיח שהוא מקושר ואינו יכול לעשות פשוט וזה סיוע לדברי רבי חנינ' בן גמליאל שהוא מכשיר דהא ליכא למיחש לחורב' וכפי פי' הראשון שכתבנו במשנתנו וגרסינן השיב רבי לקיים דברי רבי חנינא ב"ג כדכתיבנ' בנוסחי דפירקין אבל לפי הפי' השני גרסא דוקא השיב רבי על דברי רבי חנינא בן גמליאל ואקשינן והא תני טופס שטרות כך הוא פי' לכתוב בהן מלמטה הכל אמר רב הונא טופס שטרות מקושרות כך הוא פי' אבל טופס פשוט אינו כן. א"ר בון ואפילו תימא היא פשוט היא מקושר מעכב פשוט אינו מעכב רבי אחא אמר במוסיף על ההלכה פשוט בשנים מקושר בשלשה פשוט מתוכו מקושר מתוכו ומאחוריו עושין אותו מתוכו ומאחוריו פי' רבי אחא בא לתרץ תשובת רבי לדברי ר' חנינא ואמר שאין גופו של גט מוכיח אם פשוט הוא אם אינו פשוט שאפילו אנו רואין אותו בו שריר וקיים שאין טופס הפשוטין כן י"ל פשוט הוא מתחלתו אלא שזה הוסיף על ההלכה וכתב בו כן לשופרא דשטרא וכן בעדים עצמן הוסיף והחתים בפשוט שלשה עדים ומתוכו ומאחוריו והכל לשופרא בעלמא וכיון שאם רצה עושה כך בפשוט אין גופו של גט מוכיח שהיה מקושר ויכול לעשותו פשוט.
(הא למדנו לפי הירושלמי שאין שריר וקיים מעכב בגט פשוט.) הרי למדנו לפי הירושלמי שאין שריר וקיים מעכב בגט פשוט, והדבר נראה אף לפי גמרתנו, וכיון שכן נתבטל קיים מנהגנו ואין למדין משיטה אחרונה לעולם ואלו היה דרך ללמוד ממנה לא היו מקשין סתם במסכת גטין והא בעינא שיחזור מענינו של שטר בשטה אחרונה ומפרקינן בדמהדר אלמא ליכא תקנתא לאכשורה לשיטה אחרונהועוד דלא מקשינן והא בעינן דכתיב ביה שריר וקיים אלמא בלאו הכי כשר וכן דעת רבינו הגדול ז"ל שלא הזכיר שריר וקיים בכל דבריו.
מתוך: יד רמ"ה על הש"ס/בבא בתרא/פרק י (עריכה)
לב. א"ר יצחק בר יוסף א"ר יוחנן כל המחקין צריך שיכתוב קיומיהון וצריך שיחזיר מענינו של שטר בשיטה אחרונה מאי טעמא א"ר עמרם לפי שאין למדין משטה אחרונה. דחיישינן דילמא רוחא שבק סהדי שיעור שיטה אחת למאן דקשיש מיניהו, ואתא האי וזייף וכתיב בהאי שיטה מאי דבעי. ואמטול הכי אין למדין הימנה, לפיכך צריך שיחזיר מעניינו של שטר דבר שאינו צריך בשיטה אחרונה כדי שיוכל ללמוד מכל הכתוב למעלה הימנה. והא דר' יוחנן לא משכחת לה אלא בפשוט, דאי במקושר קשיא כולה, דקאמר רישא כל המחקין צריך שיכתוב קיומיהון, ולא קא מפליג בין במקום שריר וקיים לשאר מחקין, ושמעינן ליה לר' יוחנן דקאמר פסול אע"פ שמקויים ולא אמרו מחק פסול (אבל) [אלא] במקום שריר וקיים וכשיעור שריר וקיים. וסופא נמי דמצריך שיטה אחרונה לא שיכא אלא בפשוט דעדיו מתוכו. אלא כולה בפשוט קימא, דאי איכא מחק בשטרא, לא שנא במקום שריר וקיים ולא שנא שלא במקום שריר וקיים, צריך למכתב קיומיה מקמי שיטה אחרונה.
ומאי קיומיה, דכתיב אות פלונית או תיבה פלנית על המחק או על הגרר ודין קיומיהון. ואפי' מחיק ביה כמה שיטין וכתיב קיומיהון לבסוף שפיר דאמי וילפינן מיניה. וה"ה בתלויה נמי, היכא דתלי כמה מילי ביני שיטי וכתיב קיומיה לבסוף מקמי שיטה אחרונה בפשוט שפיר דאמי. ואי לא כתיב קיומיהון, איכא לפלוגי בין מחק לתלויה, דאלו תלויה יד בעל השטר על התחתונה, ואי אית בה בההיא תלויה ריעותא לבעל השטר ילפינן מינה, דלא גרע מסמפון היוצא לאחר חיתום שטרות דילפינן מיניה, דאי לאו דפריע לא הוה מרע ליה לשטריה, וכ"ש היכא דכתיב בגויה דשטרא. ואי אית בה זכותא לבעל השטר לא ילפינן מינה אלא חזינן ליה לשטרא כמאן דלא כתיבה ביה ההיא תלויה כלל ודיינינן ליה לפום עניני דכתיבי בגויה דשטרא. ואי אית בה בההיא תלויה זכותא וריעותא, חזינן אי מוכחא מילתא דההוא ענינא דתלי ביני שיטי כוליה בהדי הדדי איכתיב, לא ילפינן מההיא ריעותא דאית ביה אלא בהדי זכותא דאית ביה ויד הנתבע על העליונה, אי ניחא ליה למילף מיניה כוליה ילפינן, ואי ניחא ליה לבטולי לההוא ענינא דתלי כוליה מבטלינן. ואי אפשר למימר דההיא ריעותא דאית ביה לחודה הוה כתיבה מעיקרא בשטרא ומרי שטרא הוא דזייף ואוסיף מידי מקמה או מבתרא, ילפינן מההיא ריעותא ולא ילפינן מההיא זכותא דאית בה.
והני מילי בתלויה, אבל מחקא דלא קיימיה, אי מוכחא מילתא דלא הוה כתיב ביה מילתא דמבטלא ליה לענינא דשאר שטרא, כגון דאתרמי מחקא במקום הזמן דליכא לספוקיה אלא בענין הזמן, א"נ במקום המעות דליכא לספוקיה אלא בענין המעות, וה"ה לשאר דוכתא דליכא לספוקינהו אלא בענינא דסמיך ליה מקמי או מבתריה, כדברירנא ממתני' (דלקמן בבא בתרא קסה,ב) דקתני כסף זוזי דאינון ונמחקו אין פחות משנים, מחזקינן ליה בההוא ענינא דמוכח, אלא שיד בעל השטר על התחתונה ודינינן ליה בפחות שבלשונות הראויות להיות בו באותו ענין. ואי הוי מחקא בדוכתא דאיכא לספוקיה במילתא דמבטיל ליה לשטרא, איתרע שטרא ולא סמכינן עליה עד דמתברר בסהדי דכי חתימי עליה סהדי הדין מחקא או האי תלויה הכי הות וספרא הוא דאשתלי ולא כתב קיומיהו. ולא שנא היכא דאיכא מידי לקיומי לבסוף כגון מחקין ותלויות ולא שנא ליכא מידי [ל]קיומי, ולא שנא כתב שריר וקיים ול"ש לא כתב שריר וקיים, צריך שיחזיר מעניינו של שטרא בשיטה אחרונה מילתא דלית ביה תוספת ענין כלל, כגון הני דכתבין ומאי דהוה קדמנא כתיבנא וחתימנא עליה כדי שיהא ביד פלוני זה לזכות ולראיה. אבל היכא דאית ביה תוספת ענין, אי נמי דשיריה לזמן וכתביה בשטה אחרונה, א"נ כגון הני דמשיירי ליה לקנין לבסוף, אי כתבי ליה בשטה אחרונה לא גמרינן מינה. אלא כל היכא דאית ביה זכותא לבעל השטר חזינן לה לההיא שיטה אחרונה כמאן דליתה ודינינן ליה לפום שאר ענייני דשטרא, דאי הוי קנין בשיטה אחרונה בלחוד דיינינן ליה כשטר שאין בו קנין, ואי איתיה לזמן בגויה דיינינן ליה כשטר שאין בו זמן. ואי אית בה ריעותא לבעל השטר בשיטה אחרונה ילפינן מינה דיד בעל השטר על התחתונה. ולא גרע [מ]סמפון היוצא לאחר חיתום שטרות כדברירנא לעיל.
והני מילי בפשוט דאיכא למימר דרוחא שבוק סהדי למאן דקשיש מיניהו ואתא האי מרי שטרא והוסיף ביה מידי. אבל במקושר דעדיו מאחוריו לא שייך הדין טעמא, ואמטול הכי לא צריך למהדר מענינו של שטר בשיטה אחרונה, אלא אע"ג דלא מהדר נמי ילפינן מינה, בין לרב הונא בין לרב ירמיה בר אבא, דהא לא מצי לזיופי מידי כלל, למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה כדברירנא.
אמר ליה רב נחמן לרב עמרם מנא לך הא אמר ליה דתניא הרחיק את העדים מן הכתב שני שיטין פסול שיטה אחת כשר. ומדקתני רישא פסול לגמרי קנס הוא שקנסוהו לפי שהניח (ם) מקום למזייפין לזייף. מאי שנא שני שטים דפסול דילמא זייף וכתיב מאי דבעי שיטה אחת נמי דילמא זייף וכתיב מאי דבעי, אלא לאו ש"מ אין למדין משיטה אחרונה. וגבי שני שיטים כיון דיכיל לזייף ולמכתב בשיטה קמיתא מאי דבעי ומהדר מעניינו של שטר בשיטה אחרונה, ומהני ליה זיופיה דהא שיטה אחרונה היא ואין למדין משיטה אחרונה, לא* קנסוה רבנן. וכי תימא היא גופה תקשי לן, מאי שנא שיטה אחרונה דאין למדין הימנה משום דחיישינן רוחא שבק סהדי למאן דקשיש מיניהו, אי הכי בתרתי תלת שיטין בסוף השטר נמי ניחוש דילמא שבוק רוחא טפי משיטה אחת ואזל האי וזייף וכתב בה מאי דבעי.
וכי תימא שאני שני שיטין דכיון דקימא לן הרחיק את העדים מן הכתב ב' שיטין פסול לא חיישינן, חזקה לא שבקי רוחא כשיעור מאי דפסיל ליה לשטרא, היא גופא תקשי לך, מאי שנא הרחיק ב' שיטין דפסול ושיטה אחת דכשר, אי משום דאין למדין משיטה אחרונה, אטו שיטה אחרונה גזירת מלך היא, תקנתא דרבנן היא, ובטעמא הוא דתליא, ליתקון נמי דאין למדין משתי שיטים אחרונות ואפילו הרחיק שני שיטים נמי לתכשר. דהא אי כתיב בהאי מאי דבעי לא ילפינן מיניה, ואי נמי גזיז ליה לכוליה שטרא מעלוי הנהי תרתי שיטין וכתיב בהני תרתי שיטי מאי דבעי עלויה חתמות ידי עדים דהוו חתימי מתתאי, נימא שטר הבא הוא בשני שיטים ועדיו בשיטה שלישית פסול. הא לא קשיא, דאם כן אפילו ארבע וחמש שטים נמי ניחוש ואין לדבר סוף. אלא שיטה אחת דלא סגיא להו למשבק רוחא בציר משיטה אחת חיישינן דילמא רוחא שבוק ולא ילפינן מינה, ואלו טפי משיטה אחת כיון דלא צריכי למשבק רוחא כולי האי לא חיישינן.
אלא אי קשיא הא קשיא, אמאי אין למדין משיטה אחרונה, לימא הרחיק העדים מן הכתב אפי' שיטה אחת פסול וכי לא הרחיק לילף אפי' משיטה אחרונה. אם כן אתה נועל דלת בפני לוין, דזימנין דלא מתרמו ליה לבעל השטר כולהו עדים בהדי למחתם זה בפני זה, ואי אמרת לא לשבוק חד מיניהו רוחא למאן דקשיש מיניה מימנע ולא חתים ואתה נועל דלת בפני לוין. הילכך יהבו להו רבנן רשותא למשבק רוחא להדדי שיטה אחת דבהכי סגיא להו. הילכך שיטה אחרונה דאורחייהו למשבק רוחא ויהבו להו רבנן רשותא חיישינן ולא ילפינן מינה, ואלו טפי מן הכי כיון דלאו אורחיהו ולא יהבו להו רבנן למשבק רוחא טפי לא חיישינן. וכי תימא הרחיק את העדים מן הכתב שיטה אחת נמי אמאי כשר, נהי נמי דלא חיישינן דילמא מוסיף ביה מידי דאי מוסיף לא ילפינן מינה, אלא ליחוש דילמא גאיז ליה לשטרא דעילוי ההוא רוחא וכתיב ביה בההוא רוחא שטרא אחרינא באנפי נפשיה בשיטה אחת עילוי סהדי דחתימי מתתאי. אי משום הא ליכא למיחש, דהוה ליה שטר הבא הוא בשיטה אחת ועדיו בשיטה אחרת, ומהאי טעמא גופיה אמור רבנן שטר הבא הוא בשטה אחת ועדיו בשיטה אחרת פסול דאיכא למיחש דילמא רוחא שבוק סהדי חדא שיטה למאן דקשיש מיניהו, ואזיל איהו וגזייה לרוחא בהדי סהדי וכתב עלוי סהדי שטרא אחרינא.
ברם צריך את למידע דכלהו הני מחקין ותלויות דקאמרינן למכתב קיומהון ואי לא לא ילפינן מיניהו, הני מילי היכא דליכא למיתלי בטעות סופר, כגון שם המלוה ושם הלוה וסכום המעות, וגבי מקח וממכר אף מקום השדה, דאיכא לספוקי בשתא אחרינא ובמנינא אחרינא. והוא הדין בשאר ענייני דשטרא היכא דתליא טעותא במידי דמיעקר ביה ההוא ענינא כוליה ומיחלף בענינא אחרינא. אבל היכא דלא תלי טיעותא במידי דמיעקר ביה ההוא לגמרי ולא מיחלף בענינא אחרינא ואיכא למתלי בטעות סופר תלינן, דלא גרע מאחריות דלא כתיב כלל ותלינן בטעות סופר, וכל שכן במידי דמוכחא מילתא ודאי דטעות סופר הוא דאע"ג דלא מקיים נמי כשר:
לפי שאין למדין משיטה אחרונה. ומפרש ואזיל דאמטו להכי אין למדין משיטה אחרונה דזמנין שהעדים מרחקים שיטה אחת מן הכתב ואי אמרת למדים משיטה אחרונה וניתקון שלא ירחיקו העדים שיטה אחת וכמו שהתקינו שאם הרחיק שני שיטים פסול יש לומר עדות לכל מסורה ואין הכל בקיאים בכתב ומרחיקים שיטה אחת פן יעקמו חתימתם לקרבה לשיטה אחרונה ושמא יטשטשו בה אותיות כך פירש רשב"ם ז"ל. והיכא דלא החזיר מעניינו של שטר בשיטה אחרונה רבים מרבותי נטתה דעתם דפסלינן ליה לכולי שטרא דהכי תקון רבנן כדי שירגילו לחזור מעניינו של שטר בשיטה אחרונה ונלמוד מכל השטר ואפילו משיטה אחרונה וסמכי לה להאי סברא מדאמרינן בגיטין פרק ב' גבי שטרא פרסאה והא בעינן שיחזור מעניינו של שטר כו'. ויש לדחות דלא אוקמו הכשר שטרא פרסאה במהדר אלא להכשיר כל השטר ואפילו שיטה אחרונה וקשיא להו הא דנקט רב עמרם לפי שאין למדין משיטה אחרונה דמשמע שאם יש דבר מחודש בשיטה אחרונה אין למדין ממנו אבל משאר השטר למדין. ויש לומר דהכי קאמר לפי שאינו ראוי ללמוד משיטה אחרונה כדמפרש טעמא בתר הכי ואזיל משום דאיכא למיחש לזיופא לפיכך פסלו את כל השטר אם לא החזיר מעניינו של שטר בשיטה אחרונה ועיקר טעמא דמילתא נקט. והיכא דהחזיר מעניינו של שטר בשיטה אחרונה ואחר כך כתב שם שיטה אחת מענין שהוא מחודש נראה לפי דברי רבותי דפסלינן ליה לכולי שטרא הואיל והוא מודה שנכתבה שם אותה שיטה קודם חתימת העדים שהיה לו להחזיר מענין השטר בשיטה אחרונה הסמוכה לחתימת עדים וכיון דשיטה אחת פסולה יש שם פסלינן ליה לכולי שטרא דחזרת ענין השטר בשיטה אחרונה דקאמרינן היינו שיטה אחרונה הסמוכה לעדים. והדברים הללו צריכים עיון. ואם תמצא לומר היכא דלא החזיר מעניינו של שטר בשיטה אחרונה לא פסלינן ליה לשטרא אלא דאין למדין משיטה אחרונה נראה לי אף על גב דזמנין שהיה ראוי ללמוד משיטה אחרונה כגון שלא נגמר ענין שיטה שלמעלה הימנה דעל כרחך קודם שחתמו העדים נגמר ענין השטר ולא הניח הסופר באמצע הענין וכדבעינן למכתב בענין כסף זוזין דאינון ונמחקו אין פחות משנים כו' אפילו הכי מתקנת חכמים פסלינן לה לכולה שיטה אחרונה לפי שכלל כללנו אין למדין משיטה אחרונה וגזרינן היכא דלא נגמר הענין בשיטה שלמעלה הימנה אטו היכא דנגמר ואף על פי שיש לדחות דהכי קאמר אין למדין משיטה אחרונה אם כתב שיטה אחת אחר שהחזיר מענין השטר שנמצאת שיטה זו תחלת ענין ליתא דחזרת ענין השטר בשיטה אחרונה דקאמרינן אחרונה הסמוכה לעדים קאמר. והיכא דלא החזיר מעניינו של שטר בשיטה אחרונה והרחיקו העדים שיטה אחת יש אומרים שלמדין משיטה אחרונה דליכא למיחש שמא זייף שיטה אחרונה דהא ודאי לא הרחיקו העדים שני שיטים כיון דמפסיל שטרא בהרחקת שני שיטים. ודעת ר"י ז"ל נוטה דלעולם אין למדין משיטה אחרונה דגזרינן היכא דהרחיקו אטו לא הרחיקו. ואין נראה לדחות דלא מקרי שיטה אחרונה כיון שיש ריוח תחתיה. והיכא דשלים שטרא באמצע שיטה אין לעדים להרחיק חתימתם אלא אותה חצי שיטה ואין להם להרחיק עוד שיטה אחרת מלבד אותו חצי שיטה לפי שזה בכלל הרחיק שני שיטים מן הכתב פסול כי שני שיטים רוחב שני שיטים ואם ירחיק חצי השיטה ואחר כך שיטה אחרה נמצא שהרחיק רוחב שני שיטים כנגד חצי השיטה. והאידנא דנהיג עלמא לקיים מחקין ותלויות בשיטה אחרונה ולמדין ממנה אף על פי שאינו מחזיר מעניינו כו' יש נותנים טעם לדבר משום דכתבינן בסוף השטר שריר וקיים והוצרכו לומר בעבור זה דלפום מנהגא פסלינן לכל שטר שאין כתוב בו שריר וקיים שאלמלא אין פוסלים אותו היה לנו לחוש דילמא איתרמי שלא כתבו שם שריר וקיים והרחיקו העדים שיטה אחת וזה זייף באותה שיטה וכתב בסופה שריר וקיים אבל עכשיו שפוסלים אותו כשאין כתוב בו שריר וקיים חזקה שלא חתמו העדים עד שנכתב שם שריר וקיים ואם לאחר שכתוב בשטר שריר וקיים קיימו בשיטה שלמטה מחקין ותלויות אף על פי שחזרו וכתבו שריר וקיים אין למדין משיטה אחרונה דהא איכא למיחש שמא מכיון שנכתב בשטר שריר וקיים העליון והעדים הרחיקו שיטה זה זייף באותה שיטה קיום מחקין ותלויות וכתב בסוף הקיום שריר וקיים שנית. ולדעת האומרים היכא דלא החזיר מעניינו של שטר כיון שאין למדין משיטה אחרונה כולי שטרא נמי פסיל אף בזה (כיון) כמו שאין למדין משיטה אחרונה אתר שנכתב שריר וקיים כולי שטרא נמי פסלינן שאין עליו תורת שטר כיון שאין למדים מכולו. ודברים עליו אינם מתקבלים שאם תמצא לומר מנהג מבטל הלכה ונכשיר שטר שלא החזיר בו בשיטה אחרונה מכל מקום אין בינינו מנהג לבטל שטר שאין בו שריר וקיים שלא מדין ההלכה כדי שיהא המנהג יפה שלמדין משיטה אחרונה כי אין בזה השטר טעם לפסול ואין בו ריעות ושום חשש זיוף. אך נראה לי שיש לפסול אם הרחיקו העדים שיטה אחת ולא נכתב שם שריר וקיים דהא אתי לידי זיוף שמא יזייף זה באותה שיטה ויכתוב בסופה שריר וקיים ונלמוד הימנה שהרי נהגו ללמוד משיטה אחרונה בשטר שכתוב בו שריר וקיים בסוף. ומעתה נתיישב המנהג שאין לחוש בשטר שכתוב בו שריר וקיים שמא הרחיקו העדים ולא נכתב שם שריר וקיים וזה זייף שיטה אחרונה וכתב בה שריר וקיים שהרי העדים לא היו מרחיקים אם לא היה כתוב בו שייר וקיים לפי שהיה השטר נפסל בהרחקתם מיהו שטר שאין בו שריר וקיים אין למדין משיטה אחרונה שבו ואין זו תקנה חדשה שהרי מדין התלמוד אין למדין משיטה אחרונה. ולפי מה שכתבנו~ שאין למדין משיטה אחרונה אפילו במקום שהרחיקו העדים שיטה אחת דלא פלוג רבנן בשיטה אחרונה יש טעם גדול ללמוד דשיטה אחרונה כשנכתב שם שריר וקיים שאין לחוש שמא הרחיקו העדים שני שיטים כיון שאם הרחיקו היה השטר פסול ונראה לי כי זה שלא תקנו חכמי התלמוד לכתוב שריר וקיים בפשוט משום דזמנין שהולכים להוסיף על השטר כל זמן שלא חתמו העדים או לקיים מחקין ותלויות ששכחו לקיים קודם כתיבת שריר וקיים לפיכך תקנו שיחזור מעניינו של שטר בשיטה אחרונה שאם יוסיפו על השטר שיטה אחת אחר שנשלם יחזיר עוד שנית מעניינו של שטר בשיטה אחרת ונלמוד מהתוספות אבל במקושר תקנו שריר וקיים שאין לתקן שום תקנה כדי שיוכל להוסיף בו אחר שנשלם שאם כן לעולם יזייף ויוסיף כיון שעדיו מאחריו והתקנה היפה בזה להשלים קיום מחקין ותלויות באמצע שיטה ויחתמו העדים באותה שיטה דהשתא ודאי למדין משיטה אחרונה שאין לחוש שמא העדים הניחו חצי שיטה וחתמו בחצי אחרון כי אין להם לעדים להרחיק חצי שיטה ולחתום בחצי האחרון דילמא מזייף וכתב מאי דבעי באותה חצי שיטה והוה ליה שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת דכשר. ברם מיבעי לן לברורי אם צריכים העדים לחתום שניהם באותה חצי שיטה דלא מכשרינן שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת אלא בששני עדיו בשיטה אחת והכי משמע לשון הוא ועדיו או דילמא אפילו עד אחד בחצי שיטה ועד שני בשיטה אחרת למדין משיטה אחרונה ודייקי נמי הא דאמרינן שטר הבא בשיטה אחת ועדיו בשיטה אחרת פסול דוקא שני עדיו בשיטה אחרת אבל עד אחד בשניה ועד אחד בראשונה כשר והטעם שאין לחוש שמא חצי שיטה הרחיק העד מן השטר וזייף שם דלמה היה מרחיק חצי שיטה בשלמא הא דמרחקי סהדי בשיטה אחת מן הכתב כדי שלא יסמכו חתימתם לאותיות השטר אבל בהרחקת חצי שיטה אין תועלת. ברם נראה לי דדוקא הוא ושני עדיו בשיטה אחת מכשרינן אבל שטר הבא הוא ועד אחד בשיטה אחת ועד השני בשיטה אחרת פסול דחיישינן דילמא הרחיק העד חצי שיטה כדי שיחתום חבירו בתחילת שיטה אחרת תחת ריוח חצי השיטה לפי שהיה חבירו מן הרגילין להרחיק ולחתום וזה שחתם תחלה בסוף השטר מאותם שאינם רגילים להרחיק ואין חוששים לסמיכת חתימתם לאותיות השטר וגם לא רצה חבירו לחתום תחת חתימתו בסוף השטר ולהניח בתחלת השטר חלק שלא יכתוב שם שזה העד חייב לו מנה ותנן הוציא עליו כתב ידו כו'. וכתב רבינו יעקב זצ"ל שהדבר פשוט דשטר הבא הוא ושני עדיו בשיטה אחת דוקא הכשירו כמו שכתבנו ולענין גיטין צריך ליזהר לכתוב ודין די יהוי ליכי מנאי ספר תרוכין למעלה משיטה אחרונה. ויש מפרשים כי עכשיו שנהגו לכתוב בסוף הגט כדת משה וישראל למדין אפילו משיטה אחרונה ויכול לכתוב ספר תרוכין אף בשיטה אחרונה כו'. ולא נהירא שהרי בימי חכמי התלמוד היו כותבים בגט כדת משה וישראל כו' ככתוב בתוספות. עליות.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה