באר היטב על יורה דעה שכט

►| באר היטב • על שולחן ערוך יורה דעה שכט |◄

סעיף א

(א) בלחם:    כלומר בעיסה שראויה לבא לידי לחם (וסתם לחם אינה אלא העשוי מקמח ומים. ש"ך).

סעיף ב

(ב) משקה:    פירש הש"ך שאפאה שלא ע"י משקה דאילו טגנה במשקה פטורה.

סעיף ג

(ג) פטורה:    דכיון דגלגלה ע"ד לבשלה לא חל עליה חובת חלה דבתר דעתו אזלינן מיהו הרבה פוסקים חולקים דהיכא דבלילתה עבה אפי' גלגלה ע"ד לבשלה נתחייבה מיד בשעת גלגול לכן יש להחמיר להפריש חלה בלא ברכה או לאפות מעט ממנה שע"י כן תתחייב כולה בחלה עכ"ל הש"ך.

סעיף ד

(ד) ואפאו:    והב"ח כ' דאפי' לא אפאו אלא לעולם כל שנמלך לאפות מקצתו בין לקחו ממנו ואפאו או לא מתחייב בכולו ומסיק דלענין הלכה יש לדקדק דלכתחלה יפריש חלה ואח"כ יקח אותו מעט ויאפנו מיהו אם לקח תחלה אותו מעט ואפאו צריך להפריש אח"כ חלה מכל העיסה ג"כ אלא שיניח אותה העיסה אפויה אצל העיסה ויפריש ממנו ומן העיסה כו' וע"ש שהאריך. עכ"ל הש"ך. ובט"ז האריך להשיג על הב"ח ופסק דלא כוותיה ע"ש (שמחלק אם היה כונתו תחלה לאפות ממנו נתחייב כולה תכף אבל אם כונתו היתה תחלה לבשל כולה ואח"כ נמלך לאפות צריך דוקא לאפות תחלה אע"ג דבנמלך לעשותה לחם חייבת בחלה תכף היינו בנמלכה לעשות מכולה לחם משא"כ כאן שכולה יהיה מבושל רק קצת יהיה אפויה והעיקר חיוב משום גזירה צריך לאפות תחלה) (ובנה"כ דחה דבריו והסכים עם הב"ח ע"ש).

סעיף ו

(ה) בלבד:    מסיק הב"י לאפוקי היכא דהתחיל ליבשה בחמה וגמר לאפותה כתקנה או איפכא דההוא ודאי לחם איקרי.

סעיף ז

(ו) חייב:    כתב הט"ז והאי חיוב פשוט הוא דחייב לברך עליה ככל סתם חיוב בש"ס.

סעיף ט

(ז) חייבת:    והש"ך כתב דיש להפריש בלא ברכה או אם יש לו עיסה שלא הורמה יניח עיסה זו שנלושה במי פירות אצל עיסה שלא הורמה חלתה ויפריש מעיסה שלא הורמה חלתה גם על זו שנלושה במי פירות.

סעיף י

(ח) פירות:    או במי ביצים ואע"ג דפסק המחבר בסמוך דחייבת בחלה מ"מ לא ידענו מה יעשה בחלתה דאע"פ שעכשיו כלנו טמאי מתים מ"מ חלה זו טהורה דלא הוכשרה לקבל טומאה שמי פירות אינם נחשבים משקה להכשיר וא"כ חלה זו טהורה היא ואסור לשרפה ולאכלה ג"כ א"א שאנו רובן טמאים וטמא אסור לאכול תרומה טהורה ויצטרך ליתנה לכהן קטן הלכך לכתחלה אסור ללוש רק שיערב בהן אחד מז' משקין שסימנם י"ד שח"ט ד"ם ואז יהיה מוכשר לקבל טומאה ויכול לשרפה (ודוקא שיערב בשעת לישה קודם שחל חיוב חלה אבל אחר שלש ונתחייב בחלה אין לערב בו שאר משקין) עכ"ל הש"ך.