באר היטב על יורה דעה רכ
סעיף א
עריכה(א) היום: וה"ה אם אמר קונם יין שאני טועם יום זה דינו כאומר היום ש"ך.
(ב) שאלה: אבל א"צ פתח משא"כ בנודר יום אחד. פרישה עוד נ"מ דכאן א"צ שאלה אלא מדרבנן ובנודר יום א' צריך שאלה מדאורייתא וע"ל סימן ר"ח ס"ב עכ"ל הש"ך.
סעיף ב
עריכה(ג) ולמחרתו: ואם עמד בלילה והתחיל הנדר אסור בלילה וביום שלאחריו ובלילה שניה וביום שלאחריו כ"כ הרא"ש בתשובה וכ"כ הב"ח.
סעיף ג
עריכה(ד) בלא: והב"ח פסק דבשבוע זה ובחודש זה נמי צריך שאלה בסוף השבוע והחודש ע"ש וכתב הש"ך ואפי' היה עומד ביום השבת ונדר שבוע זה אינו אסור אלא באותו שבת לבד ולמחר מותר מיד וכן בחודש ולקמן ס"ו גבי שנה וכ"כ מהר"ל ן' חביב עכ"ל וכן אם אמר שבת זה דינו כאומר שבוע זה וה"ה אמר קונם יין שאני טועם השבוע או החודש או השנה דינו כאומר שבוע זה או חודש זה או שנה זו וכתב בתשובת מבי"ט דה"ה אם אמר זאת השנה נמי היינו עד ר"ה ופשוט הוא וכתב עוד וה"ה אם אמר עד שנה דדינו כזאת השנה ואינו מוכרח עכ"ל הש"ך וכ' הט"ז ונ"ל דאם אמר בל"א דיא ווא"ך שאין יום השבת בכלל האיסור ואם אמר לשון חול שלא אוכל בשר אין ה' או ו' וואכי"ן אז ודאי גם השבתות בכלל כיון דאמר דרך מספר אבל זה שאומר דיא ווא"ך אין כונתו למספר הימים אלא כ"ז שהימים הם חול ולא שבת וכמדומה שכן המנהג מצוי בזה ומכ"ש אם עומד בשבת ואמר שאוסר עליו דיא ווא"ך דודאי לא נתכוין על אות יום אלא על השבוע הבא עכ"ל (ובנה"כ השיג עליו בזה אם אומר דיא ווא"ך דמשמע גם השבת שהרי העולם קורין לשבעת הימים דיא וא"ך נמצא שגם השבת בכלל ומ"ש כמדומה שכן המנהג היינו אם קיבל שלא לאכול בשר דאז ודאי לא היה כוונתו על יום השבת שחייב להתענג אבל בשאר נדרים לא וע"ש).
(ה) לעת: כלומר שבעה ימים מעל"ע משעה שנדר. ש"ך.
סעיף ד
עריכה(ו) שבלשון: כתב הש"ך ולפ"ז אם היה עומד בר"ח הראשון ואמר חדש זה אסור גם מר"ח הראשון ואילך.
סעיף ה
עריכה(ז) ליום: כגון אם נדר בחצי יום ט"ו לחודש תמוז אסור עד חצי יום ט"ו לחודש אב אע"פ שאינו אלא כ"ט יום שתמוז הוא חסר מ"מ הוא חודש שלם מיום ליום דבחודש חסר כ"ע מודים דסגי בכ"ט יום תדע שהרי במשנה מבואר אם אמר חודש אחד אסור מיום ליום א"כ משמע דלעולם סגי במיום ליום כדפרי' עכ"ל.
סעיף ז
עריכה(ח) אסור: מעל"ע משעה שנדר ומדברי הסמ"ע בח"מ סימן שי"ב ס"ק כ"ב נראה מבואר דאם עומד בר"ה ואמר שנה א' אינו אסור אלא יב"ח אף שהשנה מעוברת דאל"כ הל"ל שנה זו אבל כשאינו עומד בר"ה לא הוי מצי למימר שנה זו דא"כ הוה משמע רק עד ר"ה ובאמת ר"ל שנה תמימה ע"ש מיהו היכא דאמר שנה א' מיום זה מונין י"ב חדש אפי' עומד בר"ה וכן אם אמר השנה דינו כאומר שנה זו ודלא כב"ח ע"ש עכ"ל הש"ך.
סעיף ח
עריכה(ט) סוף: כתב הב"ח דאם אמר עד חצי אדר דינו כאומר עד אדר וה"ה אם אומר עד כ' או כ"א אדר וגם דין זה הוא בין שידע שהשנה מעוברת או לא לכ"ע אסור עד סוף אדר ב' דשני אדר חד ירחא חשיבי ש"ך.
(י) ולהרמב"ם: (דס"ל דסתם אדר הוא אדר שני אלא דס"ל כל שלא ידע שהשנה מעוברת מסתמא נתכוין לאדר הסמוך לשבט) כתב הש"ך דצ"ע דבחושן משפט סימן מ"ג סכ"ח ובאורח חיים ריש סימן תכ"ח ובאבן העזר סי' קכ"ו ס"ז כתב הר"ב בסתם דסתם אדר הוא אדר ראשון ולא הביא סברת הרמב"ם כלל ולענין דינא נראה דיש להחמיר גם בנדרים באיסורא דאורייתא כסברת הרמב"ם ולפ"ז בשני שטרות שנעשו בשנה מעוברת נראה להלכה דאין נותנין למי שכ' בו אדר סתם אלא יחלוקו וכדין ב' שטרות שזמנם ביום א' כמ"ש בח"מ סי' ק"ד ס"י וגם כשמברכין החודש בב"ה קורין לראשון אדר א' ולשני אדר ב' וכן כותבין בגיטין וכתובות ושטרות וכ"כ מהרי"ל והכי נהוג עכ"ל.
סעיף יא
עריכה(יא) שיגיע: כתב הב"ח דכל היכא דאינו אסור אלא עד שיגיע כגון עד הפסח לד"ה ובעד פני להרמב"ם וכן עד הגשם לקמן סי"ח בכולן צריך שאלה לחכם דלמא לא ידע להפריש ביניהם וע"ש וכתב בתשובת מהרי"ל באחד שנדר מהיין והתנה חוץ משבת וי"ט אסור ביין של הבדלה.
סעיף יב
עריכה(יב) הקציר: כתב הש"ך ואינו אסור עד שיגיע הקצירה בפועל לא עד שיגיע זמן הקצירה ואין קוצרים וע"ל סי"ח גבי עד הגשם. ב"ח.
סעיף יד
עריכה(יג) רובו: ול"ד לספק דלעיל סי' רי"ז ס"ג וסי"ז דהתם מספקינן במה היתה מחשבתו אם לרוב לשון העיר או לרוב ספוק העיר ואזלינן לחומרא אבל הכא ודאי דאחשיב הוא לאנשי עירו וקורא סתם למה שהוא הרוב בעירו עכ"ל הלבוש וכתב הט"ז אם אמר עד סוף הקציר היינו שיכלה כל הקציר אפילו של שעורין.
סעיף טו
עריכה(יד) קבוע: פי' כיון שבידו לדחות החתונה יש סברא דלא הוי זמנו קבוע וכתב הש"ך אם אמר עד שיהא אסור עד שיצא וכן אם דחה זמן המשתה אסור עד שיהא ממש.
(טו) להמתין: הש"ך חולק על זה וכתב מאחר שבידו להקדים או לאחר זמן הנישואין אם כן לא היתה כונתו אלא עד שיעשה המשתה ולא על הזמן (ול"ד לעד שיהיה בנו בר מצוה דהתם זמנו קבוע).
סעיף יז
עריכה(טז) הסכינים: פי' שכבר עבר כל זמני קציצתו.
סעיף יח
עריכה(יז) מי"ז: ודעת הש"ך נוטה לפסוק כדעת הרא"ש דרביעה (*) לפני הט"ז היתה הגירסא ברישא שמאחרין ובסיפא שממהרין ולפנינו הוגה להיפך ע"פ הש"ך ראשונה היא בז' מרחשון ושניה בי"ז בו ואם אמר עד הגשם אסור עד ז' במרחשון ואז מותר בין ירדו בין לא ירדו ואם אמר עד הגשמים או עד שיהא הגשמים אסור עד שירדו ברביעה שניה ויש לתמוה על הרמב"ם דבהל' תפלה פסק דשואלין בז' במרחשון וכאן פסק דרביעה ראשונה הוא בי"ז מרחשון אלא שיש ליישב בדוחק וצ"ע ונ"ל שמטעם זה נהגו לברך בה"ב בשבת ראשון שאחר ר"ח מרחשון אע"פ שכ' מהרי"ו שאין להתחיל להתענות בה"ב עד י"ז מרחשון דהוי רביעה ראשונה וכן איתא בהגהת מנהגים מ"מ כיון דקיי"ל דרביעה ראשונה היא בז' מרחשון וכמ"ש א"כ יש לברך ברביעה ראשונה ולעולם אין פוסקין תענית בה"ב קודם ז' במרחשון עכ"ל.
(יח) ובגולה: והכל לפי המקום שנדר בו וכתב הש"ך ונראה דהרא"ש לטעמיה אזיל דס"ל דרביעה ראשונה היא בז' מרחשון בא"י והשניה בי"ז בו א"כ חזינן שהב' מרוחק מהא' עשרה ימים ובש"ס דתענית אמרי' ובגולה שואלין ס' יום אחר התקופה א"כ הרביעה שניה היא ע' יום אחר התקופה דאל"כ מנין להם זה דבגולה הרביעה שניה ע' יום אחר התקופה ולפ"ז הרמב"ם והמחבר דכתבו דהראשונה י"ז בו והשניה כ"ג בו א"כ אין כאן אלא ו' יום בין א' לב' א"כ הרביעה הב' בגולה אינו רק ס"ו יום אחר התקופה וקשה על הרב שכתב דברי הרא"ש אחר דברי הרמב"ם והמחבר וצ"ע עכ"ל.
סעיף כ
עריכה(יט) האחרון: אע"ג דהוא חג בפני עצמו לענין פז"ר קש"ב מ"מ בלשון בני אדם הוא בכלל החג וכתב הט"ז מצאתי כתוב בשם מהר"ר ליב מפראג מכאן ראיה לומר בשמיני עצרת את יום חג שמיני עצרת הזה דהא מקרי חג עכ"ל ויש לדחות ראיה זו דבנדרים שאני ובלשון בני אדם מקרי חג ולא בשל תורה אבל נראה להביא ראיה ברורה מסוטה דף מ"א ואי כתב רחמנא בחג הסוכות הוי אמינא אפי' יום טוב האחרון כתב רחמנא בבוא כל ישראל הא קמן דאפי' בל' תורה מקרי חג דהא איצטריך למעוטי ולכתוב קרא יתירה וזה ראיה ברורה שאין עליה חשובה.
סעיף כב
עריכה(כ) שמא: בפרישה העתיק בשם רש"ל וז"ל דוקא בנדרים דקילי הוא דאמרי' בתנאי לא מזדהרי אינשי אבל גבי גיטין פסק הרא"ש דכל תנאי שיש בידה לקיימו מותרת להנשא מיד ולא חיישינן שמא תעבור על התנאי עכ"ל ועיין באבן העזר סי' קמ"ג.
סעיף כג
עריכה(כא) מיד: שמא תלך ותעבור למפרע וכאן לא אמר שאסורה לילך לפני הפסח שמא תהנה ממנו אחר הפסח דאדם נזהר בנדר ואינו נזהר בתנאי נדר עכ"ל פרישה וע"ל סוף סימן רל"ט.