פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה


(א) השעוה:    או אתרוג או חלמון ביצה כ"כ הפוסקים. ש"ך וכ' הט"ז דמבואר בב"י דאפי' אינו לבן לגמרי אלא כמראה בגד לבן שנפל עליו אבק שהוכהה לבנוניתו מותר דאין שחרורית כזה בא ממראה אדמומית וכ"כ הש"ך וכ' הב"ח שמצא כתוב שהאשה שיצאה ממנה סמיכות לבן ועב לאחר שרחצה במרחץ כמו ב' וג' שעות היא טמאה שדרך הדם להתלבן מחמת רחיצה וכ' הט"ז שדבריו תמוהים הם וחומרא יתירה היא זו שלא מצינו כן בש"ס ופוסקים והמחמיר יחמיר לעצמו ולא יורה כן לאחרים כלל. עוד המציא הב"ח חומרא א' דכשיבאו מראה ירוק ולבן לפני המורה בעודו לח לא יורה בו דבר עד שיתייבש דלפעמים אחר שיתייבש ימצא אדום בקצותיו והשיגו עליו הט"ז והש"ך ופסקו דאין נוהגין כן כלל ע"ש (ועיין בט"ז ס"ק א' שכתב דא"כ מה זה שאמרו בסימן קפ"ו באשה שאין לה וסת שתבדוק עצמה לפני תשמיש מה מועיל הבדיקה כיון שצריכה להמתין עד שיתייבש ובעודו לח אינה יודעת כלום עכ"ל. לא הבנתי הלא הבדיקה מהני באם שלא מצאה כלום וק"ל).

סעיף בעריכה


(ב) סומכין:    וכן אשה זו שמסופקת בדם שלה אין לה לסמוך על חברתה שהראתה לה דמה וא"ל כדם זה שלך הראיתי גם אני לפלוני חכם וטיהר (מיהו אי אומרת דם זה או כתם זה טיהר לי החכם נאמנת וע"ל סימן קפ"ה ס"ג בהג"ה) וכתבו התוס' דיכול לראות דמי אשתו ומביאם מהרש"ל.

סעיף געריכה


(ג) שנעקר:    כתב הב"ח דצ"ע לענין מעשה אם יש להקל בזה ע"ש.


(ד) ראתה:    כ' הב"ח משמע דס"ל דלא בעינן דבדקה בשעה שנעקרה ולא נהירא אלא דוקא בעינן דבשעת נפילתה לבית החיצון בדקה ולא ראתה שום דם כלל אלא דאח"כ כשהיה בבית החיצון לא היתה פוסקת לראות כל זמן שאותן החתיכות בבית החיצון וטיהר ר"ש וכו' ע"ש ועיין בתשובת מהר"ם מלובלין סימן קי"א והט"ז השיג על הב"ח בזה וכ' דאין חילוק בין שעת נפילה לאחר נפילה דמה שיעור יש ליתן בזה אימתי מקרי בשעת נפילה או אחריה גם פסק להקל בכאן אפילו היא שעת וסתה דלא אסרה התורה אלא כשהמקור נשאר במקומו והדם יוצא ממנו משא"כ כאן שהמקור עצמו מוליך הדם עמו ואין זה דרך ראיה שאסרה התורה ודלא כהב"ח שכ' שאינה מותרת אלא בין וסת לוסת ע"ש.

סעיף דעריכה


(ה) טמאה:    ואם יש לחוש משום ולד טמאה לידה ג"כ משום טומאת נקבה אפילו לא היה בחזקת מעוברת כדלקמן סימן קצ"ד ס"ט. ש"ך.

סעיף העריכה


(ו) וסת:    כתב הש"ך צ"ע דלא נמצא בשום מקום ופוסק דמחלק הכא בין שעת וסתה או לא ול"ד לדלעיל סימן קפ"ז ס"ה דהתם כיון דרואה דם להדיא לא תלינן במכתה בשעת וסתה מטעם דאל"כ לא תהיה טמאה לעולם אבל הכא הרי אינה רואה דם אלא דברים יבשים הלכך אפילו בשעת וסתה טהורה וצל"ע שוב מצאתי בספר אפי רברבי וז"ל ול"נ כיון שעיקר טעם דאינו דם רק בריה טהורה אף בשעת וסתה דאף גבי דם מכה ס"ל לרמב"ם ורשב"א דטהורה אף בשעת וסתה דקי"ל וסתות דרבנן וכ"ש בכה"ג דטהורה לכ"ע עכ"ל.

סעיף ועריכה


(ז) וי"א:    כתב הש"ך דבירושלמי מוכח להדיא כסברא הראשונה וגם לישנא דש"ס משמע הכי עיין שם.