באר היטב על יורה דעה קפד
סעיף א עריכה
(א) וסתה: בטור כתב בא עליה כמו שירצה ור"ל בין שהיא ערה בין ישינה פי' שאינה ישינה לגמרי דא"כ אסור לשמש מטתו. תוס' בנדה דף י"ב ע"א.
סעיף ב עריכה
(ב) עונה: היינו מדרבנן דוסתות דרבנן. הסכמות הפוסקים.
(ג) קריבות: משמע חיבוק ונישוק שרי מיהו נראה המחמיר באלה תע"ב. ב"ח. וט"ז כתב שאסור מן הדין ע"ש.
סעיף ג עריכה
(ד) הנעורים: היינו י"ב שנים ויום אחד.
(ה) ולא: וא"ו מחלקת היא כלומר או לא הביאה סימנים כ"ה לקמן סי' קפ"ט סכ"ז.
(ו) לוסתה: נראה פשוט דה"ה בשעת וסתה עצמה דחד טעמא הוא. ט"ז.
סעיף ד עריכה
(ז) ביום: דביום ודאי טמאה היא דאפילו ראתה קודם הנץ החמה מ"מ היום היה ודאי בימי נדה משא"כ הלילה היה בספק. הרא"ש. וכתב ש"ך לפ"ז אם רגילה לראות בין השמשות ולא קים לן אי קודם הלילה או לאחר הלילה אינה אסורה אלא בלילה. והב"ח כתב דראוי להחמיר מכח ספק לאסור ביום ובלילה והסכים עמו הש"ך.
סעיף ה עריכה
(ח) הנמשך: כיון דודאי ראתה בסוף הלילה אזלינן בתר תחלת הוסת ואמרי' שעיקר הוסת בלילה אלא שנמשך זמנו עוד במקצת היום ע"כ אסור גם באותו מקצת היום ולפ"ז אם רגילה לראות מקודם הלילה עד הלילה אסורה כל היום ובלילה כשיעור הנמשך בו. וכתב ש"ך לפי מש"ל ס"ק ז' א"כ בהנץ החמה אסורה כאן כל הלילה וכל היום וביום שאחריו כשיעור הנמשך בו ובקודם הלילה אסורה כל היום וכל הלילה שלפניו ובלילה שאחריו כשיעור הנמשך בו ע"ש.
סעיף ו עריכה
(ט) הראשונה: ול"ד לסעיף ה' דצריך לפרוש ביום כשיעור הנמשך בו דהתם דבר מועט שנמשך ביום חשיב כוסת עצמו משא"כ כאן שא"א שתהיה הכל ראיה אחת אלא תוספת דמים וכיון שנסתלק עיקר הראיה נסתלק גם כן התוספת. אחרונים.
סעיף ט עריכה
(י) שתבדוק: מהפוסקים משמע דאפי' איחרה זמן מה אחר הוסת כיון שבדקה ומצאה טהורה טהורה. והב"ח פסק דיש להחמיר דדוקא בבדקה עצמה מיד לאחר וסתה תוך שיעור וסתה אבל לא בדקה תוך הזמן אע"פ שלאחר כך בדקה עצמה ומצאה טהורה טמאה דחזקה אורח בזמנו בא ונפל לארץ.
(יא) קבוע: אבל אם אין לה קבוע אע"פ שלא בדקה כיון שלא הרגישה טהורה. עיין ט"ז.
סעיף י עריכה
(יב) שרי: כיון דוסתות דרבנן במקום מצוה לא גזרו.
(יג) לפקדה: באורח חיים סי' ר"מ כתב הטור בשם הרמב"ם דלא יבעול לא ביום יציאת הדרך או ביאה מן הדרך שקשה לו ע"ש.
(יד) שרי: אע"ג דכתבתי לעיל בשם ב"ח דהמחמיר בחבוק ונישוק תע"ב נראה דהכא אין להחמיר כלל כיון די"א דאפי' בתשמיש חיוב ומצוה איכא. ש"ך. אשה שנזדמן ליל טבילתה בלילה סמוך לוסתה דהיינו שמצאה כתם טמא והגיע זמן טבילתה בלילה שהוא וסתה תמיד לראות פסק בתשובת כנ"י שאלה ל"ג דמותרת לטבול כדי לקיים העונה אבל בעת וסתה ממש פי' בשעה שרגילה לראות אסורה אך בסמוך לוסתה מותר. והגאון בעל מ"י בסימן קפ"ז נסתפק בזה ע"ש.
(טו) להמתין: מיהו אם הולך לדבר מצוה א"צ להמתין ואף לדבר הרשות אם הולך לצורך גדול א"צ להמתין. ש"ך.
סעיף יא עריכה
(טז) לשאול: אפילו אשה ילדה דבושה לטבול מעצמה. והטעם דטבילת ספק מוציא מידי ספק ראיה דוסתות דרבנן אבל אם ודאי ראתה אסורה עד שישאלנה דאין ספק טבילה מוציא מידי ודאי ראתה. גמרא ועיין בסמ"ג דף ל"ז ע"ג דכתב דאסור לאשה לעמוד בימי טומאתה אלא יש לה לטבול מיד וכן כתבו האחרונים.
סעיף יב עריכה
(יז) קפצה: וא"צ שישאלנה אפילו לא שהתה שיעור שתספור ותטבול. ש"ך.
(יח) בינונית: ואסור לבא עליה אחר העונה בינונית עד שישאלנה או ששהתה שיעור שתוכל לספור ולטבול.