באר היטב על חושן משפט רפא

סעיף אעריכה

(א) להוריש:    עיין בתשובת מהר"א ששון סי' קמ"ו ובתשובת ר"י לבית לוי סי' כ"ד וסי' נ"ז וברשד"ם סי' ש"ד ובתשובת מבי"ט ח"א סי' י"ז וח"ב סי' י"ח וקמ"ב.

(ב) אחי:    וה"ה אם אמר כן על בנו וכמ"ש כגון בנים רבים כו' אלא שבבן יש חילוק בין כת' או אמר כדמסיק ודוקא שכ"מ קאמר דיכול לשנות בל' ירושה ולא בריא וכ"כ הטור בשם רב האי והרי"ף והרא"ש. סמ"ע.

(ג) לבנו:    המחבר אזיל לעעמיה שפסק בסי' רמ"ו דלא אמרינן דעשאו אפטרופוס רק בבנו ולא בבתו. ובבנו אין חילוק בין כת' לו בלשון מתנה או ירושה אבל דעת הרמ"ה והרא"ש והטור אינו כן וכמ"ש הרמ"א שם ס"ו בהג"ה ע"ש עוד בס"ד וכאן לא הזכיר הרמ"א כלום מזה כי סמך אמ"ש שם שהוא מקור דין זה ודין דאומדן דעת עכ"ל הסמ"ע ועיין בתשו' מ"ע סי' נ"ח ובתשובת רש"ך ס"ב סי' קס"א וקס"ד וס"ג סי' י"ב.

סעיף געריכה

(ד) כך:    עיין בתשו' ן' לב ס"ב סי' מ"ח.

סעיף העריכה

(ה) להוסיף:    פי' בל' ירושה א"י דעדיין לא הגיע זמן ירוש' אבל בל' מתנה ובקנין דבריו קיימין וכ"כ הטור עכ"ל הסמ"ע פי' ובמקצת דאי בכל הנכסים אף בקנין לא עשאו אלא אפוטרופס וכמ"ש בסי' רמ"ו לחד דעה ע"ש. ש"ך.

סעיף ועריכה

(ו) וריבה:    ז"ל הטור כשריבה לא' או שהשוה להן הבכור כת' הר"י הלוי כשם שדבריו בטלין אצל הבכור כך הן בטלין אצל הפשוטים וחולקין הכל מחדש כאילו לא אמר כלום שהרי אותן שריבה להן צריכין למלאות לבכור פי שנים מאותו הריבוי נמצא שבטלה הצוואה שהרי נפחת להן ממה שצוה וי"א שחלוקת הפשוטים כו' לפי שהבכור עם האחין בזה כדין בע"ח שנוטל מהן כפי חשבון מה שנתן להם אביהן עכ"ל ובזה מבוארין דברי המחבר. ודין בע"ח עם האחים כתבו הט"ו בסוף סימן ק"ז ע"ש סמ"ע.

סעיף זעריכה

(ז) מתנה:    גם כאן הוא כמש"ל (ר"ל כמ"ש בשמו בס"ק ה') עיין בתשו' מבי"ט ח"א סי' קצ"ג באם אמר בית זה יהיה לפלו' בני בכורי בחיי יהיה לו בחלק הבכורה דמהני וע"ש ובתשו' ן' לב ס"ב סי' פ"ב. ש"ך.

(ח) קיימים:    בסמ"ע פי' אפילו אמר בלשון לא יירש כגון דאמר בני לא יירש כו' דאלת"ה הא כבר נתבאר אפי' בל' ירושה ולא בלשון מתנה דבריו קיימין ע"ש ותמיה לי מלתא הא כת' בסי' רנ"ג ס"ב דיטול ל' מתנה היא א"כ אמאי כת' כאן ס"א האומר איש פלוני בכורי לא יטול כו' הא בלשון מתנה מהני בכל ענין ואפשר לומר דבכור שאני דלא מהני ביה אלא בל' מתנה ובאומר בכורי יטול כפשוט אבל אם אמר בלשון לא יטול לא מהני כי אם בפשוט דע"כ בכור עדיף מפשוט כמ"ש בס"ד ומ"ש צ"ע לדינא עיין בתשובת מבי"ט ח"א סי' קי"ח. שם.

(ט) אחד:    פי' שנתן לאדם אחד ב' שדות אחת בל' מתנה ואחת בלשון ירושה והפסיק בנתיי' יותר מכ"ד ג"כ מהני ל' מתנה לל' ירושה וכ"כ הטור ע"ש. סמ"ע.

(י) כירושה:    דאע"ג דאין ב"ח וכתוב' גובין ממטלטלי שנתן המלו' במתנה לאחרים ואפי' מקרקע כשהיה מלוה ע"פ שאני הכא דלא הוי מתנ' גמורה אלא שתטול נכסיו לאחר מותו כחצי ח' מבניו ומ"ה דינה כירושה. שם.

(יא) החוב:    מיהו ג"כ דינו כירושה שגובין תחלה ב"ח וכתובה מנכסיו כיון דנפטרו מהחוב בחלק חצי זכר. שם (וכ"כ בתשובת מהר"מ מינץ סי' כ"ב). ראובן שנתן לחתנו שטח"ז כנוסח הנהוג ומת והיורשים נתנו לחתן חלקו ולאחר כמה שנים בא ב"ח דראובן לגבות ממנו חובו כי הנכסים שירש בן ראובן הלכו לאיבוד אם החתן הניח ביד היורש בכדי פריעת החוב אין לב"ח שום טענה עליו מור"ם לובלין ס' ד' חקי משפט אות י' ס"ג ועיין בתשו' מהרש"ל סי' מ"ט ובתשו' רמ"א סי' ג' ובתשובת שבות יעקב ח"א סי' ק"י ומי שכת' לבתו שטר חלק חצי זכר על סך ידוע כנהוג ואח"כ מת ולא הניח בנים זכרים כלל רק בנות ולאותן הבנות לא כת' שטר חלק ח"ז כי אם לאותה הבת לבדה פסק בתשו' צ"צ סי' צ"ה דאין לאותה הבת שום קדימה אלא חולקות בשוה דאמרי' דלא היתה כונתו בשטח"ז זה רק נגד בנים זכרים אם יהיו לו ולא נגד בנותיו האחרות ועיין מדין זה בתשו' עה"ג סי' ע"ו באריכות ע"ש ועמ"ש עוד בתשו' צ"צ סי' צ"ו באם מתה הבת בחיי אביה והניחה ז"ק ואח"כ מת גם הזרע ושוב מת אביה ולא הניח לא בן ולא בת ולא זרע מהם רק אחים הראוים ליורשו ופסק דאין להבעל שום זכות בירוש' זו דאין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאביו ודלא כהגהת רמ"א באבן העזר ריש סימן צ' ע"ש ומה שמחלק בזה * ועיין פרטי דיני שטח"ז בתשו' שב יעקב חח"מ סי' י"ד ומסי' י"ח עד סי' כ"ב ע"ש.

(יב) בספרים:    ואם נושא ונותן עם ספרים וקרקעות כת' בתשו' חינוך ב"י סי' קי"ג דיש לבת חלק בהן דאמרי' דלא היתה כוונתו רק על מה שלקח לקיימן לעצמו ולא באלו שנושא ונותן ומסתחר בהן וכ"כ בתשו' שבות יעקב ח"ב סי' קכ"א ע"ש.

(יג) משכון:    דקי"ל דאינו קונ' אלא שלא בשעת הלואתו וכאן מיירי דהלוה לו על המשכון ובמהרי"ו שם כת' דאפי' שלא בשעת הלואתו לא קנאו אלא לקדש בו אשה ולא לכל מילי ע"ש. ובע"ש תמה על הרמ"א בזה וכת' ז"ל כ"כ בסי' רע"ח ס"ז דקי"ל דבע"ח קונ' משכון וצ"ע עכ"ל ולא דק דכ"כ שם דאף דבפרשב"ם כתו' לשון קונה משכון מ"מ לא בשעת הלואה קאמר אלא כונתו כיון דקונה שלא בשעת הלואה מ"ה גם עתה שהלוהו עליו אע"ג דלא קנהו מ"מ הואיל ומוחזק בידו מקרי מצוי ולא ראוי מ"ה נוטל בו הבכור פי שנים אבל בדין זה שאינו תלוי במצוי אלא בקנוי להאב קנין גמור אין הבת נוטלת בו חלק ולזה דקדקו הט"ו ולא כתבו שם הטעם משום דקנה המשכון אלא משום דהוא מוחזק בו וזה ברור עכ"ל הסמ"ע וכת' הש"ך דדבריו נכונים אך לענין דינא נ"ל דמשכון שלא בשעת הלואתו קני ליה לגמרי וכן העליתי בסי' ע"ב ס"ב דהעיקר כרש"י וסייעתו דס"ל כן ודלא כמהרי"ו שנמשך אחר דברי הרא"ש וסייעתו ואפי' תימא דהוי ספיקא דדינא ה"ל היורשים מוחזקים והבנות ה"ל המע"ה עיין בס' מגדל דוד ובתשו' הרמ"א סי' ע"ז עכ"ל.

סעיף חעריכה

(יד) יחלקו:    עיין בתשו' דברי ריבות סי' קצ"ד (ועמ"ש בזה בסי' רנ"ג ס"ק ז' ע"ש).

סעיף טעריכה

(טו) כלום:    דכיון שמת באותו חולי א"צ שיור כמ"ש בסי' ר"נ ואם נתן מתנה לאשתו שהיא יכולה ליתן למי שתרצה והיא כתבה בשטר שנתנה למי שראוי ליורשו והיה לה בת מזה הבעל וגם יש לבעל בן מאשה אחרת פסק הרשב"א בתשו' ובד"מ הביאו דזכה בו הבן ע"ש שהאריך. סמ"ע.

סעיף יעריכה

(טז) אחיות:    עי' בתשו' רשד"ם סי' שי"ח ושמ"ז.

(יז) האחרונה:    הטעם שכל אחת מהן לא נתנה חלקה מידה כי אם לפני מותה ואז נתנה מתנה להנשארת בחיים חלקה וגם מה שבא לידה מתנה מאחיותיה שמתו לפניה ומאז שמתו כל אחת תו לא בא לידה כלום מאחיותי' שמתו אחריה נמצא דכשמתו זא"ז בשעה שמתה השלישית לא היה מי לקבל כל מה שהיה בידה כי אם הרביעית שעדיין בחיים נמצא כל הממון הוא ביד הרביעית והיא לא נתנה לאחיותיה מכל מה שבידה רק שעה אחת קודם מותה ומש"ה לא יירש האח כלום והרשות ביד אחות זו ליתן מתנה לאחרים מהיום ואם לא נתנה ומתה אז יירש האח הכל ומיהו ה"מ כשכל אחת אמרה שנותנת לאחיותיה מהיום ושעה אחת קודם מיתתה וכ"כ בתשובת הרא"ש ובטור בהדיא דאם לא אמרו כן יכולין לחזור מהמתנה ואז האח יירש אותן ג' אחיות שמתו. סמ"ע.

(יח) אומדנא:    קאי אמ"ש ברישא דאין כאן מתנה כלל והאח יורש אותן אף דאומדן דעת היה דלא יירשן האח והטעם כת' הרא"ש והטור הביאו וז"ל כל היכא דאזלינן בתר אומדנא אנו מבטלין המעשה שעשה ונשאר הענין כבתחלה כמו מי ששמע שמת בנו וכת' כל נכסיו לאחרים ואח"כ בא בנו דמתנתו בטילה דאמדי' דעתו אילו ידע שבנו קיים לא כת' כל נכסיו לאחרים הלכך כשבא בנו אנו מבטלין המעש' ונשארו הנכסים בחזקתן ויורשן בנו אבל בנדון זה אף שידוע שכוונו להבריח מן האח לא עשו דבר שיש בו הברחה ובדברים שבלב לא מיעקרא נחלה דאורייתא עכ"ל. שם.

(יט) הקודמת:    הרמ"א קיצר והוא מפורש היטב בתשובת הרא"ש ובטור וזה פי' שהאח יורש מה שהיה ביד אלו שמתו ולפעמים יורש הכל והיינו כשמתו הג' שנתנו בראשונה וזו הנשארת נתנה באחרונה וכל א' מה שקבלה מאחיותיה חזרה ונתנה מתנ' עם חלקה לאחיותיה נמצא דבשעה שנתנה האחרונה לא נשאר בידה כלום ומש"ה יורש האח הכל וכשנשאר' א' מאלו שלא נתנה באחרונה יורש האח ג"כ הכל זולת מה שנמצא ביד זו שעדיין היא בחייה יהיה מה שיהיה על פי החשבון. שם.