באר היטב על חושן משפט רעט

סעיף אעריכה


(א) בני:    עיין בתשובת מבי"ט ח"א בשאלות השניות סי' ב' דף ק"ד ע"ג וח"ב סי' פ"ז ובתשוב' רשד"ם סי' ש"ד ש"ה ש"ו.


(ב) אפילו:    הרבותא היא דאע"ג דאיכא תרתי לריעותא חדא דהוא דבר שלב"ל. דקי"ל דאין אדם מקנה אותו והשני דבשעה שהוא גוסס לאו בר הקנאה הוא אפילו בבדיקה וברמיזה דהרי הוא כמעט מת אפ"ה בהודאה זו שהודה שהוא בנו או יורש שלו יורשו מהיום ממילא. סמ"ע (עיין בס' בני אהרן מסי' נ"ה עד סי' ס"ג ובס' פני משה ח"א סי' צ"ב. בני חיי).

סעיף בעריכה


(ג) אינו נאמן:    ולא אמרינן דיהא נאמן במגו דאי בעי הוה יהיב נכסיו לאחר דהוי כמגו במקום חזקה. סמ"ע.


(ד) יחוס:    משום דלענין יחוס א"א שבנו יהיה פסול בממזרות ובן בנו יהיה כשר אבל בירושה אין לבן בנו חלק ושייכות להירושה וגם יכול להפקיעו ממנו בחייו ולומר שיהיו כל נכסיו לפלוני. שם.

סעיף געריכה


(ה) וחזר:    היינו דוקא לאחר כדי דיבור אבל תכ"ד נאמן דבכל התורה תכ"ד כדבור דמי חוץ מהעובד כוכבים ומקדש ומגרש ומגדף כ"כ הטור והא דנאמן כאן תכ"ד וגם בסמוך בעברו על בית המכס היינו דוקא באומר שהוא בנו הנולד לו משפחה והרי הוא עבד דאל"כ אינו נאמן עליו לפסלו בעבד דלא האמינתו התורה אלא בבנו וכנ"ל. שם.


(ו) משמשו:    כן הוא ג"כ לשון הרמב"ם ור"ל אפילו משמשו כעבד והל"ל ודאי עבדו הוא ולא בנו אבל הטור כתב ז"ל אמר עבדי וחזר ואמר בני נאמן דמה שקראו עבדו ר"ל שמשמשו כעבד ונאמן אפילו אינו משמשו תשמיש של עבד עכ"ל ונרא' דגם הרמב"ם והמחבר מודים לזה ומה שסיימו שהוא לו כעבד ר"ל ששומע וקרוב לכל צרכיו ובקשתו שבקש ממנו. שם.

סעיף דעריכה


(ז) נאמן:    אע"ג דאמרינן שלא האמינתו התורה אלא על בנו ולא אאינש דעלמא היינו דוקא כשיש לאיש חזקת כשרות לאו כל כמיניה להוציאו מכשרותו לומר עליו שהוא עבד או ממזר משא"כ זה דמיירי שלא היה לו חזקת כשרות ואף שנתגדל בביתו מ"מ כל שאינו ידוע אם הוא בנו או עבדו נאמן לומר עליו שאינו בנו אלא עבדו. שם.


(ח) אינו:    אע"ג דאם לא עבר בבית המכס היה נאמן בזה כמ"ש בסעיף הקודם הכא שהוא גריעותא לו שצריך ליתן ממנו מכס מוכח דעבדו הוא. שם.

סעיף העריכה


(ט) תקלה:    פירוש התקלה היא שזה הבן נפגם ור"ל זה שקורא לשפחה אמי נמצא שהוא בנה ויאמרו שהוא עבד וכשקורא לעבד אבא אף דאינו מוכרח שהוא עבד אם אמו היא ישראלית מ"מ פגם מיהו איכא דהא אין קדושין תופסין בעבד וה"ל בן קדש וכבן דנפקת ברא. שם.

סעיף ועריכה


(י) בן:    כתב הרשב"א סי' תר"י באחד שקלקל עם פנויה והוציאה מביתו ואח"כ החזירה ואמר על ולדה שהוא בנו ופסק דנאמן דלא חיישינן דאמר בדדמי ולפי אומד דעתו וכתב הרא"ש בתשובה כלל פ"ז סי' ב' דדוקא בכה"ג שהיתה משרתת לו ורגילה עמו לכן שדינן בתר דידיה עכ"ל ובד"מ הביאם ע"ש ועיין בתשו' רש"ך ס"ב סי' צ"ב ובתשובת ר"מ אלשיך סי' ג' דף ה' ע"א ודף ח' ע"ב (ועיין באבן העזר סימן ד' סכ"ו ובב"ש וב"ה שם).


(יא) דחולצת:    דהולכין באיסורא לחומרא מכח ספק וה"ה דאסור לישא ישראלי' מה"ט ואם קדש אשה בלא גט שחרור צריכה גט ממנו. טור.


(יב) הראיה:    פירש הסמ"ע דר"ל ואינו יורש דהממון הוא בחזקת שאר יורשים ומ"מ אין אחיו ומכ"ש שאר יורשים יכולין למכרו דהוא מוחזק בנפשו והמוציא מחבירו למכרו עליו הראי' כו' ע"ש ועי' בש"ך מה שהביא תשו' ן' לב שהקשה על סברת הגאון בדין ירושה בספק ויבם שבאו לחלוק כו' ע"ש.