באר היטב על חושן משפט רטו
סעיף א עריכה
(א) הבתים: ול"ד למ"ש בסי' רי"ד ס"ד וה' חילוקי דעות במוכר את החצר אי קנה האויר והכא משמע פשוט דקנהו מדקנה אפי' כל הבתים ובור ודות ואינך דקחשיב התם מיירי דלא מכר לו סתם חצר אלא א"ל קרקע רחב כך וכך אני מוכר לך לחצר דאז סברא הוא דאין בכלל אלא מה שבפרט עכ"ל הסמ"ע (והט"ז כתב דהתם איירי באויר שברומ' שיש רשות להמוכר לבנות ברומא ולהניח החצר באוירו משא"כ כאן דמיירי שקנ' מה שבתוך מחיצת החצר הן הבתים והן האויר אבל לא האויר שחוץ למחיצו' החצר).
(ב) ושערי: דהן מידי דמיכל ועומדין למחייתו שאדם רגיל ללקחן עמו במקום שהוא. סמ"ע.
סעיף ב עריכה
(ג) מכורים: משמע דקאי נמי אשקים ומרצופים וכ"כ הרמב"ם והב"י. שם.
(ד) מצר: בש"ס ובטור איתא דבעינן נמי שיאמר בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך וכן דעת המחבר וקאי אמ"ש לפני זה. שם.
סעיף ד עריכה
(ה) העיר: במשנ' פרק המוכר את הבית פליגי אי מכר את הסנטר ועיין פירושו בש"ס שם ופסק הרי"ף דלית' לדרשב"ג וכ"פ הרמב"ם ור"ע ברטנורה בפי' המשנה והרא"ש תמה על הרי"ף ולק"מ ותמיה לי על הרא"ש דהא בפ' הספינה אוקימנא בשטה וכל כה"ג לית הלכת' כחד מינייהו וכמ"ש הרי"ף והרא"ש שם וכ"כ עוד בכה"ג בסוף ב"מ וגם בגיטין גבי רשב"ג סבר מרא' מקום הוא לו וכ"פ ברמזים גבי גט פשוט ומקושר ששינ' פסול ע"ש נ"ל. ש"ך.
סעיף ה עריכה
(ו) לצרכם: אע"ג דכל הני תשמישים אינן מחוברי' לקרקע נינהו מ"מ כיון דקבועין ועומדים ומיוחדים לשדה או בית זה הן נמכרין עמו. סמ"ע.
(ז) מצריו: פי' מצרי השדה עצמו. שם.
(ח) וצריך: עיין בתשובת רשד"ם סי' רצ"ח.
סעיף ו עריכה
(ט) במוכר: כתב הסמ"ע הטעם דנהי דאמרו מוכר בעין יפה מכר היינו דוקא במכר לו בית דמשייר הבור והדות לנפשו בזה אמרינן דאפילו דרך לבור ודות לא שייר לנפשו דכיון דפירש לו שמכר לו בית אותו בית מכר לו בשלימותו אבל בור ודות וגג לא מכר לו כיון דאינן בכלל שם בית ואמרינן כיון דמסתמא לא מכר לו אלא משום דזוזי אנסוהו למכור מאי דמכר מכר ומאי דלא מכר לא מכר והמע"ה עכ"ל ועיין בתשובת מבי"ט ח"ב סי' מ"ו וסי' ס"ו.
סעיף ז עריכה
(י) והמקדיש: דכל המקדיש בעין יפה לגמרי מקדיש דאם לא כן מי הכריחו להקדיש וכמו שכתוב הטעם במתנה. סמ"ע.