באר היטב על חושן משפט קצד
סעיף א עריכה
(א) בחזקה: הסמ"ע האריך בדין זה ונרא' מדבריו דישראל מעובד כוכבים לכ"ע קונה מטלטלים בדמים וכ"נ להדיא מדבריו בס"ס זה ע"ש וזה אינו כדמוכח להדיא ברפ"ב דבכורות דבין ישראל מעו"כ ובין עו"כ מישראל חד דינא אית להו וכן משמע בהה"מ דגם להרמב"ן ושאר גאונים חד דינא אית להו. וכ"פ הרא"ש להדיא בבכורות שם דבין ישראל מעובד כוכבים ובין עובד כוכבים מישראל אינו קונה רק במשיכה וכ"מ בדברי שאר כל הפוסקים וכן מבואר בדברי האחרונים וכמ"ש ביו"ד סי' ש"כ ס"ק ח' ע"ש עיין בתשו' מהרשד"ם סי' קע"א עכ"ל הש"ך (והט"ז כת' דכאן לא איירי מחזקת ג' שנים אלא מגוף דברי הקנין כגון נעל כו' ולא מיירי בהכחשה כלל אלא שניהם מודים במקח רק שהמוכר רוצה לחזור בו ומש"ה אמר כשם שישראל כו' ע"ש).
(ב) נתינת הכסף: ועי' בכ"מ דכ' ב' פרושים וס"ל לעיקר דאפילו אם נתן הכסף קודם כתיבת השטר קנהו ע"ש. סמ"ע.
(ג) שכירות: משום דאין דרך העולם לכתוב עליו שטר וס"ל להרמ"א דגם למאן דס"ל דאפילו במקום שישראל קונה מחבירו בלא שטר מ"מ ישראל מעובד כוכבים אינו קונה דלא סמכה דעתו. אפ"ה בשכירות שהוא לזמן סמכה דעתו מאחר שקיבל העובד כוכבים דמי שכירתו. שם.
(ד) קנה: והש"ך כת' דהב"ח פסק דלא מהני התנה וע"ש. (עמ"ש הט"ז בזה).
סעיף ב עריכה
(ה) מאחר: ע"ל סי' רע"ד ורע"ה סי"ב ועיין בתשו' מהרי"ט סי' צ"ה ובתשו' מהרשד"ם סי' רכ"ה באריכות וסי' רל"ב.
(ו) החזיק: פירוש אפילו החזיק בה אחר שנתן המעות להעובד כוכבים אפ"ה לא סמכה דעתו לקנות עד שיכתוב לו שטר משא"כ אחר דלא נתן מעות דדעתו לקנות בהחזקה מסתמא כיון דלא נתן מעות לא יפסיד אף אם יקחנו ממנו העובד כוכבים ומה מזיק לו שיסמוך דעתו לקנותו וכ"כ הה"מ. סמ"ע.
(ז) הדמים: כן דעת הרמב"ם וסייעתו והטעם דאף דלא קנהו מ"מ בתורת משכון הוא בידו עד שיחזיר לו הדמים אבל הרא"ש והטור ס"ל דא"צ ליתן לו דמים כיון דלא בא ליד הלוקח מתחלה בתורת משכון. שם.
(ח) המוכר: פירוש אף שכבר נתן השני להראשון המעות אין האחריות עליו ולפ"ז אם בא העובד כוכבים והוציא מיד זה המחזיק שנית א"צ הראשון להחזיר לו מעותיו כן פירש הב"י והד"מ לדעת המ"מ שם ונ"י וע"ש. שם.
(ט) רשע: כת' הב"י דחדא באידך תליא כיון דצריך המחזיק ליתן מעות ללוקח נמצא דאינו כמציאה והפקר וה"ל כדין עני המהפך בחררה כו' משא"כ אם לא הי' צריך להחזיר לו מעותיו דה"ל כמציאה דאין בו דין עני המהפך בחררה כמ"ש בסי' רל"ז. שם.
(י) מסור: ה"ט כיון דמן הדין זכה בו המחזיק אסור להוציא מידו ולבטל זכותו ע"י עובד כוכבים. שם.
(יא) מעותיו: והרא"ש כת' דא"צ המחזיק להחזיר ללוקח מעותיו ואפ"ה אין הלוקח רשאי לתבוע להעובד כוכבים ואי תבע ועי"ז מוציא העובד כוכבים השדה מיד המחזיק מקרי מסור וכ"כ הטור בשמו ע"ש. שם.
(יב) המלך: (עיין בס' מעשה חייא סי' י"ב שכת' שיש כמה חילוקים בדבר. גם הרש"ך בח"ב סי' קי"ז כת' ג"כ דדוק' בכה"ג שהקרקע נקנה ג"כ בכסף אלא מטעם דלא סמכא דעתיה דלא צריך לכתוב שטר. אבל בענין אחר לא ע"ש. ועיין עוד בב"ח ובתשו' ר"ב אשכנזי סי' ל"ד. בני חייא).
(יג) כהפקר: ע"ל סי' פ"ו ס"א בהג"ה וס"ט שם בהג"ה.
סעיף ג עריכה
(יד) במטלטלין: הטעם דדוקא בקנין שדה שייך לומר דלא סמכא דעתיה אבל בקנין מטלטלים דהלוקח יקחם מיד לביתו לא חיישינן כולי האי שהעובד כוכבים יקחם באלמות מתוך ביתו. סמ"ע.