באר היטב על חושן משפט עד
סעיף א עריכה
(א) מקום: כתב ר' ירוחם ומהרש"ל דה"ה גזל' ונ"ל דמיירי באופן שקנה הגזלה ומשלם הדמים כגון ביאוש ושינוי רשות וכה"ג אבל אם צריך להחזיר גוף הגזלה יש לה דין פקדון דלא ניתן ליתבע אלא במקומו כמה שכתב סי' רצ"ג ובשלטי גבורים נסתפק היכא שהמלוה תובע להלוה הלואתו במקום שאינו מקום הלואה ואין מעות בידו שם אם מחויב הלוה להביאם במקום שתבע כו' ולפי עניות דעתי נראה פשוט דאינו מחויב להביאם שם עכ"ל הש"ך.
(ב) במדבר: בש"ג נסתפק במי שחייב לחבירו מעות בשביל שכירות או דמי מכר מאיזה דבר שקנה ממנו אי הוי כמו הלואה או פקדון כו' וגם בזה נ"ל פשוט דיש לו דין הלואה דהא ע"כ טעם החילוק בין הלואה לפקדון הוא משום דהלואה להוצאה ניתנה משא"כ פקדון שאינו יכול להשתמש בו ובמקום שהפקידו שם יהא וא"כ פשוט הוא דשכירות ומכר דינם כהלואה. ש"ך.
(ג) לכופו: כתב בש"ג אם הלו' מצא למלוה חוץ לעירו במקום ישוב ורוצה לפרוע לו מעות שאינם ניתנין להוצאה בעירו רק שם במקום שרוצה לפרוע והלוהו מטבע סתם בלי שום תנאי רק שיתחייב לשלם לו מטבע נראה ודאי דצריך לקבלם כיון דבאותו מקום דמצי לפרעו המטבע ההוא ניתן להוצא' וכן כל כיוצא בזה ע"כ. שם.
(ד) כמה: כתב הסמ"ע נראה דבתוך זמנו א"י לכופו בכה"ג וע"פ מ"ש בסעיף שאח"ז גם מה שיעבור אח"כ דרך מדבר מחשב סכנה גלויה ומפורסמת (והט"ז כ' ע"ז שתמוה הוא מאד דהא אפשר להמתין בישוב עד שיזדמן שיירא ואף שהעיכוב הפסד למלוה מה איכפת לן בזה הא הזמן הוא תקנתו של לוה כמ"ש בסימן ק' ס"א בהג"ה אם אומר התובע שצריך לילך לדרכו כו' ע"ש משא"כ בחילוף מטבע בס"ב דא"א לבטל ההיזק שיהיה אח"כ עכ"ל).
(ה) לקבל: כתב הב"ח דבתוך זמנו א"י לכופו לקבל במדבר וכאן מיירי בסתם הלוא' דאע"פ שזמנו ל' יום ל"ד לקובע זמן כמש"ל סוף סימן ע"ח עכ"ד בקצרה וע"ש בש"ג ש"ך.
(ו) רוצ': ומהרש"ל פסק דצריך שיאמר ג"כ אי בעית אהדרינא לך שם ע"ש. שם.
סעיף ב עריכה
(ז) עמו: ואם המלו' אינו כאן מהני כשיתן המעות ליד ב"ד או ליד נאמן ב"ד אע"פ שאין תקנה קדומה בזה כ"כ בתשו' מהרש"ך ס"ב סימן צ"ט וכן היה המנהג בשעת חירום במדינתינו אך מ"ש בתשוב' שם דה"ה כשמזכה לו המעות ע"י אחר מהני אינו נ"ל וכמש"ל ריש סימן קכ"ה ע"ש.
(ח) הלוה: כתב הב"ח נרא' דאין זה אלא דוקא היכא שהלוא' הית' דומיא דהלוהו בישוב דלא היה אז חשש סכנת חלוף המטבעות אבל היכא דבשעת הלוא' היתה חשש סכנה כו' א"כ קביעת הזמן הי' לטובת המלו' יותר מלטובת הלוה וא"י לכופו למלוה לקבל תוך הזמן והביא ראיות לזה ועש"ך דכתב שאין דבריו מוכרחים ודחה ראיותיו ע"ש.
סעיף ג עריכה
(ט) רצה: וה"ט דזמן זה לא לתקנת הלוה לבד נקבע מתחל' אלא גם לטובת המלוה כדי שיאכל הפירות עד הזמן ההוא. סמ"ע.
(י) בזמן: כ' הסמ"ע נרא' דר"ל והוא בתוך הזמן והוסיף הרמ"א לכתוב כן דלא תקשה אמ"ש הט"ו בסוף סימן ק"כ לוה שאמר למלו' טול הנה מעותיך צרורים כו' והב"ח פירש דר"ל והוא בסוף הזמן וכן עיקר וכן פירש הסמ"ע גופיה שם בסימן ק"כ עכ"ל הש"ך (וכן פירש הט"ז וכתב דמסימן ק"כ לק"מ דהא באמת הביא שם הרמ"א די"ח כו' ע"ש).
(יא) פטור: הטעם כיון דכלתה שמירתו ובסמ"ע תמה דיתחייב הנפקד כשדרכו לישא וליתן במעות ובזה נתבאר בסימן רצ"ב דמותר להשתמש במעות פקדון וחייב עליהן כש"ש כו' ולק"מ דהתם מיירי בסתם אבל לא כשא"ל טול את שלך שכבר כלתה שמירתו וכ"כ הגאון אמ"ו ז"ל וכ"נ דעת הב"ח וכ"פ מהרש"ל כל זה כשהגיע הזמן אבל תוך הזמן חייב שכבר קבל עליו שמירת הפקדון עד הזמן וכמ"ש המחבר ריש סימן רצ"ג. ש"ך.
סעיף ד עריכה
(יב) פרעון: בש"ך האריך להוכיח מדברי הפוסקים דמפרשים לסוגית הש"ס לענין דיעבד ולא לכתחלה והיינו דאין המלוה יכול לומר תחזור ותקח ממני מה שפרעת לי זוזא זוזא ויהיה אצלך באחריותן עד שתפרע הכל ואם לא תרצה ליקח הרי הוא אצלי באחריותך דלא הוי פרעון קא משמע לן דלא אלא בדיעבד הוי פרעון כו' ע"ש.
(יג) חצי: כתב הש"ך דלפי דברי הטור צריך לפרש דאף דהמלוה אינו אוכל פירות השדה א"י לכופו שיחזיר לו חצי המשכונא כי יכול המלוה לומר כיון שאת' בא לפדות תוך הזמן אינני מחויב ליתן לך כלום מהמשכון כי אני חפץ במשכון טוב ושיהי' כולו אצלי כדי שתהי' דחוק לפרוע את שלי לזמן ופשוט הוא דאין חילוק בדינים אלו בין משכון קרקע או מטלטלי עכ"ל (והט"ז לא כתב כן אלא דמיירי שהמלו' אוכל הפירות ולפ"ז במשכון מטלטלין ורוצה לפדות החצי ולהניח החצי השוה לפי ערך שומעין לו וכופין על מדת סדום וע"ש).
סעיף ה עריכה
(יד) שטרו: וה"ה אפי' ליכא שטר א"י לכופו ליטלו בחובו אלא צריך לפדות המשכון דאי לשם משכון קבלי' לשם פרעון לא קבלי' כן מוכח בהר"ן וכ"כ ר' ירוחם וכ"מ בפוסקים בכמה דוכתי. ש"ך.
סעיף ו עריכה
(טו) המלו': וא"ת מאי חידש המחבר בזה הא כבר כתבו בס"ה וי"ל דקמ"ל דל"מ בס"ה דהלוהו על המשכון קרקע או מטלטלים דיכול לומר ניחא לי לתפוס בשט"ח וגם במשכון כדי שתמהר לפדות משכונך אלא אפי' בדין זה דאין ביד המלוה רק שטר דה"א דיכול הלוה לומר לו הלא טוב לך יותר להחזיק בקרקע מבשטר קמ"ל כ"כ הסמ"ע והש"ך תירץ דבס"ה מיירי שהלוה אינו טוען אין לי רק שרוצה שיקבל המלוה המשכון לשם פרעון וכאן מיירי שהלוה אומר שאין לו אלא קרקע וקמ"ל דהדין עם המלוה כיון שרוצה להמתין לו ואין ענין זה לזה עכ"ל.
סעיף ז עריכה
(טז) דרך: וכ"ש כשסוחרי אותה מדינה מצויים כאן כ"כ הסמ"ג ושאר פוסקים וכן כתב מהרש"ל. ש"ך.
(יז) מקפידות: ואפי' ערב לו מכל היזקות א"צ לקבל ממנו כי מי יודע עד היכן מגיע חמת המלך כן כ' רש"ל. שם.
(יח) היוצא: ואם המעות שהלוהו הוא בעין כתב הב"ח דהוי ספיקא דדינא והמע"ה ודעת התוס' נרא' דאין חילוק וכ"כ בסמ"ג ושכן פסק רש"י בתשוב' וכן נראה עיקר. שם.
(יט) שהתנה: וה"ה אם מכר לו סחורה ע"מ שישלם לו במעות. תוס' ומהרש"ל שם.
(כ) שהלוהו: בב"י בשם תשובת הרשב"א ראובן שנתן לשמעון זהובים אדומים סתם על חובו שהיה חייב לו ועכשיו אומר שמעון שיחשבו לו הזהובים כפי מה ששוין היום וראובן אומר שיחשבו כמו שהיו שוין בשעת הפרעון והשיב שהדין עם ראובן דמה שפרע פרעון הוי ולא פקדון עכ"ל. סמ"ע.
(כא) ענין: וסיים שם במרדכי אם לא הוסיפו עליו יותר מהשיעור האמור בתלמוד ע"כ ור"ל הוספת חומש כמ"ש בי"ד סימן קס"ה ודוקא כשהוסיפו עליו אסור אבל כשהוקר המטבע עצמה מותר דאותה מטבע הלוהו וכ"כ הט"ו בי"ד סימן קס"ב דאף דאסור ללות סאה בסאה במטבע מותר וע"ש. שם.
(כב) תקן: במרדכי שם כתוב וז"ל וכמו שתקן השלטון שהפורע לאלתר יטול רביע והפורע לאחר שנה יפרע הכל כך יעשו ע"כ ור"ל אחר שפסל המלך המטבע תקן כן. שם.
(כג) חולקין: כ"כ הד"מ בשם תשובת הרא"ש ובשם הריב"ש ותמיה לי דהריב"ש כתב להדיא איפכא בסימן קצ"ו וגם בתשובת הרא"ש אין הכרח וכבר הארכתי בזה בש"ך י"ד סי' קס"ו דדינא דמלכותא דינא ודלא כמהרש"ל והב"ח ושוב מצאתי כן בתשובת מהר"מ אלשיך סי' ע"ט דפסק בפשיטות דאמרינן דד"ד בכה"ג ומשמע שם ג"כ דליכא מאן דפליג בהא ושגם הרא"ש בתשוב' מודה וכ"פ בש"ג ועיין עוד מדינים אלו בש"ג פ' ג"פ דף ר"מ ובתשובת מהר"מ אלשיך סי' קט"ו וקי"ו וקכ"ט ובתשובת ן' לב ס"ב סימן ק"י ובתשובת מבי"ט ח"א בשאלות השניות סי' קע"א ובתשובת מהרשד"ם סימן ע"ה וסי' ק"ג ובתשובת מהר"א ששון סימן קכ"ג ובתשובת מהרי"ט סי' י' וסי' ע"ד עכ"ל הש"ך.