באר היטב על אורח חיים תרכט
סעיף ב
עריכה(א) טומאה: אפי' מידי שמקבל טומאה מדרבנן. ט"ז.
(ב) שפודין: כתב ב"י היינו של עץ דאלו של מתכות תיפוק ליה משום דאין גידולו מן הארץ. והמ"א כתב דוקא של מתכות אבל של עץ מקבלין טומאה אפי' מדרבנן דפשוטי כלי עץ נינהו עיין שם ועיין יד אהרן.
סעיף ג
עריכה(ג) בחיצים: ואם היו פעם אחת בברזל פסולים אע"פ שניטלו אח"כ ב"ח. וקנים אע"פ שיש להם בית קבול כשרים כיון שלא נעשו לקבלה וה"ה מרזב אחרונים וכתב המ"א בס"ק י"ב ודע דכל כלי עץ הרחב קצת וראוי להניח עליו דבר מקבל טומאה ודמי לבית קבול וא"כ אין להניח מרא ומגריפה על הסוכה אפי' נשברה עכ"ל. וט"ז כתב שם דאין להניח למעלה מן הסכך באויר וכ"ש בסכך עצמו שום כלי ואפי' שבר כלים וע"ש. ועיין יד אהרן.
סעיף ד
עריכה(ד) פסולה: שנשתנית צורתה והוי כאלו אינו גידולי קרקע. ולפ"ז אפי' בצמר גפן וקנבוס שאין מטמאין בנגעים אם נידק וניפץ אין מסככין בהן. ב"ח ועמ"א.
סעיף ו
עריכה(ה) לסיכוך: אפי' עביד לה שפה כשרה. רדב"ז מ"א.
(ו) שמנהג: ומקום שאין מנהג ידוע לכ"ע מותר לסכך. כנה"ג.
(ז) בגגין: ר"ל אפי' גדולות שאין עומדין לשכיבה מ"מ אין מסככין בהם משום גזירה שמא ישב תחת תקרת הבית ועיין ט"ז.
סעיף ז
עריכה(ח) על גביו: דאין מעמידין הסכך בדבר המקבל טומאה שמא יבא לסכך בו. ואע"ג שמעמידין על כותל אבנים משום דלא שכיח שיסכך בהם ויש נוהגים להעמיד קנים תחת הסכך ומדת חסידות היא. ר"ן. והמ"א העלה דמותר להעמיד בדבר המקבל טומאה ומה שאסור בסולם היינו משום שהיא עצמה סכך פסול ע"ש ועיין ט"ז ובעטרת זקנים.
(ט) להחזיקו: דעכ"פ סכך פסול הוא.
סעיף ח
עריכה(י) אין קפיד': כיון שאין הסכך עצמו נסמך עליהן. מ"א ע"ש ועיין ט"ז סוף סימן תר"ל.
סעיף י
עריכה(יא) לידים: ואין הידים נקר' אוכל אלא עד ג"ט ב"י הרא"ש. וע' בעוקצין דיש ידות שמצטרפין אעפ"י שגדולות הרבה ולכן יש להחמיר. מ"א.
סעיף יב
עריכה(יב) לייבש: ולנפול עד שישאר אויר.
סעיף יד
עריכה(יג) לכתחל': ואם עבר וסיכך בהם כשר' לישב בה. מ"א.
(יד) שנושרים: ודוק' שנושרים תמיד אבל אם אינם נושרים אלא בשעת הרוח כשר' וכ"מ סוף סימן זה. מ"א ב"ח.
סעיף טו
עריכה(טו) משני: ואם קשרם באמצע הוי אגד דיכולין לטלטלן. לבוש.
סעיף יז
עריכה(טז) נענוע: וגם התרה. ב"ח.
סעיף יח
עריכה(יז) בנסרים: עיין סי' תרל"א סעיף ט'.
(יח) ונהגו: הטעם בסמ"ק דלמ' יבא לסכך בהם בקביעות בענין שלא יוכלו הגשמים לירד שם ע"כ נהגו לכסות בערבה או בגמי ובשעת הדחק שאין להם במה לכסות מסככין בנסרים אפי' יש בהם ד' ש"ג. וה"ה בכל דבר האסור משום גזירה. וכתב הב"ח הלטי"ש אין מסככין בהם דיש לחוש שיסכך כ"כ שלא יהיו הגשמים יורדים בתוכה כמ"ש הסמ"ק וכ"ש בשינדל"ן וכתב ט"ז הקשין של תבואה אחר שנחבטה התבוא' משם פשוט דשרי והוא עיקר מצוה המפורש בפסולת גורן. ונראה שלא נהגו לכסות בקש ג"כ מטעם הסמ"ק דבקש בקל יכס' כיסוי עב מאוד ודבר פשוט להתיר במקום שאין סכך אחר רק שיזהר לעשות שיוכל הגשם לירד שם.
סעיף יט
עריכה(יט) לכתחלה: אפי' שלא בשעת אכילה.
(כ) שרוי: ומ"מ בשעת אכילה אסור ר"ן ב"י. ונ"ל דאם הגשמים נוטפין מהסכך מוטב לפרוס סדין משיאכל חוץ לסוכה מיהו לא יברך לישב בסוכ' דספק ברכות להקל. מ"א.