באר היטב על אורח חיים תקכו
סעיף א עריכה
(א) ישראל: ועל ידי קראים נמי אסור משום לפני עור. כנה"ג.
(ב) עממין: אם צריך להוליכו לעיר אחרת רחוק ממהלך יום אחד וי"ט ראשון חל בערב שבת ולהמתין עד יום א' לא ירצו העכו"ם להוליכו שהוא יום אידם ולהמתין עד יום ב' יסריח יקברוהו על ידי עכו"ם בביתו ולאחר שבת יוציאוהו או יניחוהו בארון ויחמרוהו בחמר ובזפת ע"י עכו"ם כדי שלא יסריח. ריב"ש ב"י.
סעיף ב עריכה
(ג) כדי: או שילוו אותו אשתו ובניו. עש"ת עבה"ג ס"ז.
סעיף ד עריכה
(ד) תכריכין: ואם יכול למצוא תכריכין מוכנים אין לעשות חדשים. אם התכריכים מטונפים מותר לכבסם. ואם אין לו נסרים מנסרים נסרים לארון.
(ה) קבר: ודוקא בני החבורה אבל אחרים שאין דרכם לחפור אסור. כ"ש שלא ישליכו אנשים אחרים עפר לסתום הקבר או לטלטל כלי החפירה אם לא שהוא סמוך לחשיכה ע"ש דאז המסייע משובח. ומהרשד"ם חא"ח סי' י"ז כתב דמותר לכל אדם לזכות בכסוי קבר והסכים עמו המ"א ע"ש אבל המשפטי שמואל סי' י"ג חולק על זה ע"ש וע' כנה"ג. וכתב א"ז ראיתי בפנקס חבורה קדישה פה פראג כשנפטר הגאון מוהר"ר אפרים ז"ל ובאו תלמידיו מרנן ורבנן ורצו לטהרו דת"ח ראוי יותר לטהרו תלמידיו ולהתעסק בו ושלחו להגאון מוהר"ר ישעיה ז"ל ר"מ ופסק מאחר שהקברנים מתעסקים כל השנה ומבטלים עסקיהם יתעסקו ג"כ עם הצדיק רק אם ירצו הקברנים מרצונם הטוב לוותר לאיזה אנשים חשובים בשביל כבוד הצדיק הרשות בידם.
(ו) כחול: כתב ח"י ח"ד די"ט ב' של ימים הראשוני' הוי כחוה"מ. והתוס' כתבו דאין לחלק בכה"ג. וכתב רש"ל פ"ק דביצה אם צוה להוליכו לקבר אבותיו אין שומעין לו אך אם אינו מסריח ממתינין לו עד למחר ומוליכין אותו. ואם מסריח קוברים אותו היום במקומו ואין מוליכין אותו בי"ט כלל.
(ז) עכו"ם: ואם צריך להמתין הרבה שעות ומתוך כך יבא המת לידי בזיון או כיוצא בו יתעסק עמו ישראל.
(ח) ישראלים: ומותר לטהרו בסדין בי"ט שני כיון דאינו אלא גזירה שמא יסחוט רק שיזהרו שלא יעשו סחיטה בידים. יש"ש מ"א.
(ט) בעפר: זהו בי"ט שני אבל בראשון אסור ע"י ישראל. ט"ז ועיין ס"ק ה' מש"ש.
(י) טילטול: אבל אסור להוציאו אפי' לכרמלית עיין מ"א.
סעיף ה עריכה
(יא) שכר: וביש"ש אוסר ליטול שכר ואם אינו רוצה לעשו' בחנם מטעין ליה כמו בחליצה. ועיין סוף סימן תקפ"ה די"א דלצורך מצוה מותר ליטול שכר שבת וי"ט. מ"א.
סעיף ו עריכה
(יב) וחוזרין: אפי' יצאו חוץ לד' אלפים אמה מותרים לחזור שלא תהא מכשילם לעת"ל הש"ג ויש"ש מ"א. ועיר העשויה כקשת בענין שמודדים מן הקשת אסורים לילך דרך היתר דהא יכולים לילך דרך הקשת. רדב"ז כנה"ג מ"א.
סעיף ז עריכה
(יג) לרכוב: וה"ה דאסור לילך בספינה. כנה"ג מ"א.
(יד) מתירים: ומיהו לא ירכבו בעיר מפני העכו"ם. שכה"ג מ"א וע' ט"ז.
סעיף ח עריכה
(טו) לצאת: עמ"א שהעלה דאם אינו מוטל בשדה שאין לחוש שיאכלוהו הכלבים אסור ע"ש.
(טז) במקומו: ורש"ל כתב דוקא היכא דליכא קבר במקום שנפטר אבל אם יש שם קבר אלא שעשה צוואה שיוליכו לקברי אבותיו אין זה כבודו לחלל י"ט ואם יש חשש שיסריח קוברין אותו במקומו ולא שמעינן לצוואתו ואי ליכא חשש זה מוליכין אותו וקוברין אותו אחר י"ט במקום צוואתו ע"ש ועיין ס"ק ו'.
סעיף ט עריכה
(יז) גדול: וביש"ש פסק דאין קוברין אותו תוך למ"ד ועמ"א.