באר היטב על אורח חיים שב
סעיף א עריכה
(א) חדשה: שלא נשתמשו בה כ"כ אלא עדיין היא בחידושה. ב"י.
(ב) חדש: לפי שמתקצר במים ואיסור זה שייך בכל הבגדים בין שחורים בין שאר צבעים. ספר הזכרונות עיין ע"ת.
(ג) האבק: היינו דוקא בשחור וחדש. מ"א.
(ד) הנוצות: ובספר הזכרונות חשש לאיסור הקורע אב מלאכה לפיכך מי שנסתבכו לו בגדיו בקוצים מפרישן ומתמהמה כדי שלא יקרעו ואם נקרעו אינו חייב שהרי לא נתכוין. מ"א.
סעיף ב עריכה
(ה) שיקפיד עליהם: פי' שמסירם בכוונה כדי ליפות הבגד ב"י. וקסמים הנשארים מהאריגה דינן כיבלת (טור) ובספר הזכרונות כתב אפילו אינו מקפיד אסור. ישב לו זרע פשתן או תבשיל על כסותו מותר לקלפו. ה"ג מ"א.
סעיף ג עריכה
(ו) ביום: ולכן אסור לקפל הטלית אע"פ שמצות ציצית כל היום ויוכל להתעטף בו מ"מ כיון שאין בדעתו להתעטף בו הוי כמי שיש לו להחליף ש"ל. אין מציעין המטות משבת למו"ש. משנה ורמב"ם. וכתב המ"א ונ"ל דמטה העומדת בחדר שדר שם ואיכא בזיון ודבר מגונה שיעמוד כך מותר להציעו דלצורך שבת הוא ובס' ב"ש משמע דאף זה אסור וע"ל סי' רפ"ט ס"א. ומציעין המטות מלילי שבת לשבת ומ"מ טוב יותר להציעו מע"ש. אגודה.
סעיף ד עריכה
(ז) ושל אומן: ואפי' היה מותר מע"ש אסור לשמוט כלים גזירה שמא יבא להתירו. והרמב"ם פי' משום שהוא מוקצה מחמת חסרון כיס ואסור לטלטלו.
סעיף ה עריכה
(ח) כלי פשתן: אסור להעמיד הענק שבצוואר שקורין קאלני"ר על עצים העשוים לכך כמ"ש סי' תקמ"א ס"ג וסוף סימן תקי"ט ע"ש (כתב מ"א מנהג העולם לכסכסן בידים אבל בש"ל אוסר וכן הסכים בס' אליהו רבא ע"ש).
סעיף ו עריכה
(ט) חרס: וזה לכ"ע שרי.
סעיף ז עריכה
(י) בצפורן: וה"ה בסכין אפי' בחודה. ב"י ד"מ.
(יא) טוחן: נ"ל דוקא ביש ממשות טיט על הבגד אבל אם אין שם אלא מראה הטיט והוא מגרר שם לבטל המראה אין זה דומה לטוחן ומטעם זה יש להתיר למי שחלוק שלו מטונף קצת ואין שם ממשות צואה והוא יבש יוכל לגרר בציפורן ולהסיר המראה כדי שיתפלל בנקיות. ט"ז.
סעיף ח עריכה
(יב) העור: מהרי"ל היה מקנח מנעליו בברזל העשוי לפני בה"כ והיה עב ורחב לגרר בו השולים מהטיט. והב"ח מחמיר עיין מ"א וט"ז.
סעיף י עריכה
(יג) לכלוך: ומ"מ נ"ל דבדבר שמקפיד על מימיו אסור שמא יבוא לידי סחיטה וכמ"ש סי' ש"א ס"ג ובסעיף מ"ו.
(יד) לנגב: וטוב שלא ליקח ילד בחיקו בשבת אם לא על כר ספר חסידים סי' רס"ז. הרוחץ ילד במים לא ישים הבגד במים ספר חסידים סי' רס"ד.
(טו) מי רגלים: אבל כשיש צואה עליו אסור להעבירו בניגוב הידים וכמ"ש ס"ט. מ"א.
(טז) כדי לבטלם: עמ"ש המ"א ועי' בתשוב' חכם צבי סימן ק"ב.
(יז) מים ממש: ואפי' ליטול ידיו עליהם אסור דזהו כיבוסו. ב"י.
סעיף יב עריכה
(יח) סחיטה: נ"ל דבסמרטוט המיוחד לכך שרי דלא גזרינן שמא יסחוט ועוד נ"ל דדוקא בכוס שהוא צר א"א דלא אתי לידי סחיטה אבל ספסל מותר לקנח ודוקא בדבר שאין מקפיד על מימיו מ"א. (ובס' אליהו רבה הניח דבר זה בצ"ע ע"ש) ודע דסחיטה של מים הוי תולדה דמלבן או צובע כמו שכתב הב"י סוף סימן ש"כ.