באר היטב על אורח חיים ו
(א) אפילו שעה א׳ — וכן גירסת האר״י ז״ל. וט״ז גם כן אינו מוחק גירסא זו עיין שם:
(ב) אי אפשר — אֵי בצירי תחת האל״ף, כי המלה נגזרה מן אין:
(ג) רופא חולי ב״ח ושל״ה ומט״מ כתבו שאין לומר "חולי", רק "רופא כל בשר". וט״ז כתב דשני גירסאות הן נכונות וחלילה למחוק אחת מהן, עיין שם:
(ד) להמתין — קבלה מר״י חסיד, היוצא מביתו לבית הכנסת, קודם שיתפלל יאמר פרשת "שמע ישראל". מט״מ:
(ה) לבית הכנסת — כתב הב״ח, דווקא כשהולך מיד לבית הכנסת. ובע״ת כתב דאותן שאומרים תהלים קודם "על נטילת ידיים" לא יפה הם עושים, דהוי הפסק גדול, עיין סימן מ״ו. כתב הלבוש, שאותם שאומרים תהלים יאמרו קודם התפילה, עיין שם הטעם:
(ו) בכהאי גוונא יש נוהגין וכו׳ — היינו מה שנוהגין רוב המון עם להתפלל סליחות קודם אור הבוקר בימי הסליחות, ושם מזכירים כמה פסוקים, ואחר כך מברכים על נטילת ידיים והתורה. וכתב ט״ז: לעניין ברכת התורה יש ליישב, דאותן הפסוקים אין אומרים אותם אלא דרך תפילה ולא נתחייבו בהם בברכת התורה. אך לעניין נטילת ידיים שמפסיקין בהפסקה כזאת צריך עיון ליישב. וביותר תמוה אם כבר עשה צרכיו קודם הבוקר, ודאי הוצרך לברך אז על נטילת ידיים ואשר יצר, ואם כן היאך יברך שנית אחר כך? עיין שם. והב״ח הכריע דיש לברך בביתו מיד בקומו, ואין לברך בבית הכנסת. וש״צ שבירך בביתו, אין לו לחזור ולברך בבית הכנסת, מגן אברהם, ע״ת, ה״ב, יד אהרן, דלא כשל״ה וט״ז שלימדו זכות על הש״צ שיברך שנית כדי להוציא את מי שאינו בקי. ועיין בתשובת יד אליהו סוף סימן למ״ד ובספר ברכת אברהם מסימן י״ט עד סימן כ״ז:
(ז) ההודאה — ואינה ברכה הסמוכה לחברתה, לכך רשאי לומר בבוקר עד אלהי נשמה, ובבית הכנסת יתחיל "אלהי, נשמה". טור. והב״ח כתב דמכל מקום יאמר תיכף "אלהי, נשמה", עיין שם, וכן כתב הלבוש. וע״ת כתב לומר כל הברכות עד "לעמו ישראל", וכתב המגן אברהם עליו: לא ראיתי לרבנן קשישאי דעבדי הכי, עיין שם. כתב בסדר היום, דהמשכים לקום ויצטרך לישן שנית, יאמר "אלהי, נשמה" ו"המפיל[1] חבלי" וכו׳ בלי חתימה, וכשיקום שנית יאמרם בחתימה, דהא יש אומרים דאפילו ביום כשישן יאמר "אלהי, נשמה". מגן אברהם:
הערות
עריכה- ^ עיין שערי תשובה