באר היטב על אבן העזר קכא


סעיף אעריכה

(א) רעה וכו':    ולא מהני בדיקה ואם כתבו לכ"ע הגט בטל ב"ש.

(ב) ספק:    ר"ל שאין ברור לנו שהגיע. הרי זה ספק ומזה יש סמך דיש למנוע להם דאל ישתו ביום הגט דברים המשכרים. ואם בעת שצוה לכתוב לא היה שיכור ואח"כ נעשה שיכור מותר לכתוב הגט בעת שכרותו. ב"ש. ובספר תומת ישרים סי' ג' כ' דיש חכמים שנוהגים להתענות ביום שנותנין גט עיין כנה"ג דף קמ"ב ע"א.

סעיף געריכה

(ג) חלים:    היינו כשידוע הזמן כשהוא חלים אז דינו כפקח עיין ח"מ.

סעיף דעריכה

(ד) נתינה:    (וכ"כ) [וכ"ש] בעת שצוה לכתוב. אבל אם נשתטה בין הכתיבה להנתינה וחזר ונשתפה או אחר שכתב קצת הגט נשתטה ולא כ' יותר עד שחזר ונשתפה כ' ב"י דאין קפיד'. מיהו בתוספת ובד"מ משמע דיש קפיד'. וטוב לחוש לכתחלה ומיהו בדיעבד יש להקל. ואם לא בדקו הש"מ המדבר בעת הכתיבה והנתינה כ' הב"י דכשר. ואפי' לא בדקו בעת שצוה לכתוב נמי כשר בדיעבד. ואם נשתתק בחליו. צריך בדיקה ובדיעבד כשר היכא דלא אפשר ב"י עיין ב"ש שמסיק דאין להקל.

סעיף העריכה

(ה) בראשו:    אע"ג דע"פ כתב אין מגרשין עד שישמעו קולו. מ"מ הרכין עדיף דהוי כקול. ופקח שהרכין לדעת רוב פוסקים מגרשין. אלא לתירוץ א' של הרא"ש אין מגרשין כיון דאפשר לו לדבר ב"ש.

(ו) ותרין לאו:    ואם שאלוהו ג"פ הן וג"פ לאו רצופים לא מהני. ובתוס' ובטור מוכח אפילו כששואלים אוחו בסירוגים שואלים לו חד הן ותרי לאו חד הן ותרי לאו כי היכא דלא להוי ג' לאוין רצופים ולא כש"ע שכתב חד הן ותרי לאו חד לאו וכו'. ורש"י פירש בסירוגין היינו בשיהה בין שאלה לשאלה ע"ש ויש לחוש לדבריו עיין ב"ש.

(ז) פירות:    משמע דצריך אלו ששה בדיקות ובסירוגין אפילו אם בודק ע"י פירות ב"ש עיין ב"ח.

סעיף ועריכה

(ח) או אילם ר"ל מתחלת ברייתו כך: :    (ט) מדבר. ה"ה כתיבת ידו נמי לא מהני ח"מ. בתשובת הרא"ש סוף כלל פ"ה כתב דחרש ששומע כשמדברים עמו בקול רם אינו חרש אלא שכבדו אזניו משמוע והרי הוא כמו שאינו מדבר ע"ש.

(י) ברמיזה:    משמע דא"צ בדיקה דכשם שכנס ברמיזה כך מוציא ברמיזה. אבל קצת פוסקים כתבו דבודקים אותו לכן אין להקל בזה. וההיא רמיזה היינו בראשו ובידיו אבל קפיצה בפיו לא מהני. וכתיבת ידו להרמב"ם מהני אבל לשאר פוסקים לא מהני כת"י. ורמיזה שעושה בגופו עדיף. מיהו אם כנס ע"י כתיבה יש לומר כשם שכנס ע"י כתיבה כך הוא מגרש. וכן אם כנס ע"י קפיצה מגרש ע"י קפיצה. וחרש המגרש כותבין גט כשאר נוסח הגט ונותנים כתב להאשה שגירש אותה ע"י הב"ד כדין ע"י רמיזה. והנוסחא עיין ברי"ו בתשובת צמח צדק סי' ס"ח. ואפילו אם היה מקדש בעצמו מהני הגט מה שהסופר כותב ע"י רמיזתו ועיין תשובת צמח צדק סי' ע"ז איך יתנהג כשהחרש מקדש. ועי' ב"ש.

סעיף זעריכה

(יא) לא:    ובנשחט בו שנים וכו' דבסעיף שאח"ז חשיב יותר חי עיין באחרונים.

סעיף חעריכה

(יב) ג"פ:    כתב ב"ח אנו אין אנו בקיאין בבדיקות הללו. וחה"מ כתב עליו דלא משמע כן מדברי הרמ"א ע"כ צריך להתיישב בדבר. מיהו נראה חולי המדבר מודה הב"ח דהא א"צ בדיקה ממש. וכן בנשחט דהא לרוב פוסקים א"צ בדיקה כלל ב"ש.