באר היטב על אבן העזר לו

סעיף אעריכה

(א) שליח:    כבר נתבאר דצריך לעשותו בעדים ואם נעשה בלא עדים אפ"ה יש להחמיר ולהצריכה גט. ואם גלתה דעתה דניחא לה להתקדש לזה יוכל לזכות לה שום אדם. ולקבל בשבילה קדושין ב"ש.

(ב) שתק:    כתב הב"ח דנמשך עם אם היו עסוקין אבל השליח צריך להשיב עכ"פ הן. ובדרישה כתב דקאי על שליח אם היו עסוקין באותו ענין מהני אפי' שתק השליח והמקדש ג"כ לא אמר כלום וכ"כ ח"מ וט"ז. ולמ"ש הב"ח צ"ל מ"ש בסעיף ח' ושתקה וקבלה סתם היינו שלא אמרה שהיתה שלוחה אבל מ"מ השיבה הן וע' ב"ש.

(ג) השליח:    ר"ל דא"צ דעתה אלא דעת שליח די אבל אם כותב מדעתה פשיטא מהני ח"מ ב"ש. מ"ש הב"ש הנה בש"ס משמע הא דבעינן דעתה לאפוקי דאינו יוכל לכתוב קודם שתרצה לקדש לו וכאן לא משמע כן ע"ש עיין בה"י ויתורץ היטב.

סעיף יאעריכה

(ד) מספק:    דחיישינן שמא נתרצה לקדושי אביה אע"ג דשמא נתרצ' הבן לא אמרינן מ"מ איהי ניחא בכל דהו. עיין בקדושין ד' ע"ט ע"ב תוס' ד"ה קדשה אביה בדרך וכו'. ועיין ב"ש. כתב הראנ"ח ח"א סי' ח' לא חיישינן לריצוי הבת אלא כשידוע לנו ששמעה ושתקה אבל אם מיחתה לא ע"ש. היכא שהיא מחתה בפנינו ואנחנו לא נדע אם שמעה ושתקה עד עכשיו אם לאו הדבר מסופק בידי ובדבר שבערוה ראוי להחמיר הראנ"ח שם.

סעיף יבעריכה

(ה) קידושין:    עיין תשובת מהר"י הלוי סי' א' וכנה"ג דף ס"ה ע"א.