אמונת חכמים (כ"י)/פרק תשיעי
השאלה השנית אם הטעמים הללו הם נסתרים מכל אדם או אם נגלו ליחידי סגולה ?
ואומר כי מן מדרשי רז"ל נראה בבירור שנתגלו לאחד מעיר ושנים ממשפחה, שהרי אמרו בפרה אדומה לבדה לאחרים חקה, ועוד השכל מורה כן, וכמו שכתב ר' שם טוב בפירושו למורה ח"ג פ' ל"א זה לשונו, ואם יאמר התוריי שיהיה למצוה תכלית אלקי אבל אנחנו לא נדע אותו, תשובתו בצדו כי לנו נתנה התורה, ראוי שנדע מה יועילנו ומה שיזיקנו, והכונה כלה בתורה להועילנו לעולם שכולו טוב ולחיותנו בזה העולם, ואמר אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה, כבר ביאר שאפילו החקים יורו אל כל הגוים שהם בחכמה ובתבונה, ואם יהיה הענין שלא יודע לו סבה ולא יביא לו תועלת ולא ידחה נזק, למה יאמר במאמינו או בעושהו שהוא חכם גדול ויפלאו מזה האומות, וזה בלי ספק הוא נגד התוריי המאמין שיש להם תכלית אלקי לא תושג לנו תועלתם, ואם ישיב התוריי לומר בקיום המצות יבא לנו כל טוב העולם הזה והנפשיי, מבלתי שנדע על איזה צד יתחייבו אלו הטובות מהמצות, ונדע אנחנו התועלת הבא מהן מבלתי שנדע איך ימשך מן המצות אלו התועליות ע"ד סבה ומסובב, התשובה בזה כי לא יקרא שום אדם חכם אם לא בנתינת סבות הדברים, כי אם יאמר רופא א' תקח סם א' ותתרפא, ולא יוכל לדעת בעבור איזה סבה ועל איזה צד פעל אותו הסם, לא יקרא אותו האיש חכם, אבל כשידע הדברים בנסיון כמו הזקן עכ"ל. ואע"פ שיש להשיב על קצת מדבריו אלה המכוון מוכרע הוא, ועוד אני אומר שרואים אנו כמה וכמה הטריחו עצמם חכמי ישראל בעלי הפשט וחכמי א"ה בדברים הנוגעים לאלקות והוציאו משכלם דברים רבים במה שמתייחס לבורא ומה שיכול לעשותו ומה שנמנע הוא לגמרי עד שלא יתואר יכלתו ית' עליו, עד שהגדול בפילוסופי' אמר שיותר יתהנה האדם במעט שישיג באלקיות מההרבה שישיג בטבעיות, ואיך א"כ אפשר שחכמי ישראל שבאותו הדור לא שאלו ממשה כל הדברים הללו וכמה דברים אחרים מענין הנשמה והמלאכים וכיוצא בהם שהי' מודיעם להם, אלא כפי סברת האנשי' הרעועה והמסופקת אלא כפי הקבלה האמיתית ממה שהשיג בעמדו על הר סיני, וכן איך הנביאים אשר עמדו בסוד ה' לא ידעו סודות האלקות הרבה יותר ממה שהשיגו הפילוסופי' ואיך אפשר שלא למדום ולא הורום לתלמידיהם והרי יחזקאל וישעיה כתבו מה שראו, ועוד אדבר על זה בשאלה הרביעית.