אמונת חכמים (כ"י)/פרק שמיני
וכדי שלא לזוז מן הסדר הנאות והנכון תהיה השאלה הראשונה אם נמצאת חכמת הקבלה בעולם, רצוני לומר אם בתורה לא נמצא אלא פשטה, או אם נמצאו בה סודות וסתרים אשר לא נתבארו בבירור.
ואומר כי הקל שבאנשים לא יפעל בלי תכלית, וק"ו בורא עולם שכל פעולותיו ומצותיו לא יהיו לחנם ובלי תכלית וכונה, והנה מצאנו ראיות בתורה כמה מצות אשר נעלם טעמם עד שאמרו עליהם ז"ל, חקה חקקתי גזירה גזרתי אין לך להרהר אחר מצותי, ומי יפרש לנו הטעם, מדוע כשהסכין מכוסה נבלה, דמקור אחד הוא התורה טמאתו והתורה טהרתו, וי"א ימים שבין נדה לנדה, וכמה דברים אחרים אשר לא אספרם להיות שכל התורה מלאה מזה באמת, כל בן דעת יאמר שלא צוה המקום דברים הללו בלי טעם ובלי שום כונה אלא לחנם, ואם אמרו ז"ל שאמרתי ונעשה רצוני, רצונו לא היה בלי טעם ובלי שום כונה, והרמב"ם במורה ח"ג פ' ל"א כתב וז"ל, אלו חלושי הדעת היה האדם אצלו יותר שלם במעשהו, כי האדם הוא אשר יאמר ויעשה מה שמביא לתכלית א' וה' לא יעשה כן, אבל יצונו לעשות מה שלא יועילנו עשותו ויזהרנו מעשות מה שלא יזיקנו, חלילה לו חלילה, אבל הענין בהפך זה, והכונה כלה להועילנו, כמו שביאר מאמרו, לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה, ואמר אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה, כבר ביאר שאפי' החקים כלם יודו אל כל הגויים שהם בחכמה ובתבונה, ואם יהיה ענין שלא יודע לו סבה ולא יביא תועלת ולא ידחה נזק, למה יאמר במאמינו או בעושהו שהוא חכם ונבון וגדול המעלה ויפלאו מזה האומות עכ"ל. הרי לך בבירור שיש טעם לכל המצות, אמנם במה שאמר שאם יהיה ענין שלא יודע לו סבה ולא יביא תועלת ולא ידחה נזק, למה יפלאו ממנו האומות, אין זו קושיא שאפשר שהאומות בראותם ישראל שקטים על אדמתם ואין יינם מחמיץ ואין פשתנם לוקה והכל בשופע, הגם שסביבותיהם הכל ביוקר, יתמהו ויאמרו באמת רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה, כיון שבחכמתם ניצולים ממקרי הזמן, וכזה כתב הרמב"ן ז"ל בפ' ואתחנן וז"ל, ואומר כי בחקים ובמשפטים תועליות גדולות, שהם תפארת לעושיהם מן האדם, ואפי' שונאיהם ישבחו אותם בהם, ועוד שהם תועלת גדולה שאין כמותה, שה' יהיה קרוב להם בכל קראם אליו, וכן העמים יתבוננו בזה, ידעו כי החקים נעשים בחכמה ובינה, לקרבה אל האלקי' וייראו מהם, וזהו שאמר כי מי גוי גדול, ועוד שהחקים והמשפטים בעצמם הם צדיקים ישרים וטובים בישוב העם והמדינות עכ"ל. אבל שבמצות נמצא טעם נכון הוא האמת הברור, וראיה עוד לזה מדברי רז"ל הביאם הרמב"ן ז"ל בפ' תצא זה לשונו, וזה הענין שגזר הרב במצות שיש להם טעם, מבואר הוא מאד כי בכל א' טעם ותועלת ותקון לאדם בלבד שכרן מאת המצוה בהם ית', וכבר אמרו רז"ל מפני מה לא נתגלו טעמי תורה וכו'. ודרשו ולמכסה עתיק זה המגלה דברים שכסה עתיק יומין, ומאי ניהו טעמי תורה, וכבר דרשו בפרה אדומה, חקרתי ושאלתי ופשפשתי, אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. וא"ר יוסי בר חנינא א"ל הקב"ה למשה לך אני מגלה טעם פרה אדומה אבל לאחרים חוקה, דכתיב והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון, יקיפאון כתיב דברים המכוסים מכם בעה"ז עתידים להיות צפויים לעה"ב, כהדין סמיא דגפי דכתיב והולכתי עורים בדרך לא ידעו. וכתיב אלה הדברים עשיתים ואל עזבתים, שכבר עשיתים לר' עקיבא. הנה ביארו שאין מניעות טעמי תורה ממנו אלא עורון בשכלנו, ושכבר נתגלה טעם החמורה שבהם לחכמי ישראל וכאלה רבות בדבריהם ובתורה ובמקרא דברים רבים מודיעים כן, והרב הזכיר מהן עכ"ל.