אמונת חכמים (כ"י)/פרק שמונה עשר
ואומר כי מצאנו לפעלה, בשנת קל"ד לאלף השישי שהיו סתרי תורה ביד דון יוסף בן שושן, וקודם לו היה בעל מגדל עוז תלמיד הרשב"א, וכמו שנראה בהל' תפילין, וגם הוא כתב שמקובלים בידו קצת מסתרי התורה, כנראה בהל' תשובה פ"ח ובכמה מקומות אחרים, ובפרט בפ' ה' מהלכות תשובה כתב ז"ל, ואני אומר כי ראב"ד ז"ל (שחושד ר"מ ז"ל) במגלה בפשט כל לבו ואינו יודע יותר בנסתרות ואינו רואה דבריו, אבל אם לא גילה כל ימיו אלא מ"ש בפ' ב' דיסודי התורה בשתי מלות, כי בידיעת עצמו ידע הכל, לא חסר כל, ותשובה גמורה ונכונה ומנה יפה בירר לכל מקובל עד אין סוף פרטים וכללות מחשוף הלבן אשר על המקלות, אלא שצריך הקדמות בעשר קדושות חתומות בחכמה ומזימה וכו' עכ"ל. וקודם לזה היה הרשב"א שהחרים על הפילוסופיאה בשנת חמשת אלפים ס"ה, וגם בידו נמצאו מקובלים מרבותיו הסתרים הללו, כמו שנראה ממה שכתבנו למעלה בשמו, וממה שכתב סי' ט' על מאמר שיתא אלפי שנין הוי עלמא זה לשונו, ודע כי יש עוד בזה סוד ענין מקובל ביד קצת מחכמי תורתינו, ויש להם רמז בענייני התורה ואעירך עליהם וכו', וכמדומה שזה קבלה ביד מקצת חכמי ישראל כמפי הנביאים, ויש להם בזה סוד עמוק מאד והאלהים יראנו נפלאות מתורתנו עכ"ל. ובסי' צ"ד כל התשובה מורה הדבר הזה, ובפרט כתב שם זה לשונו, ועל ענין הפרט שבא בכתבך, הרמז על מצות שלוח הקן, ורמזת אתה עליו שבעים פנים, ואמנם דע כי א"א לגלות טעמה שיש בה לבעלי הקבלה, כי אם יחיד שבדור לשתי סבות, אחת מצד המוסר והב' מצד המקבלי', כי היודעי' חן ערך המצות מעטו, ותמה אני אם יש בדור מי שראוי לדבר, ליקר תפארת העניינים, ולמיעוט הידיעה בהם גם המבינים כי אמרו אליהם מועטים מן המועטים לעומק העניינים ודקותם, אך דרך כלל אני אומר מדעתי שהמצוה ההיא רומזת באמיתות בידיעת החכמה והאמונה, מה שלא ימד ולא יספר, ונשאל מאתו ית' לגלות עינינו לראות בנפלאות מתורתו, כדכתיב גל עיני ואביטה וכו' עכ"ל. ובסי' תכ"ג כתב בפי' הפסוק כי ששת ימים עשה ה' וכו' ז"ל, לפי מה שלקחה אזני רשימה דקה מבעלי החכמה, כי יש באמת בזה סוד עמוק מאד, אין לו ערך ולא דמיון למה שעלה בדעתך, והימים האלה נזכרים בקצת מקומות בתורה ובמצות, ויום השביעי כא' מהם, ונרמז בזכור את יום השבת, ודברי תורה כפטיש יפוצץ סלע ומתחלקים לכמה עניינים נגלה ונסתר, אומרים ורומזי' אשרי מי שזיכהו ה' ית' לעמוד בסודן המקודש, שהם כוללים ההראל והמקדש וכו', ואשר אמרת במה שקבעו בתפלה לומר אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב ולא תקנו לומר אלקי השמים ואלקי הארץ, ונתעוררת מן הנראה בדעתך בענין, וכן במה שסמכו לזה הגדול הגבור והנורא, באמת יש לזה עיקר גדול בענין התפילה וכוונותיה, למי שחננו ה' ית' לעמוד על עיקר הכוונה האמיתית והוא אמרם ז"ל, האבות הן הן המרכבה. והסוד בגדול וגבור ונורא, נורא מאד מי ידענו, כ"ש שיעלה אותו האיש על לשונו, וכ"ש שיכתוב בספר עניינו עכ"ל. ובימיו היה הריטב"א שהבאנו לשונו למעלה, ועוד כתב בפ' הספינה הובא בעין ישראל ז"ל, ענין עשר חופות שעשה הקב"ה לאדה"ר בג"ע הוא בנגלה, ורומז בנסתר לענין עמוק, והעמיק יותר ויותר מי שאמר שהיו י"א, ופי' בתחילת ספר יצירה עכ"ל. וקודם להרשב"א והריטב"א היה הרמב"ן שהתחיל לחבר ספריו בשנת ד' אלפים תתק"ע, והיה רבו של הרשב"א, (והיה בקי בסודות התורה כנראה בספריו המפורסמי', והעיד על עצמו שקבלם מרבותיו, כדכתב הוא ז"ל בהקדמתו בזה הלשון, ואני הנני מביא בברית נאמנת והיא הנותנת עצה הוגנת לכל מסתכל בספר הזה, לבל יסבול סברא ואל יחשוב מחשבות בדבר מכל הרמזים אשר אני כותב בסתרי התורה, כי אני מודיעו נאמנה שלא יושגו דברי ולא יוודעו כלל בשום שכל ובינה, זולתי מפי מקובל חכם לאוזן מקבל מבין, והסברא בהן אולת, מחשבה מועלת רבת הנזיקים מונעת התועלת וכו'. וקודם לזה היה הראב"ד שנפטר שנת תתקנ"ט, והיה בקי גם הוא בסתרי תורה, שכתב בהשגתו לפרק א' מהלכות יסודי תורה זה לשונו, ופנים ואחור סוד גדול הוא, ואולי זה המחבר לא ידעו עכ"ל. וכן כתב בפי' המגדול עוז בהרבה מקומות, ומבורר יותר ממה שכתוב בעין ישראל בתענית פ"ק, על מה שאמר רבי יוחנן ג' מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד השליח וזה לשונו, מצאתי כתוב בשם הראב"ד ז"ל בפי' לא נמסרו ביד שליח, שליח הוא שר העולם הנראה לנביאים, מושל במרכבה נאצל מן הסבה העליונה וכח העליון בו, והוא אומרם נעשה אדם בצלמנו, וההוא לית ליה ג' מפתחות וכו' עכ"ל. וכיוצא בזה כתוב במערכת האלקות פ"י ע"ש. וקודם לזה היה ר"ת שנפטר שנת תתק"ל, וגם בידו נמצאו סתרי התורה כנראה פ' אין דורשין בתוספות שכתבו וזה לשונם, במעשה בראשית פירש ר"ת הוא שם מ"ב אותיות היוצא מבראשית ומפסוק של אחריו עכ"ל. וברור הוא שלא נמצא כי אם בסתרי התורה ובידי הבקיאים בהם, איך שם זה יוצא מבראשית, והעתיקו הרמ"ק בס' פרדס רמונים ע"ש. ואין לומר שדעת ר"ת שפירוש אין דורשים במעשה בראשית לשנים, שאין דרושין לשני אנשי' איך זה השם יוצא מבראשית, כי מפני מה לא נוכל לדרוש להם הדבר הזה, ומה איכפת לן ולאיזה דבר יש לחוש, אלא בודאי פי' הדבר הוא מ"ש הרשב"א על שם זה, בתשובה סי' ר"כ זה לשונו, אבל מה שאמרו ביודעו שהוא אהוב למעלה ונחמד למטה בבירור, כך נראה שלא נאמרו הדברים הללו אלא במי שיודע סודו ויודע לכוין אל הקדש פנימה שהוא רומז אליו עכ"ל. וקודם לזה כשם שהגיעו לידינו מעט מן הספרים הקודמים לר"ת ורש"י בענין דיני הגמרא, כך מעט מזער הגיע לידינו בסתרי התורה. ואין זה מן התימה, כי בימים הקדמונים היו מוסרים החכמה פה אל פה מצד דקותה וקדושתה, ומה שהיו כותבין היה ברמז לבד, ועוד ידוע כמה וכמה ספרים נאבדו ממנו, הגם שהיו נגלים לקדמונים כמו פי' ר"ח על התלמוד, ופי' הרמב״ם על התלמוד שהזכיר בהקדמתו לפי' המשנה, וכן כמה מספרי הדקדוק שכתבו הקדמונים, אבל עכ"ז מצאנו שרבינו האי גאון ואביו רב שרירא גאון שנסמך לגאונות בשנת ד' אלפים תשכ"ח, היו בקיאים בסתרי התורה ומקובלים בידם היו מרבותיהם ומהחכמי' שקדמום, והם הם שלמדו רבותיהם לרמב"ן ורשב"א בתשו' סי' ר"כ על שם מ"ב זה לשונו, ויש שקורין אותו בשבע תיבות, שש ושש אותיות, וחכמי ארצינו ורבניה כן דעתם לקרותם בשבע תיבות, לפי מה ששמענו, וכן הקבלה מן הגאון רב האי ז"ל עכ"ל. והרמב״ן כתב בפ' בראשית על פסוק זה ספר תולדות אדם זה לשונו, וכתב רבינו שרירא גאון שמסרו חכמים א' לחבירו הכרת פנים וסדרי שרטוטין, מקצתם אמורים בסדר פסוק זה ספר תולדות אדם, ומקצתן בסדר פסוק שלאחריו זכר ונקבה בראם, ואין מוסרים סתרי תורה ורזין אלא למי שרואין בו סימנים שראוי לכך, אלו דברי הגאון ולא זכינו בהם עכ"ל. והסימנים הללו כתובים באורך בזהר פ' יתרו ע"ש. ועוד הביא הרמ"ק בספר פרדס רמונים שער א' פ"ז, תשובת רב האי גאון בסתרי תורה, וכן הביא שם דברי רב חמאי גאון מס' העיון, הרי הוכחנו שמשנת ד' אלפים תשכ"ח עד השנה הזאת, נמצאו תמיד בישראל חכמים בנעלמי התורה, ורב שרירא העיד בפי' שקבלם מרבותיו הקודמים לו, שהרי כתב שמסרו חכמים א' לחבירו, ואם לא מצאנו קודם זה אינו מן התימה שהרי לא נמצאו בידינו היום הזה שום מספרי הגאונים הקודמים לרבינו האי, אפילו בדיני התלמוד כי אם השאלתות.