אמונת חכמים (כ"י)/פרק שבעה עשר
השאלה החמישית אם סתרי התורה אשר היו גלויים לחכמי התלמוד, נעלמו אח"כ מחמת טרדת הגלות או אם נשארו עדין אצל קצת מחכמי ישראל?
מצינו חכמים שמדברים בסתרי התורה, ושמענום אומרים שהסתרים הללו מקובלי' בידם מרבותיהם, ומכללם הרמ"ע מפאנו, נפטר במנטובה שנת ש"פ, וקדם לו הרמ"ק בעל הפרדס נפטר בשנת ש"ל (בצפת), וכמו שכתב בנו הר' גדליה בסוף פיר' סדר עבודת יום הכיפורים, וקדם להם בשנת רנ"ג (במנטובה) הר' ר' יהודה חייט שחבר פירוש מערכת האלקות, וקודם להם בשנת ר"ז (לפי בעל שלשלת הקבלה דף ס"ג ע"ב) ר' יוסף גיקאטיליה בעל שערי אורה, וקדם לו דון יוסף בן שושן שהזכיר ריב"ש בתשובה סי' קנ"ז, וריב"ש היה בשנת קל"ד, שכן נראה בתשובה שפ"ב. ועתה שואלים אנו אם חכמת האנשים האלה בדויה מלבם ולא נמצא להם שורש בדורות הקדמונים, יען כי נשכחה חכמת סתרי התורה אחר זמן התלמוד, או אם נתברר שלא נשכחה והחכמים מסרוה לתלמידיהם הנבחרים בכל דור ודור, עד שהאחרונים דברו בה בבירור בספריהם, כיון שהראשונים לא דברו וכתבו ממנה אלא ברמז. ובאמת שהרש"ל כתב בסי' צ"ח, שהקבלה הזאת היא חדשה וז"ל, המדקדקים בדקדוקי עניות הם חדשים מקרוב באו, ורוצים להיות מכת המקובלים וממדרשי הנעלמי' ומחלושי הראות. וסוף דבריו אל תלך בדרך אתם, ואין לך עסק בנסתרות המתיהרים בחדושים כאלו הם יודעים ומבינים רזי התורה וצפוניה, והלואי שידעו הגלויים מה יפה כח של ר' שמעון מקינון, אחר שלמד סתרי הקבלה אמר שהוא מתפלל כתינוק בן יומו, וד"ל. ע"כ נהוג כדרכך ויהא להם מה שלהם, אבל דע שכל המשנה ידו על התחתונה, וידנו על העליונה עכ"ל. ולכן נשים כל יכולתינו לראות אם האמת עם הרש"ל, ובפרט שמצאנו להרמ"ע בתשובה סי' ק"ח שכתב ז"ל, גם הר"ש די לוריא עשיר היה בדעת, שכן יפוצו מעיינותיו, אבל בתשובה סי' צ"ח שפתותיו דוברות עתק בדרושים הללו בגאוה ובוז, ודאי עני היה באותה שעה, וכל דבריו שם המה מהבל יחד, כי עברו תורת העיון, הפרו חק המוסר, לא יאות לחכם ומשיב להשיב עליהם או אפילו לשית עליהם לב, עכ"ל.