אלשיך על תהלים יח לג

(לג) הא - ל המאזרני חיל כו'. הנה עד כה דברתי במה שהצלתני שלא אהרג ביד שאול ואנשיו, כי היית מסלק הצרות מלפני, מה שאין כן האומות, כי היית מחזקני עד הפילם ארצה. אמר עתה הנה כמו שהיה בעיני חסד מה שהיית מאזרני חיל למלחמה, כן אחשיב לחסד מה שהיית נותן תמים דרכי לסבול צרת שאול ולהתחבא ולברוח ולאסוף ידי מלהלחם, כי הייתי נצול מדם ישראל ומשיח ה', והניסה ממנו טובה מהנצחון עם האומות מ"ה. וזהו אומרו הא - ל המאזרני כו' לומר הא - ל שהוא מדת החסד שמאזרני חיל למלחמה, הוא עצמו במדה ההיא ויתן תמים דרכי להתנהג בתמימות, בל אסמוך על מאמר הבא להורגך השכם להורגו הנלמד מהתורה מאם במחתרת כו' (שמות כב א):   או יאמר מעין זה ענין (אבות ד א) איזהו גבור הכובש את יצרו, כי אין גבורה גדולה מזו, כענין (יומא סט ב) גוים מרקדים בהיכלו הן הן גבורותיו כו', וזהו אומרו הא - ל המאזרני חיל למלחמה שהיא גבורה גדולה, הנה לתוספת גבורה זו הוא מה שויתן תמים דרכי להתנהג בתום ולסבול ולברוח משאול, ולבלתי נגוע [בו] במערה ובקחת החנית, וזהו הוי"ו שבמלת ויתן, שהוא כתוספת על הגבורה הנזכרת:   או יאמר, כי הנה המתנהג בתמימות והוא אין לאל ידו ולא רב חילו להלחם, אין להחזיק לו טובה שילך בתום, אך אשר כח ואל לו כי רב חילו, ועם כל זה רודף שלום והולך בתום, ראוי להחזיק לו טובה. וכמאמרנו על פסוק (תהלים כט יא) ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום, שאומר דוד ה' עוז לעמו יתן, ולבל ירום לבם להתקומם על הזולת כי יבטחו בעוזם, על כן זאת שנית אוחילה לפניך, והיא כי ה' יברך את עמו לתת להם שלום, לאהוב ולרדוף שלום, בל יגורו מלחמות מפאת עוזם. והנה על הדרך הזה יאמר, עלי לשבח לא - ל יתברך, כי הא - ל המאזרני חיל למלחמה, ועם כל זה לא גבה לבי להלחם עם שאול, ומה גם בהיותם ישנים בעת לקיחת החנית שהיו יכולים לבא עליהם בטח, או לפחות על שאול הרודף ולהשיב את כל חיל שאול אליו, כי מה' היה שויתן תמים דרכי, ולא נפתה לבי לעוז במעוז חילי להתגבר להרוג ולאבד: