אלשיך על תהלים יח לב

(לב) ואם יאמר איש, כי הלא בדבר הזה יש מקום לבטוח, כי הלא שכנגדך מדת הדין מתוחה עליו, כי מאסו יתברך ויגזור עליו מיתה, מה שאין כן אתה שאתה בתוקפך, כי אותך הקים תחתיו. הנה האמת הוא שכל זה איננו שוה, כי הלא כי מי אלוק הוא מדת הדין מבלעדי ה' שיהא משולל ממדת רחמים, כי שתי המדות הן לאחדים ולא יתפרדו חלילה, באופן כי גם שמדת הדין מתוחה על שאול, מי יודע אם בחינת רחמים תהיה בעזרו, יען נמצא בו איזה דבר טוב. וכן אשר אותי החזיק ה' ויקימני תחתיו, לא אבטח בתוקפי כי מי צור שיבטח בתוקפו שלא ימוט, זולתי אלקינו. והוא מהטעם האמור כי הבשר ודם מעותד לחטא ולגרום החטא להפך טובו, באופן שטוב לגבר להתנהג בתמימות ולהתחבא כמעט רגע על כל ההבטחות כמדובר: