אלשיך על תהלים ט יז

(יז) ואז נתקדש שם שמים בשלשה דברים. אחד, כי "נודע ה'" אשר לא ידעוהו ואמרו מי ה'. שנית, ידעו כי "משפט עשה" ולא עזב את הארץ. שלישית, כי לא בלבד מדת הדין עושה משפט כי אם גם מדת רחמים, וזהו "ה' משפט עשה". ומאז "בפועל כפיו נוקש רשע", היה ההגיון סלה. כי מה שהיו הוגים ומרגלא בפומייהו "סלה", היה אמור נפקותא זו, כי "בפועל כפיו נוקש רשע" לומר כי זו מדתו יתברך: