אליהו רבא ז

הרי הוא אומר: טובה חכמה מכלי קרב (קהלת ט-יח). גדול פיסטון (השלום) שעשה אלישע יותר מכל המלחמות שעשה יורם בן אחאב, שנאמר: ויאמר מלך ישראל אל אלישע כראותו אותם האכה אכה אבי ויאמר לא תכה וגו׳ שים לחם ומים לפניהם ויאכלו וישתו וילכו אל אדוניהם וגו׳ ויכרה להם כרה גדולה ויאכלו וישתו וישלחם וגו׳ ולא יספו עוד גדודי ארם לבוא בארץ ישראל (מלכים ב ו כב-כג).

הא למדת, שגדול פיסטון שעשה אלישע יותר מכל המלחמות שעשה יורם, לכך נאמר: טובה חכמה מכלי קרב.

כיוצא בדבר אתה אומר שאמר המלך דוד: ראש דברך אמת וגו׳ (תהילים קיט-קס).

וכי מה ראה דוד המלך לשבח את הקב״ה בלשון אמת?

אלא שדן בעצמו ואמר: כשם שהקב״ה בעצמו נקרא אמת, שנאמר וה׳ אלוקים אמת (ירמיהו י-י). ואומר: נשבע ה׳ לדוד אמת (תהלים קלב-א). כך אין אני משבחו אלא בלשון אמת. לכך נאמר: ראש דברך אמת.

כיוצא בדבר אתה אומר: ודבר ה׳ היה אל גד הנביא חוזה דוד לאמור וגו׳ שלוש אנוכי נוטל עליך בחר לך אחת מהם ואעשה לך. ויאמר דוד אל גד צר לי מאוד נפלה נא ביד ה׳ כי רבים רחמיו (ש״ב כד יא-יד וד״ה א פרק כא).

באותה שעה אמר דוד בדעתו: אם אומר אני תבוא רעב, יהיו ישראל אומרים: מפני שבוטח הוא באוצרותיו - לפיכך לא אומר שיבוא רעב.

ואם אומר אני תבוא חרב, יהיו ישראל אומרים: מפני שהוא בוטח על גיבוריו - לפיכך לא אומר שיבוא חרב. אלא אשאל רק דבר שהכל שוין בו עניים ועשירים זקנים ונערים, שנאמר: ויאמר דוד אל גד וגו׳ נפלה נא ביד ה׳ וגו׳.

מיד ויתן ה׳ דבר בישראל וגו׳ וישלח ידו המלאך ירושלים לשחתה וינחם ה׳ על הרעה וגו׳ וישא דוד את עיניו וירא את מלאך וגו׳ ויפול דוד והזקנים מכוסים בשקים על פניהם.

באותה שעה נשא דוד את עיניו וראה את עונותיהם של ישראל גדודים וצבורים מן הארץ ועד השמים, לכך נאמר: וישא דוד את עיניו וירא את מלאך ה׳ עומד בין הארץ ובין השמים.

באותה שעה ירד מלאך ממרום והרג את גד החוזה ואת ארבעת בניו של דוד ואת הזקנים אשר היו עם דוד. כיון שראה דוד חרבו של מלאך המות באותה שעה נכנס בו רתת ושוב לא היה בו כח וחמימות, שנאמר: ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו (מ״א א-א).    

הרי הוא אומר: גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו וגו׳ (תהלים קלט-טז). ברוך המקום ברוך הוא שהבטיח את אבותינו וקיים את בטחון לבניהם. כשם שהקב״ה יהי שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים הבטיח את אבותינו שהוא מגלגל ומעביר את חטאתינו ואינו משמר קנאה ונקמה בלבבו לעשות משפט בכל ישראל בכל מקומות מושבותם, ודברי תורה לא ימנע מהם, כן הוא מקיים את הבטחון הזה. אבל הקב״ה משמר קנאה ונקמה בלבבו כדי לעשות משפט ברשעי העכו״ם.

מנין תדע לך שכן הוא?

צא ולמד, מפרעה וכל מחנהו כולם. כמו שהם כולם קנאו ונקמו בהם בישראל - כמו כן הקב״ה נתקנא ונתנקם בו בפרעה ובכל מחנהו.

צא ולמד, מיום שנברא העולם ועד אותה שעה הוא נותן לכל אחד שכרו בין טוב בין רע, שנאמר: גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו (ירמיהו לב-יט). ואומר: חלילה לא-ל מרשע וגו׳ כי פועל אדם ישלם לו וגו׳ (איוב לד-יא). ואומר: אל קנוא ונוקם ה׳ וגו׳ נוקם ה׳ לצריו ונוטר הוא לאויביו (נחום א-ב).

ומה נשתנה מצרים מכל מדינות העכו״ם כולם שנכנסו ישראל לתוכם - משום שבאותה שעה היו שולטים המצרים מסוף העולם ועד סופו. והיו מלוכלכים בעבירות הרבה. ואין לך אומה בעולם שהיא היתה שטופה בדברים מכוערים ודברים שאינם ראויים וחשודים בכשפים ובזימה ובכל מעשים רעים אלא המצרים בלבד. לפיכך בא להם למצרים תקלה על ידם של ישראל והקב״ה מבקש לעשות קורת רוח לשמו הגדול בהן במצרים.

משל למלך שהיה יושב ומשמר וממתין ומצפה מחנות אלפים שהיו עוברים לפניו. עבר המלך לפני מחנהו - ולא עמדו לפניו. שוב עבר אחר מחנהו ולא היה להם כלי זיין ועמד עליהם והרגם, שנאמר: משא מצרים הנה ה׳ רוכב על עב קל ובא מצרים ונעו אלילי מצרים מפניו ולבב מצרים ימס בקרבו וגו׳ ונלחמו איש באחיו וגו׳ (ישעיהו יט א-ב). ואומר:  אך אולים שרי צוען וגו׳ ונגף ה׳ את מצרים (שם שם יא עד כב).

ואף לעתיד לבוא עתידים כל העמים להיכשל בהם בישראל, שנאמר: והיה ביום ההוא אשים את ירושלם אבן מעמסה לכל העמים וגו׳ אכה כל סוס בתמהון ורוכבו בשגעון וגו׳ (זכריה יב ג-ד).

עשר מכות הביא הקב״ה על המצריים - וכולן לא באו עליהם אלא בשביל הדברים שהיו חושבים על ישראל לעשות. לפי שכל דבריו של הקב״ה אמת מידה כנגד מידה, ואין מידה רעה יוצאת מלפניו אלא מידות טובות. ובשביל מעשיהם המקולקלים של בני אדם - מידה רעה יוצאת עליהם.

ואלו הם: דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין, ברד, ארבה, חושך, מכת בכורות.

דם מפני מה בא עליהם?

מפני שהיו רואים את ישראל טובלים מטומאתם ומשתמיש מיטותיהם, ובנות ישראל טובלות מן הנידה ומן תשמיש המיטה.

מה עשו המצריים?

אחזו עליהם את המים שלא יטבלו ולא יבואו זה על זה ולא יפרו וירבו, לפיכך הפך הקב״ה את מימיהם לדם, שנאמר: הפך את מימיהם לדם וימת את דגתם (תהלים קה-כט).

היו המצריים אומרים להם לישראל: תן לנו מים משלכם, נתן לו מים והיה נעשה דם.

אמר לו: נשתה אני ואתה בכלי אחד, ונחלקו המים בכלי, מים לישראל - ודם למצרי. לקיים מה שנאמר: ולמען תספר באוזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים וגו׳(שמות י-ב). וידעת כי אני ה׳, נאמן לשלם שכר טוב לצדיקים ודין פורענות לרשעים.

צפרדע מפני מה בא עליהם?

מפני שהיו אומרים להם לישראל: צאו והביאו לנו שקצים ורמשים ונשחק עמהם כמו שאנו רוצים - לפיכך הביא הקב״ה את הצפרדעים עליהם עד שנשמע קולם מתוך כרסם של מצרים שהיו אומרים קו לקו, ולא עוד זה לבד אלא כשהיו הולכים לבית הכיסא היו הצפרדעים יוצאים ונושכים אותם בנקביהם. ואין לך בושה יותר גדולה מזו שנאמר: ושרץ היאור צפרדעים ועלו ובאו בביתך ובחדר משכבך ועל מטתך ובבית עבדיך ובעמך ובתנוריך ובמשארותיך ובכה ובעמך ובכל עבדיך יעלו הצפרדעים (שמות ז כח-כט).

אמר פרעה למשה: בכשפים אתה בא אליי? אקרא לתינוקות של בית רבן ויעשו גם הם כיוצא בו. מיד, ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים ויעשו גם הם כך. כמו שמשה ואהרון עשו צפרדעים, כן עשו המצריים צפרדעים. מכאן ואילך אין כל העולם כולו יכולים לבראות בריה שהיא פחותה מכעדשה.

כתוב אחד אומר ושרץ היאור צפרדעים, וכתוב אחר אומר ותעל הצפרדע. כיצד יתקיימו שני כתובים הללו?

רבי עקיבא אומר: צפרדע אחת הייתה, והיו המצריים מכים אותה והיו יוצאים ממנה צפרדעים עד שנתמלא כל הארץ צפרדעים.

א״ל רבי אליעזר המודעי: מה לך אצל אגדה כלך מדברותיך וכלך אצל נגעים ואהלות(חדל מדבריך, עד שתגיע להלכות עמוקות בנגעים ואהלות), אלא הרבה מיני צפרדעים הביא עליהם הקב״ה. ומאי ותעל הצפרדע? ציפור-דעה, שיש בה דעה. בשעה שהעופות צמאים ומתייראים לשתות מהיאור ומהאגמים הצפרדעים קוראים להם ואומרים: בואו ושתו אל תתייראו. עליהם הוא אומר: המשלח מעינים בנחלים בין הרים יהלכון ישקו כל חיות שדי וגו׳ עליהם עוף השמים ישכון וגו׳ (תהלים קד י-יב).

כינים מפני מה בא עליהם?

מפני ששמו את ישראל מכבדי דרכים ובתים ושדות חוצות ורחובות, האיש היה מכבד בית האשה והאשה מכבדת בית האיש (שהיו מחליפים מלאכת אנשים לנשים ומלאכת נשים לאנשים, זיקוקין דנורא). לפיכך הפך הקב״ה את עפר מצרים לכינים, שנאמר: ויט אהרן את ידו במטהו ויך את עפר הארץ ותהי הכנם באדם ובבהמה כל עפר הארץ היה כינים בכל ארץ מצרים (שמות ח-יג). עד שלא מצאו את עפר הארץ שהיו מכבדים את ישראל.

ארבעה עשר מיני כינים הביא הקב״ה על המצריים ואלו הם:

ירוקנין, ירקובות, קפוין, קפוחות, ספיפין, יעלי מים, נפכדרין, יעלי שדות, נמלה, אבי עצל, אם כינים, עכשיו, כיבי דחכיכי, בוקיבילי.

ערוב מפני מה בא עליהם?

מפני שהיו אומרים לישראל צאו והביאו לנו דובים ואריות והכניסו לבית מלחמתנו ונעשה בהם קנינאות (צידת חיות למיני שחוק, ישועות יעקב) כמו שאנו רוצים, כדי שיהיו ישראל במדברות החיצונות ושלא יכנסו לתוך בתיהם ויבואו זה אצל זה ויפרו וירבו. לפיכך הביא הקב״ה עליהם כל חיות רעות שבעולם עד שאמרו חטאנו, שנאמר: ויבוא ערוב כבד ביתה פרעה (שמות ח-כ).

דבר מפני מה הביא עליהם?

מפני ששמו את ישראל רועי סוסים ורועי חמורים וגמלים בקר וצאן, כדי שיהיו ישראל במדברות ושלא יכנסו לתוך בתיהם ויפרו וירבו. לפיכך בא עליהם דבר והרג כל מה שהיו ישראל רועים, שנאמר: הנה יד ה׳ הויה במקנך אשר בשדה בסוסים בחמורים בגמלים בבקר ובצאן דבר כבד מאד (שם ט-ג). עד שלא מצאו בהמה שירעו אותה.

שחין מפני מה בא עליהם?

מפני ששמו את ישראל שמשים להחם להם חמין ולהצן להם צונן.

ומה היו עושים אותה שעה?

הולכים ונרחצים במים ונכנסו לתוך בתיהם בשמחה. לפיכך הביא הקב״ה עליהם שחין כדי שלא יוכלו ליגע במים בין חמין בין צונן, שנאמר: ויקחו את פיח הכבשן וגו׳ ויזרוק אותו משה השמימה ויהי שחין אבעבועות פורח (שם שם-י).

ברד מפני מה בא עליהם?

מפני ששמו את ישראל נוטעי גינות ופרדסים וכל מיני אילנות, כדי שלא יכנסו ישראל לבתיהם שלא יפרו וירבו. לפיכך הביא הקב״ה עליהם את הברד ושבר כל הנטיעות שנטעו ישראל, שנאמר: יהרוג בברד גפנם (תהלים עח-מז). רק בארץ גושן במקום שהיו חונים ישראל לא היה ברד, שנאמר: ויך הברד בכל ארץ מצרים וגו׳ ואת כל עץ השדה שבר רק בארץ גושן אשר שם בני ישראל לא היה ברד (שמות ט כה-כו).

ארבה מפני מה בא עליהם?

מפני ששמו את ישראל זורעי חיטים ושעורים ופול ועדשים וכל מיני קטניות, כדי שלא יכנסו ישראל אל בתיהם ושלא יפרו וירבו. לפיכך הביא הקב״ה עליהם את הארבה ואכל כל מה שזרעו ישראל, שנאמר: ויעל הארבה על כל ארץ מצרים וגו׳ ויאכל את כל עשב הארץ וגו׳ (שם י-טו).

חושך מפני מה בא עליהם?

ברוך המקום ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים, פושעים היו בישראל שלא היו רוצים לצאת. באותה שעה וכשהיה חושך למצרים ואורה לישראל מתו אותם הרשעים ונקברו, כדי שלא יאמרו המצריים: כשם שהיתה בנו מגיפה כך היה בהם.

בכוריהם מפני מה מתו?

מפני שאמר פרעה, בילדכן את העבריות וגו׳ אם בן הוא והמתן אותו וגו׳ (שם א-טז). לולא רחמיו של הקב״ה, אילו אמר בת היא והמתן אותה נתמעטו שונאיהם של ישראל באותה שעה, לפי שדרכו של איש לישא עשר נשים ולפרות ולרבות מהן והיו בניו מרובים. אבל אין דרכה של אשה שתינשא אפילו לשני בני אדם כאחת, וגם אינה מולדת כשהיא נישאת לשניים יותר מאילו היתה נישאת לאחד. אבל המיילדות לא עשו כן, שנאמר: ולא עשו כאשר דיבר אליהן מלך מצרים (שם שם-יז). וראה הקב״ה את מחשבות פרעה וחשב לו את הדבר כאילו נעשה.

מכאן אמרו חכמים, עכו״ם נתפסים על מחשבה רעה, אבל על הטוב עד שיעשה מעשה.

ומפני מה נטבעו המצריים על ידי ישראל בים סוף?

לפי שנאמר: ויצו פרעה לכל עמו לאמור כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו (שם פס׳ כב).

אין צו אלא כרוז, שנאמר: ויצו משה ויעבירו קול במחנהו וגו׳ (שם לו-ח). נאמר כאן צו ונאמר להלן צו, מה אותו ציווי כרוז אף ציווי האמור כאן כרוז.

ומה היו עושים בני המצריים הרשעים?

היו הולכים ומחזירים בעיירות של ישראל, וכיון שהיו שומעים קולה של אשה צועקת בלידתה היו הולכים ואומרים לאבותיהם ובאים ונוטלים את בני ישראל ומשליכים אותם בנהר.

ועל אותה שעה נאמר: אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים וכרמינו סמדר (שה״ש ב-טו).

אחזו לנו שועלים - אלו המצריים הרשעים.

שועלים קטנים מחבלים כרמים - אלו בני המצריים.

וכרמינו סמדר - אלו בני ישראל שהם משולים ככרם, שנאמר: כי כרם ה׳ צבאו-ת בית ישראל (ישעיהו ה-ז).

מכאן היה רבי אליעזר הגדול אומר: בית ישראל שהם כרמו של הקב״ה - אל תציץ בו, ואם הצצת בו אל תרד לתוכו. ואם ירדת לתוכו אל תהנה ממנו ואם נהנית ממנו אל תאכל מפירותיו, ואם הצצת וירדת ונהנית ואכלת מפירותיו סופו של אותו האיש להכרת מן העולם.

באותה שעה אמר הקב״ה למלאכי השרת: מן אותה שעה שיצרתי אתכם אתם מוכנים להציל את בני ישראל, רדו מלפניי וראו את בניי חביביי בני אברהם יצחק ויעקב שמשליכים אותם בנהר. מיד ירדו המלאכים מלפניו כשהיו מבוהלים ועומדים במים עד ארכובותיהם, והיו מקבלים את בניהם של ישראל ומניחים אותם על פני הסלעים. והקב״ה היה מוציא להם כמין דדים מן הסלעים ומניקים אותם, לקיים מה שנאמר: ויניקהו דבש מסלע (דברים לב-יג).

גזירה שניה שגזר פרעה כל מי שאינו משלים מתכונת הלבנים יהיו בונים אותו בבניין תחת השורה של לבנים (ישמש כאחת הלבנים). והיה הקב״ה משמיע קולם של ישראל בתוך מצרים שהיו יוצאות על נפשות של ישראל תחת השורה של לבנים, והציל הקב״ה אותם על ידי שנשבר הבניין והיו יוצאים ממנו כציפור הניצל מן הפח שנשבר ויוצא, שנאמר: כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו (משלי כז-ח). ואומר: נפשנו כצפור נמלטה מפח יוקשים הפח נשבר ואנחנו נמלטנו (תהלים קכד-ז). והיה בדעתו של הקב״ה שיעלה נהר הנילוס ויאבד את מצרים כולה אחרי שיצאו ישראל ממצרים מפני שהשליכו את בני ישראל ליאור.

ומפני מה הטביעם בים סוף?

ברוך המקום ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים פושעים היו בישראל באותה שעה, והיו אומרים: בבריחה אנו בורחים כדרך שבני אדם בורחים, ואין בו כח להציל.

מיד אמר הקב״ה למשה: דבר אל בני ישראל וישובו ויחנו לפני פי החירות וגו׳ ואמר פרעה לבני ישראל נבוכים הם בארץ וגו׳.

פי החירות מצד אחד ומצריים מצד אחד מגדול מצד אחד ובעל צפון מצד אחד וישראל באמצע, ואראה אני אותם אם יש כח בידי להציל אותם אם לאו, שנאמר: ופרעה הקריב וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם וייראו מאד ויצעקו וגו׳ (שמות יד-י).

באותה שעה אמר הקב״ה למשה: ויאמר ה׳ אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו (שם פס׳ טו).

מה היתה מחשבה של המצריים באותה שעה?

נרדוף אחרי ישראל ונשיג אותם ונתגאה עליהם ונשליך אותם בים, על אותה שעה הוא אומר: אז ישיר משה ובני ישראל וגו׳ עזי וזמרת י-ה וגו׳ ה׳ איש מלחמה וגו׳ מי כמכה באלים ה׳ מי כמוך עד סוף השירה (שם טו-א).

כיוצא בדבר אתה אומר על סנחריב מלך אשור שנתקנא ונתנקם בהם בישראל, והקב״ה היה מתקנא ומתנקם במחנהו בקנאה ובנקמה ובעלילה ובגאווה.

בקנאה מנין?

שנאמר: א-ל קנוא ונוקם ה׳ נוקם ה׳ ובעל חמה נוקם ה׳ לצריו ונוטר הוא לאויביו (נחום א-ב).

בנקמה מנין?

שנאמר: א'ל נקמות הופיע (תהלים צ-א).

בעלילה מנין?

שנאמר: גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו (ירמיהו לב-יט).

בגאווה מנין?

שנאמר: אשירה לה׳ כי גאה גאה (שמות טו-א).

ומה היתה מחשבה של סנחריב?

היה בדעתו של סנחריב הרשע להיתנקם בישראל, ואמר לחיילותיו: צאו והביאו לי כל אחד ואחד מכם מלוא כף עפר מעפר של ירושלים ונעקור שמה מן העולם. שנאמר: ממך יצא חושב על ה׳ לרעה יועץ בליעל (נחום א-יא).

וכי על הקב״ה היה יועץ?

אלא ללמדך, שכל היועץ רעה על ישראל כאילו יועץ רעה כלפי מעלה. לכך נאמר: ממך יוצא חושב על ה׳ וגו׳.

הקב״ה הוא בוחן לבות וכליות, אמר לסנחריב: שוטה שבעולם כי אני מאבד בניי מן העולם צאני צאן נחלתי אני מאבד - ומה תחשבון על ה׳ וגו׳ (שם פס׳ ט). לכך נאמר: אל קנוא ונוקם ה׳ וגו׳.

ברוך המקום ברוך הוא שנפרע מן שונאי ישראל, כשם שהיה בדעתו של סנחריב לעקור את ישראל מן העולם - כך היה בדעתו של הקב״ה לעקור את סנחריב ואת מחנהו מן העולם, שנאמר: ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה׳ ויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמישה אלף וגו׳ ואדרמלך ושראצר בניו הכוהו וגו׳ (מ״ב יט לה-לז).

למה נדמה העולם בידו של סנחריב?

לאדם שמצא קן של ביצים ואפרוחים וכולם באו לידו, שנאמר: ותמצא כקן ידי לחיל העמים וכאסוף ביצים עזובות כל הארץ אני אספתי וגו׳ (ישעיהו י-יד). ואין בריה יכולה להשיב פניו של סנחריב.

וכמה היתה מחנהו של סנחריב?

כך אמרו חכמים: מחנהו מאתיים ושישים ריבוא אלף, וחמשת אלפים חסר חד.

הראשונים עברו בשחי והשניים עברו בקומה והאמצעיים עברו עד מותניים האחרונים ביקשו ולא מצאו, שנאמר: את מי חרפת וגידפת וגו׳ אני קרתי ושתיתי מים זרים ואחרב בכף פעמיי כל יאורי מצור (מ״ב יט כב-כד).

ולמה אמר הכתוב מאה ושמונים וחמישה אלף?

אלו רק השרים והנגידים והגיבורים שהיו עמו, ואין הכתוב צריך לומר לכל החיילות שלו - וכולן מתו בלילה אחת ובשעה אחת וברגע אחת.

ולא נשתיירו מהם אלא חמישה בני אדם:

סנחריב, ושני בניו, נבוכדנצר, ונבוזראדן.

ומתוך אלו החמישה נהרג סנחריב אחר כך, שנאמר: ואדרמלך ושראצר בניו הכהו בחרב. ועליו הוא אומר: ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו וגו׳ (כל המזמור) (תהלים לז-י).

לכן ישמור אדם דברים בלבו שלא יעשה שותפות דברים עם העכו״ם ולא יכרות עמו ברית, שכן מצינו באברהם אבינו שעשה שותפות עם אבימלך - וסוף הדברים שכרת עמו ברית, שנאמר: ויקח אברהם צאן ובקר ויתן לאבימלך ויכרתו שניהם ברית (בראשית כא-כז).

וכשכרת עמו ברית נתקבצו מלאכי השרת לפני הקב״ה ואמרו: למה יכרות אברהם ברית עם עכו״ם, אדם יחיד שבחרת משבעים אומות ולשונות.

אמר להם הקב״ה: בן יחיד שנתתי לו למאה שנים אני אומר לו להעלותו עולה אם יעלהו מוטב, הרי אתם יודעים שכוונתו היתה לטובה מפני דרך שלום. ואם לאו, יפה אתם אומרים שנאמר: ויהי אחר הדברים האלה והאלוקים ניסה את אברהם וגו׳ וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו (בראשית כב א-י). אף על פי כן לא היתה כוונת הקב״ה לשחטו ולהקריב את יצחק אלא להעלותו על ההר לנסותו.

מכאן אמרו, אין לך אומה בעולם שאינה משעבדת ומענה את ישראל יותר מכמה מאות שנה, אלא בשביל שכרת אברהם ברית עם עכו״ם.

מכאן אמרו, כל העושה שותפות דברים עם עכו״ם לסוף הוא כורת עמו ברית. ואם תלמיד חכם הוא לא די שכורת עמו ברית, אלא מזלזל הוא את תורתו ומחלל שמו של אביו ומבזבז את ממונו ומאלמן את אשתו ואינו ממלא את ימיו, ומוסר את בניו לחרב ומגלה אותם מארצם ושוכרן לעבודת אלילים, וקושר שם רע לו ולבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות: