אליהו רבא ו
משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו וגו׳ (שה״ש א-ד).
זו היא כנסת ישראל שנמשכת אחר הקב״ה, שנאמר: מרחוק ה׳ נראה לי ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד (ירמיה לא-ב). אהבה רבה אהבתיך לא נאמר אלא אהבת עולם אהבתיך.
שמא תאמר אהבת הקב״ה אהבת שלוש שנים או עשר שנים או אהבת מאה שנים?
לכך נאמר: אהבת עולם אהבתיך.
דבר אחר: משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו.
משל למלך שישב על כיסאו והיו עבדיו עומדים לפניו, ונתן עיניו במי שהיה אוהבו תפסו בידו והכניסו בחדרי חדרים שלו. כך הקב״ה הביא את ישראל בחדרי חדרים שלו, מה שלא הביא לכל אומה ולשון, לכך נאמר: הביאני המלך חדריו.
דבר אחר: הביאני המלך חדריו, כשם שיש להקב״ה חדרי חדרים בתורתו כך יש להם לתלמידי חכמים לכל אחד ואחד חדרי חדרים בתורתו. ואם ראית שהייסורים ממשמשים ובאים עליך, רוץ לחדרי דברי תורה ומיד הייסורים בורחים ממך, שנאמר: לך עמי בא בחדריך וגו׳ (ישעיה כו-כ) לכך נאמר: הביאני המלך חדריו.
נגילה ונשמחה בך (שה״ש שם). במה שגידלתנו ועסקתנו ורוממתנו, וקשרת לנו קשר גדול בדברי תורה מסוף העולם עד סופו. עד שהנחת ארבע מאות ותשעים ושישה אלפים רבבות של מלאכי השרת ובאת ונדבקת בהם בישראל לעולם. ועל שנאמר בך: לפניי לא נוצר א'ל ואחרי לא יהיה (ישעיה מג-י). קראת אותנו בנים אחים ועבדים.
ועל שנאמר בך: אני ה׳ ואין עוד זולתי אין אלוקים (שם מה -ה) קראת לנו אלוקים.
ועל שנאמר בך אל צדיק ומושיע אין זולתי (שם מה-כא). השויתה את שמך הגדול בשם ישראל, ואת שם ישראל שיתפת לשמך הגדול.
על אותה השעה הוא אומר: אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעייתי יונתי תמתי (שה״ש ה-ב).
ומה כתיב למעלה ממנו?
באתי לגני אחותי כלה אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי אכלו רעים שתו ושכרו דודים (שם ה-א) לכך נאמר, נגילה ונשמחה בך.
נזכירה דודיך מיין (שם א-ד) - כשם שהקב״ה יהי שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עלמיא זוכר ומשבח מעשה הצדיקים והכשרים וטופח שתי ידיו זו על גב זו ואומר: למה לא נתמלא כל העולם כאברהם יצחק ויעקב וכמשה ודוד.
כך יהא אדם זוכר ומשבח להקב״ה בתפילה ובדברי תורה ובדברי חכמים בכל מקום, ובסוף - יהא דרכו לפני הקב״ה, שנאמר: מי חכם ויבן אלה נבון וידעם כי ישרים דרכי ה׳ וצדיקים ילכו בם וגו׳ (הושע יד-י) ולכך נאמר: נזכירה דודיך מיין.
ואימתי זוכר הקב״ה ומשבח מעשה הצדיקים והכשרים וטופח שתי ידיו זו על גב זו ואומר למה לא נתמלא כל העולם כאברהם יצחק ויעקב וכמשה ודוד - כשהיו ישראל במדבר וסרחו במעשיהם, אמר הקב״ה: כמה ניסים וכמה גבורות עשיתי להם ועדיין לא נכנסו תחת כנפי השכינה. יעקב לא עשיתי לו ניסים מעולם וכל ימיו היה ישר לפניי, שנאמר: ויעקב איש תם (בראשית כה-כז). תם מן הגזל, תם מן העבירה, תם מדבר מכוער. וכשהקב״ה זוכרו - טופח שתי ידיו זו על גב זו, שנאמר: וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב אל ארץ דגן ותירוש אף שמיו יערפו טל (דברים לג-כח).
ואף כשעמד עמוס הנביא וביקש על ישראל רחמים מלפני הקב״ה, אמר לפניו: רבש״ע אם אין בעולם כמו יעקב יחרב כל העולם כולו.
אבינו שבשמים יהי שמך הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים, תהא לך קורת רוח מישראל עבדיך בכל מקומות מושבותם שלא הנחת לעבדך עמוס הנביא עד שענית אותו מיד, שנאמר: כה הראני ה׳ אלוקים והנה יוצר גובי בתחילת עלות הלקש והנה לקש אחר גזי המלך, והיה אם כילה לאכול את עשב הארץ ואומר ה׳ אלוקים סלח נא מי יקום יעקב כי קטון הוא, ניחם ה׳ על זאת לא תהיה אמר ה׳ (עמוס ז א-ג) - זו היא שיטה הראשונה.
ובשיטה שנייה מה הוא אומר?
כה הראני ה׳ אלוקים והנה קורא לריב באש וגו׳, ה׳ אלוקים חדל נא מי יקום יעקב כי קטון הוא, ניחם ה׳ על זאת גם היא לא תהיה אמר ה׳ אלוקים (שם שם ד-ו). הרי לך שהקב״ה גילה על ידי עמוס הנביא שתי פעמים שהוא מרחם על ישראל.
אמר הקב״ה לעמוס: לא כך כתבתי בתורתי על ידי משה רבך, אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה׳? (דברים לג-כט). מכל מקום בין רשעים בין כשרים.
במשה מה הוא אומר?
זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב (מלאכי ג-כב). לפי שבימי הושע בן בארי ובימי יואל ובימי עמוס הנביא ובימי מיכה המורשתי ובימי שאר כל הנביאים, לא היו יודעים לשפוך רחמים ולבקש תחנונים על ישראל כמה ששפך משה רבן, לכך נאמר: זכרו תורת משה עבדי.
וכי תורת משה היא?
והלא שלך היא, ששעשעת עמה תתקע״ד דורות קודם שנברא אדם וצרפת אותה ונתתה אותה לישראל.
אלא מה תלמוד לומר זכרו תורת משה עבדי?
אלא, הואיל ועמד בתפילה ד׳ וה׳ פעמים והציל את ישראל מן המיתה - העלה עליו הכתוב כאילו כל התורה כולה של משה היא, לכך נאמר: זכרו תורת משה עבדי וגו׳.
אבל מה הוא אומר בימי מלכי ישראל ובימי מלכי יהודה?
הגדולים הולכים ויושבים לפני המלכות, ונותן הפחות את עיניו במי שהוא גדול ממנו, ואומר לו: אף על פי שאתה אומר כהלכה, ואני איני אומר כהלכה - יעברו דבריך ויתקיימו דבריי אפילו כל העולם כולו יחרב. וכן בדורות האחרונים, עליהם הוא אומר: בחרב ימותו כל חטאי עמי האומרים לא תגיש ותקדים בעדינו הרעה (עמוס ט-י).
ואחריו מה כתיב?
ביום ההוא אקים את סוכת דויד הנופלת וגדרתי את פרציהן והריסותיו אקים ובניתיה כימי עולם (שם שם-יא).
דבר אחר:
נזכירה דודיך מיין - טוב הזכרת דברי תורה ודברי חכמים בכל חדרי מקומות מיין ישן למלך בחדר חדרי חדרים, לכך נאמר: נזכירה דודיך מיין.
הביאני המלך חדריו - זה אחד מאלף אלפי אלפים ורבי רבבות של חדר חדרי חדרים שיש להקב״ה בתורתו, ואמר למשה שיאמר להם לישראל, שנאמר: ויקרא אל משה וידבר ה׳ אליו מאוהל מועד לאמור (ויקרא א-א).
דבר אחר:
ויקרא אל משה - מכאן אמרו, כל תלמיד חכם שאין בו דעה בהמה טובה ממנו. תדע לך שכן הוא - צא ולמד ממשה רבינו אבי החכמה אבי הנביאים והוציא את ישראל ממצרים, ועל ידו נעשו ניסים ונפלאות בארץ מצרים ובארץ חם. ונעשו על ידו נוראות על ים סוף, ועלה לשמי מרום והוריד התורה מן השמים ועסק במלאכת המשכן ואפילו הכי לא נכנס לפני ולפנים עד שקרא לו, לכך נאמר: ויקרא אל משה.
דבר אחר: ויקרא אל משה וידבר ה׳ אליו מאוהל מועד לאמור - ולהלן הוא אומר: וירא ה׳ כי סר לראות ויקרא אליו אלוקים מתוך הסנה (שמות ג-ד) בסנה הפסיק אליו בו (בין קריאה לדיבור) וכשהוא מדבר באוהל מועד אין בו הפסקה כמו בסנה.
משל למה הדבר דומה?
למלך שכעס על עבדו וחבשו בבית האסורים. כשהוא מצוה את השליח אינו מצוה אותו אלא מבחוץ. אבל באוהל מועד שהוא שמח בבניו ובבני ביתו והם שמחים בו כשהוא מצוה את השליח אינו מצוה אותו אלא מבפנים כמו שהושיבו בין ברכיו כמו אדם עם בנו, לכך נאמר: ויקרא אל משה וידבר ה׳ אליו מאוהל מועד לאמור דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אדם וגו׳.
אדם זה לשון אחוה לשון עתירה לשון ריעות. וכן אמר הקב״ה ליחזקאל הכהן: בן אדם (יחזקאל ב-א) כלומר בן אנשים כשרים וצדיקים וגומלי חסדים שמבזין את עצמם על כבודי ועל כבודם של ישראל כל ימיהם.
דבר אחר: למה הדבר דומה?
למלך בשר ודם שסרחה עליו אשתו ובניו, עמד המלך ודחפם והוציאם לחוץ מביתו. לאחר מכן שלח והביא בן אחד מאצלה, ואמר לו: בן פלונית בוא ואראך את ביתך ובית שבניתי לך ולאמך - כלום פחת כבודי או הבית שבניתי לאמך?
לכך נדמה יחזקאל, שנאמר: ויהי בשלושים שנה וגו׳ ואני בתוך הגולה וגו׳ היה דבר ה׳ אל יחזקאל בן בוזי הכהן וגו׳ (יחזקאל א א-ג) - זו שיטה הראשונה.
ובשיטה שנייה מה הוא אומר?
וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון וגו׳ ומתוכה דמות ארבע חיות וגו׳ (שם שם ד-ה) וכל העניין. מאחר שהראה הקב״ה ליחזקאל את כבודו, אמר לו הקב״ה: בן אדם זהו כבודי שהגבהתי אתכם למעלה מן העכו״ם - כלום פחת כבודי ובית שבניתי לכם? שנאמר: אתה בן אדם הגד את בית ישראל את הבית וגו׳ זאת תורת הבית על ראש ההר כל גבולו סביב וגו׳ (יחזקאל מג י-יב).
שמא תאמר אין לי מי שעובד אותי והלא כבר יש לי ארבע מאות ותשעים וששת אלפים רבבות של מלאכי השרת שהם עומדים ומקדישים שמי הגדול בכל יום תמיד מיציאת החמה עד שקיעת החמה ואומרים לפניי קדוש, קדוש, קדוש ה׳ צבאו-ת וגו׳. ומשקיעת החמה ועד יציאת החמה אומרים: ברוך כבוד ה׳ ממקומו. ואין צריך לומר שבעים לשונות שבארץ.
מפני מה אתם עושים דברים מכוערים ודברים שאינם ראויים ומבעטים אתם בייסורים הבאים עליכם, אבל מה אעשה, הריני עושה למען שמי הגדול לבלתי החל:
דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אדם כי יקריב מכם קרבן לה׳ (ויקרא א-ב) למה לא נאמר כאן כמו שנאמר להלן, ויקחו להם איש שה לבית אבות וגו׳ (שמות יב-ג), אף כאן לכתוב איש כי יקריב מכם. למה נאמר אדם?
להביא את הגר מכם - פרט למומר לעבודה זרה שהוא אינו מביא עולות.
אמר רבן שמעון בן גמליאל: שבעה דברים התקינו בית דין וזה אחד מהן: מי ששלח את עולתו ממדינת הים אם שלח עמה נסכים קרבים משלו, ואם לאו קרבים משל ציבור.
וכן גר שמת והניח זבחים אם יש לו נסכים קרבים משלו, ואם לאו קרבים משל ציבור. ותנאי בית דין על כהן גדול שמת שתהא מנחתו קריבה משל ציבור.
ר׳ יהודה אומר: משל יורשים.
ושלימה היתה קריבה ועל המלח ועל העצים - שיהיו הכוהנים נאותים בהם. ועל הפרה שלא יהיו מועלין באפרה. ועל הקנים פסולות שיהיו באות משל ציבור.
ר׳ יוסי אומר: אומר המספק את הקנים הוא מספק את הפסולת.
פעם אחת הייתי מהלך בדרך מצאני אדם אחד והיה בא אליי כמו שהיה בא על חבירו בזרוע, ואמר לי: אתם אומרים ז׳ נביאים עמדו לעכו״ם והם מעידים בהם (בעכו״ם) שירדו לגיהנום.
אמרתי לו: בני, כך.
אמר לי: משבעה נביאים ואילך יכולים העכו״ם לומר: התורה לא נתנה לנו ועדיין לא העידו בנו, מפני מה אנו יורדין לגיהנום?
אמרתי לו: בני, כך שנו חכמים במשנה - עכו"ם שבא להתגייר פושטים לו יד להכניסו תחת כנפי השכינה, מכאן ואילך גרי הדור מעידים בדור.
מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קורבנכם (ויקרא שם). אם נאמר מן הבהמה למה נאמר מן הבקר ומן הצאן? ואם נאמר מן הבקר ומן הצאן למה נאמר מן הבהמה? מכאן אמרו, מקבלים מיני זבחים מרשעי ישראל בשביל להכניסם תחת כנפי השכינה חוץ ממומר ומנסך יין ומחללי שבתות בפרהסיא:
ברוך המקום ברוך הוא שסיפר את עצמו עם הצדיקים הראשונים. אדם קיים מה שכתוב בתורה והעלה שור על גבי המזבח, שנאמר: משור פר מקרן מפריס (תהילים סט-לב). נח קיים מה שכתוב בתורה להקריב קורבן, שנאמר: ויבן נח מזבח לה׳ וגו׳ (בראשית ח-כ). אברהם קיים כל מה שכתוב בתורה, שנאמר: עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצוותיי חוקותיי ותורתיי (שם כו-ה). יצחק קיים כל מה שכתוב בתורה והושלך לפני אביו כשה לטבח, שנאמר: ויעקוד את יצחק בנו וגו׳ (שם כב-ט). יעקב קיים כל מה שכתוב בתורה, שנאמר: ויאמר יעקב וגו׳ הסירו את אלוקי הנכר וגו׳ (שם לה-ב). יהודה קיים מה שכתוב בתורה מצות יבום, שנאמר: ויאמר יהודה לאונן בוא אל אשת אחיך ויבם אותה וגו׳ (שם לח-ח). יוסף קיים כל התורה כולה כבד את אביך, לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, לא תענה, לא תחמוד.
התורה לא ניתנה להם - והם קיימו אותה מאליהן, לפיכך אוהבם הקב״ה אהבה גמורה והשווה את שמם לשמו הגדול. עליהם הוא אומר: אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה׳ וגו׳ (תהילים קיט-א). ואומר: הצור תמים פעלו וגו׳ (דברים לב-ד). ואומר: הא-ל תמים דרכו אמרת ה׳ צרופה וגו׳ (תהילים יח-לא).
ושחט את בן הבקר לפני ה׳ (ויקרא שם-ה) ובאיל הוא אומר: ושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני ה׳ (שם א-יא).
אמרו, אותו היום שעקד אברהם את יצחק בנו על גבי המזבח, התקין הקב״ה שני כבשים אחד שחרית ואחד ערבית. שנאמר: את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים( במדבר כח-ד).
וכל כך למה?
שבשעה שישראל מעלים את התמיד על גבי המזבח וקוראים את המקרא הזה: צפונה לפני ה׳. זוכר הקב״ה עקידת יצחק:
דבר אחר: צפונה לפני ה׳ - כנגד אברהם יצחק ויעקב שהם צפונין לפני ה׳.
ומנין לך לשון הזה?
שנאמר: חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך (שה״ש ז-יד).
דבר אחר: חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך -
חדשים - זה חבורתו של משה, וחבורתו של יהושע, וחבורתו של דוד, וחבורתו של של חזקיהו מלך יהודה.
וישנים - חבורתו של עזרא, ושל הלל הזקן, וחבורתו של רבי יוחנן בן זכאי, ושל ר׳ מאיר וחביריו. עליהם הוא אומר: חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך.
מפני מה הוא אומר בשור - וקרבו וכרעיו ירחץ במים (ויקרא שם-ט) מה בין איל לשור?
שור חסר שתי וערב - איל אינו חסר שתי וערב.
ומפני מה נאמר באיל הקרבה, שנאמר: והקרב והכרעים וגו׳ והקריב הכהן את הכל והקטיר המזבחה וגו׳ (שם שם-יג) ובשור לא נאמר הקרבה, שנאמר: וקרבו וכרעיו ירחץ במים והקטיר וגו׳ (שם שם-ט). ואמרו החכמים למדנו הקרבה מן האיל אל השור.
אמרתי להם: רבותיי, יב׳ נשיאים עמדו לחנוכת המזבח והעלו עולה לזה ולזה, חטאת לזה ולזה, שלמים לזה ולזה. ונאמר שם הקרבה בשור ואיל, וכאן נאמר הקרבה באיל ולא נאמר הקרבה בשור.
ולמה?
כדי שלא יאמר אדם בעצמו: אלך ואעשה דברים מכוערים ודברים שאינם ראויים ואביא שור שיש בו בשר הרבה ואעלה אותו על גבי המזבח, מה אם ישא הקב״ה לי פנים. אלא יעשה אדם מעשים טובים וילמד תורה ויביא איל שהוא כחוש הבשר וכולו לאשה ויעלהו עולה על גבי המזבח, והריני עמו ברחמים ומקבלו בתשובה. לכך נאמר: הקרבה באיל ולא נאמר הקרבה בשור.
שתי מנחות הם, שנאמר: ואם מנחה על המחבת קורבנך וגו׳ ואם מנחת מרחשת קורבנך וגו׳.
ובשתיהם הוא אומר - והבאת וגו׳.
ומה בין מחבת למרחשת?
שזו תובלל בשמן, וזו תעשה בשמן כל צורכה.
שכך שנו חכמים במשנה: מרחשת עמוקה ומעשיה רוחשים, מחבת צפה ומעשיה קשים.
כיצד?
שלא יאמר אדם בעצמו: אלך ואעשה דברים מכוערים ודברים שאינם ראויים ואביא מנחת מחבת בלולה בשמן על אהבתי שאני אוהב את המקום.
אמר לו הקב״ה: בני, מפני מה לא בללת מעשיך בדברי תורה ובמעשים טובים? שאין שמן אלא תורה, ואין שמן אלא מעשים טובים, שנאמר: לריח שמניך טובים שמן תורק שמך (שה״ש א-ג).
על כן עלמות אהבוך (שם), אפילו העכו״ם אם היו מכירים בחכמה בבינה בדעה ובהשכל ומגיעים לגופה של תורתך היו אוהבים אותך אהבה גמורה בין כשהוא טוב להם ובין כשהוא רע להם, לכך נאמר: על כן עלמות אהבוך.
דבר אחר: על כן עלמות אהבוך - אמור כמה שנים נקרא עולם?
הוי אומר, חמישים שנה נקרא עולם, שנאמר: וחנה לא עלתה וגו׳ וישב שם עד עולם (ש״א א-כב).
חמישים שנה שנאמר בשמואל הרמתי נקרא עולם, וחמישים שנה שנאמר בעבד עברי גם כן נקרא עולם, שנאמר: ועבדו לעולם (שמות כא-ו).
נמצא משנברא העולם עד עכשיו תשעים [וארבעה] עולמות ומ״ד שנים, לכך נאמר: עלמות אהבוך.
דבר אחר: על כן עלמות אהבוך - קרא אדם ולא שנה עדיין בחוץ הוא עומד. שנה ולא קרא עדיין בחוץ הוא עומד. קרא ושנה ולא שימש תלמידי חכמים דומה כמי שנתעלמה ממנו תורה, שנאמר: אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי וגו׳ (ירמיהו לא-יח). אבל קרא אדם תורה נביאים וכתובים ושנה משנה ומדרש הלכות ואגדות ושימש תלמידי חכמים - אפילו מת או נהרג על התורה הרי הוא בשמחה לעולם בעולם הבא, לכך נאמר: עלמות אהבוך.
מרחשת עמוקה ומעשיה רוחשין - כיצד יש בו דוגמא באדם?
אדם שיש בו תורה ונזהר בעצמו שלא יבוא לידי וחטא ועון, אומר לו הקב״ה: בני, ברוך אתה ותהר לך קורת רוח בעולם ויטמנו דברי תורה בפיך לעולם.
אשרי אדם שיש בו דברי תורה ושמורים בידו ויודע להשיב בהם תשובה במקומו, עליו הוא אומר: מים עמוקים עצה בלב איש (משלי כ-ה). ואומר: ממעמקים קראתיך ה׳ (תהילים קל-א).
זאת תורת העולה (ויקרא ו-ב) וזאת תורת המנחה (שם-ז) זאת תורת החטאת (שם-יח) וזאת תורת האשם (שם ז-א) וזאת תורת זבח השלמים (שם-יא)
מה בין אלו לאלו?
שאלו יתירות אות אחת ואלו חסירות אות אחת (האות ו׳, שכתוב בהם זאת בו' ובאלו כתוב זאת ללא האות ו').
ועוד למה נאמר זאת תורת העולה ולא נאמר זאת העולה סתם?
כדי שלא יאמר האדם בעצמו: אלך ואעשה דברים מכוערים ודברים שאינם ראויים ואביא עולה שכולה לאשים ואעלה על גבי המזבח, מה אם ישא הקב״ה לי פנים.
אלא יעשה אדם מעשים טובים וילמד תורה לשמה ויביא מנחה שהיא בסלע או באיסר ויעלהו על גבי המזבח, והריני עמו ברחמים ומקבלו בתשובה, לכך נאמר זאת תורת העולה חסר אות אחת וזאת תורת המנחה יתירה אות אחת, ולכך כתיב זאת תורת העולה ולא נאמר זאת העולה. (לומר לך שהקב״ה חפץ בתורה ומעשים טובים יותר מן קורבנות, ישועות יעקב).
ולמה נאמר זאת תורת החטאת?
כדי שלא יאמר האדם בעצמו: אלך ואעבוד עבודת אלילים ואביא חטאת ואתכפר בה. ושנו חכמים במשנה: האומר אחטא ואשוב, אין מספיקין בידו לעשות תשובה (יומא פח-מט). לכך נאמר: זאת תורת החטאת.
ולמה נאמר וזאת תורת האשם?
כך אמר הקב״ה לישראל: בניי, אין חפצי אלא ברכה ומי שאין בו עבירות. וחזרתי בו בדברי, אפילו יעשה אדם מאה עבירות זו למעלה מזו ויחזור ויעשה תשובה, וישפיל את עצמו לארץ, ויראה את עצמו כאילו הוא חציו זכאי וחציו חייב, ויראה את עצמו כאילו חייב באשם תלוי בכל יום, הריני עמו ברחמים ומקבלו בתשובה ואתן לו בנים בעלי קומה ועוסקי תורה ומקיימי מצוות ויטמנו דברי תורה בפיו, שנאמר: וה׳ חפץ דכאו החלי אם תשים אשם נפשו יראה זרע יאריך ימים וחפץ ה׳ בידו יצלח (ישעיהו נג-י).
אמר הקב״ה לישראל: בניי, אל תאשימוני שאני חפץ בחולה הזה שאינו לא מן החיים ולא מן המתים, אלא ישפיל אדם עצמו כמו שנאמר: אם תשים אשם נפשו (שם).
כמו שאמרו חכמים יביא אשם ויכפר על נפשו - בודאי יראה זרע ויאריך ימים ותלמודו מתקיים בידו, שנאמר: וחפץ ה׳ בידו יצלח (שם).
דבר אחר, יראה זרע - בעולם הזה, יאריך ימים - בעולם הבא. לכך נאמר: זאת תורת האשם.
ולמה נאמר וזאת תורת זבח השלמים?
כך אמר להן הקב״ה לישראל: בניי, עשו רצוני ומעשים טובים והביאו שלמים שכולה לבעלים ואין מהם על גבי המזבח אלא דמים ואימורים והריני עמכם בשמחה לעולם, ולכך נאמר: וזאת תורת זבח השלמים.
אבל כשאין ישראל במדינה מה נאמר בהן?
כה אמר ה׳ צבאות אלוקי ישראל עולותיכם ספו על זבחיכם ואיכלו בשר כי לא דיברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח כי אם את הדבר הזה צויתי אותם לאמור שמעו בקולי והייתי לכם לאלוקים ואתם תהיו לי לעם והלכתם בכל הדרך אשר אצוה אתכם למען ייטב לכם (ירמיהו ז כא-כג). ואומר: כי חסד חפצתי ולא זבח ודעת אלוקים מעולות (הושע ו-ו).
וכך אמר הקב״ה לירמיהו: לך אמור להם לישראל עד מתי אתם טוענים דברים מכוערים ודברים שאינם ראויים ואומרים אתם עליי מזיד עשה עם אבותינו ואותנו בכל דרכינו, שנאמר: כי הנני קרא לכל משפחות ממלכות צפונה הלוך וקראת את הדברים האלה אל כל ממלכות צפונה וגו׳ ודברתי משפטי אותם על כל רעתם אשר עזבוני וגו׳ (ירמיהו א טו-טז).
לכן אמר הקב״ה לירמיהו: הלוך וקראת את הדברים האלה צפונה ואמרת שובה משובה ישראל נאום ה׳ לא אפיל פניי בכם כי חסיד אני נאום ה׳ לא אטור לעולם (שם ג-יב).